מה כל כך חשוב בשבעת המינים? ומה כל כך מיוחד במה שקרוב יותר ל"ארץ".

אח שלך

משתמש ותיק
אני לא מתכוין לומר שזה כל הענין, ממש לא.
אבל אולי יש משהו במה שחשבתי היום על דרך הפשט הכי שטחי כנראה.
מוזמנים להוסיף הסברים יותר טובים. 

הרעיון הפשוט הלזה הוא בסה"כ ששבח הארץ הוא במה שהיא נותנת את צרכי האדם העיקריים.
וגם דירוג חשיבותם בתורה ובדיני קדימה היא לפי הסדר של התועלת וההנאה הנצרכים לו.
וכדלהלן: 

ארץ חיטה - זה הכי חשוב לחיי האדם ואין התינוק נעשה בר דעת עד שיטעם דגן, ואכן אף פעם לא נמאס לנו מלאכול לחם כל יום אותו דבר.

ושעורה - בדיעבד גם בזה הוא יכול לחיות ולהתפתח נורמלי. 

גפן - אחרי בסיס האכילה מגיע בסיס השתיה החשובה המרעננת והמשמחת שבזמנם זה היה הפתרון לאובד ולמרי נפש ובכלל לכל מי שצריך להתאוורר ולשכוח לרגע את דאגותיו. 

תאנה - זה פחות חשוב מיין אבל זה אוכל חשוב יחסית יותר מרימון מכמה בחינות (יותר משביע ויותר טעים ובלי גרעינים ובלי קליפות בפנים ובחוץ)

ורימון - רק פרי טעים לקינוח וכנ"ל. 

ארץ זית שמן - זית קרוב לארץ בתרא יותר מקרבת הגפן לארץ קמא, כי יותר צריך שמן, וכמו שאנחנו ביום יום צריכים מאוד שמן ולא יין. 
מאידך הוא כמובן אחרי שעורה - החיונית ממנו בהרבה. 

ודבש - זה ממתק של קינוח סעודה. ובכל זאת הוא לפני תאנה ורימון (שהרי הוא מספר 2 בסמיכות לארץ בתרא והתאנה היא רק 3 בסמיכותה לארץ קמא) כמבואר בגמ' שתמרים מיזן זייני. 
 

חזק וברוך

משתמש ותיק
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=6&t=6637&p=86100&hilit=%D7%96%D7%99%D7%AA+%D7%A9%D7%9E%D7%9F#p86104

העתקה מאשכול אחר:

הפסוק מספר על שבחה של א"י ש'לא תחסר כל בה' ומאריך שאבניה ברזל ומים ונחושת וכו' וכו'.
גם בענין המאכלים משבח הכתוב שלא חסר כלום. והפסוק מחלק את השבח לשנים [פעמיים 'ארץ'] - ה'ארץ' הראשון הוא על גוף המאכלים, שיש בה כל המינים הנצרכים לתזונת האדם, וה'ארץ' השני הוא על טעם המאכלים, שיש בא"י כל דברים הנצרכים להטעים המאכלים - שומן ומתיקות ['אכלו משמנים ושתו ממתקים'].
ראיה לדבר מהמן, שהיה לחם שמים ולא היה בו חשיבות מצד גוף המאכל, ולא דימו אותו לחיטה שעורה גפן תאנה ורימון, אבל מצד הטעם - היה טעמו כלשד השמן וכצפיחית בדבש.
 

טל חרמון

משתמש ותיק
יפה מאוד מאוד, לענ"ד פשוטו של מקרא דבש אינו תמר מכיוון שיש לו שם לואי וכמו שנא' בסוף מכשירין שרק דבש דבורים קרוי דבש סתם, וכן רואים בישעיהו שכיוון שהארץ תהיה שוממה יגדלו הב הרבה צמחים וכך יהיה הרבה חלב בגלל הצאן שיאכלו טוב וכן הרבה דבש בגלל שיהיה הרבה צוף לדבורים, וכן משמע בדעת ר"א שכוורת חשיב חלק מהארץ ושפיר שייך לאמר זבת דבש על הארץ.

לעניין השובע אפשר לאמר שגם דבש דבורים משביע כמו שכתוב בפס' דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו וגו' ונא' מהאוכל יצא מאכל ש"מ שאף שעיקרו משקה הוא חשוב אוכל וכנראה מפני שהוא זן.
 

טל חרמון

משתמש ותיק
וכן מוכח מהסיפור על יהונתן שמשם לומדים שדבש חשיב כיער, וגם נלמד משם שדבש מאיר את העיניים.
 
ההסבר על חשיבות כל מין הוא יפה מאוד.

לעצם העניין, נראה שהסמיכות ל"ארץ" היא סימן ולא סיבה, כלומר שאם התורה משבחת את ארץ ישראל בכך שיש בה את כל המינים הללו, מן הסתם היא מתחילה עם הפרי המשובח ביותר ואח"כ למשובח שאחריו וכן הלאה, ומכך שהתורה הזכירה פעמיים את ארץ ישראל בפסוק, אנו למדים שיש עוד דברים שדרגתם חשובה מאוד, אבל הם נכללים בסוג אחר של שבח.
לגבי "דבש", כמדומני שבפשוטו של מקרא הכוונה לכל פרי מתוק, ותמר הוא הפרי הקרוב ביותר לתיאור זה.
 

ריש תורא

משתמש ותיק
ראיתי באיזה ספר שהמינים שנזכרו בארץ הראשון הם אלו שהתלוננו עליהם במדבר,
כדכתיב לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון,
ועל אלה שנזכרו אחר ארץ השני לא התלוננו.
 

מה אדבר

משתמש ותיק
כהמשך לקושיא יל"ע מדוע נתחלקו לב' קבוצות, והרי היה לו לפסוק לומר ארץ חיטה זית שמן ושעורה דבש גפן תאנה ורימון. ועי' במשך חכמה שפי' דזית ותמר לא היו במצרים ועל כן יש להם שבח מיוחד במה שגדלים הם בא"י, ונראה לדקדק כדבריו מהא דאי' בבמדבר (כ ה) שהתלוננו ישראל במצרים לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון, ולא הזכירו שם זית ותמר, והיינו משום שהתלוננו על מה שנחסר להם במדבר מאז יציאתם ממצרים, ובכלל זרע איכא נמי חיטה ושעורה. וע"ע בפי' הרש"ר הירש תוספת דברים שמקור גידול הזית הוא מא"י ע"ש.
אלא שנראה באופ"א קצת הא דנתחלקו לב' קבוצות, דהנה יש להבין כפי שהקשה "אח שלך" מהי מעלתם של שבעת המינים, אטו משום שנזכרו בקרא חשיבי ועדיפי, והרי נזכר בקרא גם קישואים ואבטיחים, [ובאמת מצאתי שיש מפוסקי זמנינו שהעלו שקישואים קודמים לאבטיחים, אך אין הדבר נראה]. ולומר שזהו משום שהמרגלים הביאו מהם קשה, שהרי לא הביאו חיטה ושעורה זית ותמר, [ואפשר דעל כן נתחלקו לקבוצה אחרת, כי אותם לא הביאו המרגלים, אך הא גופא קשיא אמאי לא הביאו המרגלים מהם]. ויש שפי' דחיטה ושעורה גפן וזית קריבים לגבי מזבח, אך אכתי קשיא משאר מינים.
עוד צריך להבין לישנא דקרא זית שמן שלא נזכר כעין זה בשום מין, ובמפרשים עה"ת פי' שעיקר מעלת הזית שמוציא שמן, וכמו שיבו' להלן. וגם צ"ב לישנא דקרא דבש ולא אמרו תמר בהדיא, ועי' ברש"י בעירובין דדבש היינו מיני מתיקה ותמר הוא מיני מתיקה, אך אכתי קשיא מנלן שהוא תמר דוקא, ואף לפי מה שפי' רש"י במקו"א קשיא. [ואמנם עי' ברשב"א לעיל (לח. סוד"ה ומ"מ) שביאר בדעת רה"ג שבא לומר שעל דבש תמרים מברך בפה"ע, ולא דמי לכל מי פירות שמבךר עליהם שהכל, אך הרשב"א והראב"ד שם פליגי עליה ולדבריהם צ"ע].
והנר' בכ"ז דמעלת ז' המינים שהם יותר משובחים בא"י מבשאר מקומות, ואילו שאר פירות אין בהם עדיפות, ועל כן נוכל לומר דמעלת זית ותמר אינו מצד עסיסיות הפרי כאשר בשאר מינים, אלא בעסיסיות השמן והדבש, וא"ש דלכן נתחלק לב' קבוצות, ומיושב בזה גם אליבא דרב חנן. [אם כי לדבריו נוכל לומר דהיינו משום דדרשי' ארץ שרוב שיעוריה זיתים, ונכלל תיבת ארץ בהדרשה].
 
חלק עליון תַחתִית