כתוב בחתם סופר מסכת סוכה דף מב עמוד א בזה הלשון:
וזאת לדעת דקי"ל מן השקיעה עד צאת הכוכבים כ"ד מינוט (דקות) או ל"ה מינוט עבדינן הכא לחומרא והכא לחומרא. לכן זמן שאיבת מים למצות אם אפשר לכוון ולראות הרגע מתי נעלמת החמה מעינינו אח"כ יו"ד מינוטן וישאוב, ואי לא יחשוב משיעור צאת הכוכבים הנהוג באותו זמן כ"ה מינוטען למפרע וישאוב עד צאת הככבים. ולענין הדלקת נרות בשבת וחנוכה בע"ש שצריך להיות לעולם קודם שקיעת החמה והיינו קודם ל"ה מינוטען קודם צאת הככבים הנהוג אז לפי חשבון הנ"ל, עכ"ל.
ואיך זה מסתדר עם מה שכתוב בשו"ת חתם סופר (אורח חיים סימן פ):
"והרוקח וכו' והרא"ם במרדכי ס"פ במה מדליקין [סי' תנ"ו], והם ס"ל מתחילת השקיעה הוה לילה גמורה מדאוריית' וג' רביעי מילין קודם לזה הוא בין השמשות, א"כ ע"כ צריכים להקדים בע"ש בהדלקת הנרות ג"כ. והנה אנחנו כולנו במדינות אלו עושים במלאכה עש"ק עד קרוב לשעה או ג' רביע שעה קודם צאת הכוכבים, נמצא אנו תופסים במוחלט כשיטת ר"ת", עכ"ל.
אשמח אם מעכ"ת חכמי הפורום יכתבו את ההסבר.
מקופיא נראה שהחת"ס היה לו רק שתי שיטות ראשונים, א. הרא"מ שסובר שבין השמשות הוא לפני השקיעה, ב. שיטת ר"ת שרבע שעה לפני צאת הכוכבים הוא בין השמשות, ולא קשור לשקיעה הנראית.
ולכן כתב שעושים מלאכה לפני צאת הכוכבים ג' רבעי שעה או שעה (תלוי בימות ניסן שאז יש פחות זמן מן השקיעה עד צאת הכוכבים או באמצע הקיץ שצאת הכוכבים בחו"ל הוא הרבה אחרי השקיעה), ומזה מוכח שלא סוברים כמו הרא"מ שבין השמשות הוא רבע שעה לפני השקיעה הנראית.
ומוכח מחת"ס הזה שדעת ר"ת היא לא 72 דקות אחרי השקיעה הנראית, אלא אדרבה מיציאת הכוכבים מונים למפרע רבע שעה כדי לדעת מתי הוא בין השמשות.
ולפי החת"ס יוצא שמנהג ארץ ישראל שמחכים בערך 25 דקות אחרי השקיעה היא שיטת ר"ת!
וידעתי שיש כאלה שסברו כך מחמת גודל הקושיות על ר"ת, ומהחת"ס הזה יוצא בהדיא כך.
וזאת לדעת דקי"ל מן השקיעה עד צאת הכוכבים כ"ד מינוט (דקות) או ל"ה מינוט עבדינן הכא לחומרא והכא לחומרא. לכן זמן שאיבת מים למצות אם אפשר לכוון ולראות הרגע מתי נעלמת החמה מעינינו אח"כ יו"ד מינוטן וישאוב, ואי לא יחשוב משיעור צאת הכוכבים הנהוג באותו זמן כ"ה מינוטען למפרע וישאוב עד צאת הככבים. ולענין הדלקת נרות בשבת וחנוכה בע"ש שצריך להיות לעולם קודם שקיעת החמה והיינו קודם ל"ה מינוטען קודם צאת הככבים הנהוג אז לפי חשבון הנ"ל, עכ"ל.
ואיך זה מסתדר עם מה שכתוב בשו"ת חתם סופר (אורח חיים סימן פ):
"והרוקח וכו' והרא"ם במרדכי ס"פ במה מדליקין [סי' תנ"ו], והם ס"ל מתחילת השקיעה הוה לילה גמורה מדאוריית' וג' רביעי מילין קודם לזה הוא בין השמשות, א"כ ע"כ צריכים להקדים בע"ש בהדלקת הנרות ג"כ. והנה אנחנו כולנו במדינות אלו עושים במלאכה עש"ק עד קרוב לשעה או ג' רביע שעה קודם צאת הכוכבים, נמצא אנו תופסים במוחלט כשיטת ר"ת", עכ"ל.
אשמח אם מעכ"ת חכמי הפורום יכתבו את ההסבר.
מקופיא נראה שהחת"ס היה לו רק שתי שיטות ראשונים, א. הרא"מ שסובר שבין השמשות הוא לפני השקיעה, ב. שיטת ר"ת שרבע שעה לפני צאת הכוכבים הוא בין השמשות, ולא קשור לשקיעה הנראית.
ולכן כתב שעושים מלאכה לפני צאת הכוכבים ג' רבעי שעה או שעה (תלוי בימות ניסן שאז יש פחות זמן מן השקיעה עד צאת הכוכבים או באמצע הקיץ שצאת הכוכבים בחו"ל הוא הרבה אחרי השקיעה), ומזה מוכח שלא סוברים כמו הרא"מ שבין השמשות הוא רבע שעה לפני השקיעה הנראית.
ומוכח מחת"ס הזה שדעת ר"ת היא לא 72 דקות אחרי השקיעה הנראית, אלא אדרבה מיציאת הכוכבים מונים למפרע רבע שעה כדי לדעת מתי הוא בין השמשות.
ולפי החת"ס יוצא שמנהג ארץ ישראל שמחכים בערך 25 דקות אחרי השקיעה היא שיטת ר"ת!
וידעתי שיש כאלה שסברו כך מחמת גודל הקושיות על ר"ת, ומהחת"ס הזה יוצא בהדיא כך.