חמיו ואשתו - מי קודם?

[אשרי העם]

אדם היכול לכבד או את אשתו או את חמיו (שחייב בכבודו, כנפסק בשו"ע יו"ד סי' רמ סכ"ב). מי קודם?
 

[אשרי העם]

בעצם כל הכבוד לאשתו זה מדין 'אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו'. 
ויש לדון דהרי בכיבוד אב נאמר דכיבוד אב משל אב ולא משל בן, וא"כ באביו או אשתו - לכאו' אשתו תהא קודמת, כיון שאשתו כגופו, ואם יכבד את אביו על חשבון אשתו - יפסיד את אשתו - שזה חלק ממנו עצמו (וכך שמעתי מחכ"א בשם החיד"א, ולא ידעתי מקומו). ויש לדון א"כ כלפי אשתו וחמיו, דלכאו' לא יהא חמור מאביו - וגם בחמיו נימא דכיבוד חמיו משל חמיו ולא משל חתנו, ולא יפסיד את אשתו.
האם נכון הדבר?

[בשלמא]

אדם היכול לכבד או את אשתו או את חמיו (שחייב בכבודו, כנפסק בשו"ע יו"ד סי' רמ סכ"ב). מי קודם?

כבוד חייב רק לחמיו (אסמכתא)
את אשתו אינו חייב לכבד במשמעות של כבוד סתם, ואין לטעות ממכבדה יותר מגופו שמדובר רק על לבוש וצרכי חייה שידאג לה יותר מלעצמו
 

[כמעיין המתגבר]

אדם היכול לכבד או את אשתו או את חמיו (שחייב בכבודו, כנפסק בשו"ע יו"ד סי' רמ סכ"ב). מי קודם?

כבוד חייב רק לחמיו (אסמכתא)
את אשתו אינו חייב לכבד במשמעות של כבוד סתם, ואין לטעות ממכבדה יותר מגופו שמדובר רק על לבוש וצרכי חייה

דברים נכונים, (אינו אסמכתא אלא ילפותא גמורה מפסוק בנביא).
דלחמיו צירך לכבד כקטן המכבד את הגדול ואת אשתו צריך לכבד כגדול המכבד את הקטן.

[אשרי העם]

בעצם כל הכבוד לאשתו זה מדין 'אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו'. 
ויש לדון דהרי בכיבוד אב נאמר דכיבוד אב משל אב ולא משל בן, וא"כ באביו או אשתו - לכאו' אשתו תהא קודמת, כיון שאשתו כגופו, ואם יכבד את אביו על חשבון אשתו - יפסיד את אשתו - שזה חלק ממנו עצמו (וכך שמעתי מחכ"א בשם החיד"א, ולא ידעתי מקומו). ויש לדון א"כ כלפי אשתו וחמיו, דלכאו' לא יהא חמור מאביו - וגם בחמיו נימא דכיבוד חמיו משל חמיו ולא משל חתנו, ולא יפסיד את אשתו.
האם נכון הדבר?

באשתו וחמיו, לכאו' לא שייך אתה ואשתך חייבים בכבודו (דחמיו), כיון שאחר הנישואין פטורה מעיקה"ד ממצות כיבו"א.
אבל איפכא, באשתו ואביו, יל"ע אם כלה חייבת בכבוד חמיה - ואז נימא דאתה ואשתך חייבים בכבוד אביך?

[בשלמא]

ת אשתו אינו חייב לכבד במשמעות של כבוד סתם, ואין לטעות ממכבדה יותר מגופו שמדובר רק על לבוש וצרכי חייה

 (אינו אסמכתא אלא ילפותא גמורה מפסוק בנביא).

עיין ב"ח
 

[אשרי העם]

אדם היכול לכבד או את אשתו או את חמיו (שחייב בכבודו, כנפסק בשו"ע יו"ד סי' רמ סכ"ב). מי קודם?

כבוד חייב רק לחמיו (אסמכתא)
את אשתו אינו חייב לכבד במשמעות של כבוד סתם, ואין לטעות ממכבדה יותר מגופו שמדובר רק על לבוש וצרכי חייה

דברים נכונים, (אינו אסמכתא אלא ילפותא גמורה מפסוק בנביא).
דלחמיו צירך לכבד כקטן המכבד את הגדול ואת אשתו צריך לכבד כגדול המכבד את הקטן.

אכתי יש לדון, וכמו שכתבתי, דגם אם 'דין כיבוד' ליכא, אבל סו"ס כיון דאשתו כגופו, אולי כיבוד חמיו משל חמיו ולא משל חתנו,
ולא צריך להפסיד את אשתו על חשבון חמיו (כמו ששמעתי בשם החיד"א, לענין אביו ואשתו).
 

[כמעיין המתגבר]

כבוד חייב רק לחמיו (אסמכתא)
את אשתו אינו חייב לכבד במשמעות של כבוד סתם, ואין לטעות ממכבדה יותר מגופו שמדובר רק על לבוש וצרכי חייה

דברים נכונים, (אינו אסמכתא אלא ילפותא גמורה מפסוק בנביא).
דלחמיו צירך לכבד כקטן המכבד את הגדול ואת אשתו צריך לכבד כגדול המכבד את הקטן.

אכתי יש לדון, וכמו שכתבתי, דגם אם 'דין כיבוד' ליכא, אבל סו"ס כיון דאשתו כגופו, אולי כיבוד חמיו משל חמיו ולא משל חתנו,
ולא צריך להפסיד את אשתו על חשבון חמיו (כמו ששמעתי בשם החיד"א, לענין אביו ואשתו).

מה הקשר? משלו היינו ממונו, אבל כבוד גופו צריך לבטל וה''ה כבוד אשתו שהיא כגופו.
 

[אשרי העם]

מסברא אתה צודק, אבל אני מתבסס על מה ששמעתי מחכ"א (מורה הוראה מובהק) בשם החיד"א, דגבי אשתו ואביו - אשתו קודמת, מהטעם הנ"ל דכיבוד אב משל אב ולא משל בן. וצ"ע כמובן.

[כמעיין המתגבר]

מסברא אתה צודק, אבל אני מתבסס על מה ששמעתי מחכ"א (מורה הוראה מובהק) בשם החיד"א, דגבי אשתו ואביו - אשתו קודמת, מהטעם הנ"ל דכיבוד אב משל אב ולא משל בן. וצ"ע כמובן.

זה יכול להיות אבל לא מחמת שאשתו כגופו אלא שאשתו היא כעין ממונו (מבחינה מסוימת).
 

[בשלמא]

מסברא אתה צודק, אבל אני מתבסס על מה ששמעתי מחכ"א (מורה הוראה מובהק) בשם החיד"א, דגבי אשתו ואביו - אשתו קודמת, מהטעם הנ"ל דכיבוד אב משל אב ולא משל בן. וצ"ע כמובן.

מעורבב כאן משהו עם היא והוא חייבים בכבודו ודו"ק
 

[יושב אוהלים]

(אינו אסמכתא אלא ילפותא גמורה מפסוק בנביא).

בפסוק בתורה "ויצא משה לקראת חותנו וישתחו וישק לו וישאלו איש לרעהו לשלום ויבואו האהלה". פירש רש"י: "וישתחו וישק לו, איני יודע מה השתחוה למי ומי נשק למי, כשהוא אומר וישאלו איש לרעהו, מי קרוי איש, זה משה, שנאמר והאיש משה". מקור דברי רש"י במכילתא, ושם סיום הדברים: "הוי אומר משה השתחוה ונשק לחמיו, מכאן אמרו שיהא אדם מוכן לכבוד חמיו".

[אשרי העם]

דבר חידוש ראיתי בספר החרדים (מ"ע פ"ד) שהוסיף טעם בחיוב כבוד חמיו שהחיוב משום "דאיש ואשתו כחד גופא חשיבי ואב ואם של זה כאב ואם של זה", עכ"ל. וצ"ע איך דבריו משליכים לנד"ד.

[בשלמא]

דבר חידוש ראיתי בספר החרדים (מ"ע פ"ד) שהוסיף טעם בחיוב כבוד חמיו שהחיוב משום "דאיש ואשתו כחד גופא חשיבי ואב ואם של זה כאב ואם של זה", עכ"ל. וצ"ע איך דבריו משליכים לנד"ד.

החרדים הוא דיעה יחידאה שהחיוב מדאורייתא
למעשה נקטו הפוסקים שהחיוב רק מדרבנן עיין ב"ח וש"ך וברכ"י שדנו לגבי הפסוק שהביא הרב@יושב אוהלים 

[יושב אוהלים]

בעצם כל הכבוד לאשתו זה מדין 'אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו'.

דבר חידוש ראיתי בספר החרדים (מ"ע פ"ד) שהוסיף טעם בחיוב כבוד חמיו שהחיוב משום "דאיש ואשתו כחד גופא חשיבי ואב ואם של זה כאב ואם של זה", עכ"ל. וצ"ע איך דבריו משליכים לנד"ד.

ברמב"ם הלכות אבלות כתוב: "אשתו הנשואה אע"פ שהוא מתאבל עליה אינו מתאבל עמה, אלא על אביה ואמה משום כבוד אשתו". בשו"ת תשובות והנהגות דייק מדברים אלו כי לדעת הרמב"ם עיקר החיוב לכבד חמיו הוא רק משום כבוד אשתו, ולכן אם אין לה הנאה מכך, אין צריך לכבדם.
 

[בשלמא]

דבר חידוש ראיתי בספר החרדים (מ"ע פ"ד) שהוסיף טעם בחיוב כבוד חמיו שהחיוב משום "דאיש ואשתו כחד גופא חשיבי ואב ואם של זה כאב ואם של זה", עכ"ל. וצ"ע איך דבריו משליכים לנד"ד.

שו"ת מנח"א ג, לג:
דברי הקדוש בעל החרדים זי"ע אלו המה נפלאים בעינינו דאם כפי דבריו דהוא מחוייב בכבוד חמיו מטעם דאשתו כגופו א"כ מה זה דאמרי' בקידושין (ל, ב) איש אמו ואביו תיראו איש סיפק בידו לעשות אשה אין סיפק בידה לעשות מפני שרשות אחרים עליה והיינו בעלה, והלא תיפוק ליה דגם בעלה בעצמו הוא מחוייב בכבוד אביה משום דאשתו כגופו, ומכ"ש היא בעצמה דמחוייבת בודאי בכבוד אביה ואיך נאמר דלאחר נשיאתה לבעל אינו מחוייבת כ"כ שבעלה מעכבה, הגם שיש לדחוק ולתרץ דהכי מיירי מה"ת שלכך נאמר בתורה איש אמו ואביו וגו' ולא אשה אבל מדרבנן דהיינו שכונת הרב הק' בעל החרדים דהך דמחוייב בכבוד חמיו הוא רק מדרבנן מסברת אשתו כגופו, י"ל דבאמת הוא מחוייב בכבוד חמיו וממילא היא מחוייבת בזה בכבוד אבי' יותר מכבודו וציויו של בעלה. ונראה סיוע לזה לכאורה דהא בש"ע לא מצינו שיפסקו זה רק הך דש"ס קידושין דאשה רשות בעלה עלי' יותר מרשות אבי' ושאינה מחוייבת בכבוד אבי' במקום בעלה וזולת זה לא מצינו זה ברמב"ם ובטוש"ע ולפלא כי לא הרגישו הפוסקים בדבר, עכ"ז הוא דבר חדש ביותר לומר שנדחה לגמרי הך דרשה דש"ס ופירש"י דאשה רשות בעלה עלי' לגבי כבוד אבי', ובפרט כי הך סברא דחרדים משום דאשתו כגופו וכו' לא מצינו בש"ס ובשום מקום מדרז"ל ואיך נדחה עי"ז דברי הגמ', ויש לתרץ דברי החרדים עפימש"כ שם בתוס' קידושין דאף דהך שאין סיפק בידה לעשות היינו שמעשה ידי' לבעלה הוא רק דרבנן דמעשה ידי' לבעלה ואינו מדאורייתא עכ"ז כיון דאינה בבית אבי' רק בבית בעלה אינה יכולה לשרת את אבי' ולכבדו עיין שם. ובקרבן אהרן על הת"כ (פ' קדושים) שם. ולפי"ז י"ל שפיר דאף שבעלה מחוייב בכבוד אבי' היינו כשיזדמן לפניו ויהי' אצלו באקראי אבל האשה היא בבית בעלה ואינה בבית אבי' ע"כ שפיר אמרז"ל שהאשה אין סיפק בידה לעשות לאבי' שאינה אצלו לכבדו ולשרתו כנז'. וצ"ע.

[כמעיין המתגבר]

(אינו אסמכתא אלא ילפותא גמורה מפסוק בנביא).

בפסוק בתורה "ויצא משה לקראת חותנו וישתחו וישק לו וישאלו איש לרעהו לשלום ויבואו האהלה". פירש רש"י: "וישתחו וישק לו, איני יודע מה השתחוה למי ומי נשק למי, כשהוא אומר וישאלו איש לרעהו, מי קרוי איש, זה משה, שנאמר והאיש משה". מקור דברי רש"י במכילתא, ושם סיום הדברים: "הוי אומר משה השתחוה ונשק לחמיו, מכאן אמרו שיהא אדם מוכן לכבוד חמיו".

ומ''מ הטור יליף לה מנביא. שדוד קרא לשאול אבי.
ואגב אביא מה שכתבתי בזה.

כבוד חמיו- הטור בסוף הסימן הביא ראיה שחייב לכבד חמיו כי דוד קרא לשאול אבי, ובהגהות והערות הביאו את דברי הערוך השלחן שהקשה דהא גם אלישע קרא לאליהו אבי, וע''כ צ''ל שקרא לו כן מפני כבודו ולא מפני ששייך עליו לשון אב וא''כ ה''ה הכא גבי שאול י''ל שקרא לו כן כיון שחייב לכבדו מדין מלך, ותי' בדוחק דשמא שאני גבי דוד שאמר כן בזמן שרדפו שאול ולא היה לו לכבדו כלל, וא''כ על כרחך קרא לו אב מדין חמיו דהוא כעין אביו, ע''כ, דהיינו שקרא לו כן לא מדין כבודו דהא אינו חייב לכבדו לפי תירוץ זה, אלא קרא לו כן דכיון דהוא חמיו ממילא חל עליו שם אביו, כמו שאף בן שהוא אינו מקפיד בכבוד אביו מ''מ קורא לו אבא כיון שהורגל בזה, וזה דוחק דודאי אדם חייב בכבוד המלך אף כשהוא רודף אחריו, אבל באמת לק''מ דבשלמא גבי אליהו שייך לשון אביו, כי רבו הוא מעין אביו דאביו מביאו לעוה''ז ורבו להעוה''ב ועוד דהתלמידים קרויים בנים, משא''כ גבי מלך דנהי דחייב לכבדו מ''מ לא שייך עליו לשון אב, ועל כן מוכח שקרא לו כן כי הוא חמיו וחמיו הוא מעין אביו דאשתו כגופו.

 

[הצעיר שבחבורה]

דבר חידוש ראיתי בספר החרדים (מ"ע פ"ד) שהוסיף טעם בחיוב כבוד חמיו שהחיוב משום "דאיש ואשתו כחד גופא חשיבי ואב ואם של זה כאב ואם של זה", עכ"ל. וצ"ע איך דבריו משליכים לנד"ד.

החרדים הוא דיעה יחידאה שהחיוב מדאורייתא
למעשה נקטו הפוסקים שהחיוב רק מדרבנן עיין ב"ח וש"ך וברכ"י שדנו לגבי הפסוק שהביא@יושב אוהלים 

כשדיברתי פעם עם הגרש"צ רוזנבלט בענין כבוד חמיו, ואמרתי לו שהוא מדרבנן, העיר לי שאי"ז מדרבנן בוודאות, אלא שנלמד מדוד (דברי קבלה) ואין אנו יודעים מקורו של דוד לזה, אבל אי אפשר לומר שהוא מדרבנן

[הצעיר שבחבורה]

ולגוף הנידון, הש"ך כתב שחיוב כבוד זקנו הוא כשאר זקנים חשובים, ואי"ז ככיבוד אב..

[בשלמא]

כשדיברתי פעם עם הגרש"צ רוזנבלט בענין כבוד חמיו, ואמרתי לו שהוא מדרבנן, העיר לי שאי"ז מדרבנן בוודאות, אלא שנלמד מדוד (דברי קבלה) ואין אנו יודעים מקורו של דוד לזה, אבל אי אפשר לומר שהוא מדרבנן

אני דברתי עם הש"ך והחקרי לב 
לא מספיק?

(המודגש טעון הסבר)
 

[יושב אוהלים]

אלא שנלמד מדוד (דברי קבלה) ואין אנו יודעים מקורו של דוד לזה, אבל אי אפשר לומר שהוא מדרבנן

למה נקט יותר הלימוד מדוד שהוא בנביא, ולא נקט הלימוד ממשה שהוא בתורה?

[הצעיר שבחבורה]

אלא שנלמד מדוד (דברי קבלה) ואין אנו יודעים מקורו של דוד לזה, אבל אי אפשר לומר שהוא מדרבנן

למה נקט יותר הלימוד מדוד שהוא בנביא, ולא נקט הלימוד ממשה שהוא בתורה

מעשה שהיה כך היה.

[יושב אוהלים]

אלא שנלמד מדוד (דברי קבלה) ואין אנו יודעים מקורו של דוד לזה, אבל אי אפשר לומר שהוא מדרבנן

למה נקט יותר הלימוד מדוד שהוא בנביא, ולא נקט הלימוד ממשה שהוא בתורה

מעשה שהיה כך היה.

גם כשאתה אומר איזה חידוש בתורה שאמר לך איזה ת"ח, ומקשים עליו אתה אומר "מעשה שהי' כך היה, שכך הוא אומר? הרי זה ד"ת הוא דייק שזה "דברי קבלה" דהיינו שזה דייקא מנביא, ובאמת דבריו צ"ב
.
 

[פינחס רוזנצוויג]

אם איירי בחמיו אומר השקני מים ואשתו אומרת השקני מים, מניח כבוד אשתו ועוסק בכבוד חמיו, שהרי אינו חייב כלל להשקות מים לאשתו.
ואם איירי בחמין אומר לו קנה לי בגד לחג ואשתו אומרת לו קנה לי בגד לחג, מניח כבוד חמיו ועוסק בכבוד אשתו שהרי אינו חייב כלל לקנות בגד לחמיו לחג.

לכן אני לא מבין את השאלה מעיקרא, כי אני לא מוצא ציור שכבודם יסתור זה את זה.
(חמיו אומר לו השקיני מים ואשתו אומרת לו קנה לי בגד, מסתמא כבו'ד אשתו עדיף כי הוא חיוב מהתורה.)

[בנציון]

אם איירי בחמיו אומר השקני מים ואשתו אומרת השקני מים, מניח כבוד אשתו ועוסק בכבוד חמיו, שהרי אינו חייב כלל להשקות מים לאשתו.
ואם איירי בחמין אומר לו קנה לי בגד לחג ואשתו אומרת לו קנה לי בגד לחג, מניח כבוד חמיו ועוסק בכבוד אשתו שהרי אינו חייב כלל לקנות בגד לחמיו לחג.

לכן אני לא מבין את השאלה מעיקרא, כי אני לא מוצא ציור שכבודם יסתור זה את זה.
(חמיו אומר לו השקיני מים ואשתו אומרת לו קנה לי בגד, מסתמא כבו'ד אשתו עדיף כי הוא חיוב מהתורה.)

אתה הסברת את השאילה בסוגריים בסוף ההודעה.
 

[הצעיר שבחבורה]

למה נקט יותר הלימוד מדוד שהוא בנביא, ולא נקט הלימוד ממשה שהוא בתורה

מעשה שהיה כך היה.

גם כשאתה אומר איזה חידוש בתורה שאמר לך איזה ת"ח, ומקשים עליו אתה אומר "מעשה שהי' כך היה, שכך הוא אומר? הרי זה ד"ת הוא דייק שזה "דברי קבלה" דהיינו שזה דייקא מנביא, ובאמת דבריו צ"ב.

לא עליו התמיהה  אלא על רבנו הטור, ועל הסמ"ק ובספר חסידים ובאורחות חיים ובלבוש, שהביאו כולם לפסוק דדוד ושאול, ולא לפסוק דמשה ויתרו.

[יושב אוהלים]

על רבנו הטור, ועל הסמ"ק ובספר חסידים ובאורחות חיים ובלבוש, שהביאו כולם לפסוק דדוד ושאול, ולא לפסוק דמשה ויתרו.

אכן קשה, אכן, ומהי התשובה? "מעשה שהי' כך הי'" (שכך כתבו)? אתמהה.

[הצעיר שבחבורה]

על רבנו הטור, ועל הסמ"ק ובספר חסידים ובאורחות חיים ובלבוש, שהביאו כולם לפסוק דדוד ושאול, ולא לפסוק דמשה ויתרו.

אכן קשה, אכן, ומהי התשובה? "מעשה שהי' כך הי'" (שכך כתבו)? אתמהה.

איני יודע.
רק באתי לומר שלא בזה עסקתי. ולגופה של שאלה, אעיין בה כשיהיו עיתותיי פנויות..

[בשלמא]

איני יודע.
רק באתי לומר שלא בזה עסקתי. ולגופה של שאלה, אעיין בה כשיהיו עיתותיי פנויות..

דבר חידוש ראיתי בספר החרדים (מ"ע פ"ד) שהוסיף טעם בחיוב כבוד חמיו שהחיוב משום "דאיש ואשתו כחד גופא חשיבי ואב ואם של זה כאב ואם של זה", עכ"ל. וצ"ע איך דבריו משליכים לנד"ד.

החרדים הוא דיעה יחידאה שהחיוב מדאורייתא
למעשה נקטו הפוסקים שהחיוב רק מדרבנן עיין ב"ח וש"ך וברכ"י שדנו לגבי הפסוק שהביא הרב@יושב אוהלים 

ציינתי כבר לעייל לעיין ע"ז ברכ"י
ומשום מה נעלם מעינך
והנה דבריו
https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... =&pgnum=79