האם יש הבטחה בזמננו על מי שנותן מעשר שמתעשר?

יעקב מעיין

משתמש רגיל
ברור שלא כל מי שנותן מעשרות נהיה עשיר. למה?

אין לתרץ:
א) אין הגדרה ברורה לעשירות - דא"כ לא שייך שום בחינה תמיד נגיד שכולנו עשירים הרי זכינו להיות בין החיים ואיזהו עשיר השמח בחלקו, וגם חז"ל דרשו עד שיבלו שפתותיכם וכו
ב) הבחינה רק שייך למי שמעשר תבואה - אין זה נכון להלכה שהרי מותר לנסות את השם בזה. ואם היה נכון היה אסור לבחון את השם שהרי הפרישה (יו"ד רמז) הסביר שמותר לנסות את השם בזה "לפי שאין כאן נסיון שבוודאי הקב"ה מעשיר אותו" 
ג) הלכות מעשר הן מסובכות ואף אחד אינו מעשר כדין - כנ"ל.
ד) החטא גורם - א"כ לא אפשר לנסות את השם אף פעם. הרי אין אדם צדיק בארץ אשר לא יחטא?

שאלתי המון אנשים ועדיין לא קיבלתי תשובה?
 

יעקב מעיין

משתמש רגיל
פותח הנושא
סאטמארער אמר:
מנא לך שאינו כן
האם אתה נותן מעשר.?

אולי לוקח זמן
אם היה כן רוב ציבור החרדי היו עשירים.
אני כן נותן מעשרות - וחשבון הבנק שלי בערך כמה אלפי שקלים (אני לא מתלונן - אני באמת שמח מאוד בחלקי הטוב אך זה לא מתרץ את השאלה...
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
יעקב מעיין אמר:
ברור שלא כל מי שנותן מעשרות נהיה עשיר. למה?

אין לתרץ:
א) אין הגדרה ברורה לעשירות - דא"כ לא שייך שום בחינה תמיד נגיד שכולנו עשירים הרי זכינו להיות בין החיים ואיזהו עשיר השמח בחלקו, וגם חז"ל דרשו עד שיבלו שפתותיכם וכו
ב) הבחינה רק שייך למי שמעשר תבואה - אין זה נכון להלכה שהרי מותר לנסות את השם בזה. ואם היה נכון היה אסור לבחון את השם שהרי הפרישה (יו"ד רמז) הסביר שמותר לנסות את השם בזה "לפי שאין כאן נסיון שבוודאי הקב"ה מעשיר אותו" 
ג) הלכות מעשר הן מסובכות ואף אחד אינו מעשר כדין - כנ"ל.
ד) החטא גורם - א"כ לא אפשר לנסות את השם אף פעם. הרי אין אדם צדיק בארץ אשר לא יחטא?

שאלתי המון אנשים ועדיין לא קיבלתי תשובה?
מהו עשיר?
עשיר לגבי זה היינו שיש לו כל צרכו.
כן כולנו עשירים ביחס לדורות אחרים.
אגב כמו בכל הנושאים גם בזה היות שאנחנו בזמן של ואנוכי אסתר אסתיר, הסתרה בתוך הסתרה, קשה לראות מפורש בזה את הברכה וגם אם היא ישנה ופועלת, יד ההסתרה תגרום שיתעוורו עינינו ולא נדע איך לבדוק את הברכה ולראות אותה.
 
 

יעקב מעיין

משתמש רגיל
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
יעקב מעיין אמר:
ברור שלא כל מי שנותן מעשרות נהיה עשיר. למה?

אין לתרץ:
א) אין הגדרה ברורה לעשירות - דא"כ לא שייך שום בחינה תמיד נגיד שכולנו עשירים הרי זכינו להיות בין החיים ואיזהו עשיר השמח בחלקו, וגם חז"ל דרשו עד שיבלו שפתותיכם וכו
ב) הבחינה רק שייך למי שמעשר תבואה - אין זה נכון להלכה שהרי מותר לנסות את השם בזה. ואם היה נכון היה אסור לבחון את השם שהרי הפרישה (יו"ד רמז) הסביר שמותר לנסות את השם בזה "לפי שאין כאן נסיון שבוודאי הקב"ה מעשיר אותו" 
ג) הלכות מעשר הן מסובכות ואף אחד אינו מעשר כדין - כנ"ל.
ד) החטא גורם - א"כ לא אפשר לנסות את השם אף פעם. הרי אין אדם צדיק בארץ אשר לא יחטא?

שאלתי המון אנשים ועדיין לא קיבלתי תשובה?
מהו עשיר?
עשיר לגבי זה היינו שיש לו כל צרכו.
כן כולנו עשירים ביחס לדורות אחרים.
אגב כמו בכל הנושאים גם בזה היות שאנחנו בזמן של ואנוכי אסתר אסתיר, הסתרה בתוך הסתרה, קשה לראות מפורש בזה את הברכה וגם אם היא ישנה ופועלת, יד ההסתרה תגרום שיתעוורו עינינו ולא נדע איך לבדוק את הברכה ולראות אותה.
אם כולנו עשירים אז שוב אי אפשר לעשות בחינה? תמיד נצא עשירים! וכי לזה כוונו חז"ל בבחינה? מה בעד שיבלו שפתותיכם?

הטענה של הסתרה - לא אפשרי! זאת התורה לא תהא מוחלפת! השם הבטיח עד שיבלו שפתותיכם?
 
 

יעקב מעיין

משתמש רגיל
פותח הנושא
סאטמארער אמר:
בפשטות גדר עשירות הוא שיש לו כדי צרכו וקצת יותר

חז"ל אמרו עד שיבלו שפתותיכם. וגם מה שכתבת לא נכון מי שיש לו מאתים זוז לא נחשב עני אבל להגיד שהוא עשיר?
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
יעקב מעיין אמר:
ברור שלא כל מי שנותן מעשרות נהיה עשיר. למה?

אין לתרץ:
א) אין הגדרה ברורה לעשירות - דא"כ לא שייך שום בחינה תמיד נגיד שכולנו עשירים הרי זכינו להיות בין החיים ואיזהו עשיר השמח בחלקו, וגם חז"ל דרשו עד שיבלו שפתותיכם וכו
ב) הבחינה רק שייך למי שמעשר תבואה - אין זה נכון להלכה שהרי מותר לנסות את השם בזה. ואם היה נכון היה אסור לבחון את השם שהרי הפרישה (יו"ד רמז) הסביר שמותר לנסות את השם בזה "לפי שאין כאן נסיון שבוודאי הקב"ה מעשיר אותו" 
ג) הלכות מעשר הן מסובכות ואף אחד אינו מעשר כדין - כנ"ל.
ד) החטא גורם - א"כ לא אפשר לנסות את השם אף פעם. הרי אין אדם צדיק בארץ אשר לא יחטא?

שאלתי המון אנשים ועדיין לא קיבלתי תשובה?
יש להעיר בזה שבזמנינו כמעט ואין צדקה אמיתית כי אין עני שאין לו מה לאכול והמעשרות היום ניתנים לכל מיני רווחים אישיים וכו' בהוראות הרבנים וכו', והן אמנם שזו הוראת הרבנים אבל הוראתם היא מבחינה הלכתית אבל לא הבטיחו שיהיה בזה יבלו שפתותיכם.
 
 

יעקב מעיין

משתמש רגיל
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
יעקב מעיין אמר:
ברור שלא כל מי שנותן מעשרות נהיה עשיר. למה?

אין לתרץ:
א) אין הגדרה ברורה לעשירות - דא"כ לא שייך שום בחינה תמיד נגיד שכולנו עשירים הרי זכינו להיות בין החיים ואיזהו עשיר השמח בחלקו, וגם חז"ל דרשו עד שיבלו שפתותיכם וכו
ב) הבחינה רק שייך למי שמעשר תבואה - אין זה נכון להלכה שהרי מותר לנסות את השם בזה. ואם היה נכון היה אסור לבחון את השם שהרי הפרישה (יו"ד רמז) הסביר שמותר לנסות את השם בזה "לפי שאין כאן נסיון שבוודאי הקב"ה מעשיר אותו" 
ג) הלכות מעשר הן מסובכות ואף אחד אינו מעשר כדין - כנ"ל.
ד) החטא גורם - א"כ לא אפשר לנסות את השם אף פעם. הרי אין אדם צדיק בארץ אשר לא יחטא?

שאלתי המון אנשים ועדיין לא קיבלתי תשובה?
יש להעיר בזה שבזמנינו כמעט ואין צדקה אמיתית כי אין עני שאין לו מה לאכול והמעשרות היום ניתנים לכל מיני רווחים אישיים וכו' בהוראות הרבנים וכו', והן אמנם שזו הוראת הרבנים אבל הוראתם היא מבחינה הלכתית אבל לא הבטיחו שיהיה בזה יבלו שפתותיכם.

אז לדעתך אסור לתת צדקה עם כוונה לנסות את השם? שלא כשו"ע? זה חידוש לא? יש לך מקור לומר שנתבטלו דברי שו"ע?
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
יעקב מעיין אמר:
יש להעיר בזה שבזמנינו כמעט ואין צדקה אמיתית כי אין עני שאין לו מה לאכול והמעשרות היום ניתנים לכל מיני רווחים אישיים וכו' בהוראות הרבנים וכו', והן אמנם שזו הוראת הרבנים אבל הוראתם היא מבחינה הלכתית אבל לא הבטיחו שיהיה בזה יבלו שפתותיכם.
אבל צדקה פירושו לספק 'די מחסורו אשר יחסר לו'. אפילו רצה עבד שרץ לפניו וכו'. כלומר מה שהאדם מצטער ומרגיש חוסר, מצוה לספק לו זאת ונכלל במצוות צדקה. מניין לכת"ר שדווקא להציל אדם מרעב הוי צדקה? 
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
יעקב מעיין אמר:
ברור שלא כל מי שנותן מעשרות נהיה עשיר. למה?

אין לתרץ:
א) אין הגדרה ברורה לעשירות - דא"כ לא שייך שום בחינה תמיד נגיד שכולנו עשירים הרי זכינו להיות בין החיים ואיזהו עשיר השמח בחלקו, וגם חז"ל דרשו עד שיבלו שפתותיכם וכו
ב) הבחינה רק שייך למי שמעשר תבואה - אין זה נכון להלכה שהרי מותר לנסות את השם בזה. ואם היה נכון היה אסור לבחון את השם שהרי הפרישה (יו"ד רמז) הסביר שמותר לנסות את השם בזה "לפי שאין כאן נסיון שבוודאי הקב"ה מעשיר אותו" 
ג) הלכות מעשר הן מסובכות ואף אחד אינו מעשר כדין - כנ"ל.
ד) החטא גורם - א"כ לא אפשר לנסות את השם אף פעם. הרי אין אדם צדיק בארץ אשר לא יחטא?

שאלתי המון אנשים ועדיין לא קיבלתי תשובה?

בשבת קיט,א מוכח שההבטחה היא רק לגבי מעשר תבואה, שהרי איתא שעשירים בא"י מפני שמעשרים ובבבל מפני שמכבדים את התורה ובשאר ארצות מפני שמכבדים את השבת, ומשמע שרק בא"י שייך ההבטחה של "עשר בשביל שתתעשר", וע"כ שזה מעשר תבואה ולא מעשר כספים שנוהג בכל מקום.

אך גם בלא זה נראה ליישב בב' יסודות שאולי מחודשים, אבל לענ"ד הם נכונים:

א. ההבטחה איננה ש"יהיה עשיר", אלא שהעסקים שמהם מעשר יצליחו, וממילא אם יש לו פוטנציאל להתעשרות הוא יצליח לממשו. מי שעוסק בפרנסה שעפ"י דרך הטבע אין סיכוי סביר שיתעשר ממנה (כמו כל שכיר) ומעשר ממשכורתו החודשית, אין לו שום הבטחה שפתאום יתעשר ע"י זכיה בלוטו בזכות מעשרותיו.

ב. הקב"ה לא הבטיח שלעולם כל מי שיעשר יתעשר. הדרשה "עשר בשביל שתתעשר" אינה הבטחה אלא סגולה, שיש בכח המעשרות להביא לעשירות, ואינה שונה מכל שאר הסגולות שבתורה שאין הצלחתן מוכחת בבירור (הביאור בזה הוא ענין לנידון בפנ"ע). ההבטחה נאמרה ע"י הנביא מלאכי לבני אותו דור שיכולים לבחון את הקב"ה במצוות המעשרות ויראו שישפיע עליהם ברכה מרובה, ותו לא מידי. אלא שהגמ' בתענית לומדת מזה שמותר לאדם לעשות מצות מעשר ולצפות לתוצאה בעוה"ז, בניגוד לשאר מצוות שאסור לצפות לתוצאה בעוה"ז, אבל עדיין אינו מובטח שציפיתו תתגשם. בקצרה: נסיון והבטחה הם שני ענינים שונים.
מהלך זה הוא נגד הפשטות המקובלת, ואולי גם יש מרבותינו שלא הבינו כך את ענין הנסיון, אבל אליבא דאמת מעיון במקורות נראה לענ"ד הקלושה שזה נכון.
 

יעקב מעיין

משתמש רגיל
פותח הנושא
מבקש אמת אמר:
יעקב מעיין אמר:
ברור שלא כל מי שנותן מעשרות נהיה עשיר. למה?

אין לתרץ:
א) אין הגדרה ברורה לעשירות - דא"כ לא שייך שום בחינה תמיד נגיד שכולנו עשירים הרי זכינו להיות בין החיים ואיזהו עשיר השמח בחלקו, וגם חז"ל דרשו עד שיבלו שפתותיכם וכו
ב) הבחינה רק שייך למי שמעשר תבואה - אין זה נכון להלכה שהרי מותר לנסות את השם בזה. ואם היה נכון היה אסור לבחון את השם שהרי הפרישה (יו"ד רמז) הסביר שמותר לנסות את השם בזה "לפי שאין כאן נסיון שבוודאי הקב"ה מעשיר אותו" 
ג) הלכות מעשר הן מסובכות ואף אחד אינו מעשר כדין - כנ"ל.
ד) החטא גורם - א"כ לא אפשר לנסות את השם אף פעם. הרי אין אדם צדיק בארץ אשר לא יחטא?

שאלתי המון אנשים ועדיין לא קיבלתי תשובה?

בשבת קיט,א מוכח שההבטחה היא רק לגבי מעשר תבואה, שהרי איתא שעשירים בא"י מפני שמעשרים ובבבל מפני שמכבדים את התורה ובשאר ארצות מפני שמכבדים את השבת, ומשמע שרק בא"י שייך ההבטחה של "עשר בשביל שתתעשר", וע"כ שזה מעשר תבואה ולא מעשר כספים שנוהג בכל מקום.

אך גם בלא זה נראה ליישב בב' יסודות שאולי מחודשים, אבל לענ"ד הם נכונים:

א. ההבטחה איננה ש"יהיה עשיר", אלא שהעסקים שמהם מעשר יצליחו, וממילא אם יש לו פוטנציאל להתעשרות הוא יצליח לממשו. מי שעוסק בפרנסה שעפ"י דרך הטבע אין סיכוי סביר שיתעשר ממנה (כמו כל שכיר) ומעשר ממשכורתו החודשית, אין לו שום הבטחה שפתאום יתעשר ע"י זכיה בלוטו בזכות מעשרותיו.

ב. הקב"ה לא הבטיח שלעולם כל מי שיעשר יתעשר. הדרשה "עשר בשביל שתתעשר" אינה הבטחה אלא סגולה, שיש בכח המעשרות להביא לעשירות, ואינה שונה מכל שאר הסגולות שבתורה שאין הצלחתן מוכחת בבירור (הביאור בזה הוא ענין לנידון בפנ"ע). ההבטחה נאמרה ע"י הנביא מלאכי לבני אותו דור שיכולים לבחון את הקב"ה במצוות המעשרות ויראו שישפיע עליהם ברכה מרובה, ותו לא מידי. אלא שהגמ' בתענית לומדת מזה שמותר לאדם לעשות מצות מעשר ולצפות לתוצאה בעוה"ז, בניגוד לשאר מצוות שאסור לצפות לתוצאה בעוה"ז, אבל עדיין אינו מובטח שציפיתו תתגשם. בקצרה: נסיון והבטחה הם שני ענינים שונים.
מהלך זה הוא נגד הפשטות המקובלת, ואולי גם יש מרבותינו שלא הבינו כך את ענין הנסיון, אבל אליבא דאמת מעיון במקורות נראה לענ"ד הקלושה שזה נכון.
לגבי ב. ממושכל ראשון גם אני הייתי לומד כמותך, אך מה אעשה שהרי ההבטחה שמלאכי אמר לדורו נפסק להלכה בשו"ע לדורי דורות. ועל זה כתב הפרישה הטעם שמתר לנסות "לפי שאין כאן נסיון שבוודאי הקב"ה מעשיר אותו."

לדעתך מותר לעשות את הנסיון בזמננו כמו שנפסק בשו"ע?
 

איש קטן

משתמש ותיק
ההבטחות של התורה קיימות לעד
לא שואלים שאלות כאלו 'כי לא דבר ריק הוא מכם' ואם ריק מכם הוא ריק
שואלים א. האם זה גם בכסף או רק בתבואה ?
ב. אם אכן זה גם בכסף ואמורים להתעשר אז מה לא עשינו טוב במעשר ?

החיד'א שואל את זה ומביא גם דוגמא מכמה עשירים שעשו כן ועישרו ואח'כ הפסידו ומתרץ שהממון לא היה כשר ובה מגזל או מריבית וכו.. ועל זה דרש הפסוק 'בצדקה תיכונני רחקי מעושק כי לא תיראי' שהצדקה מכוננת כאשר נקיה מגזל ושוד

ועל זה נאמר 'לעשות צדקה ומשפט'
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
התכוונתי רק למודל שהזכירו שעי"ז מתרבה מה שיש לאדם בצמיחה סבירה המותאמת להתפתחות המשפחה, ושמרגישים תמיד ס"ד לחיות כפי הצרכים השפויים, לא הראוותניים.
וכן גם שמירה שלא ליפול ולהסתבך.

ולא, לא זכיתי בפיס.
 

בבלי

משתמש ותיק
יעקב מעיין אמר:
בבלי אמר:
מיכה פרק ג פסוק י
בֹּנֶ֥ה צִיּ֖וֹן בְּדָמִ֑ים וִירוּשָׁלִַ֖ם בְּעַוְלָֽה׃

מה עניין שמיטה אצל הר סיני?
סליחה.
התכוונתי למלאכי פרק ג פסוק י

הָבִ֨יאוּ אֶת־כָּל־הַֽמַּעֲשֵׂ֜ר אֶל־בֵּ֣ית הָאוֹצָ֗ר וִיהִ֥י טֶ֙רֶף֙ בְּבֵיתִ֔י וּבְחָנ֤וּנִי נָא֙ בָּזֹ֔את אָמַ֖ר יְקֹוָ֣ק צְבָא֑וֹת אִם־לֹ֧א אֶפְתַּ֣ח לָכֶ֗ם אֵ֚ת אֲרֻבּ֣וֹת הַשָּׁמַ֔יִם וַהֲרִיקֹתִ֥י לָכֶ֛ם בְּרָכָ֖ה עַד־בְּלִי־דָֽי: 
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
יעקב מעיין אמר:
יש להעיר בזה שבזמנינו כמעט ואין צדקה אמיתית כי אין עני שאין לו מה לאכול והמעשרות היום ניתנים לכל מיני רווחים אישיים וכו' בהוראות הרבנים וכו', והן אמנם שזו הוראת הרבנים אבל הוראתם היא מבחינה הלכתית אבל לא הבטיחו שיהיה בזה יבלו שפתותיכם.
אבל צדקה פירושו לספק 'די מחסורו אשר יחסר לו'. אפילו רצה עבד שרץ לפניו וכו'. כלומר מה שהאדם מצטער ומרגיש חוסר, מצוה לספק לו זאת ונכלל במצוות צדקה. מניין לכת"ר שדווקא להציל אדם מרעב הוי צדקה? 
אדם שרוצה עבד, שירצה, אין לו להתפנק, מה שהצריכו לתת עבד זה רק לעשיר שהורגל בכך הרבה שנים, (ואפשר שזה רק בדברים של כבוד וביזיון).
היום למי תתן את הכסף? אפי' אם תתן לקופת העיר או לועד הרבנים, הלוואי והיית יודע כמה כסף התקזז לצורכי משרד ופרסומות...
 
 

ההוא טייעא

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
בשבת קיט,א מוכח שההבטחה היא רק לגבי מעשר תבואה, שהרי איתא שעשירים בא"י מפני שמעשרים ובבבל מפני שמכבדים את התורה ובשאר ארצות מפני שמכבדים את השבת, ומשמע שרק בא"י שייך ההבטחה של "עשר בשביל שתתעשר", וע"כ שזה מעשר תבואה ולא מעשר כספים שנוהג בכל מקום.

אך גם בלא זה נראה ליישב בב' יסודות שאולי מחודשים, אבל לענ"ד הם נכונים:

א. ההבטחה איננה ש"יהיה עשיר", אלא שהעסקים שמהם מעשר יצליחו, וממילא אם יש לו פוטנציאל להתעשרות הוא יצליח לממשו. מי שעוסק בפרנסה שעפ"י דרך הטבע אין סיכוי סביר שיתעשר ממנה (כמו כל שכיר) ומעשר ממשכורתו החודשית, אין לו שום הבטחה שפתאום יתעשר ע"י זכיה בלוטו בזכות מעשרותיו.

ב. הקב"ה לא הבטיח שלעולם כל מי שיעשר יתעשר. הדרשה "עשר בשביל שתתעשר" אינה הבטחה אלא סגולה, שיש בכח המעשרות להביא לעשירות, ואינה שונה מכל שאר הסגולות שבתורה שאין הצלחתן מוכחת בבירור (הביאור בזה הוא ענין לנידון בפנ"ע). ההבטחה נאמרה ע"י הנביא מלאכי לבני אותו דור שיכולים לבחון את הקב"ה במצוות המעשרות ויראו שישפיע עליהם ברכה מרובה, ותו לא מידי. אלא שהגמ' בתענית לומדת מזה שמותר לאדם לעשות מצות מעשר ולצפות לתוצאה בעוה"ז, בניגוד לשאר מצוות שאסור לצפות לתוצאה בעוה"ז, אבל עדיין אינו מובטח שציפיתו תתגשם. בקצרה: נסיון והבטחה הם שני ענינים שונים.
מהלך זה הוא נגד הפשטות המקובלת, ואולי גם יש מרבותינו שלא הבינו כך את ענין הנסיון, אבל אליבא דאמת מעיון במקורות נראה לענ"ד הקלושה שזה נכון.
כך מדייק היעב"ץ במקום והוכיח מזה שמעשר כספים הוא רק מדרבנן ואין על זה הבטחה אבל יש חולקים.


סאטמארער אמר:
בפשטות גדר עשירות הוא שיש לו כדי צרכו וקצת יותר
יש דיון בגמרא איזהו עשיר אבל לכולי עלמא אאל"ט לכו"ע זה מעבר למה שכתבת.
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
חייל של הרבי אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
יש להעיר בזה שבזמנינו כמעט ואין צדקה אמיתית כי אין עני שאין לו מה לאכול והמעשרות היום ניתנים לכל מיני רווחים אישיים וכו' בהוראות הרבנים וכו', והן אמנם שזו הוראת הרבנים אבל הוראתם היא מבחינה הלכתית אבל לא הבטיחו שיהיה בזה יבלו שפתותיכם.
אבל צדקה פירושו לספק 'די מחסורו אשר יחסר לו'. אפילו רצה עבד שרץ לפניו וכו'. כלומר מה שהאדם מצטער ומרגיש חוסר, מצוה לספק לו זאת ונכלל במצוות צדקה. מניין לכת"ר שדווקא להציל אדם מרעב הוי צדקה? 
אדם שרוצה עבד, שירצה, אין לו להתפנק, מה שהצריכו לתת עבד זה רק לעשיר שהורגל בכך הרבה שנים, (ואפשר שזה רק בדברים של כבוד וביזיון).
היום למי תתן את הכסף? אפי' אם תתן לקופת העיר או לועד הרבנים, הלוואי והיית יודע כמה כסף התקזז לצורכי משרד ופרסומות...
אני נותן לאברכים צעירים שנאבקים לשלם שכר דירה, או לבתי חב"ד שצריכים כסף בשביל תחזוקת המקום, או לישיבה שבה למדתי. אני חושב שזו צדקה גמורה.

שכר דירה זה לא פינוק, זה צורך גמור של אותו אברך (ואשתו) שהורגלו לחיות בתוך בית ולא רגילים לדור ברחוב. וזו צדקה גמורה לעזור להם בכך. 
גם לתרום למוסדות תורה וקירוב זו צדקה, והכסף משומש לדברים טובים וחשובים.

(נ.ב. אני הקטן מרגיש שזה עוזר לי כלכלית בינתיים. לא חסר כלום ב"ה [אמנם אני בתחילת החיים עדיין, אבל זכותי לבטוח שכך יהיה, ויהיה יותר טוב בעז"ה]. צריך לתת בשמחה ולבקש מה' שיהיה כל מה שצריך. לא מבקש ספה מזהב, אלא שיהיה שפע של אוכל, חשמל, מים, ואפשרות לקנות דירה, ולשלוח ילדים לחינוך טוב וכו' וכו' - והקב"ה יברך כל אחד מאיתנו בתוך כלל ישראל בפרנסה ברווח)
 
 

דברי יושר

משתמש ותיק
ידועה השאלה,
מפני מה לא מצאנו שהחזונאישניקים עשירים יותר מן האחרים, והלא הם מדקדקים במעשרות הרבה, ושנינו "עשר בשביל שתתעשר"?

ותירצו, שהם דורשים את הפסוק לדרשא אחריתא,
"עשר תעשר" - אפילו מאה פעמים.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
יעקב מעיין אמר:
מבקש אמת אמר:
יעקב מעיין אמר:
ברור שלא כל מי שנותן מעשרות נהיה עשיר. למה?

אין לתרץ:
א) אין הגדרה ברורה לעשירות - דא"כ לא שייך שום בחינה תמיד נגיד שכולנו עשירים הרי זכינו להיות בין החיים ואיזהו עשיר השמח בחלקו, וגם חז"ל דרשו עד שיבלו שפתותיכם וכו
ב) הבחינה רק שייך למי שמעשר תבואה - אין זה נכון להלכה שהרי מותר לנסות את השם בזה. ואם היה נכון היה אסור לבחון את השם שהרי הפרישה (יו"ד רמז) הסביר שמותר לנסות את השם בזה "לפי שאין כאן נסיון שבוודאי הקב"ה מעשיר אותו" 
ג) הלכות מעשר הן מסובכות ואף אחד אינו מעשר כדין - כנ"ל.
ד) החטא גורם - א"כ לא אפשר לנסות את השם אף פעם. הרי אין אדם צדיק בארץ אשר לא יחטא?

שאלתי המון אנשים ועדיין לא קיבלתי תשובה?

בשבת קיט,א מוכח שההבטחה היא רק לגבי מעשר תבואה, שהרי איתא שעשירים בא"י מפני שמעשרים ובבבל מפני שמכבדים את התורה ובשאר ארצות מפני שמכבדים את השבת, ומשמע שרק בא"י שייך ההבטחה של "עשר בשביל שתתעשר", וע"כ שזה מעשר תבואה ולא מעשר כספים שנוהג בכל מקום.

אך גם בלא זה נראה ליישב בב' יסודות שאולי מחודשים, אבל לענ"ד הם נכונים:

א. ההבטחה איננה ש"יהיה עשיר", אלא שהעסקים שמהם מעשר יצליחו, וממילא אם יש לו פוטנציאל להתעשרות הוא יצליח לממשו. מי שעוסק בפרנסה שעפ"י דרך הטבע אין סיכוי סביר שיתעשר ממנה (כמו כל שכיר) ומעשר ממשכורתו החודשית, אין לו שום הבטחה שפתאום יתעשר ע"י זכיה בלוטו בזכות מעשרותיו.

ב. הקב"ה לא הבטיח שלעולם כל מי שיעשר יתעשר. הדרשה "עשר בשביל שתתעשר" אינה הבטחה אלא סגולה, שיש בכח המעשרות להביא לעשירות, ואינה שונה מכל שאר הסגולות שבתורה שאין הצלחתן מוכחת בבירור (הביאור בזה הוא ענין לנידון בפנ"ע). ההבטחה נאמרה ע"י הנביא מלאכי לבני אותו דור שיכולים לבחון את הקב"ה במצוות המעשרות ויראו שישפיע עליהם ברכה מרובה, ותו לא מידי. אלא שהגמ' בתענית לומדת מזה שמותר לאדם לעשות מצות מעשר ולצפות לתוצאה בעוה"ז, בניגוד לשאר מצוות שאסור לצפות לתוצאה בעוה"ז, אבל עדיין אינו מובטח שציפיתו תתגשם. בקצרה: נסיון והבטחה הם שני ענינים שונים.
מהלך זה הוא נגד הפשטות המקובלת, ואולי גם יש מרבותינו שלא הבינו כך את ענין הנסיון, אבל אליבא דאמת מעיון במקורות נראה לענ"ד הקלושה שזה נכון.
לגבי ב. ממושכל ראשון גם אני הייתי לומד כמותך, אך מה אעשה שהרי ההבטחה שמלאכי אמר לדורו נפסק להלכה בשו"ע לדורי דורות. ועל זה כתב הפרישה הטעם שמתר לנסות "לפי שאין כאן נסיון שבוודאי הקב"ה מעשיר אותו."

לדעתך מותר לעשות את הנסיון בזמננו כמו שנפסק בשו"ע?
לא הבנתי מה שייך לפסוק הלכה על הבטחה. פסיקת הלכה שייכת בשאלה של איסור והיתר, וממילא נפסק שמותר לנסות את הקב"ה. האם בהכרח שהנסיון יצליח? זו כבר שאלה מציאותית וחורגת מתחומו של השו"ע. 

הפרישה אכן הבין לא כמו שכתבתי, והזכרתי שיש מרבותינו שלא הבינו כן. אבל מאחר והמציאות מכחישתו, הרי או שנצטרך ליישב יישובים אחרים (דחוקים ברובם הגדול) או שנצטרך להסיק שהמציאות מוכיחה דלא כהפרישה (אם כי יש מחברי הפורום שסבורים שדוחים את המציאות מפני מה שכתוב, אבל זה כבר דיון אחר).
 
 

איש קטן

משתמש ותיק
עשר בשביל שתתעשר
הסבירו שמצווה גוררת מצווה ואחרי שעישר פעם אחת מזכים אותו לפעם שנית ממילא מרוויח

כמדומני קראתי בשם הגר''א שההבטחה על עשירות היא דווקא למי שנותן חומש , אבל הרבה הבינו שגם מעשר כפשוטו

בכל אופן יש לדון מהי העשירות ולכאורה אם אדם חי ברווחה כלכלית ויש לו גם כסף לחסוך על פניו נקרא עשיר
כמובן שצריך שישמח בחלקו ,שאם לא כן נכנס לגדר יש לו מנה רוצה וכו.. ונראה שגם על זה ההבטחה שיהיה מאושר ושמח במה שיש לו ולא ישגעהו תאוות העולם וחמדת הממון וזה עצמו שכר גדול מאוד
 

יעקב מעיין

משתמש רגיל
פותח הנושא
מבקש אמת אמר:
יעקב מעיין אמר:
מבקש אמת אמר:
בשבת קיט,א מוכח שההבטחה היא רק לגבי מעשר תבואה, שהרי איתא שעשירים בא"י מפני שמעשרים ובבבל מפני שמכבדים את התורה ובשאר ארצות מפני שמכבדים את השבת, ומשמע שרק בא"י שייך ההבטחה של "עשר בשביל שתתעשר", וע"כ שזה מעשר תבואה ולא מעשר כספים שנוהג בכל מקום.

אך גם בלא זה נראה ליישב בב' יסודות שאולי מחודשים, אבל לענ"ד הם נכונים:

א. ההבטחה איננה ש"יהיה עשיר", אלא שהעסקים שמהם מעשר יצליחו, וממילא אם יש לו פוטנציאל להתעשרות הוא יצליח לממשו. מי שעוסק בפרנסה שעפ"י דרך הטבע אין סיכוי סביר שיתעשר ממנה (כמו כל שכיר) ומעשר ממשכורתו החודשית, אין לו שום הבטחה שפתאום יתעשר ע"י זכיה בלוטו בזכות מעשרותיו.

ב. הקב"ה לא הבטיח שלעולם כל מי שיעשר יתעשר. הדרשה "עשר בשביל שתתעשר" אינה הבטחה אלא סגולה, שיש בכח המעשרות להביא לעשירות, ואינה שונה מכל שאר הסגולות שבתורה שאין הצלחתן מוכחת בבירור (הביאור בזה הוא ענין לנידון בפנ"ע). ההבטחה נאמרה ע"י הנביא מלאכי לבני אותו דור שיכולים לבחון את הקב"ה במצוות המעשרות ויראו שישפיע עליהם ברכה מרובה, ותו לא מידי. אלא שהגמ' בתענית לומדת מזה שמותר לאדם לעשות מצות מעשר ולצפות לתוצאה בעוה"ז, בניגוד לשאר מצוות שאסור לצפות לתוצאה בעוה"ז, אבל עדיין אינו מובטח שציפיתו תתגשם. בקצרה: נסיון והבטחה הם שני ענינים שונים.
מהלך זה הוא נגד הפשטות המקובלת, ואולי גם יש מרבותינו שלא הבינו כך את ענין הנסיון, אבל אליבא דאמת מעיון במקורות נראה לענ"ד הקלושה שזה נכון.
לגבי ב. ממושכל ראשון גם אני הייתי לומד כמותך, אך מה אעשה שהרי ההבטחה שמלאכי אמר לדורו נפסק להלכה בשו"ע לדורי דורות. ועל זה כתב הפרישה הטעם שמתר לנסות "לפי שאין כאן נסיון שבוודאי הקב"ה מעשיר אותו."

לדעתך מותר לעשות את הנסיון בזמננו כמו שנפסק בשו"ע?
לא הבנתי מה שייך לפסוק הלכה על הבטחה. פסיקת הלכה שייכת בשאלה של איסור והיתר, וממילא נפסק שמותר לנסות את הקב"ה. האם בהכרח שהנסיון יצליח? זו כבר שאלה מציאותית וחורגת מתחומו של השו"ע. 

הפרישה אכן הבין לא כמו שכתבתי, והזכרתי שיש מרבותינו שלא הבינו כן. אבל מאחר והמציאות מכחישתו, הרי או שנצטרך ליישב יישובים אחרים (דחוקים ברובם הגדול) או שנצטרך להסיק שהמציאות מוכיחה דלא כהפרישה (אם כי יש מחברי הפורום שסבורים שדוחים את המציאות מפני מה שכתוב, אבל זה כבר דיון אחר).
לא הבנתי החילוק שלך. איך אפשר להגיד שמתר לנסות את השם אך השם לא מבטיח לשתף פעולה? מהי הנסיון? לראות אם יש שכר ועונש (כך מבואר מתחילת הפרשה במלאכי (ב:יז) כלל ישראל שאלו "איה אלקי המשפט" כלומר, האם יש שכר ועונש. והשם הגיב "ובחנוני נא..." 

לי יותר נוח להישאר בקושיא מלדחוק בתרוצים שאינם נכונים... 
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
איש קטן אמר:
עשר בשביל שתתעשר
הסבירו שמצווה גוררת מצווה ואחרי שעישר פעם אחת מזכים אותו לפעם שנית ממילא מרוויח

כמדומני קראתי בשם הגר''א שההבטחה על עשירות היא דווקא למי שנותן חומש , אבל הרבה הבינו שגם מעשר כפשוטו

בכל אופן יש לדון מהי העשירות ולכאורה אם אדם חי ברווחה כלכלית ויש לו גם כסף לחסוך על פניו נקרא עשיר
כמובן שצריך שישמח בחלקו ,שאם לא כן נכנס לגדר יש לו מנה רוצה וכו.. ונראה שגם על זה ההבטחה שיהיה מאושר ושמח במה שיש לו ולא ישגעהו תאוות העולם וחמדת הממון וזה עצמו שכר גדול מאוד



הגר"א עצמו נתן חומש והיה עני מרוד...

אי אפשר לומר שהעשירות היא "איזהו עשיר השמח בחלקו", היות ובזה לא שייך נסיון. אם מושא הניסוי הוא זה שמביא את התוצאה הרי אין זה ניסוי תקף.
 

sc195852

משתמש חדש
מה שחכמים אמרו "איזהו עשיר השמח בחלקו", זה לא איזו גחמה, אלא זו הגדרה אמתית.  כי הרי אנחנו רואים שבעלי ממון רבים אינם עשירים, ואנשים עם מעט כסף, יותר עשירים מהם. 
ונראה לי שמי שלא נותן מעשרות הפשט הוא שהוא לא מבין שהכל זה מה'א-ל הזן אותנו', ואדם כזה רודף יותר אחרי הממון, ואף פעם לא מגיע לסיפוקו, ואינו עשיר גם כשיש לו הרבה.  אבל אדם שנותן מעשרות, הוא מבין שהכל זה מה', הוא מוכן לשחרר משלו בקלות.  ואדם כזה באמת שמח בכל פרוטה שיש לו. (וכמובן שזה מתחזק ע"י נתינת המעשרות.)    כך אני סבור.  ורואים את זה בחוש.
 

יעקב מעיין

משתמש רגיל
פותח הנושא
sc195852 אמר:
מה שחכמים אמרו "איזהו עשיר השמח בחלקו", זה לא איזו גחמה, אלא זו הגדרה אמתית.  כי הרי אנחנו רואים שבעלי ממון רבים אינם עשירים, ואנשים עם מעט כסף, יותר עשירים מהם. 
ונראה לי שמי שלא נותן מעשרות הפשט הוא שהוא לא מבין שהכל זה מה'א-ל הזן אותנו', ואדם כזה רודף יותר אחרי הממון, ואף פעם לא מגיע לסיפוקו, ואינו עשיר גם כשיש לו הרבה.  אבל אדם שנותן מעשרות, הוא מבין שהכל זה מה', הוא מוכן לשחרר משלו בקלות.  ואדם כזה באמת שמח בכל פרוטה שיש לו. (וכמובן שזה מתחזק ע"י נתינת המעשרות.)    כך אני סבור.  ורואים את זה בחוש.

לדעתך איך מנסים את השם? (לא מדת ההסתפקות שלנו)?
 
חלק עליון תַחתִית