הכרת הטוב, חובה או הנהגה טובה?

צח ואדום

משתמש רגיל
רציתי לברר מה דעתכם בנושא הכרת הטוב.
האם יש חובה לבן אדם להכיר טובה לאחרים, או שאין חובה אבל זה מידה מאוד יפה להכיר טובה?
למשל: בן אדם עשה לי טובה גדולה, ועכשיו יש לי הזדמנות גדולה, להכיר לו טובה, ואני מתעצל לעשות לו את זה, האם אני חייב בכל זאת להכיר לו טובה, או שאני פשוט נקרא בו אדם לא ישר וכדו'.
 

ishay3003

משתמש רשום
בס"ד

שאלה יפה שאלת ידידי,
ובכן היריעה בנושא הזה קצרה מלהכיל את הדיון בנקודה ששאלת,אבל לא אמנע ידי מלתת לך את מסקנת הדברים וזוהי תיהיה התשובה לשאלתך,
רבינו ירוחם ממיר וגם ר' שמחה זיסל מקלם בלשונם קוראים לזה חובה גמורה,בספר דעת ומוסר ובספר דעת חכמה ומוסר מובאים הדברים הללו מצד הדין. ולולא שהמכתב מאליהו כתב זאת לא הייתי סומך על עצמי מלומר שמהתורה חוייבנו להכיר טובה אפילו לדומם בירא דשתית מיניה אל תשדי ביה קלא, (בור ששתית ממנו אל תזרוק לתוכו צרור, בבא קמא צ"ב) וזוהי לא המלצה או עצה טובה אלא חובה גמורה,וזה מה שהעביר הקב"ה למשה רבינו בעשרת המכות במצרים,לא בדם ולא בצפרדע ולא בכינים משה היכה ועיין רש"י שם למה.
ראינו שאדם חייב להכיר טובה אפילו לדומם שנהנה ממנו, וכן נפסק להלכה (אורח חיים סימן ק"פ ד'), אין מעבירין על האוכלין, ופירש רש"י, המוצא אוכלין בדרך אינו רשאי לעבור עליהן ולהניחן שם (עירובין ס"ד)."לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו... דור שלישי יבא להם בקהל ה'" (דברים כ"ג ח').
דבר פלא גדול. להכיר טובתם של מצריים! על מה? על עבודת הפרך, שחיטת הבנים, שיקוע בנים בבנין, זריקתם למים, תבן לא ינתן לכם ותוכן לבנים תתנו. וכשבאו לשדות לקושש קש היו המצריים מכים אותם באכזריות (תנחומא וארא ו'). לאלו חייבים להכיר תודה?
ולמי? לכפויי טובה אלו, שהחיה אותם יוסף ברעב והעשירם למכביר, והתכבדו בביאת יעקב והשבטים... ונגד בני יעקב ויוסף התאכזרו כל כך? הרי אין לך כפויי טובה יותר מאלו!
אלא שהתורה ריחמה עליהם משום אותן השנים "שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק" (רש"י דברים שם), ומפשטות הכתוב משמע שמחוייבים אנו להכיר טובה למצריים על כל השנים שגרנו על אדמתם אף שחיי צער היו, כי סוף סוף "גר היית בארצו". (וכל האכזריות אינה מכבה טובה זו). למדנו עד היכן מגיעה חובת הכרת הטוב.
וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו.

 
 
אני חושב שכמו שכתוב דרך ארץ קדמה לתורה, אז דרך ארץ זה חובה או הנהגה טובה התשובה היא שיש דברים שקודמים אפי' לחובה והכרת הטוב זה אחת מהם "שכל הכופר בטובתו של חברו סופו כופר בטובתו של מקום"
 

שלום23

משתמש ותיק
ishay3003 אמר:
רבינו ירוחם ממיר וגם ר' שמחה זיסל מקלם בלשונם קוראים לזה חובה גמורה,בספר דעת ומוסר ובספר דעת חכמה ומוסר מובאים הדברים הללו מצד הדין
יל"ע אם הכוונה לחובה הלכתית או מוסרי.
ishay3003 אמר:
ראינו שאדם חייב להכיר טובה אפילו לדומם שנהנה ממנו, וכן נפסק להלכה (אורח חיים סימן ק"פ ד'), אין מעבירין על האוכלין, ופירש רש"י, המוצא אוכלין בדרך אינו רשאי לעבור עליהן ולהניחן שם (עירובין ס"ד)
מי אמר שזה מחמת הכרת הטוב ולא מחמת בל תשחית\ביזוי אוכלין,
בדקתי בשו"ע ומעניין ששם מדובר לגבי לאבד פירורין וגם כתב מפורש שמותר (אף על פי שמותר לאבד פרורין שאין בהם כזית, מכל מקום קשהלעניות.)
ומה שהבאת מרש"י שאינו רשאי להשאיר פירורין שרואה, כמדומני לא מובא בשו"ע

ishay3003 אמר:
דבר פלא גדול. להכיר טובתם של מצריים! על מה? על עבודת הפרך, שחיטת הבנים, שיקוע בנים בבנין, זריקתם למים, תבן לא ינתן לכם ותוכן לבנים תתנו. וכשבאו לשדות לקושש קש היו המצריים מכים אותם באכזריות (תנחומא וארא ו'). לאלו חייבים להכיר תודה?
ולמי? לכפויי טובה אלו, שהחיה אותם יוסף ברעב והעשירם למכביר, והתכבדו בביאת יעקב והשבטים... ונגד בני יעקב ויוסף התאכזרו כל כך? הרי אין לך כפויי טובה יותר מאלו!
אלא שהתורה ריחמה עליהם משום אותן השנים "שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק" (רש"י דברים שם), ומפשטות הכתוב משמע שמחוייבים אנו להכיר טובה למצריים על כל השנים שגרנו על אדמתם אף שחיי צער היו, כי סוף סוף "גר היית בארצו". (וכל האכזריות אינה מכבה טובה זו). למדנו עד היכן מגיעה חובת הכרת הטוב.
וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו.
מי אמר שהכוונה להשנים של שעבוד, אולי הכוונה להשנים לפני שהשתעבדו בנו?
 

שלום23

משתמש ותיק
צח ואדום אמר:
רציתי לברר מה דעתכם בנושא הכרת הטוב.
האם יש חובה לבן אדם להכיר טובה לאחרים, או שאין חובה אבל זה מידה מאוד יפה להכיר טובה?
למשל: בן אדם עשה לי טובה גדולה, ועכשיו יש לי הזדמנות גדולה, להכיר לו טובה, ואני מתעצל לעשות לו את זה, האם אני חייב בכל זאת להכיר לו טובה, או שאני פשוט נקרא בו אדם לא ישר וכדו'.
שאלתי שאלה זו לרה"י שלי, והוא חידש שזה מדין מה הוא אף אתה, מה הוא נותן שכר למי שעושה רצונו וכו'

ובאמת יל"ע האם בכ"ד שאפשר להגיד מה הוא אף אתה יש בזה חיוב?
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
לענ''ד זה מהדברים שאינם צריכים מקור כלל, והוא קודם לכל מצוות שבתורה.
אין בתורתינו דבר שנוא ומבוזה כמו מי שאינו מכיר טובה.
יש ע''כ באוה''ח עה''ת כמה פעמים שמתייחס לזה כמובן מאליו.

וכו''כ מצוות תורתינו נתחייבנו מדין הכרת הטוב על יציאת מצרים, ואם אין זה חיוב אז מה הרבותא?
 

תורה לשמה

משתמש רגיל
צח ואדום אמר:
רציתי לברר מה דעתכם בנושא הכרת הטוב.
האם יש חובה לבן אדם להכיר טובה לאחרים, או שאין חובה אבל זה מידה מאוד יפה להכיר טובה?
למשל: בן אדם עשה לי טובה גדולה, ועכשיו יש לי הזדמנות גדולה, להכיר לו טובה, ואני מתעצל לעשות לו את זה, האם אני חייב בכל זאת להכיר לו טובה, או שאני פשוט נקרא בו אדם לא ישר וכדו'.

לכאו' הוא בבחינת הנותן שלום ואינו מחזיר לו שלום שנקרא גזלן, הרי כשאומרים שלום לאדם עושים לו טובה וחייבים להכיר לו טובה בחזרה ולהחזיר לו שלום
ה''ה בכל טובה שחייבים לכאו' הכרת הטוב
 

בר נש

משתמש ותיק
צח ואדום אמר:
רציתי לברר מה דעתכם בנושא הכרת הטוב.
האם יש חובה לבן אדם להכיר טובה לאחרים, או שאין חובה אבל זה מידה מאוד יפה להכיר טובה?
למשל: בן אדם עשה לי טובה גדולה, ועכשיו יש לי הזדמנות גדולה, להכיר לו טובה, ואני מתעצל לעשות לו את זה, האם אני חייב בכל זאת להכיר לו טובה, או שאני פשוט נקרא בו אדם לא ישר וכדו'.
החזרת הטובה לגומל אינה ההכרה עצמה. צריך קודם כל להכיר את הטובה, לא לבטל אותה במחשבה שהבן אדם עשה למען עצמו כי היה לו אינטרס. ההכרה הזאת היא האמת הפשוטה: פלוני עשה לי טובה.

אדם שהכיר שהשני עשה לו טובה ירצה באופן טבעי לעשות טובה כאחד שנהנה להיטיב לידידו, אבל החזרה אינה ההכרה. לפעמים היא להיפך, אדם יכול לתת למי שנתן לו לא מתוך הכרת הטוב אלא מתוך רצון לבטל את הטובה שההוא נתן לו, שיוכל לומר לעצמו הנה נתתי לו שכרו.

נראה לי שצריך לברר מקודם האם התורה חייבה אותנו להכיר את הטוב (כמו שצריך לברר לגבי כל המידות הטובות).
 

אשרי העם

משתמש ותיק
הדברים ארוכים, ויעויין ברשב"א (גיטין לח, ב) דאף דקיי"ל דהמשחרר עבדו עובר בעשה, כ"ז רק במשחררו מרצונו אבל אם חייב לו גמילות טובה אינו עובר בעשה. חזינן כמה גדולה מעלה זו. וע"ע במדרש רבה (שמו"ר ד, ב) דהפותח פתח לחברו נפשו הוא חייב לו, וחייב בכבודו יותר מאביו ואמו

וגם לגויים יש חובת הכרת הטוב, וכמו ששמעתי להוכיח ממו"ר מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א מהא דצוה יוסף לכל מצרים שימכרו לו ארצם תמורת אוכל, לבד מאדמת הכהנים (הכומרים), ומבואר בתרגום יב"ע (בראשית מז, כב) מן בגלל דחמון ליה זכותא בזמן דבעא רבוניה למקטלא ושיזבוהי מין דין קטול (עי' ביב"ע ל"ט כ' שהם הצלוהו שהוכיחו שלא שכב יוסף עם אשת פוטיפר), וכ"מ במדרש שכל טוב (פס' כ"ז), וע"כ דגם לגויים איכא חיוב זה ואיב"ז חשש לא תחנם וכיו"ב.

וקיצרתי.
 

בחור_צעיר

משתמש ותיק
לענ"ד מי שמידת הכרת הטוב שלו פגומה, גם תורתו תהיה פגומה. מכיוון שהעא לא תהיה בנויה על מידות טובות והוא עלול לעוות אותה
 

דחד יומא

משתמש ותיק
הכרת הטוב בין אם היא חיוב בין אם לאו, הרי שהיא קודם כל שכל ישר, להכיר בטוב כפשוטו, ומי שאינו מכיר בטוב דומה כמי שאינו מכיר בכך שעכשיו לילה.
ובוודאי שהיא מכלל המצוות השמעיות מסברא והיו מחויבים בהם גם קודם מתן תורה, וכפי שכתב א' המשיבים דגם לעכו"ם ישנה חובה זו.
ובפרט שהחובות הלבבות מעמיד את כל עיקר חובתינו בעולמינו על הכרת הטוב, ובלא זה אין אנו מחויבים לשום דבר.
 

תלמיד המשגיח

משתמש ותיק
בהצטרף לקודמיי שכבר כתבו בדומה לכך, הכרת הטוב איננה מידה טובה או איזו חובה חיצונית. הכרת הטוב היא עצם תפיסת המציאות שלי.
למשל, כשכתב חוה"ל שאנו מחוייבים בציווי השם עקב היותו המיטיב לנו, ברור שאין הכוונה שזוהי מידה טובה של ישרות הנפש.
החיוב של האדם במצוות השם הוא מפני שהוא תלוי בו, מפני שהקיום של האדם נמשך מרצונו של השם המיטיב, ועל כן הוא מחוייב להיות ביטוי לרצונו, ובלא זה אין לו קיום כלל, שלא בזה חפץ ה'.
הוי אומר הכרת הטוב היא תפיסת והכרת מקור החיים שלי והיותי נזקק לחסדו ורצונו.
וגם לחבירו הוא מעין זה, וכמו שהביא א' המשיבים 'כל הכופר בטובתו של חבירו לבסוף כופר בטובתו של מקום.
וזה מפני ש'הנותן לחבירו טובה, נפשו חייב לו', והיינו שהחיים שלו כיום קיימים בבחי' מה מכח השני. ועמוק הדבר.
וראיה לדברים. יעוי' תוס' ע"ז ד א במה שכלל"י לא אמרו לקב"ה תן אתה ונבתעו על כך בכפיות טובה. והתוכן הוא, כי כל חוסר הבנה מי מקור החיים שלך, ולמי הנך נזקק, כמוה בכפירת טובתו אליך. והבן.
 
חלק עליון תַחתִית