דחוף. מקוה של טהרת המשפחה, במושבים ובמקומות נידחים. ראוי לבני תורה?

אקשן דקדושה

משתמש ותיק
השאלה נוגעת למעשה וגם מצויה מאד. בני תורה ומדקדקים ובמצוות נקלעים למקום נופש רחוק.
האם התחזוק והפיקוח הם ברמת אחריות והידור כמו בריכוזים החרדים?
האם בכלל יש אפשרות טכנית כזו?
האם אין קולות (במסגרת ההלכה) המונהגות בכאלו מקומות עקב מצבי דחק?
ידוע שהרבה מכשרות המקוה היא תלויה בשלב התכנון והבניה. ובזה הייתי אומר שמסתבר שבכל מקום עושים באופן היותר מועיל.
השאלה היא האם אין מקרים בהם נתקלים במצב בעייתי או תקלה בשלב ההקמה, ואם היה קורה דבר כזה בעיר חרדית, לא היו נזקקים לשאלה אלא ממתינים עד שיצליחו לסדר על הצד היותר טוב. אבל במקומות כאלו ההכרח דוחק וגם יש חשש מכשול ולכן סומכים על קולות או על עיקר הדין.
בקיצור, השאלה מתחלקת לשנים,
א. לגבי תשתית המקוה, האם תמיד היא ברמת המקואות בערים חרדיות.
ב. לגבי פיקוח ואחריות סדירה, האם המפקחים הם ברמת המפקחים שבערים חרדיות. והאם ההכרעות ההלכתיות הסדירות לכאלו מקומות לא שונות עקב המיקום ומצב הדחק.  
היודעים מתבקשים להגיב בהקדם.
 

תיובתא

משתמש ותיק
כל מקום לגופו,ודאי שלא הרי מקווה במקום פלוני למקום אלמוני.
שמעתי פעם ממורה הוראה מובהק בשם החזו"א, שאליבא דאמת כמעט לא שייך לומר על מקווה טהרה שהוא פסול. (כמעט) הכל עניין של רמת הידור רצוייה.
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
אקשן דקדושה אמר:
השאלה נוגעת למעשה וגם מצויה מאד. בני תורה ומדקדקים ובמצוות נקלעים למקום נופש רחוק.

יסלח לי מר על שאין לי תשובה מועילה מדי, אבל אני חייב לומר שקצת הצחיק הניסוח 'נקלעים למקום נופש רחוק', ואז מתעוררת בעיה (אולי) במציאת מקווה למדקדקים במצוות. 'נופש' זה דבר מתוכנן מראש, וגם ליל טבילה זה דבר הידוע מראש... 
אתה צודק שתמיד אפשר וגם כדאי לבדוק מראש - אולי אפשר בכל זאת לקיים נופש למרות הטבילה, ע"י מציאת מקווה טוב וכו', אבל מדוע להגיע למצב שזה 'דחוף', כי 'נקלעים' לכך...
אם מדובר על מקרה באמת דחוף כגון שבת שבע ברכות שחייבים להגיע וכיוצ"ב, אז אני חוזר בי מהתוכחה ולדעתי זה לא נקרא 'מקום נופש'.
לגופו של עניין זה תלוי מאוד מה המקום, ואם יש שם דתיים, רב מקומי יר"ש וכו'. אם זה מקום חילוני, תוכל להתייעץ עם שליח חב"ד בקרבת מקום. 
 

אליחא

משתמש רגיל
צריך רק לזכור שיש שני דברים שצריך לבדוק בכל מקווה.
1. שהמקווה נבנה בהידור המתאים לבני תורה.
2. שיש פיקוח תמידי על המקווה.
וכשלא בדקו את שני הדברים האלו - לא שייך ללכת למקווה הזה.
 

מ.רז

משתמש רגיל
מהרגשה שלי אפי' אם רוצים מאוד אין אפשרות לרמה של מקומות בני תורה
 

הכהן

משתמש ותיק
שלום וברכה!
בהמשך לשאלתך, 
בדיוק בשביל זה הקמנו ב'מרכז לטהרת המשפחה' קו מידע מיוחד שמספרו: 077-22-22-200 שניתן לפנות ולקבל בו מידע לגבי כל מקווה ומקווה האם הוא מהודר וראוי לטבילה.
המרכז לטהרת המשפחה נותן כשרות ומפקח מידי יום על כשרותם של המקוואות ועל הידורם.
בהצלחה!
 
 

אקשן דקדושה

משתמש ותיק
פותח הנושא
חייל של הרבי אמר:
אקשן דקדושה אמר:
השאלה נוגעת למעשה וגם מצויה מאד. בני תורה ומדקדקים ובמצוות נקלעים למקום נופש רחוק.

יסלח לי מר על שאין לי תשובה מועילה מדי, אבל אני חייב לומר שקצת הצחיק הניסוח 'נקלעים למקום נופש רחוק', ואז מתעוררת בעיה (אולי) במציאת מקווה למדקדקים במצוות. 'נופש' זה דבר מתוכנן מראש, וגם ליל טבילה זה דבר הידוע מראש... 
אתה צודק שתמיד אפשר וגם כדאי לבדוק מראש - אולי אפשר בכל זאת לקיים נופש למרות הטבילה, ע"י מציאת מקווה טוב וכו', אבל מדוע להגיע למצב שזה 'דחוף', כי 'נקלעים' לכך...
אם מדובר על מקרה באמת דחוף כגון שבת שבע ברכות שחייבים להגיע וכיוצ"ב, אז אני חוזר בי מהתוכחה ולדעתי זה לא נקרא 'מקום נופש'.
לגופו של עניין זה תלוי מאוד מה המקום, ואם יש שם דתיים, רב מקומי יר"ש וכו'. אם זה מקום חילוני, תוכל להתייעץ עם שליח חב"ד בקרבת מקום. 
דברים של טעם. (מלבד המשפט האחרון...)
גופא דעובדא הכי הוה. פנה אלי חבר שלכתחילה סמך בכל כוחו על 'טהרת המשפחה'. ואחר שהיתה לו שאלת חכם ודבר עמו בטלפון, הבין הרב מתוך דבריו שהוא בן ת"ח שנמצא במקום נופש לא חרדי, ומתכנן לסמוך על המקוה דשם. ועוררו הרב לברר דבר זה.

 
 

כלפי ליא

משתמש ותיק
מקווה זה לא מצוה, ואין שייך בזה הידור.

או שזה כשר, או שזה פסול. יש כשר בדיעבד ויש כשר לכל הדעות. אבל אין דבר כזה מקווה לבני תורה.

וכמו שכתבו, החשוב ביותר זה הפיקוח הקבוע, ידוע כמה כוח השקיע בזה מרן האילת השחר בטהרת המשפחה
 

אין חכמה

משתמש ותיק
כלפי ליא אמר:
מקווה זה לא מצוה, ואין שייך בזה הידור.

או שזה כשר, או שזה פסול. יש כשר בדיעבד ויש כשר לכל הדעות. אבל אין דבר כזה מקווה לבני תורה.

וכמו שכתבו, החשוב ביותר זה הפיקוח הקבוע, ידוע כמה כוח השקיע בזה מרן האילת השחר בטהרת המשפחה
מברכים אקב"ו על הטבילה
כנראה שזו מצווה
ואם יש איזו שיטה הרי שיש הידור מצווה לצאת אותה כמבואר בפמ"ג 
[וחידוש לחלק בין מתיר למצווה חיובית]
 
 

בן המתחטא

משתמש ותיק
כלפי ליא אמר:
מקווה זה לא מצוה, ואין שייך בזה הידור.

או שזה כשר, או שזה פסול. יש כשר בדיעבד ויש כשר לכל הדעות. אבל אין דבר כזה מקווה לבני תורה.

וכמו שכתבו, החשוב ביותר זה הפיקוח הקבוע, ידוע כמה כוח השקיע בזה מרן האילת השחר בטהרת המשפחה



וכל מי שלמד בישיבה יודע שבן תורה אוהב יותר את השי"ת ונזהר יותר במצוות ולכן הוא נמנע מלסמוך על כשר בדיעבד ובשע"ד, ואפי' על כשר מעיקר הדין.
אוכל זה גם לא מצוה ואעפ"כ אני מאד מקוה שאתה אוכל רק 'מהדרין'.
 
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
אקשן דקדושה אמר:
חייל של הרבי אמר:
אקשן דקדושה אמר:
השאלה נוגעת למעשה וגם מצויה מאד. בני תורה ומדקדקים ובמצוות נקלעים למקום נופש רחוק.

יסלח לי מר על שאין לי תשובה מועילה מדי, אבל אני חייב לומר שקצת הצחיק הניסוח 'נקלעים למקום נופש רחוק', ואז מתעוררת בעיה (אולי) במציאת מקווה למדקדקים במצוות. 'נופש' זה דבר מתוכנן מראש, וגם ליל טבילה זה דבר הידוע מראש... 
אתה צודק שתמיד אפשר וגם כדאי לבדוק מראש - אולי אפשר בכל זאת לקיים נופש למרות הטבילה, ע"י מציאת מקווה טוב וכו', אבל מדוע להגיע למצב שזה 'דחוף', כי 'נקלעים' לכך...
אם מדובר על מקרה באמת דחוף כגון שבת שבע ברכות שחייבים להגיע וכיוצ"ב, אז אני חוזר בי מהתוכחה ולדעתי זה לא נקרא 'מקום נופש'.
לגופו של עניין זה תלוי מאוד מה המקום, ואם יש שם דתיים, רב מקומי יר"ש וכו'. אם זה מקום חילוני, תוכל להתייעץ עם שליח חב"ד בקרבת מקום. 
דברים של טעם. (מלבד המשפט האחרון...)
גופא דעובדא הכי הוה. פנה אלי חבר שלכתחילה סמך בכל כוחו על 'טהרת המשפחה'. ואחר שהיתה לו שאלת חכם ודבר עמו בטלפון, הבין הרב מתוך דבריו שהוא בן ת"ח שנמצא במקום נופש לא חרדי, ומתכנן לסמוך על המקוה דשם. ועוררו הרב לברר דבר זה.
לא הבנתי את הסיפור בדיוק, וכיצד (אם בכלל) הוא קשור לעובדה שהמשפט האחרון שלי לא היה טעים לך. לענ"ד גם המשפט האחרון יש בו טעם, כי גם במקומות חילוניים יש סיכוי שהמקווה נבנה ע"י רב בקיא ומדקדק ובעל יכולת. ובד"כ במקומות חילוניים, מי שהכי מכיר שם את נושא החזקת היהדות זהו שליח חב"ד (הגם שלחסידי חב"ד יש הקפדה לכתחילה לטבול במקווה בשיטת כ"ק אדמו"ר הרש"ב, מ"מ כיוון שהשליח מתעסק גם בהחזקת הדת של יהודים נוספים, הוא אולי יודע מה מצב המקווה הרגיל דמקומו). לתוספת ביאור - לכל מקום יש רב מטעם הרבנות, אבל הרבה פעמים מדובר ברב לא חרדי (ולא שאכפת לי כרגע סוג הכיפה. אלא הגישה לקולות בהלכה), וכמעט תמיד הרב יגיד שהמקווה בסדר גמור ומי ששואל הוא חוצפן. משא"כ שליח חב"ד (שלפעמים הוא הוא הרב המקומי אבל לרוב לא) שיודע מה זה הידורים וחומרות ויבין ללבך ויודע מה אתה מחפש, אבל הכי חשוב - ירצה לעזור לך! 
 
 

מ.רז

משתמש רגיל
רק שידע הציבור האם שליחי חב"ד עוברים הכשרה הלכתית כלשהי לתפקיד???
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
מ.רז אמר:
רק שידע הציבור האם שליחי חב"ד עוברים הכשרה הלכתית כלשהי לתפקיד???

שאלה יפה. לאו דווקא עוברים הכשרה. הרוב עברו סמיכה לרבנות ברמה בסיסית. 
לעניין מקווה (ובעצם לכל עניין) - ניתן להתקשר ולשאול אותו עד כמה הוא מבין ויודע בנושא הזה, איך הוא יודע וכיוצ"ב. אם אתה חושש שהוא יבלבל במוח ויגיד דברים שהוא לא יודע, לענ"ד אתה לא מכיר הרבה שלוחים. 
 

ברל

משתמש ותיק
לגבי מה שעוררו כאן שאנשים נתקעים במקום נופש. לא לשכוח שלעתים הנופש נקבע הרבה זמן מראש ומאיזה סיבה כל שהיא של דחיית המקווה יתכן בעיות כאלו.
לגופו של נושא לבוא ולערר על כשרות מקוואות בארץ ישראל צריך כתפיים רחובות לא פחות. מלהחמיר במקוואות.
זה חומרא קלאסית שמי שקצת מתעסק בטהרת המשפחה יבין שלבוא ולהגיד על מקווה שאינו כשר וכדו' צריך קצת אחריות לדברים ואכמ"ל.
ממה שידוע לי רובם ככולם של המקוואות כשרים בשונה מעירובין של מקומות ששם הזלזול רב. דווקא במקוואות יש השקעה גדולה וגם ארגון טהרת המשפחה עושה עבודת קודש בתחום. יש לא מעט מקוואות שתחת אחריותם גם במקומות נידחים
 

אריה שאג

משתמש ותיק
דרך אגב
יש אמרה בשם הגר"ח זיע"א: מעולם לא ראיתי מקווה פסול, ולא עירוב כשר.
אמנם כמובן שאין בזה עניין להנידון באשכול, כי קריטי לדעת לגבי הפיקוח התמידי.
כוונת האמרה היא רק לעניין מה שבמקווה כידוע מדקדקים בכל הדקדוקים,
ובעירוב שהרבה יותר קשה לעשות עירוב מהודר, העוילם יותר מיקל.
 

אריה שאג

משתמש ותיק
כלפי ליא אמר:
מקווה זה לא מצוה, ואין שייך בזה הידור.

או שזה כשר, או שזה פסול. יש כשר בדיעבד ויש כשר לכל הדעות. אבל אין דבר כזה מקווה לבני תורה.

וכמו שכתבו, החשוב ביותר זה הפיקוח הקבוע, ידוע כמה כוח השקיע בזה מרן האילת השחר בטהרת המשפחה
כבר העירו מרמת כשרות באוכל.
ואעיר עוד מרמה של עירוב, ופשוט.

 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
ברל אמר:
מי שקצת מתעסק בטהרת המשפחה יבין שלבוא ולהגיד על מקווה שאינו כשר וכדו' צריך קצת אחריות לדברים ואכמ"ל.
אריה שאג אמר:
יש אמרה בשם הגר"ח זיע"א: מעולם לא ראיתי מקווה פסול, ולא עירוב כשר.
מה כל כך קשה להבין, שהמדובר פה הוא לא על "מקוה שאינו כשר" , ולא על "מקוה פסול" אלא ככל היודע בענייני מקוואות יודע שיש רמות שונות בדרגות הכשרות של "המקוואות הכשרות".

כך שאין בתגובות האלה להשיב על השאלה שבנידון.
 

ערבה

משתמש ותיק
כלפי ליא אמר:
מקווה זה לא מצוה, ואין שייך בזה הידור.

או שזה כשר, או שזה פסול. יש כשר בדיעבד ויש כשר לכל הדעות. אבל אין דבר כזה מקווה לבני תורה.

וכמו שכתבו, החשוב ביותר זה הפיקוח הקבוע, ידוע כמה כוח השקיע בזה מרן האילת השחר בטהרת המשפחה
 
אין חכמה אמר:
כלפי ליא אמר:
מקווה זה לא מצוה, ואין שייך בזה הידור.

או שזה כשר, או שזה פסול. יש כשר בדיעבד ויש כשר לכל הדעות. אבל אין דבר כזה מקווה לבני תורה.

וכמו שכתבו, החשוב ביותר זה הפיקוח הקבוע, ידוע כמה כוח השקיע בזה מרן האילת השחר בטהרת המשפחה
מברכים אקב"ו על הטבילה
כנראה שזו מצווה
ואם יש איזו שיטה הרי שיש הידור מצווה לצאת אותה כמבואר בפמ"ג 
[וחידוש לחלק בין מתיר למצווה חיובית]
 
בן המתחטא אמר:
כלפי ליא אמר:
מקווה זה לא מצוה, ואין שייך בזה הידור.

או שזה כשר, או שזה פסול. יש כשר בדיעבד ויש כשר לכל הדעות. אבל אין דבר כזה מקווה לבני תורה.

וכמו שכתבו, החשוב ביותר זה הפיקוח הקבוע, ידוע כמה כוח השקיע בזה מרן האילת השחר בטהרת המשפחה



וכל מי שלמד בישיבה יודע שבן תורה אוהב יותר את השי"ת ונזהר יותר במצוות ולכן הוא נמנע מלסמוך על כשר בדיעבד ובשע"ד, ואפי' על כשר מעיקר הדין.
אוכל זה גם לא מצוה ואעפ"כ אני מאד מקוה שאתה אוכל רק 'מהדרין'.

דברי הרב 'כלפי ליא' לקוחים הם מהתוס' בנדה סו:

"וא"ת אמאי לא בעינן ביאת מים לכתחילה בבית הסתרים כמו בילה וקריאה בחליצה ובביכורים?
וי"ל דאין סברא גבי טבילה, שלא הקפידה תורה אלא שיטהר האדם
ואין לומר דלכתחילה לבעי?!
דכיון דבדיעבד טהור לכתחלה נמי לא בעי ותעלה לו טבילה
אבל בילה ומקרא בכורים וחליצה מצות נינהו הלכך לכתחלה ליעבד."

וכמובן שיש לדון על כל סוג של חומרא האם היא רק תוספת הידור שאז אכן אין שום עניין להדר, כמו שהסבירו התוס' לגבי ביאת מים,
לבין דבר שהוא חשש על עיקר הדין.
 

מ אלישע

משתמש ותיק
(הערות ללא סדר)
במקואות מסויימים בירושלים יש חומרא של כ"א סאה. (וכמדומה שאין בזה נדר)
במקואות במקומות מסויימים יש פחות לחץ שזה הידור גדול
ביגדיל תורה חידש שתי חומרות במקוה
לא שמעתי (ולא שמעתי אינה ראיה) על בירור בשידוכים אם לפני 15-25 שנה באיזה מקום נהגו לטבול.
אחד שעורר הרבה על חומרות במקוה אמרו לו לברר על המקוואות שנהגו אבותיו לטבול.
רבי חיים כהן (החלבן) אמר שבכל הידור הלכתי יש "אורות" רוחניים נוספים.
 

ציון הלא תשאלי

משתמש ותיק
כלפי ליא אמר:
מקווה זה לא מצוה, ואין שייך בזה הידור.

או שזה כשר, או שזה פסול. יש כשר בדיעבד ויש כשר לכל הדעות. אבל אין דבר כזה מקווה לבני תורה.

וכמו שכתבו, החשוב ביותר זה הפיקוח הקבוע, ידוע כמה כוח השקיע בזה מרן האילת השחר בטהרת המשפחה
אינני יודע אם כבודו פעם למד את סימן ר"א ביו"ד וראה שמה איזהו מקוה הכשר ?
לכאורה כמעט כל מקוה כיום בכל מקום עם פיקוח מינימאלי כשר לכתחילה לטבול שם (מלבד זב דטעון מים חיים)

ובוודאי ששייך בדינים אלו המון חומרות בלי סוף ... וממילא ההידורים והחומרות בזה הם לאין שיעור ... 
ולפיכך וודאי שיש כאלה שחושבים שיש מקוואות שהם של בני תורה ולא כמו שאר המקואות ...

ולדוגמא : מה הבעיה אם המקוה יהיה רק עם השקה בעלמא ???? (ללא זריעה כלל) !!! (מלבד הבעיה של המים שהם יהיו סרוחים לאחר זמן ...)
או למה צריך גם זריעה וגם השקה ???
או למה צריך שפופרת הנאד פתוחה כל הזמן ??? (חומרא של רבנו ירוחם שלא נפסקה כלל, רק הש"ך הביא דעה זו ללא הכרעה)
ועוד ועוד ועוד ...


 
 
ציון הלא תשאלי אמר:
לדוגמא : מה הבעיה אם המקוה יהיה רק עם השקה בעלמא ???? (ללא זריעה כלל) !!! (מלבד הבעיה של המים שהם יהיו סרוחים לאחר זמן ...)
או למה צריך גם זריעה וגם השקה ???
הבעיה בהשקה בלבד, היא כי המים מתערבים עם האוצר ותוך כמה טבילות רוב המים אינם ממי גשמים ובאנו לכלל נתן סאה ונטל סאה, וידועה דעת החזו"א בזה להקל.
הבעיה בזריעה בלבד, שצריך שתהיה בריכת הטבילה יבשה לגמרי בזמן תחילת המלוי, (כלומר שאין בה רביעית מים) וזו טרחא גדולה.
 
אבל למעשה שאלתי כמה ת"ח מופלגים ואמרו לי שטהרת המשפחה זה לכתחילה גם לאברכים בני תורה הרגילים להחמיר ברוב אורחותיהם.
וכיון שאין אני מחמיר כשיטת הראב"ד אז אולי לכן הקילו לי כל כך.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
חלק א׳ ממעל אמר:
את זה צריך לשאול את טהרת המשפחה מה הרמה של המקווה באמת

שאלתי את עקיבא ואת יד ימינו, ואישרו לי שכל מקווה במושב כמו במרכז מקפידים על כל ההידורים. כמו"כ שאלתי מו"צ חשוב שמלווה אותם, ואמר לי שאפשר לסמוך עליהם בעיינים עצומות.
לפני שנה וחצי הקימו מקווה באחד מהמושבים סובבי ירושלים על שם אשת מרן הגר"ח שליט"א שטרח להשתתף במעמד אבן הפינה.


מתוך האתר:

ביישובים רבים בישראל אין גוף מסודר המטפל בבדיקת המקוואות ובפיקוח על כשרותם. בעקבות כך הוחלט ב'מרכז הארצי לטהרת המשפחה' לייסד את 'וועד כשרות המקוואות' המפקח במהלך כל השנה על המקוואות. מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל התבטא לא אחת כי יש לשים לב לדבר הפשוט ש"מקווה שאינו כשר אינו מקווה".


פעילות וועד כשרות המקוואות

הפיקוח כולל את בדיקתם של מאות מקוואות ע"י רבנים המתמחים בנושא, וביצוע כל התיקונים הנדרשים ע"י אנשי מקצוע מטעם המרכז הארצי. בסוף התהליך הרבנים מעניקים תעודת כשרות למקווה מטעם 'המרכז הארצי לטהרת המשפחה'.


יצויין כי משמעות מתן התעודה הינה ביקורת יסודית של רבני הכשרות במקום ובדיקת הדברים הבאים:

בדיקת הגג
בדיקת המאגר הרזרבי
בדיקת האוצרות
בדיקת גובה המים
בדיקת הבור - לוודא שאין זחילה
בדיקת אוצרות השקה וזריעה אם אין שורשים
בדיקת נקב ההשקה
בדיקת ברז המילוי והריקון - לוודא שאין נזילה
בדיקת עוצמת התאורה מעל בור הטבילה
בנוסף להנ"ל מתבצעות בדיקות אינדיבידואליות נוספות בהתאם למצב המקוואות בישובים השונים

בנוסף לבדיקות, צוותות הכשרות מטפלים ומסדרים את הדברים הבאים:

ניקוי והכנת גג המקווה לקליטת מי גשמים
ניקוי והכנת מאגר מי הגשמים
החלפת וניקוי אוצרות הגשמים
סידור תעלות המשכה
יציקת שוקת
טיפול בצינורות מי הגשמים ככל שישנם


שאלות נפוצות:

מה זה כשרות למקוואות?
כפי שידוע מקווה הינו מקווה מים המשמש לטהרה וקיימים בדבר זה הלכות רבות. כפי שכל שומר תורה ומצוות יודע שיש צורך בכשרות על דברי מאכל כך יש צורך בכשרות למקווה על מנת לוודא שאין בו בעיות המטילות ספק על כשרותו. בעיות שיכולות להתגלות: בעיה של זחילה, בורות טבילה שאינם מלאים כדין, נקבי השקה המתמלאים באבנית וממעטים את השיעור הנדרש, ועוד.

למה צריך מערך כשרות?
בהרבה יישובים ישנם מקוואות בלי פיקוח מתמיד על המקווה, דבר הגורם להזנחה ואי תשומת לב לנושאים אקוטיים הקשורים לכשרות המקווה על פי דרישות ההלכה. בנוסף ישנו צורך להחליף את אוצרות מי הגשמים מפעם לפעם ובמקומות רבים מזניחים דבר זה ואין מי שיחליפם.

במסגרת מערך הכשרות מבוצעים תיקוני כשרות בהתאם לצורך, כגון: תיקון צינורות מי גשם, סידור תעלות המשכה, בניית שוקת, טיפולים ותיקונים בגג המקוואות, תיקוני רצפה בבורות הטבילה ועוד תיקונים רבים ומגוונים.

מהו מערך הכשרות של 'המרכז הארצי לטהרת המשפחה'?
מערך הכשרות הינו חלק משמעותי וחשוב. בעיות קשות ורבות הובאו בזמנו לפני הרבנים מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק''ל והגאון הגדול רבי אברהם גניחובסקי זצוק"ל. בעקבות כך וביוזמתם הוקם מערך הכשרות כחלק בלתי נפרד מ'המרכז הארצי לטהרת המשפחה'.
 

דרבמדיקר

משתמש ותיק
בן המתחטא אמר:
כלפי ליא אמר:
מקווה זה לא מצוה, ואין שייך בזה הידור.

או שזה כשר, או שזה פסול. יש כשר בדיעבד ויש כשר לכל הדעות. אבל אין דבר כזה מקווה לבני תורה.

וכמו שכתבו, החשוב ביותר זה הפיקוח הקבוע, ידוע כמה כוח השקיע בזה מרן האילת השחר בטהרת המשפחה



וכל מי שלמד בישיבה יודע שבן תורה אוהב יותר את השי"ת ונזהר יותר במצוות ולכן הוא נמנע מלסמוך על כשר בדיעבד ובשע"ד, ואפי' על כשר מעיקר הדין.
אוכל זה גם לא מצוה ואעפ"כ אני מאד מקוה שאתה אוכל רק 'מהדרין'.


כנראה נעלם ממך מהמהר"ל בהקדמה לתפארת וזה מצקת לשונו "ולא היה להם האהבה הגמורה אל השם יתברך, במה שנתן התורה לישראל, ובפרט על הטובה הגדולה שהיא התורה שהיא טובה על הכל, שיש לברך הש"י ויתעלה שמו על זה בכל לבו. וכפי הטובה העליונה לא היו מברכים בכל לבם.וזה שאמרו שם (נדרים פ"א א) גם כן: :"מפני מה אין תלמידי חכמים מצויים שיוצאים מהם תלמידי חכמים? מפני שאין מברכין בתורה תחילה" 
 

אין חכמה

משתמש ותיק
ערבה אמר:
כלפי ליא אמר:

דברי הרב 'כלפי ליא' לקוחים הם מהתוס' בנדה סו:

"וא"ת אמאי לא בעינן ביאת מים לכתחילה בבית הסתרים כמו בילה וקריאה בחליצה ובביכורים?
וי"ל דאין סברא גבי טבילה, שלא הקפידה תורה אלא שיטהר האדם
ואין לומר דלכתחילה לבעי?!
דכיון דבדיעבד טהור לכתחלה נמי לא בעי ותעלה לו טבילה
אבל בילה ומקרא בכורים וחליצה מצות נינהו הלכך לכתחלה ליעבד."

וכמובן שיש לדון על כל סוג של חומרא האם היא רק תוספת הידור שאז אכן אין שום עניין להדר, כמו שהסבירו התוס' לגבי ביאת מים,
לבין דבר שהוא חשש על עיקר הדין.
מקור יפה
אבל אינו מוכרח לנידון דידן ואינו הפשטות
שהרי תוספות מדברים על צורת קיום המצווה בשלמות שבזה יש סברא לחלק בין מתיר למצווה חיובית    ואפי' בכה"ג  בשחיטה שחיטת רוב או סימן אחד בעוף היא דיעבד  ואולי יש לחלק בין היכא שיש מקום שלא נתקיימה בו המצווה כלל לביאת מים שסו"ס בא גופו במים
אבל ענין הידור מצווה קיים לכאו' בכל מצווה גם במצווה של מתיר בעלמא וממילא אם כדברי הפמ"ג שקיום כל השיטות הוי הידור מצווה לכאו' מן הראוי להקפיד בזה גם במצוות שעיקרן מתיר


 
 

אקשן דקדושה

משתמש ותיק
פותח הנושא
ייש"כ לכל המגיבים באשכול.
אוסיף דוגמא אחת של נדון מעשי שנחלקו בו הדעות.
לפי פסק השו"ע אם הקפיאו מים שאובין, והפשירום אח"כ שלא בתוך בית קיבול, הרי הם כשרים לטבילה.
ובהרבה מקומות עשו מקוואות כאלו לטבילת אנשים.
(כמובן שצריך בזה זהירות יתירה מג' לוגין מים שאובין, שעלולים להצטבר מעט מעט בתוך כל כלי.)
אכן רבו האחרונים שחלקו על זה, ואין עיתי אתי לקבצם ולפרטם, אבל המנהג -עכ"פ במקומות תורניים-, להחמיר בזה במקוואות נשים וכלים.
 
חלק עליון תַחתִית