ישראל הכהן אמר:
א. להריח את הנר הבדלה, לאחר הכיבוי.
באשל אברהם בוטשטאטש כתב:
מה שנוהגים להריח בהבדלה האבוקה של שעוה,
נראה שזה רק
כשמברכים בורא מיני בשמים (אשר עיקר ברכה זו בלי פקפוק היא כשיש שם פיזום (ידוע),
ועל ידי ברכה כלליית נכלל הכל
(ובפרט המנהג שהיה לברך בורא מיני בשמים גם על נעגליך, וכ' על זה קצת ישוב,
וע"י מה שמריחין אל השעוה גם כן יש גם כן קצת סניף.
ונראה שהמנהג הוא גם כן מצד מה שהברכה על נעגליך היא הנותן ריח טוב בפירות, מצד שעיקרו לאכילה, והרי במדינה זו רובו ככולו ועיקרו אינו לאכילה, וצלע"ע בזה.
גם מה שאין מברכים בהבדלה הנותן ריח טוב כו' נראה שהוא מצד שלשון חז"ל [ברכות נא, ב] הוא על הבשמים, וצלע"ע).
מה שאין כן כשמברכים על עשבים בורא עשבי בשמים, הריח להשעוה הוא אך למותר. ויש גם כן חשש, כיון שאין נפטר בברכה זו, רק בברכת בורא מיני בשמים.
ועד כה הייתי נהוג להריח אל השעוה בעוד שמעלה עשן, וכעת נראה לענ"ד שנכון להריח אחר שכלה העשן, שאז אין חשש חסרון ברכה, וכן הוא הטוב והנכון:
(אשל אברהם (בוטשאטש) סימן רצז)
לסיכום:
ברכת מיני בשמים פוטרת גם את ריח השעווה (צל"ע מה המקור שמברכים על שעווה ועשן שלה)
ובפרט כשמריחים ציפורן שלא לפי כל הדעות ברכתו 'מיני בשמים', יחד עם האבוקה הוי 'מיני'.