אשרי העם אמר:
קורה ואדם קונה מכספו מצוה, כגון פתיחת הארון, או עליה, ובטעות אחד אחר פותח הארון וכיו"ב. האם חייב לשלם על זה או לא, מסברא פשוטה ודאי שלא חייב, דהרי לא קיבל כלום. אולם שמעתי שיש חתם סופר שכותב שמי שחטף לחברו את זכות אמירת הקדיש - זכות הקדיש עולה למי שקנה אותה, ולא הפסיד כלום.
האם ידוע למישהו היכן מקור דברי חת"ס אלו?
ואם הפוסקים דנו בשאלה מעין זו?
דברי החת"ס הללו הלא המה כתובים על בספרו שו"ת יו"ד סימן שמ"ה, שם כתב דמי שאומר קדיש ששייך לחבירו, הקדיש הזה עולה לחבירו. ותלמידו המובהק הוא ניהו הגאון מהר"ם שיק (או"ח נ"ז) נשאל בזה מאי שנא מכל החוטף ברכה מחבירו שמשלם לחבירו עשר זהובים, ועיין שם מה שכתב בזה.
לענין מעשה עיין בספר אבני אש להגרא"י זילברשטיין שליט"א [בנו של הגאון רבי יצחק שליט"א], ששאל לריש"א דגלותא מרן הגרי"ש זצ"ל בענין מי שגנב לחבירו את העליה אם על הקונה לשלם לבית הכנסת בגלל דברי החת"ס האלו, או שלא מכיון שלא קיבל דבר, וכתב שם שענה לו הגרי"ש דאדם הנודר ממון עבור עליה דעתו לשלם רק אם אכן יעלה בפועל, ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם, ומינה לשאלת פותח האשכול.
