ברכות דף ו: בשעה שהקב''ה בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה

יושב אוהלים

משתמש ותיק
בגמ' ו: אמר ר' יוחנן בשעה שהקב''ה בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה מיד הוא כועס שנא' {ישעיה נ-ב} מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה:

בתשובות הרשב"א (חלק א, סי' נ) הקשה ע"ז וז"ל תימה דהא אמרינן (לעיל עמוד א) עשרה קדמה שכינה ואתיא, (היינו דאיתא בגמ' לעיל שבעשרה תמיד מגיע השכינה לפני שבאים העשרה, וא"כ קשה איך נאמר בגמ' כאן בשעה שכהקב''ה בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה מיד הוא כועס?).
ותי' הרשב"א שם וז"ל תשובה: אין משיבין מן ההגדה: ועוד פירוש קדמה - לא שתקדם לביאתן, אלא שבא עמהם מיד כשהן באין, ואינו ממתין עד שיבואו העשרה וישבו, וכענין שנאמר בשלשה תלתא עד דיתבי. ויש קדימה בכיוצא בזה איזהו כלי שטומאתו קודמת לפתחו, שפירושו שנכנסו דרך פתחו מיד שמצאתו פתוח. ולישנא דקרא הוא (תהלים כא) כי תקדמנו ברכות טוב, מהר יקדמונו רחמיך, שפירושן יקדמנו להיות עמנו תמיד לא יתפרדו ממנו: עכ"ל הרשב"א בתשובה.

וקצת צ"ב שהרי בעשרה אין כל העשרה באין כאחד, וא"כ מה כוונתו במש"כ "שבא עמהם מיד כשהן באין, ואינו ממתין עד שיבואו העשרה וישבו", את"ל שהשכינה באה אחרי שכל העשרה מגיעים ורק שאינו ממתין עד שישבו ניחא, אבל זה  לא נקרא "קדמה", וע"כ שגם הביאה הוא ביחד עימהם, וקשה אם אין כולם באים ביחד מה כוונתו בזה.

ועוד קשה דממה נפשך, אם גם כשיש עשרה בא הקב"ה ביחד עימהם, א"כ איך יתכן שבא הקב"ה לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה שכועס, הרי אמרנו שאינו בא קודם אלא עימהם ביחד.
וע"ז אפשר לתרץ, דה"ק שהשכינה בא לביהכ"נ מקודם כדי להיכנס ביחד עם העשרה, ואם לא מצא שם עשרה להיכנס עימהם ביחד אז הוא כועס ח"ו.
ולפי"ז כבר היה אפשר לתרץ קושיית הרשב"א מהגמ' לעיל, דמ"ש לעיל דבעשרה קדמה שכינה ואתיא, היינו שהשכינה מקדימה לבא (ולולא דברי הרשב"א הי' אפשר לומר שאף נכנסת לפני העשרה, ו'מקדמי' הוא כפשוטו), ואינו ממתין עד שכבר ישבו העשרה בביהכנ"ס, אבל אם הגיע השכינה כדי להיכנס עם (או לפני) עשרה ולא מצא שם עשרה אז הוא כועס ח"ו.
אבל עדיין קשה הקושיא השניה שהרי אין העשרה באין כאחת.

ואולי י"ל דכידוע הקב"ה הוא למעלה מן הזמן, ואין לפניו "קודם" ו"לפני" ו"אחרי" כמו שאנחנו מבינים, והכל אצלו אינו אלא מושגים בהגדרת התנהגותו יתברך. וכל מה שבעבר ובהווה ובעתיד הכל כאחד הוא אצלו יתברך, וגם שהקב"ה כבר יודע מראש את כל מה שעתיד להיות, וא"כ יש לפרש, דהקב"ה נמצא תמיד בביהכ"נ, וכמש"כ לעיל (עמוד א) א''ר יצחק מנין שהקב''ה מצוי בבית הכנסת שנאמר {תהילים פב-א} אלהים נצב בעדת קל, ושכשהמצב הוא כזה שעתידין לבא לבית הכנסת עשרה מתפללים, (ואגב אוסיף ששמעתי בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א שכשנשאל על גמ' דידן שכשהקב''ה בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה מיד הוא כועס, מתי זה? ענה הגר"ח, "בזמן שקבעו בית הכנסת להתחלת התפילה"), אז בחינת המצאו של השכינה שם הוא כזה שנקרא "קדמה שכינה ואתיא", דאף שהוא למעלה מן הזמן אין לפניו קודם ואחרי, מ"מ יש בו מעלת קדמא ואתיא, משא"כ כשאין עתידין עשרה לבא להתפלל בזמן התפילה באותו ביהכ"נ אז בחינת הימצאות השכינה שם הוא בחינה של "בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה, ו מיד הוא כועס" ח"ו.
ומיושבין בזה קושיית הרשב"א ושאר הקושיות שהערנו.
 
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
הערות הגרי"ש אלישיב מסכת ברכות דף ו עמוד א
"עשרה קדמה שכינה ואתיא". לפום ריהטא נראה מלשון הגמ' במה שאמרי' קדמה שכינה, שהשכינה באה לביהכנ"ס קודם שבאו עשרה, וכן מוכח בלשונו של רש"י בד"ה קדמה שכתב "קודם שיהיו כל העשרה". ע"ש.
אמנם הרשב"א בתשובה (ח"א סי' נ') כתב שקדמה שכינה היינו שבאה שכינה בזמן כניסת העשירי, וכדאמרי' לקמן (ו: וע"ש ד"ה כל) וכן נראה לדחוק ולפרש בלשון רש"י אף על פי שלא משמע כן בדבריו.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
יואל נהרי אמר:
הערות הגרי"ש אלישיב מסכת ברכות דף ו עמוד א
אמנם הרשב"א בתשובה (ח"א סי' נ') כתב שקדמה שכינה היינו שבאה שכינה בזמן כניסת העשירי, וכדאמרי' לקמן (ו: וע"ש ד"ה כל) וכן נראה לדחוק ולפרש בלשון רש"י אף על פי שלא משמע כן בדבריו.

יישר כחכם
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב אוהלים אמר:
בגמ' ו: אמר ר' יוחנן בשעה שהקב''ה בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה מיד הוא כועס שנא' {ישעיה נ-ב} מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה:

בתשובות הרשב"א (חלק א, סי' נ) הקשה ע"ז וז"ל תימה דהא אמרינן (לעיל עמוד א) עשרה קדמה שכינה ואתיא, (היינו דאיתא בגמ' לעיל שבעשרה תמיד מגיע השכינה לפני שבאים העשרה, וא"כ קשה איך נאמר בגמ' כאן בשעה שכהקב''ה בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה מיד הוא כועס?).
ותי' הרשב"א שם וז"ל תשובה: אין משיבין מן ההגדה: ועוד פירוש קדמה - לא שתקדם לביאתן, אלא שבא עמהם מיד כשהן באין, ואינו ממתין עד שיבואו העשרה וישבו, וכענין שנאמר בשלשה תלתא עד דיתבי. ויש קדימה בכיוצא בזה איזהו כלי שטומאתו קודמת לפתחו, שפירושו שנכנסו דרך פתחו מיד שמצאתו פתוח. ולישנא דקרא הוא (תהלים כא) כי תקדמנו ברכות טוב, מהר יקדמונו רחמיך, שפירושן יקדמנו להיות עמנו תמיד לא יתפרדו ממנו: עכ"ל הרשב"א בתשובה.

וקצת צ"ב שהרי בעשרה אין כל העשרה באין כאחד, וא"כ מה כוונתו במש"כ "שבא עמהם מיד כשהן באין, ואינו ממתין עד שיבואו העשרה וישבו", את"ל שהשכינה באה אחרי שכל העשרה מגיעים ורק שאינו ממתין עד שישבו ניחא, אבל זה  לא נקרא "קדמה", וע"כ שגם הביאה הוא ביחד עימהם, וקשה אם אין כולם באים ביחד מה כוונתו בזה.

ועוד קשה דממה נפשך, אם גם כשיש עשרה בא הקב"ה ביחד עימהם, א"כ איך יתכן שבא הקב"ה לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה שכועס, הרי אמרנו שאינו בא קודם אלא עימהם ביחד.
וע"ז אפשר לתרץ, דה"ק שהשכינה בא לביהכ"נ מקודם כדי להיכנס ביחד עם העשרה, ואם לא מצא שם עשרה להיכנס עימהם ביחד אז הוא כועס ח"ו.
ולפי"ז כבר היה אפשר לתרץ קושיית הרשב"א מהגמ' לעיל, דמ"ש לעיל דבעשרה קדמה שכינה ואתיא, היינו שהשכינה מקדימה לבא (ולולא דברי הרשב"א הי' אפשר לומר שאף נכנסת לפני העשרה, ו'מקדמי' הוא כפשוטו), ואינו ממתין עד שכבר ישבו העשרה בביהכנ"ס, אבל אם הגיע השכינה כדי להיכנס עם (או לפני) עשרה ולא מצא שם עשרה אז הוא כועס ח"ו.
אבל עדיין קשה הקושיא השניה שהרי אין העשרה באין כאחת.

ואולי י"ל דכידוע הקב"ה הוא למעלה מן הזמן, ואין לפניו "קודם" ו"לפני" ו"אחרי" כמו שאנחנו מבינים, והכל אצלו אינו אלא מושגים בהגדרת התנהגותו יתברך. וכל מה שבעבר ובהווה ובעתיד הכל כאחד הוא אצלו יתברך, וגם שהקב"ה כבר יודע מראש את כל מה שעתיד להיות, וא"כ יש לפרש, דהקב"ה נמצא תמיד בביהכ"נ, וכמש"כ לעיל (עמוד א) א''ר יצחק מנין שהקב''ה מצוי בבית הכנסת שנאמר {תהילים פב-א} אלהים נצב בעדת קל, וכשהמצב הוא כזה שעתידין לבא לבית הכנסת עשרה מתפללים, (ואגב אוסיף ששמעתי בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א שכשנשאל על גמ' דידן שכשהקב''ה בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה מיד הוא כועס, מתי זה? ענה הגר"ח, "בזמן שקבעו בית הכנסת להתחלת התפילה"), אז בחינת המצאו של השכינה שם הוא כזה שנקרא "קדמה שכינה ואתיא", דאף שהוא למעלה מן הזמן אין לפניו קודם ואחרי, מ"מ יש בו מעלת קדמא ואתיא, משא"כ כשאין עתידין עשרה לבא להתפלל בזמן התפילה באותו ביהכ"נ אז בחינת הימצאות השכינה שם הוא בחינה של "בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה, ו מיד הוא כועס" ח"ו.
ומיושבין בזה קושיית הרשב"א ושאר הקושיות שהערנו.

וחשבתי להוסיף שמדוייק בזה לשון הגמ' בשעה שהקב''ה בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה, ולא כתוב בשעה שהקב''ה בא לבית הכנסת, (וכלשון הגמ' לעיל כל הרגיל לבא לבית הכנסת...), והנ"ל י"ל שהשכינה מצויה בביהכ"נ וכנ"ל, וכשיהיה המצב שיגיעו שם עשרה להתפלל אז נהיה בחינת "קדמי ואתי", וכשח"ו לא, אז הקב"ה נמצא בבחינת בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה וכועס ח"ו.
 

פולני

משתמש ותיק
בגליון הש"ס כתב שם הגרעק"א: עי' בזוה"ק פרשת תרומה [ד' קל"א ע"א] ועי' בתשובת רשב"א סי' נ. עכל"ק.

וכוונתו לכאורה שלפי הזוה"ק לא קשה קושית הרשב"א, וזה לשון הזוה"ק שם:
כדין עמא קדישא בעאן לאתחברא ולאעלא בבי כנישתא, וכל מאן דאקדים בקדמיתא אתחבר בשכינתא בחבורא חדא. תא חזי, ההוא קדמאה דאשתכח בבי כנישתא, (ואוריך בבי כנישתא), זכאה חולקיה, דאיהו קיימא בדרגא דצדיק בהדי שכינתא, ודא איהו רזא (משלי ח יז) ומשחרי ימצאנני, דא סליק בסליקו עלאה. ואי תימא, הא תנינן, בשעתא דקודשא בריך הוא אתי לבי כנישתא ולא אשכח תמן עשרה מיד כועס, ואת אמרת ההוא חד דאקדים אתחבר בשכינתא, וקיימא בדרגא דצדיק. אלא, למלכא דשדר לכל בני מתא דישתכחון עמיה ביום פלן בדוך פלן, עד דהוו מזמני גרמייהו אינון בני מתא, אקדים חד ואתא לההוא אתר, בין כך ובין כך אתא מלכא, אשכח לההוא בר נש דאקדים תמן, אמר ליה פלן בני מתא אן אינון, אמר ליה, מארי, אנא אקדימנא מנייהו, והא אינון אתאן אבתראי לפקודא דמלכא, כדין טב בעיני מלכא, ויתיב תמן בהדיה ואשתעי עמיה, ואתעביד רחימא דמלכא, בין כך ובין כך אתו כל עמא, ואתפייס מלכא עמהון, ושדר לון לשלם. אבל אי אינון בני מתא לא אתיין, וחד לא אקדים לאשתעי קמי מלכא, לאתחזאה בגינייהו דהא כלהו אתיין, מיד כעיס ורגיז מלכא. אוף הכא, כיון דחד אקדים ואשתכח בבי כנישתא, ושכינתא אתיא ואשכח ליה, כדין אתחשיב כאלו כלהו אשתכחו תמן, דהא דא אוריך לון תמן, מיד אתחברת עמיה שכינתא, ויתבי בזווגא חד ואשתמודע בהדיה, ואותיב ליה בדרגא דצדיק. ואי חד לא אקדים, ולא אשתכח תמן, מה כתיב (ישעיה נ ב) מדוע באתי ואין איש, ואין עשרה לא כתיב, אלא ואין איש לאתחברא בהדאי למהוי גבאי, כמה דאת אמר איש האלהי"ם, למהוי בדרגא דצדיק.

הרי שלדברי הזוה"ק השכינה מגיעה עם הראשון, וכשהוא נמצא כבר אין הכעס.
וכמובן שרבינו הרשב"א לא ראה דברי הזוה"ק שעדיין לא היה מצוי בימיו.
 

שלמה בן דוד 15

משתמש ותיק
לפי חכמה הקבלה קושיית הרשב"א מתורצת בתכלית הפשטות. השראת שכינה היא מכמה פנים ודרגות
 

שומע כעונה

משתמש רגיל
לעד"נ, כשהגמ' כתבה על כך שהשכינה נמצאת כשיש י', לפני כן אמרה הגמ' שהקב"ה נמצא בבית הכנסת סתם גם בלי עשרה, ויכול להיות שעל זה נאמר שמיד כשבא הקב"ה לביהכ"נ ואינו מוצא י' הרי הוא כועס, כי על על עשרה סתם שיש שכינה ביניהם זה אפי' לא בבית כנסת.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
שומע כעונה אמר:
לעד"נ, כשהגמ' כתבה על כך שהשכינה נמצאת כשיש י', לפני כן אמרה הגמ' שהקב"ה נמצא בבית הכנסת סתם גם בלי עשרה, ויכול להיות שעל זה נאמר שמיד כשבא הקב"ה לביהכ"נ ואינו מוצא י' הרי הוא כועס, כי על על עשרה סתם שיש שכינה ביניהם זה אפי' לא בבית כנסת.

סתרת את עצמך מינה וביה - שהרי אם הקב"ה נמצא ביהכ"נ גם בלי עשרה אז מה הכונה כשהקב"ה "בא" לביהכ"נ ולא מצא שם עשרה הוא כועס
א - הרי תמיד נמצא שם, ב- וכי תמיד בכל יום הוא ח"ו בכעס עד שבאים העשרה??
 

שומע כעונה

משתמש רגיל
יושב אוהלים אמר:
שומע כעונה אמר:
לעד"נ, כשהגמ' כתבה על כך שהשכינה נמצאת כשיש י', לפני כן אמרה הגמ' שהקב"ה נמצא בבית הכנסת סתם גם בלי עשרה, ויכול להיות שעל זה נאמר שמיד כשבא הקב"ה לביהכ"נ ואינו מוצא י' הרי הוא כועס, כי על על עשרה סתם שיש שכינה ביניהם זה אפי' לא בבית כנסת.

סתרת את עצמך מינה וביה - שהרי אם הקב"ה נמצא ביהכ"נ גם בלי עשרה אז מה הכונה כשהקב"ה "בא" לביהכ"נ ולא מצא שם עשרה הוא כועס
א - הרי תמיד נמצא שם, ב- וכי תמיד בכל יום הוא ח"ו בכעס עד שבאים העשרה??
צודק
 
 
חלק עליון תַחתִית