בס"ד
שאלה יפה שאלת ידידי,
ובכן היריעה בנושא הזה קצרה מלהכיל את הדיון בנקודה ששאלת,אבל לא אמנע ידי מלתת לך את מסקנת הדברים וזוהי תיהיה התשובה לשאלתך,
רבינו ירוחם ממיר וגם ר' שמחה זיסל מקלם בלשונם קוראים לזה חובה גמורה,בספר דעת ומוסר ובספר דעת חכמה ומוסר מובאים הדברים הללו מצד הדין. ולולא שהמכתב מאליהו כתב זאת לא הייתי סומך על עצמי מלומר שמהתורה חוייבנו להכיר טובה אפילו לדומם בירא דשתית מיניה אל תשדי ביה קלא, (בור ששתית ממנו אל תזרוק לתוכו צרור, בבא קמא צ"ב) וזוהי לא המלצה או עצה טובה אלא חובה גמורה,וזה מה שהעביר הקב"ה למשה רבינו בעשרת המכות במצרים,לא בדם ולא בצפרדע ולא בכינים משה היכה ועיין רש"י שם למה.
ראינו שאדם חייב להכיר טובה אפילו לדומם שנהנה ממנו, וכן נפסק להלכה (אורח חיים סימן ק"פ ד'), אין מעבירין על האוכלין, ופירש רש"י, המוצא אוכלין בדרך אינו רשאי לעבור עליהן ולהניחן שם (עירובין ס"ד)."לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו... דור שלישי יבא להם בקהל ה'" (דברים כ"ג ח').
דבר פלא גדול. להכיר טובתם של מצריים! על מה? על עבודת הפרך, שחיטת הבנים, שיקוע בנים בבנין, זריקתם למים, תבן לא ינתן לכם ותוכן לבנים תתנו. וכשבאו לשדות לקושש קש היו המצריים מכים אותם באכזריות (תנחומא וארא ו'). לאלו חייבים להכיר תודה?
ולמי? לכפויי טובה אלו, שהחיה אותם יוסף ברעב והעשירם למכביר, והתכבדו בביאת יעקב והשבטים... ונגד בני יעקב ויוסף התאכזרו כל כך? הרי אין לך כפויי טובה יותר מאלו!
אלא שהתורה ריחמה עליהם משום אותן השנים "שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק" (רש"י דברים שם), ומפשטות הכתוב משמע שמחוייבים אנו להכיר טובה למצריים על כל השנים שגרנו על אדמתם אף שחיי צער היו, כי סוף סוף "גר היית בארצו". (וכל האכזריות אינה מכבה טובה זו). למדנו עד היכן מגיעה חובת הכרת הטוב.
וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו.