ידוע המעשה שהגר"א רצה להנהיג שישאו כפיים בכל יום, וקבע לזה יום מסוים, ובלילה שלפני זה נעצר בבית האסורים, ונתבטל הדבר.
וכן תלמידו הגר"ח מוולאז'ין רצה להנהיג כן, ובלילה שלפני כן נשרף בית הכנסת, ונתבטל הדבר.
[ובערוך השלחן סי' קס"ח אות ס"ד כתב וז"ל: והנה וודאי אין שום טעם נכון למנהגינו לבטל מ"ע דברכת כהנים כל השנה כולה וכו', אבל מה נעשה וכאילו בת קול יצא שלא להניח לנו לישא כפיים בכל השנה כולה, ומקובלני ששני גדולי הדור בדורות שלפנינו כל אחד במקומו רצה להנהיג נשיאת כפיים בכל יום, וכשהגבילו יום המוגבל לזה נתבלבל הענין ולא עלה להם, ואמרו שרואים כי מן השמים נגזרה כן].
וצ"ע כיצד ניתן להתחשב בסימנים, והלא לא בשמים היא, [ולא מסתבר שהכריעו שזה פיקוח נפש כיון שינסו מן השמים בכל הכח למונעם מזה], ולא מצינו שחזרו בהם מהכרעת ההלכה, [ובערוך השלחן שם נתן טעם למה לא לישא כפיים כל יום, אך נראה שזה טעמא דנפשיה].
ואולי דווקא בנשיאת כפיים שאינו ביטול עשה ממש כיון שלא קראו לכהנים שייך להסתמך ע"ז, וצ"ע.