האם הח"ח כתב את כל המ"ב?

אמונה ובטחון

משתמש ותיק
בס"ד
לת"ח החשובים

בלומדי סימן שכ"ח סק"סג  במ"ב  הקשו האחרונים שהמ"ב סותר משנתו 
דהנה בסי' שכח כתב שנכרי שבישל לחולה בשבת בהיתר , במוצ"ש אסור לחולה לאכול משום שכעת יכול הישראל לבשל לו
ומאידך בסי שיח סקי"ד פסק המ"ב שמותר.
ויש מן הלומדים שתירצו לי ששמעו שהמ"ב לא כתב את סימן שכ"ח אלא בנו
ומאוד תמיהה לי דבר זה, האם יש למישהו מקור לדברים? 
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
אזי נשמט ממנו דבר אחד או שניים.
ועל כמה סתירות בודדות שיש במ"ב הביא הגרח"ק.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
אמונה ובטחון אמר:
בס"ד
לת"ח החשובים

בלומדי סימן שכ"ח סק"סג  במ"ב  הקשו האחרונים שהמ"ב סותר משנתו 
דהנה בסי' שכח כתב שנכרי שבישל לחולה בשבת בהיתר , במוצ"ש אסור לחולה לאכול משום שכעת יכול הישראל לבשל לו
ומאידך בסי שיח סקי"ד פסק המ"ב שמותר.
ויש מן הלומדים שתירצו לי ששמעו שהמ"ב לא כתב את סימן שכ"ח אלא בנו

ומאוד תמיהה לי דבר זה, האם יש למישהו מקור לדברים? 



בחיפוש בפורום מצאתי באחד האשכולות שעומד על שאלתך בהרחבה מפי ספרים וסופרים כדלהלן.
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=34&t=2079
מי שיעיין בשער הציון של סי' תקמ"ב ישים לב ללשונות הקצת תקיפים שנקט כנגד ד' האחרונים שם ע"ד הפמ"ג כתב ודחק הפמ"ג, יראה מהדחק שיש בזה, ומש"כ על הפתחי עולם ולא התבונן ..או מש"כ על הנשמ"א אף דכל ראיותיו שם אינן מכרחות כלל, או מה שמשתמש בביה"ל שם כמה פעמים ולענ"ד נראה שדברים הללו נכתבו ע"י בנו, וזה נוגע לויכוח הידוע אם כל ד' המ"ב נכתבו ע"י הח"ח או שבחלקם השתתפו גם בנו ידוע שבן הח"ח כתב כדברים אחרונים והחזו"א לא הסכים לזה, אף שעפ"י דברי בנו מיושב כמה סתירות שיש בן כרך לכרך באותו הלכה ממש.

בנו בספר קיצור תולדות החפץ חיים כותב מפורש שהסידור נגע לכל הכרכים
כנראה הסתכלתם בכל מיני מקומות שמביאים את הדברים ומכאן הטעות, אולם אם תסתכל בספר שחיבר ר' אריה ליב על אביו הח"ח, כמו עמוד מב - מז.ועמוד פד פו שם הוא כותב לדוגמא אחר שהביא הח"ח את החלקים לביה"ד הם החלו לעסוק בחלק ו עיין שם. ועי"ע עמ' צה שם כותב סדרתי סמנים בחלק זה (חלק ו) על פי הצעתו.
ומש"כ שאף על הל' שבת עבר הח"ח וכו'. אם כך מה תענה על הסתירה שמביא שם בנו בהל' שבת. והאמת שהגרח"ק כך טען כפי הציטטא שלהלן אולם צ"ע איך יפרש רבינו את הסתירה בהל' שבת הנ"ל ועוד סתירות וצ"ע. להלן הציטטא:
במשנ"ב המבואר ברכת אשר מר' אפרים פאדאווער (ברוקלין, תש"ע) עמ' 62, כללי הפסק בנוגע להמ"ב והבה"ל כותב ששמע בע"פ מהגאון ר' חיים קנייבסקי: "שאלתי את הגר"ח אם אמת הוא מה שאומרים שכשנדמה שיש סתירה בין דברי המ"ב במקום אחד לדבריו במקום אחר, שאפשר לתרץ ולומר שאחד מהם נכתב ע"י הח"ח בעצמו והאחר ע"י בנו או חתנו ושהם כתבו דינם ע"פ מקורות אחרים? והשיב לי רבינו שליט"א (ר"ח קנייבסקי) שאינו אמת כלל, ובשום אופן א"א לתרץ כן... והוסיף לי... שאף שאמת הוא שיש סימנים במ"ב שעיקרם נכתבו ע"י בנו או חתנו זצ"ל, מ"מ הח"ח עבר עליהם בעצמו והסכים עליהם. ונמצא שבסופו של דבר כל המ"ב יצא מתחת ידו של מרן הח"ח זצ"ל בעצמו..."
וצ"ב אם הסכים עליהם איך תתפרש הסתירה שהזכיר בנו וצ"ב
ולמרבה הפלא ראיתי שהגרח"ק בשונה הלכות שם ס"ח מיישב את הסתירה בין סי' שי"ח ס"ק יד לסימן שכ"ח ס"ק ס"ג באוקימתא. ואמנם אחרי עדות ר' אריה לייב, שהדברים בסי' שכ"ח יצאו מתחת ידו, מחוור יותר הסתירה. (ובפרט ששני החילוקים של מרן הגר"ח יל"ע מצד הסברא אחר שהותר לו לאכול מה חילוק אם בישלו למענו או לאו וכן מש"כ לחלק בין חולה שיש בו סכנה וכו' צ"ב אחר שיש היתר בשבת א"כ לאחר השבת כשם שלחולה שא"ב סכנה אסור ה"ה חולה שי"ב סכנה הדעת נותנת לאסור. ולענ"ד דבריו מופלאים ויל"ע) ופלא על הדרשו שם שהתעלמו לציין ד' ר' אריה לייב הנ"ל. ומש"כ השביתת שבת (הובא בדרשו הנ"ל שם) דבריו צ"ב אחר שהמ"ב שם מציין את ד' הגר"א ולא מטעם ד' הרמ"א ביו"ד, ומש"כ שכך דעת הגר"א כסי' שכ"ח צ"ב הגר"א ביו"ד מציין לשי' הנ"ל אולם לא מכריע כאחד מהשי'.
 

אמונה ובטחון

משתמש ותיק
פותח הנושא
שאר לעמו אמר:
אזי נשמט ממנו דבר אחד או שניים.
ועל כמה סתירות בודדות שיש במ"ב הביא הגרח"ק.

אשמח אם תסביר את דבריך
אתה מסכים עם ההנחה הנ"ל 
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
המ"ב עבר על הכל, גם למד עם חתנו הג"ר הירש לויסון. ונתן לצאצאיו לבקר אותו גם.
אך יתכן כעדות בנו שיש כמה דברי שנשמטו ממנו מלתקנם, ולכן מצויים אי אלו מקומות שנראה סותר עצמו.
זה כתוב אצל בנו. לא חידשתי.
 

א. ל. חנן

משתמש ותיק
בנושא זה, ודומה לו.
בהקדמת ספר ברורי הלכה של הרב מרדכי אייכלר שליט"א לפנים רב בעימנואל וכיום רב בבד"ץ בעלזא. [כמדומני מתגורר בי-ם].
כותב שדרך ההלכה (ללא מקור מצוין) שמדייקים בדברי המשנ"ב, ואם סותר את עצמו, עושים אוקימתות ומחדשים דין שלישי.
אני מעלעל בספר ומנסה למצוא דוגמאות.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
א. ל. חנן אמר:
בנושא זה, ודומה לו.
בהקדמת ספר ברורי הלכה של הרב מרדכי אייכלר שליט"א לפנים רב בעימנואל וכיום רב בבד"ץ בעלזא. [כמדומני מתגורר בי-ם].
כותב שדרך ההלכה (ללא מקור מצוין) שמדייקים בדברי המשנ"ב, ואם סותר את עצמו, עושים אוקימתות ומחדשים דין שלישי.
אני מעלעל בספר ומנסה למצוא דוגמאות.

האם גם אפשר לעשות "חסורי מחסרא והכי קתני", ו"לצדדין קתני"? ואם כבר, אולי גם "משבשתא היא" ו"גוזמא בעלמא"?

במחילה, איבדו כבר כל פרופורציה בנושא זה. נכון שהמשנ"ב הוא ספר שהתקבל בכל תפוצות ישראל, ונכון שהמחבר זצ"ל השקיע בו המון מאמץ ודייק בכתיבתו, ועדיין - לא מדובר בספר תמצות כמו המשניות, וגם לא משא ומתן מפולפל כמו הגמרא, אלא ספר שנועד להביא דברי הפוסקים בבהירות כדי שיוכל היהודי המצוי לידע היאך לנהוג. הפיכת הספר לסוג של ש"ס מהדורת תרס"ז הוא הגזמה קיצונית. (הדברים גם מוכיחים מתוכם, שכמעט תמיד כשיש סתירה זה נובע מהעתקת אחרונים שונים כל אחד במקומו, כשבאמת דעת שני האחרונים אינה שווה).


בענין סתירה זו, בשונה הלכות תירץ דבסי' שיח מיירי בחולה שיש בו סכנה ולכן מותר במוצ"ש, ובסי' שכח מיירי בחולה שאין בו סכנה ובזה הוא דאסר. אלא דלא עיין בדברי הרשב"א שהוא מקור האיסור בסי' שכח, ושם מפורש שמדבר גם בחולה שיש בו סכנה. ועוד תירץ במלואים שם שבסי' שכח לא מיירי כשבישל לחולה בשבת אלא במאכל שבושל ע"י עכו"ם קודם השבת, ובזה א"א להתיר מחמת שהבישול נעשה לצורך היתר. אמנם גם זה אינו שהרי הרשב"א מדבר בבישל בשבת לצורך חולה. וראיתי עוד תירוצים, והצד השווה שבכולם שהם דחוקים משונים שמתאימים לפלפל ולחדד התלמידים, אבל כל בעל שכל ישר רואה שרחוקים מן האמת. והאמת תורה דרכה, שמאחר ויש הרבה מאד סתירות במשנ"ב, הרי שבמקום לחפש לכל סתירה תירוצים שונים ודחוקים יש לתרץ הכל ביסוד אחד, וקושיא מעיקרא ליתא.

 
 
ברור שגם אם משהו אחר כתב, הוא עבר על זה (לא בריפרוף בעלמא...) - ולא נראה לי שאפשר לתרץ ככה סתירות בדבריו!!
ראה בספר אמת ליעקב (אבות פרק ו) מר' יעקב קמינצקי שאפשר לדייק במשנה ברורה כמו בראשונים, וראה ישורון לג ואילך (בעיקר לג) מאמרים של הרב יעקב טריביץ שמאריך להוכיח כן
 

HaimL

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
א. ל. חנן אמר:

במחילה, איבדו כבר כל פרופורציה בנושא זה. נכון שהמשנ"ב הוא ספר שהתקבל בכל תפוצות ישראל, ונכון שהמחבר זצ"ל השקיע בו המון מאמץ ודייק בכתיבתו, ועדיין - לא מדובר בספר תמצות כמו המשניות, וגם לא משא ומתן מפולפל כמו הגמרא, אלא ספר שנועד להביא דברי הפוסקים בבהירות כדי שיוכל היהודי המצוי לידע היאך לנהוג.
טוב, כשרוצים לומר בשם מרן החזו"א שדברי הגאון בעל ח"ח זצ"ל הם כהוראה היוצאת מלשכת הגזית, אז כמובן שאין תימה שמדקדקים בו בחסירות ויתירות כש"ס גפ"ת
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
חלק א׳ ממעל אמר:
אינני יודע למה זה מוגזם אבל כבר החזו"א התנגד בנחרצות לתירוץ שלא הכל הוא כתב בעצמו

לא הבנתי. הבן של החפץ חיים מעיד שהוא בעצמו היה חלק מכתיבת המשנ"ב באופן כזה, והחזו"א שבכלל לא היה באזור מתווכח איתו?
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
ברור שגם אם משהו אחר כתב, הוא עבר על זה (לא בריפרוף בעלמא...) - ולא נראה לי שאפשר לתרץ ככה סתירות בדבריו!!
ראה בספר אמת ליעקב (אבות פרק ו) מר' יעקב קמינצקי שאפשר לדייק במשנה ברורה כמו בראשונים, וראה ישורון לג ואילך (בעיקר לג) מאמרים של הרב יעקב טריביץ שמאריך להוכיח כן

הבעיה היא שראשונים זה לא ליקוט של הרבה מחברים אלא דברי המחבר עצמו, משא"כ המשנה ברורה. מבחינה זו הוא דומה לתוספות, ואכן התוספות מלאים סתירות למכביר הנובעות מכך שלא מפי אדם אחד יצאו הדברים. והדברים פשוטים למעיין, ואינם סותרים כלל את הדקדוק הלשוני בו כתב המחבר את ספרו.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
חלק א׳ ממעל אמר:
אינני יודע למה זה מוגזם אבל כבר החזו"א התנגד בנחרצות לתירוץ שלא הכל הוא כתב בעצמו

לא הבנתי. הבן של החפץ חיים מעיד שהוא בעצמו היה חלק מכתיבת המשנ"ב באופן כזה, והחזו"א שבכלל לא היה באזור מתווכח איתו?


הוא לא התווכח רק טען שזה לא יכול לשמש כתשובה לסתירות משום שהח"ח עבר על זה אחר כך ביסודיות 
גם בן החפץ חיים כותב שהח"ח עבר אחר כך על דבריו ושינה הרבה. רק טוען שבעקבות שהוא לא הכותב המקורי אישתמיט מיניה בכמה מקומות 
ובמילים אחרות זה גורם יותר לטעויות אם מותר לומר אבל ברמה העקרונית לא אמור להיות סתירות 

ובהקשר לדקדוקים בספר משנה ברורה 
אני מסכים שהגזימו היום 
ומי שבונה עצמו על החזו"א 
כל ימי גדלתי בין תלמידי החזו"א ולא הכרתי דקדוק ברמה כזו [נסיונות לישוב סתירות זה משהו אחד] 
אבל אני חושב שזה מגיע מהישיבשרס שממשיכים מלימוד הישבתי ללמוד משנה ברורה כמו שהיו רגילים ללמוד ספרי ראשונים [גם בספרי הראשונים הרבה מדקדקים דקדוקים שאין להם טעם] [גם מעמיסים בו לומדעס שתי דינים ושלוש וארבע דינים כמו בשיעור כללי שהיו רגילים בישיבות] 

 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
לישועתך קויתי השם אמר:
ברור שגם אם משהו אחר כתב, הוא עבר על זה (לא בריפרוף בעלמא...) - ולא נראה לי שאפשר לתרץ ככה סתירות בדבריו!!
ראה בספר אמת ליעקב (אבות פרק ו) מר' יעקב קמינצקי שאפשר לדייק במשנה ברורה כמו בראשונים, וראה ישורון לג ואילך (בעיקר לג) מאמרים של הרב יעקב טריביץ שמאריך להוכיח כן

הבעיה היא שראשונים זה לא ליקוט של הרבה מחברים אלא דברי המחבר עצמו, משא"כ המשנה ברורה. מבחינה זו הוא דומה לתוספות, ואכן התוספות מלאים סתירות למכביר הנובעות מכך שלא מפי אדם אחד יצאו הדברים. והדברים פשוטים למעיין, ואינם סותרים כלל את הדקדוק הלשוני בו כתב המחבר את ספרו.
זה לא מדויק כי התוס' באופן רשמי מציגים דעות שונות [חוץ ממה שחיבור תוס' לכל מסכת יצא מפי מחבר אחר ולפעמים גם באותה המסכת חצי ממחבר אחד וחצי ממחבר אחר. למשל בתוס' רא"ש פחות תמצא סתירות מהטעם הזה] 
אבל המשנה ברורה כן בא בסופו של יום להעלות הלכה למעשה על פי מי שהחליט לפסוק כמותו. 
אבל אני מסכים שאם למשל במקום אחד מביא שני דעות ובמקום אחד דעה אחת זה לא סתירה משמעותית 
 
 

מחשבות

משתמש ותיק
ויש ליישב שלא מדוחק שכיוון שלא הח"ח בעצמו כתב זאת
ולא ברירא ליה שהלכה כדבריו ולא כדברי בנו בסוגיא זו
לכן לא שינה דעתו אך גם לא את מה שכתב בנו
וככלל בכל המקומות שיש סתירה במ"ב נראה לי ליישב כעי"ז
שהדברים לא היו מוכרעים לח"ח וכתב מה שנראה לו יותר באותו זמן.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
מבקש אמת אמר:
לישועתך קויתי השם אמר:
ברור שגם אם משהו אחר כתב, הוא עבר על זה (לא בריפרוף בעלמא...) - ולא נראה לי שאפשר לתרץ ככה סתירות בדבריו!!
ראה בספר אמת ליעקב (אבות פרק ו) מר' יעקב קמינצקי שאפשר לדייק במשנה ברורה כמו בראשונים, וראה ישורון לג ואילך (בעיקר לג) מאמרים של הרב יעקב טריביץ שמאריך להוכיח כן

הבעיה היא שראשונים זה לא ליקוט של הרבה מחברים אלא דברי המחבר עצמו, משא"כ המשנה ברורה. מבחינה זו הוא דומה לתוספות, ואכן התוספות מלאים סתירות למכביר הנובעות מכך שלא מפי אדם אחד יצאו הדברים. והדברים פשוטים למעיין, ואינם סותרים כלל את הדקדוק הלשוני בו כתב המחבר את ספרו.
זה לא מדויק כי התוס' באופן רשמי מציגים דעות שונות [חוץ ממה שחיבור תוס' לכל מסכת יצא מפי מחבר אחר ולפעמים גם באותה המסכת חצי ממחבר אחד וחצי ממחבר אחר. למשל בתוס' רא"ש פחות תמצא סתירות מהטעם הזה] 
אבל המשנה ברורה כן בא בסופו של יום להעלות הלכה למעשה על פי מי שהחליט לפסוק כמותו. 
אבל אני מסכים שאם למשל במקום אחד מביא שני דעות ובמקום אחד דעה אחת זה לא סתירה משמעותית 


על זה גופא אני מתווכח. טענתי היא שההנחה המקובלת כאילו מטרת המשנ"ב היא להכריע בין מחלוקות אחרונים ולהציג פסק ברור לפיו ילך הלומד (כמו השולחן ערוך), היא פשוט לא הנחה נכונה. היא נסתרת מדברי המחבר עצמו בהקדמתו, בהם מבואר שעיקר מטרתו היא לערוך לפני הלומד את דברי האחרונים בצורה ברורה ומסודרת, ורק בדרך אגב מזכיר שלפעמים הוא מנסה להכריע בין מחלוקות. והיא גם נסתרת ממאות הסתירות שיש בין פסקים שונים שמביא. אם נסלק את ההנחה, תסתלק גם הקושיא.


לענ"ד הנחה זו היא פרי העידן המודרני, ואבאר מדוע. בדורות עברו מהלך הפסק ההלכתי בכלל ישראל היה שונה לחלוטין ממה שהוא היום. המהלך המקובל בעבר היה שבכל שאלה הקובע היה המנהג המקובל במקום או באזור, ובמקרה שאירעה שאלה שלא היה עליה מנהג ברור הרי שהרב המקומי פסק איך לנהוג. אחרי הבלבול הגדול של המאה האחרונה ובפרט אחרי השואה הנוראה, תוקף המנהגים והמסורות נחלש מאד, גדל דור חדש של בוגרי ישיבות ואברכים שיודעים ללמוד כל הלכה במקורה, ויש כמות עצומה של מידע תורני והלכתי הנגיש לכל דורש באופן שלא עלה על הדמיון בעבר. מצב זה גורם לקושי מובן להכריע בשאלות הלכתיות, מאחר ואין סמכות ברורה של מנהג או רב מקומי, ולעומת זאת במידע הרב כמובן יהיו הרבה מאד דעות ושיטות בכל נושא בעולם. כתוצאה מהמצב החדש התפתחו כמה גישות חדשות: יש גישה שמעודדת להחמיר ככל האפשר, וכך נצא ידי חובת כל הדעות והשיטות. יש גישה שמעודדת להקל ככל האפשר משום "כחא דהתירא עדיף" או "דרכיה דרכי נועם" וכדומה (לא מצוי בציבור בני התורה). יש גישה שמכתירה פוסק מסויים בתואר "פוסק הדור" וכך הכרעתו היא הקובעת לכולם. ויש גישה, הנוחה, הפשוטה וגם ההגיונית מכולם, שהיא ללכת לפי המשנה ברורה, וגם אם הוא לא מכריע בבירור או שיש סתירות בדבריו אזי יש להוציא ממנו בכח הכרעה תוך שימוש במיטב הלמדנות הישיבתית...
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
מחשבות אמר:
ויש ליישב שלא מדוחק שכיוון שלא הח"ח בעצמו כתב זאת
ולא ברירא ליה שהלכה כדבריו ולא כדברי בנו בסוגיא זו
לכן לא שינה דעתו אך גם לא את מה שכתב בנו
וככלל בכל המקומות שיש סתירה במ"ב נראה לי ליישב כעי"ז
שהדברים לא היו מוכרעים לח"ח וכתב מה שנראה לו יותר באותו זמן.
זה פחות או יותר משלים את הטענה שהצגתי, לפיה הח"ח פשוט הביא את דעת האחרונים על המקום, ורק במידה והיה סבור באופן ברור שאין לפסוק כך הלכה היה מציין זאת.
 
 

מחשבות

משתמש ותיק
לדעתי הכריע בכל מקום וכשכתב דעות יש כללים מה דעתו
וזה מצוי בהרבה מהאחרונים שלקטו פסקי קדמונים וכבר בב"י
רק שמטבע הכרעה שפעמים שהיא מוחלטת ופעמים נראין ומטין
וכשאינה מוחלטת יתכן שפעם חשב כך ופעם אחרת
או שבנו חשב אחרת ודעתו הייתה שיש בהחלט מקום להכרעה זו.
 
מבקש אמת אמר:
לישועתך קויתי השם אמר:
ברור שגם אם משהו אחר כתב, הוא עבר על זה (לא בריפרוף בעלמא...) - ולא נראה לי שאפשר לתרץ ככה סתירות בדבריו!!
ראה בספר אמת ליעקב (אבות פרק ו) מר' יעקב קמינצקי שאפשר לדייק במשנה ברורה כמו בראשונים, וראה ישורון לג ואילך (בעיקר לג) מאמרים של הרב יעקב טריביץ שמאריך להוכיח כן
הבעיה היא שראשונים זה לא ליקוט של הרבה מחברים אלא דברי המחבר עצמו, משא"כ המשנה ברורה. מבחינה זו הוא דומה לתוספות, ואכן התוספות מלאים סתירות למכביר הנובעות מכך שלא מפי אדם אחד יצאו הדברים. והדברים פשוטים למעיין, ואינם סותרים כלל את הדקדוק הלשוני בו כתב המחבר את ספרו.
נראה לי שהיה לנו וויכוח כזה פעם (אם אני לא טועה זה היה אתה) - ופשוט וברור שאין זה היחס למשנ"ב, וודאי לא לתוס', המשנ"ב הוא לא ספר ליקוט גרידא, וודאי לא התוס', ולא ראינו לרבותינו שתירצו הסתירות שבתוס' כמוך, אלא טרחו לתרץ ובדוחק אמרו שהוא מחלוקת התוס'.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
מבקש אמת אמר:
לישועתך קויתי השם אמר:
ברור שגם אם משהו אחר כתב, הוא עבר על זה (לא בריפרוף בעלמא...) - ולא נראה לי שאפשר לתרץ ככה סתירות בדבריו!!
ראה בספר אמת ליעקב (אבות פרק ו) מר' יעקב קמינצקי שאפשר לדייק במשנה ברורה כמו בראשונים, וראה ישורון לג ואילך (בעיקר לג) מאמרים של הרב יעקב טריביץ שמאריך להוכיח כן
הבעיה היא שראשונים זה לא ליקוט של הרבה מחברים אלא דברי המחבר עצמו, משא"כ המשנה ברורה. מבחינה זו הוא דומה לתוספות, ואכן התוספות מלאים סתירות למכביר הנובעות מכך שלא מפי אדם אחד יצאו הדברים. והדברים פשוטים למעיין, ואינם סותרים כלל את הדקדוק הלשוני בו כתב המחבר את ספרו.
נראה לי שהיה לנו וויכוח כזה פעם (אם אני לא טועה זה היה אתה) - ופשוט וברור שאין זה היחס למשנ"ב, וודאי לא לתוס', המשנ"ב הוא לא ספר ליקוט גרידא, וודאי לא התוס', ולא ראינו לרבותינו שתירצו הסתירות שבתוס' כמוך, אלא טרחו לתרץ ובדוחק אמרו שהוא מחלוקת התוס'.
אני לא מבין בדיוק איך שייך להתווכח על זה. אפשר לפתוח משנ"ב ולראות שבאחוז עצום מהמחלוקות שמביא הוא לא מכריע כלל. כך לא מתנהל ספר שמיועד להכרעות! העובדה שלו זה היחס זה בדיוק הנידון כאן, ואת ההנחה עליה מבוססת עובדה זו אני בא לערער. אגב, היחס הזה למשנ"ב הוא ייחודי לחלק מסויים בציבור הלומדים, ואינו מקובל בכל מקום. זהו יחס של הדור החדש שלא הכיר את הדור בו הערוך השלחן והדרך החיים היו הפוסקים, ולא המשנ"ב.
ועוד יותר מזה, מאחר והספר היה מיועד להמוני עמך בית ישראל כמו שאמר המחבר בעצמו, א"כ מה טעם יסתור את עצמו באופן שצריך כל מיני חילוקים למדניים ליישב את הסתירה, וגם לא ברור איזה מהם הוא הנכון...
בתוספות זה עוד יותר טוב מאשר המשנ"ב, כיון שהתוספות נערכו ע"י כמה מבעלי התוספות, ובמקרה שהביאו את הדברים בסתמא הרי נשתדל לראות אם אפשר למעט במחלוקת. משא"כ במשנ"ב אם הסתירה היא בין שני אחרונים שונים שמביא, הרי היישוב לזה מבואר מגוף הדברים עצמם - הרי מדובר להדיא בשני פוסקים שונים!
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
מחשבות אמר:
לדעתי הכריע בכל מקום וכשכתב דעות יש כללים מה דעתו
וזה מצוי בהרבה מהאחרונים שלקטו פסקי קדמונים וכבר בב"י
רק שמטבע הכרעה שפעמים שהיא מוחלטת ופעמים נראין ומטין
וכשאינה מוחלטת יתכן שפעם חשב כך ופעם אחרת
או שבנו חשב אחרת ודעתו הייתה שיש בהחלט מקום להכרעה זו.
מנין לך מהם הכללים לפיהם יש לקבוע את ההכרעה?

כל הכללים שכותבים אלו המצאות חסרות בסיס שאין להם שום מקור מדברי המחבר.

אגב אורחיה אעיר כי שמתי לב שרוב כללי הפסיקה שכתובים באחרונים שונים בכלל לא מיושמות ע"י שאר האחרונים... כך שנראה שהמושג כללי פסיקה הוא די מפוקפק, למעט כמה כללים בסיסיים מוסכמים, כמו אלו המוזכרים בגמרא.
 
 

קצר ולעניין

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
לישועתך קויתי השם אמר:
מבקש אמת אמר:
הבעיה היא שראשונים זה לא ליקוט של הרבה מחברים אלא דברי המחבר עצמו, משא"כ המשנה ברורה. מבחינה זו הוא דומה לתוספות, ואכן התוספות מלאים סתירות למכביר הנובעות מכך שלא מפי אדם אחד יצאו הדברים. והדברים פשוטים למעיין, ואינם סותרים כלל את הדקדוק הלשוני בו כתב המחבר את ספרו.
נראה לי שהיה לנו וויכוח כזה פעם (אם אני לא טועה זה היה אתה) - ופשוט וברור שאין זה היחס למשנ"ב, וודאי לא לתוס', המשנ"ב הוא לא ספר ליקוט גרידא, וודאי לא התוס', ולא ראינו לרבותינו שתירצו הסתירות שבתוס' כמוך, אלא טרחו לתרץ ובדוחק אמרו שהוא מחלוקת התוס'.
אני לא מבין בדיוק איך שייך להתווכח על זה. אפשר לפתוח משנ"ב ולראות שבאחוז עצום מהמחלוקות שמביא הוא לא מכריע כלל. כך לא מתנהל ספר שמיועד להכרעות! העובדה שלו זה היחס זה בדיוק הנידון כאן, ואת ההנחה עליה מבוססת עובדה זו אני בא לערער. אגב, היחס הזה למשנ"ב הוא ייחודי לחלק מסויים בציבור הלומדים, ואינו מקובל בכל מקום. זהו יחס של הדור החדש שלא הכיר את הדור בו הערוך השלחן והדרך החיים היו הפוסקים, ולא המשנ"ב.
ועוד יותר מזה, מאחר והספר היה מיועד להמוני עמך בית ישראל כמו שאמר המחבר בעצמו, א"כ מה טעם יסתור את עצמו באופן שצריך כל מיני חילוקים למדניים ליישב את הסתירה, וגם לא ברור איזה מהם הוא הנכון...
בתוספות זה עוד יותר טוב מאשר המשנ"ב, כיון שהתוספות נערכו ע"י כמה מבעלי התוספות, ובמקרה שהביאו את הדברים בסתמא הרי נשתדל לראות אם אפשר למעט במחלוקת. משא"כ במשנ"ב אם הסתירה היא בין שני אחרונים שונים שמביא, הרי היישוב לזה מבואר מגוף הדברים עצמם - הרי מדובר להדיא בשני פוסקים שונים!
 

מישהו נפל כאן על הראש?
לא אתקשקש על הבדותות המופרכות שנכתבו כאן
אם המ"ב נתחבר בכדי לפסוק ולהכריע בין השיטות או ללקט ולהציג את שיטות האחרונים
רק אציע בפניך, לאתגר את פרשנותך, ואת פרשנות כולם, לזרוק איזה סימן במ"ב, ולעבור אחת לאחת על כל ס"ק וס"ק, והיה וצדקת הרווחת זאת ביושר ולא בדמגוגיה
אבל והיה וטעית, תתנצל בפני מרן החפץ חיים על שהפכת את ספרו לעוד איזה ספר של ליקוטים בשוגג או במזיד
מקבל?
 

קצר ולעניין

משתמש ותיק
מחשבות אמר:
ויש ליישב שלא מדוחק שכיוון שלא הח"ח בעצמו כתב זאת
ולא ברירא ליה שהלכה כדבריו ולא כדברי בנו בסוגיא זו
לכן לא שינה דעתו אך גם לא את מה שכתב בנו
וככלל בכל המקומות שיש סתירה במ"ב נראה לי ליישב כעי"ז
שהדברים לא היו מוכרעים לח"ח וכתב מה שנראה לו יותר באותו זמן.

מופרך
יואיל נא לקרוא את הקדמת המ"ב בטרם דבריו
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
מחשבות אמר:
לדעתי הכריע בכל מקום וכשכתב דעות יש כללים מה דעתו
וזה מצוי בהרבה מהאחרונים שלקטו פסקי קדמונים וכבר בב"י
רק שמטבע הכרעה שפעמים שהיא מוחלטת ופעמים נראין ומטין
וכשאינה מוחלטת יתכן שפעם חשב כך ופעם אחרת
או שבנו חשב אחרת ודעתו הייתה שיש בהחלט מקום להכרעה זו.
מנין לך מהם הכללים לפיהם יש לקבוע את ההכרעה?

כל הכללים שכותבים אלו המצאות חסרות בסיס שאין להם שום מקור מדברי המחבר.

אגב אורחיה אעיר כי שמתי לב שרוב כללי הפסיקה שכתובים באחרונים שונים בכלל לא מיושמות ע"י שאר האחרונים... כך שנראה שהמושג כללי פסיקה הוא די מפוקפק, למעט כמה כללים בסיסיים מוסכמים, כמו אלו המוזכרים בגמרא.
 

יש כלל אחד שהוא לא המצאה, שראיתי שיש רבים שלא מודעים אליו:
כשהמשנה ברורה כותב ''כתב המ"א... אבל האליה רבה כתב..." כוונתו להכריע כמו ה''אבל''. הכלל הזה נמצא במשנה ברורה עצמו לגבי הבית יוסף בבה"ל סי' עט (הוא כתוב שם ברמז). ובחזו"א או"ח סי' ה כתב כלל דומה לזה לגבי ביאור הגר"א, שיש הבדל בין ''דלא כתוספות'' לבין ''אבל התוספות כתבו''.
 

HaimL

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
מבקש אמת אמר:
לישועתך קויתי השם אמר:
ברור שגם אם משהו אחר כתב, הוא עבר על זה (לא בריפרוף בעלמא...) - ולא נראה לי שאפשר לתרץ ככה סתירות בדבריו!!
ראה בספר אמת ליעקב (אבות פרק ו) מר' יעקב קמינצקי שאפשר לדייק במשנה ברורה כמו בראשונים, וראה ישורון לג ואילך (בעיקר לג) מאמרים של הרב יעקב טריביץ שמאריך להוכיח כן

הבעיה היא שראשונים זה לא ליקוט של הרבה מחברים אלא דברי המחבר עצמו, משא"כ המשנה ברורה. מבחינה זו הוא דומה לתוספות, ואכן התוספות מלאים סתירות למכביר הנובעות מכך שלא מפי אדם אחד יצאו הדברים. והדברים פשוטים למעיין, ואינם סותרים כלל את הדקדוק הלשוני בו כתב המחבר את ספרו.
זה לא מדויק כי התוס' באופן רשמי מציגים דעות שונות [חוץ ממה שחיבור תוס' לכל מסכת יצא מפי מחבר אחר ולפעמים גם באותה המסכת חצי ממחבר אחד וחצי ממחבר אחר. למשל בתוס' רא"ש פחות תמצא סתירות מהטעם הזה] 
אבל המשנה ברורה כן בא בסופו של יום להעלות הלכה למעשה על פי מי שהחליט לפסוק כמותו. 
אבל אני מסכים שאם למשל במקום אחד מביא שני דעות ובמקום אחד דעה אחת זה לא סתירה משמעותית 
למיטב הבנתי, רוב התוספות שלנו הם מהר"א מטוך,  ואפשר לראות שהתוספות כותבים לפעמים דברים דומים בשתי סוגיות בש"ס. כמובן שהתוספות מהר"א מטוך מביא את דברי חכמי התוספות, כמו שהגמרא מביאה את דברי האמוראים, ויש הרבה מחלוקות, אבל את המושג סתירות בתוספות אני לא כ"כ מצליח להבין.
 
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
על זה גופא אני מתווכח. טענתי היא שההנחה המקובלת כאילו מטרת המשנ"ב היא להכריע בין מחלוקות אחרונים ולהציג פסק ברור לפיו ילך הלומד (כמו השולחן ערוך), היא פשוט לא הנחה נכונה. היא נסתרת מדברי המחבר עצמו בהקדמתו, בהם מבואר שעיקר מטרתו היא לערוך לפני הלומד את דברי האחרונים בצורה ברורה ומסודרת, ורק בדרך אגב מזכיר שלפעמים הוא מנסה להכריע בין מחלוקות. והיא גם נסתרת ממאות הסתירות שיש בין פסקים שונים שמביא. אם נסלק את ההנחה, תסתלק גם הקושיא.
אני חושב שהניסוח היותר נכון הוא שלא תמיד המשנה ברורה מכריע. הרי במקומות אין ספור המשנה ברורה גם כותב 'יש לסמוך' 'אין לסמוך' וכותב מה הדין בשעת הדחק ובמקום הצורך, דברים שבהחלט שייכים אך ורק לספר הכרעות.
ולכן הסתירות המרובות בהחלט קשות, אם כי אני מסכים שסתירות רבות אי אפשר ליישבן, אם לא באוקמיתות מוזרוות והכנסת כוונת נסתרות לדברי החפץ חיים. אם לא דנרחיב את דברי התומים בקיצור תקפו כהן (אות קכג קכד) גם לגבי המשנה ברורה...
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
HaimL אמר:
למיטב הבנתי, רוב התוספות שלנו הם מהר"א מטוך,  ואפשר לראות שהתוספות כותבים לפעמים דברים דומים בשתי סוגיות בש"ס. כמובן שהתוספות מהר"א מטוך מביא את דברי חכמי התוספות, כמו שהגמרא מביאה את דברי האמוראים, ויש הרבה מחלוקות, אבל את המושג סתירות בתוספות אני לא כ"כ מצליח להבין.

זה שהתוספות כותב בשני מקומות דברים דומים זה לא מוכיח כלום ברור שיסוד התוספות הוא נכתב על ידי חכמים מסויימים כשלאחר מכן עבר עריכות שונות ותוספות. מקובל שיסוד התוס' הוא הר"ש משאנץ. לאחר מכן זה עבר עריכה סופית על ידי כמה חכמים חלק על ידי ר"א מטוך
מה שאתה כותב שרוב התסופות הוא ר"א מטוך זה לא פשוט.לשון של המהרי"ק שהר"א מטוך ערך את התוספות למסכתות הארוכות. בכל מקרה זה ענין ארוך
 

HaimL

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
HaimL אמר:
למיטב הבנתי, רוב התוספות שלנו הם מהר"א מטוך,  ואפשר לראות שהתוספות כותבים לפעמים 9דברים דומים בשתי סוגיות בש"ס. כמובן שהתוספות מהר"א מטוך מביא את דברי חכמי התוספות, כמו שהגמרא מביאה את דברי האמוראים, ויש הרבה מחלוקות, אבל את המושג סתירות בתוספות אני לא כ"כ מצליח להבין.

זה שהתוספות כותב בשני מקומות דברים דומים זה לא מוכיח כלום ברור שיסוד התוספות הוא נכתב על ידי חכמים מסויימים כשלאחר מכן עבר עריכות שונות ותוספות. מקובל שיסוד התוס' הוא הר"ש משאנץ. לאחר מכן זה עבר עריכה סופית על ידי כמה חכמים חלק על ידי ר"א מטוך
מה שאתה כותב שרוב התסופות הוא ר"א מטוך זה לא פשוט.לשון של המהרי"ק שהר"א מטוך ערך את התוספות למסכתות הארוכות. בכל מקרה זה ענין ארוך
אכן העניין סבוך למדי אבל אני עדיין לא מבין את המונח סתירות בתוספות 
 
 
חלק עליון תַחתִית