מקורות וטעמים למנהגי חסידים

ישראל הכהן

משתמש ותיק
אעלה כאן כעת מה שזכור לי

א. מנהג בקידוש לבנה להביט בציצית. מה מקורו וטעמו?

ב. בהבדלה:
א. להריח את הנר הבדלה, לאחר הכיבוי.
ב. להביט בכוס לראות את בבואתו משתקפת.

אשמח לשמוע על מקורות וטעמים בעניין.
 

חזק וברוך

משתמש ותיק
ישראל הכהן אמר:
אעלה כאן כעת מה שזכור לי

א. מנהג בקידוש לבנה להביט בציצית. מה מקורו וטעמו?

ב. בהבדלה:
א. להריח את הנר הבדלה, לאחר הכיבוי.
ב. להביט בכוס לראות את בבואתו משתקפת.

אשמח לשמוע על מקורות וטעמים בעניין.
כמדומה שלהביט בכוס כתוב ברמ"א.
 

ישראל הכהן

משתמש ותיק
פותח הנושא
חזק וברוך אמר:
ישראל הכהן אמר:
אעלה כאן כעת מה שזכור לי

א. מנהג בקידוש לבנה להביט בציצית. מה מקורו וטעמו?

ב. בהבדלה:
א. להריח את הנר הבדלה, לאחר הכיבוי.
ב. להביט בכוס לראות את בבואתו משתקפת.

אשמח לשמוע על מקורות וטעמים בעניין.
כמדומה שלהביט בכוס כתוב ברמ"א.

אכן.

אך המנהג להביט עד שבבואתו משתקפת לא כתוב!! וזה הנידון כאן.
 

פחמי

משתמש רגיל
ישראל הכהן אמר:
א. להריח את הנר הבדלה, לאחר הכיבוי.
באשל אברהם בוטשטאטש כתב:
מה שנוהגים להריח בהבדלה האבוקה של שעוה,
נראה שזה רק כשמברכים בורא מיני בשמים (אשר עיקר ברכה זו בלי פקפוק היא כשיש שם פיזום (ידוע),
ועל ידי ברכה כלליית נכלל הכל
(ובפרט המנהג שהיה לברך בורא מיני בשמים גם על נעגליך, וכ' על זה קצת ישוב,
וע"י מה שמריחין אל השעוה גם כן יש גם כן קצת סניף.
ונראה שהמנהג הוא גם כן מצד מה שהברכה על נעגליך היא הנותן ריח טוב בפירות, מצד שעיקרו לאכילה, והרי במדינה זו רובו ככולו ועיקרו אינו לאכילה, וצלע"ע בזה.
גם מה שאין מברכים בהבדלה הנותן ריח טוב כו' נראה שהוא מצד שלשון חז"ל [ברכות נא, ב] הוא על הבשמים, וצלע"ע).
מה שאין כן כשמברכים על עשבים בורא עשבי בשמים, הריח להשעוה הוא אך למותר. ויש גם כן חשש, כיון שאין נפטר בברכה זו, רק בברכת בורא מיני בשמים.
ועד כה הייתי נהוג להריח אל השעוה בעוד שמעלה עשן, וכעת נראה לענ"ד שנכון להריח אחר שכלה העשן, שאז אין חשש חסרון ברכה, וכן הוא הטוב והנכון:
(אשל אברהם (בוטשאטש) סימן רצז)

לסיכום:
ברכת מיני בשמים פוטרת גם את ריח השעווה (צל"ע מה המקור שמברכים על שעווה ועשן שלה)
ובפרט כשמריחים ציפורן שלא לפי כל הדעות ברכתו 'מיני בשמים', יחד עם האבוקה הוי 'מיני'.
 

בגדי חמודות

משתמש ותיק
ישראל הכהן אמר:
חזק וברוך אמר:
ישראל הכהן אמר:
ב. להביט בכוס לראות את בבואתו משתקפת.
אשמח לשמוע על מקורות וטעמים בעניין.
כמדומה שלהביט בכוס כתוב ברמ"א.
אכן.
אך המנהג להביט עד שבבואתו משתקפת לא כתוב!! וזה הנידון כאן.
הרמ"א כתב דינו, לא מצד הבטה בכוס, אלא מצד שלא יביט בדבר אחר ותתבטל כוונתו, אבל אה"נ שיכול גם להביט בסידור שלפניו, ואז אין צריך להביט כלל בכוס.
 
 

במבי

משתמש ותיק
בגדי חמודות אמר:
ישראל הכהן אמר:
חזק וברוך אמר:
כמדומה שלהביט בכוס כתוב ברמ"א.
אכן.
אך המנהג להביט עד שבבואתו משתקפת לא כתוב!! וזה הנידון כאן.
הרמ"א כתב דינו, לא מצד הבטה בכוס, אלא מצד שלא יביט בדבר אחר ותתבטל כוונתו, אבל אה"נ שיכול גם להביט בסידור שלפניו, ואז אין צריך להביט כלל בכוס.

שטייט מפורש במגיד תעלומה על מסכת ברכות, וכך לשונו:

"אסור לקדש..... עד שיראנה"
 
 

HaimL

משתמש ותיק
ישראל הכהן אמר:
אעלה כאן כעת מה שזכור לי

א. מנהג בקידוש לבנה להביט בציצית. מה מקורו וטעמו?

ב. בהבדלה:
א. להריח את הנר הבדלה, לאחר הכיבוי.
ב. להביט בכוס לראות את בבואתו משתקפת.

אשמח לשמוע על מקורות וטעמים בעניין.
מנהג לנער הציציות לאחר קידוש הלבנה, ולאחר תשליך

לדעתי, המקור לזה הוא מאחר שבשני המקרים, אפשר לטעות ולחשוב שמתפללים לאיזה אמצעי, ולכן תופסים חפצא של מצווה שיש עליו, בפרט זה שנאמר בו וראיתם אותו וזכרתם וגו'
 
 

בשלמא

משתמש ותיק
ישראל הכהן אמר:
אעלה כאן כעת מה שזכור לי

א. מנהג בקידוש לבנה להביט בציצית. מה מקורו וטעמו?

ב. בהבדלה:
א. להריח את הנר הבדלה, לאחר הכיבוי.
ב. להביט בכוס לראות את בבואתו משתקפת.

אשמח לשמוע על מקורות וטעמים בעניין.
אף אחד מאלו אינו מנהג חסידי מובהק ומקורו נפתח בספרים שונים.
א. "ניעור" הציצית מובא בפע"ח (שער ר"ח) לפי שהוא בגד המלכות (הובא במג"א כפי שציין קודמי), וראה עוד אבות הראש (ח"ג נפש היפה מערכת צ' אות ו') אמנם בזה יש תוספת מנהג חסידים לבדוק את הפתילים כסגולה לקדחת ועוד
ב. חיבוב מצוה. סי' יעב"ץ (לא עיינתי עתה אם מופיע גם בסידור המקורי)
ג. סגולה להינצל מכל רע. ומקורו מספר זכירה.
 

ישראל הכהן

משתמש ותיק
פותח הנושא
בשלמא אמר:
ישראל הכהן אמר:
אעלה כאן כעת מה שזכור לי

א. מנהג בקידוש לבנה להביט בציצית. מה מקורו וטעמו?

ב. בהבדלה:
א. להריח את הנר הבדלה, לאחר הכיבוי.
ב. להביט בכוס לראות את בבואתו משתקפת.

אשמח לשמוע על מקורות וטעמים בעניין.
אף אחד מאלו אינו מנהג חסידי מובהק ומקורו נפתח בספרים שונים.
א. "ניעור" הציצית מובא בפע"ח (שער ר"ח) לפי שהוא בגד המלכות (הובא במג"א כפי שציין קודמי), וראה עוד אבות הראש (ח"ג נפש היפה מערכת צ' אות ו') אמנם בזה יש תוספת מנהג חסידים לבדוק את הפתילים כסגולה לקדחת ועוד
ב. חיבוב מצוה. סי' יעב"ץ (לא עיינתי עתה אם מופיע גם בסידור המקורי)
ג. סגולה להינצל מכל רע. ומקורו מספר זכירה.


מה הכוונה לא מנהג חסידי מובהק? הרי החסידים הם אילו שמקפידים, גם אם זה לא מופיע רק בספרי חסידות.
 

ישראל הכהן

משתמש ותיק
פותח הנושא
הבעש"ט הנהיג לומר קודם מנחה בע"ש פרק ק"ז הודו לה', מה עניינו למנחה בער"ש?
והאם אומרים אותו גם לפני מנחה גדולה?
 

איכא מאן דאמר

משתמש ותיק
ישראל הכהן אמר:
הבעש"ט הנהיג לומר קודם מנחה בע"ש פרק ק"ז הודו לה', מה עניינו למנחה בער"ש?
"וזהו שיסד הבעש"ט זללה"ה נשמתו בגנזי מרומים לומר בכל ערב שבת מזמור (תהלים) ק"ז כי מחמת שצריך לזכך עצמו יותר ויותר בעת ההוא ושם נזכרו ארבעה שצריכים להודות והא' תעו במדבר הוא לשון דבור שכשבא להתפלל הוא תועה בהדבור ואיונ יכול להביא מדותיו כולן בהדבור כי צריך לבוא עם כל המדות בהדבור ולשון כל חיותו בהדבור שלא ישאר שום מדה לחוץ ולפעמים אינו יכול לעשות כן מחמת שהיה מקושר כל ימי השבוע בעסקיו וזהו תעו במדבר וגו' עיר מושב וגו' הוא לשון התעוררות התקנה הוא ויצעקו כו' צעקה היא בלא דבור לה' שירחם עליו לעזרהו והבא ליטהר כו' ומחמת שבא למדת רחמנות וכל עיקרו הוא לעבודתו יתברך אזי נפרדין ממנו החשכות כי אין קטרוג מאחר שבא לדמת רחמנות ולמדת אין כי לא לעצמו הוא מבקש רק להשם יתברך כל אוכל תתעב נפשם הוא לפעמים אינו טועם טעם ותענוג מעבודתו כחולה שאוכל ואינו טועם טעם אזי גם כן התקנה ויצעקו גו' וכן יושבי חשך שהוא בחשכות השכל יורדי הים גו' קאי על אותן שהם במדריגה שהולכים בעולמות עליונים בתפלתם ולפעמים באה ח"ו פנייה או שום ניצוץ גבהות אזי יעלו שמים ירדו תהומות ח"ו אזי ויצעקו גו'"
(מאור עינים פרשת בשלח)
 

בשלמא

משתמש ותיק
ישראל הכהן אמר:
מה הכוונה לא מנהג חסידי מובהק? הרי החסידים הם אילו שמקפידים, גם אם זה לא מופיע רק בספרי חסידות.
אכן מטבע הדברים החסידים משמרים מסורות בפרט אלו שהם ענינים ע"פ קבלה וכדו', אמנם אינם מנהגים חסידיים כמו אמירת הודו בער"ש הנ"ל וכגוונא וחלוקת לעקיך בעיוה"כ וכיו"ב
אבל אני "מניח" בוודאות שגם הספרדים (המקובלים) ניעור הטלית קטן וודאי מקפידים, יבואו היודעים ויעידו. 
 
 

ששון ויקר

משתמש רשום
מי יודע מקור למנהג שראיתי אצל אדמו"ר ידוע וחשוב שליט"א בהבדלה להעביר את היד ג"פ בתוך הנר (לאחר שהסתכל בה לאור הנר כדין)?
 

בת עין

משתמש ותיק
ישראל הכהן אמר:
א. מנהג בקידוש לבנה להביט בציצית. מה מקורו וטעמו?

הטעם שבלילה אין אנו מחוייבים בציצית הוא מפני שדורשים 'וראיתם אותו' - פרט לכסות לילה,
ובקידוש לבנה אנו מבקשים שיהא אור הלבנה כאור החמה,
ואם כן הלילות יאירו כמו הימים, ונהיה מחוייבים בהם בציצית, ולפיכך מסתכלים בציצית (הטעם מופיע בכמה ספרים).
 
בת עין אמר:
ישראל הכהן אמר:
א. מנהג בקידוש לבנה להביט בציצית. מה מקורו וטעמו?

הטעם שבלילה אין אנו מחוייבים בציצית הוא מפני שדורשים 'וראיתם אותו' - פרט לכסות לילה,
ובקידוש לבנה אנו מבקשים שיהא אור הלבנה כאור החמה,
ואם כן הלילות יאירו כמו הימים, ונהיה מחוייבים בהם בציצית, ולפיכך מסתכלים בציצית (הטעם מופיע בכמה ספרים).
נפלא!
אפשר מקור?
 

מחכים

משתמש ותיק
HaimL אמר:
ישראל הכהן אמר:
אעלה כאן כעת מה שזכור לי

א. מנהג בקידוש לבנה להביט בציצית. מה מקורו וטעמו?

ב. בהבדלה:
א. להריח את הנר הבדלה, לאחר הכיבוי.
ב. להביט בכוס לראות את בבואתו משתקפת.

אשמח לשמוע על מקורות וטעמים בעניין.
מנהג לנער הציציות לאחר קידוש הלבנה, ולאחר תשליך

לדעתי, המקור לזה הוא מאחר שבשני המקרים, אפשר לטעות ולחשוב שמתפללים לאיזה אמצעי, ולכן תופסים חפצא של מצווה שיש עליו, בפרט זה שנאמר בו וראיתם אותו וזכרתם וגו'
 

כמדומה שכ"כ כ"ק אדמו"ר מליובאויטש זי"ע באיזהו מקום ואציין לרבינו @לבי במערב שאולי יודע המקור
 

בלויא

משתמש ותיק
חחחח אמר:
מי יודע מקור למנהג שראיתי אצל אדמו"ר ידוע וחשוב שליט"א בהבדלה להעביר את היד ג"פ בתוך הנר (לאחר שהסתכל בה לאור הנר כדין)?
רמ"מ מלעלוב זיע"א היה נוהג לעשות 'אאה....' ארוך אחרי הרחת הבשמים, ואמר שיש ענין להתחיל את השבוע עם חיוך. אז אולי לכן...
 

לבי במערב

משתמש ותיק
חלק עליון תַחתִית