ברכות ז. - מדוע רחמים לעולם בלשון רבים?

חזק וברוך

משתמש ותיק
ברכות ז.
יה''ר מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך

מדוע מידת רחמים לעולם משמשת בלשון רבים, בניגוד לשאר המידות, כגון אהבה, שנאה, כעס וכיו"ב?

 

HaimL

משתמש ותיק
חזק וברוך אמר:
ברכות ז.
יה''ר מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך

מדוע מידת רחמים לעולם משמשת בלשון רבים, בניגוד לשאר המידות, כגון אהבה, שנאה, כעס וכיו"ב?
בפשטות, כי יש רחמנות שהיא אכזריות, ולהיפך. אז לכן קוראים למידה הזאת רחמים, להראות שהיא משמשת בשני פנים.
 
 

ayedavid

משתמש ותיק
נראה לי שהמילה המקבילה לאהבה ושנאה וכו' היא רחמנות, והיא אכן בלשון יחיד.

אבל המילה 'רחמים' אולי מתארת את 'כל מה שאפשר לרחם' - מ'מקור הרחמים'
 

HaimL

משתמש ותיק
ayedavid אמר:
נראה לי שהמילה המקבילה לאהבה ושנאה וכו' היא רחמנות, והיא אכן בלשון יחיד.

אבל המילה 'רחמים' אולי מתארת את 'כל מה שאפשר לרחם' - מ'מקור הרחמים'
לא מדויק. כי הצורה הזאת של המילה מגיעה מהצורה של התמידות. למשל, אב הרחמן, שהוא מתנהג במידת הרחמים. סלחן לישראל, ומחלן לשבטי ישורון, כלומר שהוא מוחל וסולח וכו' בכל שנה ושנה. וממנה צורת המילים רחמנות, סלחנות. אבל שם המידה הוא רחמים.
 
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
חבקוק פרק ג פסוק ב
בְּרֹ֖גֶז רַחֵ֥ם תִּזְכּֽוֹר:

אבן עזרא:
רחם תזכור - רחמיך ומלת רחם לשון יחיד כי רחמים לשון רבים
 

HaimL

משתמש ותיק
יואל נהרי אמר:
חבקוק פרק ג פסוק ב
בְּרֹ֖גֶז רַחֵ֥ם תִּזְכּֽוֹר:

אבן עזרא:
רחם תזכור - רחמיך ומלת רחם לשון יחיד כי רחמים לשון רבים
על כן שאל השואל, מדוע תמיד אומרים בלשון הרבים, חוץ מאשר הפסוק בחבקוק. 

חסד יכול להיות בלשון רבים 
זְכֹר־רַחֲמֶ֣יךָ יְ֭הֹוָה וַחֲסָדֶ֑יךָ
  כִּ֖י מֵעוֹלָ֣ם הֵֽמָּה׃

או בלשון יחיד
וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י לְעוֹלָ֑ם וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִי֙ בְּצֶ֣דֶק וּבְמִשְׁפָּ֔ט וּבְחֶ֖סֶד וּֽבְרַחֲמִֽים׃

אבל, רחמים הוא בלשון רבים, בשני הפסוקים הנזכרים.
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
HaimL אמר:
יואל נהרי אמר:
חבקוק פרק ג פסוק ב
בְּרֹ֖גֶז רַחֵ֥ם תִּזְכּֽוֹר:

אבן עזרא:
רחם תזכור - רחמיך ומלת רחם לשון יחיד כי רחמים לשון רבים
על כן שאל השואל, מדוע תמיד אומרים בלשון הרבים, חוץ מאשר הפסוק בחבקוק. 

חסד יכול להיות בלשון רבים 
זְכֹר־רַחֲמֶ֣יךָ יְ֭הֹוָה וַחֲסָדֶ֑יךָ
  כִּ֖י מֵעוֹלָ֣ם הֵֽמָּה׃

או בלשון יחיד
וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י לְעוֹלָ֑ם וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִי֙ בְּצֶ֣דֶק וּבְמִשְׁפָּ֔ט וּבְחֶ֖סֶד וּֽבְרַחֲמִֽים׃

אבל, רחמים הוא בלשון רבים, בשני הפסוקים הנזכרים.
לא באתי ליישב את שאלתו כמובן, אלא כיון שראיתי שדובר כאן גם מה הלשון של יחיד ברחמים, והיה מי שהציע 'רחמנות', ולא ראיתי כאן הצעה אחרת, לכן הבאתי את דברי הא"ע שכותב שלשון יחיד הוא 'רחם'.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
יואל נהרי אמר:
HaimL אמר:
יואל נהרי אמר:
חבקוק פרק ג פסוק ב
בְּרֹ֖גֶז רַחֵ֥ם תִּזְכּֽוֹר:

אבן עזרא:
רחם תזכור - רחמיך ומלת רחם לשון יחיד כי רחמים לשון רבים
על כן שאל השואל, מדוע תמיד אומרים בלשון הרבים, חוץ מאשר הפסוק בחבקוק. 

חסד יכול להיות בלשון רבים 
זְכֹר־רַחֲמֶ֣יךָ יְ֭הֹוָה וַחֲסָדֶ֑יךָ
  כִּ֖י מֵעוֹלָ֣ם הֵֽמָּה׃

או בלשון יחיד
וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י לְעוֹלָ֑ם וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִי֙ בְּצֶ֣דֶק וּבְמִשְׁפָּ֔ט וּבְחֶ֖סֶד וּֽבְרַחֲמִֽים׃

אבל, רחמים הוא בלשון רבים, בשני הפסוקים הנזכרים.
לא באתי ליישב את שאלתו כמובן, אלא כיון שראיתי שדובר כאן גם מה הלשון של יחיד ברחמים, והיה מי שהציע 'רחמנות', ולא ראיתי כאן הצעה אחרת, לכן הבאתי את דברי הא"ע שכותב שלשון יחיד הוא 'רחם'.
לא באתי לטעון שבאת ליישב את שאלתו, אלא בדיוק זה שכתבת את דברי הראב"ע הוא יסוד השאלה שלו מאחר ונמצא שם היחיד, רחם, אז א"כ למה בתנ"ך ובדברי חז"ל תמיד נמצא שם הרבים, רחמים.
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
ספר כד הקמח (רבינו בחיי) ראש השנה [א]
וזהו מדת הרחמים המתפשטת בכל העולם ועל כן תמצאנה בלשון רבים כי צריך העולם שתתרבה מדת רחמים על מדה"ד, וכן מלת חיים לשון רבים לא תמצא ממנה לשון יחיד, וידוע כי ממדת רחמים מציאות החיים, וזהו שאנו אומרים בתפלה זוכר יצוריו ברחמים לחיים,
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
HaimL אמר:
יואל נהרי אמר:
HaimL אמר:
על כן שאל השואל, מדוע תמיד אומרים בלשון הרבים, חוץ מאשר הפסוק בחבקוק. 

חסד יכול להיות בלשון רבים 
זְכֹר־רַחֲמֶ֣יךָ יְ֭הֹוָה וַחֲסָדֶ֑יךָ
  כִּ֖י מֵעוֹלָ֣ם הֵֽמָּה׃

או בלשון יחיד
וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י לְעוֹלָ֑ם וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִי֙ בְּצֶ֣דֶק וּבְמִשְׁפָּ֔ט וּבְחֶ֖סֶד וּֽבְרַחֲמִֽים׃

אבל, רחמים הוא בלשון רבים, בשני הפסוקים הנזכרים.
לא באתי ליישב את שאלתו כמובן, אלא כיון שראיתי שדובר כאן גם מה הלשון של יחיד ברחמים, והיה מי שהציע 'רחמנות', ולא ראיתי כאן הצעה אחרת, לכן הבאתי את דברי הא"ע שכותב שלשון יחיד הוא 'רחם'.
לא באתי לטעון שבאת ליישב את שאלתו, אלא בדיוק זה שכתבת את דברי הראב"ע הוא יסוד השאלה שלו מאחר ונמצא שם היחיד, רחם, אז א"כ למה בתנ"ך ובדברי חז"ל תמיד נמצא שם הרבים, רחמים.
שאלתו יכולה להשאל גם אילו לא מצאנו לשון יחיד, ואז השאלה היא למה באמת אין לשון יחיד בזה, וכפי ששאל ה'כד הקמח' שהבאתי לענין 'חיים' שלא מצאנו בזה לשון יחיד. [ואני מוסיף גם 'מים', ואולי התשובה שם ג"כ בדומה לתשובתו].
 
 

HaimL

משתמש ותיק
יואל נהרי אמר:
HaimL אמר:
יואל נהרי אמר:
לא באתי ליישב את שאלתו כמובן, אלא כיון שראיתי שדובר כאן גם מה הלשון של יחיד ברחמים, והיה מי שהציע 'רחמנות', ולא ראיתי כאן הצעה אחרת, לכן הבאתי את דברי הא"ע שכותב שלשון יחיד הוא 'רחם'.
לא באתי לטעון שבאת ליישב את שאלתו, אלא בדיוק זה שכתבת את דברי הראב"ע הוא יסוד השאלה שלו מאחר ונמצא שם היחיד, רחם, אז א"כ למה בתנ"ך ובדברי חז"ל תמיד נמצא שם הרבים, רחמים.
שאלתו יכולה להשאל גם אילו לא מצאנו לשון יחיד, ואז השאלה היא למה באמת אין לשון יחיד בזה, וכפי ששאל ה'כד הקמח' שהבאתי לענין 'חיים' שלא מצאנו בזה לשון יחיד. [ואני מוסיף גם 'מים', ואולי התשובה שם ג"כ בדומה לתשובתו].
אמת ויציב. אבל, ברור שאם כן נמצא לשון יחיד, כל שכן קשה, מדוע לא נאמר לשון יחיד במקום אחר, רק ברבים 
 
 

חזק וברוך

משתמש ותיק
פותח הנושא
יישר כח לכל המשיבים, תתברכו מבעל הרחמים.

חשבתי, שבחז"ל הניגוד של מידת הרחמים היא מידת הדין, כלומר שניהם הנהגה של משפט, אלא שמידת הדין היא שפיטה כפי החוק המקובל, ומידת הרחמים היא שפיטה לפנים משורת הדין. וא"כ י"ל שמידת הדין היא לשון יחיד מפני שהיא אחידה לכולם, ויש חוק ומשפט אחד שאינו משתנה לכולם. ואילו במידת הרחמים צריך לבחון כל מקרה מחדש לגופו, העובדה שעשו לפנים משורת הדין באדם אחד - אינה מחייבת שינהגו כן גם עם חבירו, ולכן 'מידת הרחמים' לשון רבים, כי היא מחולקת לחלקים רבים.
ואינו דומה לשאר מידות, כגון אהבה ושנאה וכו', שאינם שייכות להנהגה של משפט.
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
איך אומרים יסורים בלשון יחיד?

השערה בלבד: מוסר.

ע"פ רש"י ירמיהו ל, יד:
כִּי מַכַּת אוֹיֵב הִכִּיתִיךְ מוּסַר אַכְזָרִי עַל רֹב עֲוֹנֵךְ.
רש"י: מוסר אכזרי - ייסורי אכזריות.

אמנם יל"ע למה אין אומרים 'מוסרים' בל' רבים.
 

במבי

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
הכהן אמר:
למה אומרים 'מוצאי שבת', לשון רבים - ולא 'מוצא שבת' לשון יחיד?
בלשון הקודש ישנם שמות שצורתם צורת רבים, גם כאשר הם מציינים פרט יחיד.
יש שמות שלעולם צורתם צורת רבים כגון: 'פנים', 'שָׁמַיִם', 'חיים', 'נעורים' וכיוצא בהם,
ויש שמות שבמשמעות מסוימת צורתם תלבש צורת רבים, כגון 'קידושין', 'גירושין' וכיוצא בהם.
כך המלה 'מוצאי' – צורת רבים לה על אף שהיא מציינת פרט יחיד: הזמן שאחר צאת מועד מסוים.

יש לציין, כי בלשון חכמינו רווחת צורת רבים גם לליל שבת: לילי שבת. לדוגמה:
מַצִּיעִין אֶת הַמִּטּוֹת מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְשַׁבָּת, אֲבָל לֹא מִשַּׁבָּת לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת.
נָפְלָה דְלֵקָה בְּלֵילֵי שַׁבָּת, מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעוּדוֹת; בַּשַּׁחֲרִית, מַצִּילִין מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת; בַּמִּנְחָה, מְזוֹן סְעוּדָה אַחַת.
הֲפָרַת נְדָרִים כָּל הַיּוֹם. כֵּיצַד, נָדְרָה לֵילֵי שַׁבָּת, מֵיפֵר לֵילֵי שַׁבָּת וְיוֹם הַשַּׁבָּת עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ.
וכהנה למרבה.

 
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
בלדד השוחי אמר:
איך אומרים יסורים בלשון יחיד?
פרק המקנא: אֵין לְךָ יִסּוּר גָּדוֹל מִזֶּה.
ייש"כ.
אמנם כמדו' אין הכוונה שם למה שאנחנו קוראים 'יסורים' ככינוי לסבל עצמו, אלא ענין מוסר ותוכחה, עי"ש ברש"י שפי': התם - שהיא נסקלת אין לך יסור גדול מזה לאחרות. ע"כ. והיינו שהוא ייסור כלפי האחרות, שזה כמו' מענין מוסר, שהרי האחרות לא סבלו יסורים בעצמן אלא שנתייסרו בתוכחת מוסר על ידי סקילתה.

שאלתי התייחסה למה שחז"ל מכנים יסורים, חביבין יסורין וכדו'.
מקוה שהובנתי.

 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
בלדד השוחי אמר:
שאלתי התייחסה למה שחז"ל מכנים 'יסורים', חביבין יסורין וכדו'.
אכן, במשמעות זו בא השם 'יסור' בריבוי בלבד, דוגמת 'קדושין' 'גרושין' וכיוצא בהם.
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
בלדד השוחי אמר:
שאלתי התייחסה למה שחז"ל מכנים 'יסורים', חביבין יסורין וכדו'.
אכן, במשמעות זו בא השם 'יסור' לעולם בריבוי, דוגמת 'קדושין' 'גרושין' וכיוצא בהם.
אכן, בינתיים ראיתי את הודעתך הקודמת שצוטטה ע"י @במבי, ואני מבין שלזה כוונתך. ואכן, יש דברים בגו, ואתבוננה בזה עוד בעז"ה.

 
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
בלדד השוחי אמר:
שאלתי התייחסה למה שחז"ל מכנים 'יסורים', חביבין יסורין וכדו'.
אכן, במשמעות זו בא השם 'יסור' בריבוי בלבד, דוגמת 'קדושין' 'גרושין' וכיוצא בהם.
דרך אגב, יש לי קצת הרגשה שהלשון 'יסורים' דחז"ל יש בה הדגשה על המייסר, דהיינו, השם 'יסורים' במהותו מתייחס למה שההוא מייסרני. בשונה מכאב או סבל, שמבטא את הסבל עצמו.
ובזה זה דומה לייסור שהזכרת, השורש הוא תמיד מה שהוא מייסרני. מל' כאשר ייסר איש וגו' מיסרך, וכדו'.
האם אני צודק בזה (אם הבנת כוונתי)?
 
 

חימקו

משתמש ותיק
אפשר גם לשאול למה בדרך כלל אומרים אלוקים ברבים, ולפעמים אלוק ביחיד?
 

במבי

משתמש ותיק
חימקו אמר:
אפשר גם לשאול למה בדרך כלל אומרים אלוקים ברבים, ולפעמים אלוק ביחיד?

נגלו אליו האלהים. בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה יֵשׁ שֵׁם אֱלֹהוּת וְאַדְנוּת בִּלְשׁוֹן רַבִּים, כְּמוֹ אֲדֹנֵי יוֹסֵף (שם ל"ט), אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ (שמות כ'), וְלֹא נֶאֱמַר בַּעֲלוֹ, וְכֵן אֱלֹהוּת שֶׁהוּא לְשׁוֹן שׁוֹפֵט וּמָרוּת נִזְכָּר בִּלְשׁוֹן רַבִּים, אֲבָל אֶחָד מִכָּל שְׁאָר הַשֵּׁמוֹת לֹא תִמְצָא בִּלְשׁוֹן רַבִּים: (רש"י בראשית לה-ז)
 

אברהם לוי

משתמש ותיק
שמעתי לפרש, לפי שיש חסד ודין, ורחמים הוא המכריע ביניהם, ומפני שמורכב משניהם לכן בלשון רבים יקרא.
והשוה סידור יעבץ בפירוש פרק שירה פ"א וז"ל:
שמים. גימטריא 'זכר ונקבה' (וזה סוד שם שמים שבא במשקל זוגי לא יתפרד), הם ישראל ובית יעקב:
והיינו כנ"ל ששמים רומז לרחמים, לכן תמיד בא בלשון רבים.
 
חלק עליון תַחתִית