עמיקא וטמירא אמר:
שחל אמר:
סבורני שכת"ר לא הבין את הנידון, וכי באנו לזלזל בגדולי עולם, הנידון הוא על פסיקת הלכה.
ובכן:
א. בגמרא מוכח דלא כהאו"ז. [ובאמת האו"ז עצמו כתב שזו חומרא ולא מן הדין]
ב. הראשונים החולקים על האו"ז, כפי שציין הרב מעיין המתגבר:
הרי"ף
הרמב"ם
הרא"ש
הרשב"א
בה"ג
ראב"ד
רא"ה
רמב"ן
ג. השו"ע פסק דלא כהאו"ז.
ד. וסתות דרבנן והולכים בהם לקולא.
האם אין זו 'חומרא יתירא' (כלשון האגור)?
הגדר של חומרא יתירא קשה לקבוע
אמנם נראה שהעולם נהגו בחמרא זו ולזה הבאתי חת"ס וא"כ קשה לומר על זה חומרא יתירא
ועוד יהודי שדרכו לחוש לשיטת ראשונים וודאי יש לחוש אף לזה, אחר שהש"ך נקטו להלכה,
ולעצם הסברא שהעלו כאן שזהו מונע פו"ר הרי כיוון ששעת העיבור אינו סמוך לווסת קשה לומר שיש בזה פו"ר אא"כ עד שיכלו נשמות שבגוף, וזה אין סברא דהא לא מצינו עבור זה לשמש כל יום,
הנקודה כאן צריך להיות פשוט ביותר,
כל גדולי ראשונים פוסקים מובהקים שאנו פוסקים כמותם בכל התורה כולה חולקים על האור זרוע
פסקי האור זרוע לא נתקבלו בתפוצות ישראל כמו פסקי הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש, הרשב"א, ראב"ד, רמב"ן,
אלו הם הפוסקים המובקים בכלל ישראל בכל הדורות ועל פיהם יפסקו כל מורה הוראת הלכה למעשה, וודאי שאין בהאור זרוע כדאי לחלוק ע"ז, כמו מי שראה מעט כללי הפוסקים יעמוד על זה מיד, ולכן באמת תמוה מאוד מאוד כפי כללי הפסק בכל ד' חלקי שלחן ערוך להחמיר כהאור זרוע מדינה.
אך באמת מצינו כמה וכמה פעמים שהב"ח והש"ך מצאו ראשון אחד והחמירו כוותיה, לדוגמא בנוגע בדיקה בשעת ווסת שהב"ח וש"ך נקטו שיש לחשוש להשיטות שאם לא בדק מיד בשעת וסת אסור, הגם שזהו שלא כשאר כל הראשונים (אם זכרוני אינו מטעה אותי) ובאופן זה מצינו עוד הרבה פעמים.
ובאמת דבר זה צריך ביאור לעצמו
