אמן יהא שמיה רבא

הגמ' בברכות דף ג' ע"א מביאה המעשה עם ר"י שהתפלל בחורבה
וכשיצא פגשו אליהו וכ"ו
ואמר לו כשעונים איש"ר. הקב"ה ממנענע בראשו ואומר: אשרי המלך שמקלסים אותו בביתו כך
מה לו לאב שהגלה את בניו. ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם.
ולכאורה תמוה: דבשלמא מה שאומר הקב"ה אשרי המלך וכ"ו מובן.
אלא מה שאומר מה לו לאב וכ"ו מה שייך קינה זו בשעה שמשבחים את הקב"ה
יש בידי חידוש נפלא ששלח לי מישהו.
אך אחכה לראות אם יש התעניינות בזה. קודם שאפרסם


 

רוצים רוצים, ויותר משהפרה וכו' העגל וכו'.
(משהו אחר מהווארט של רבי יעקב קמינצקי?)

לא הבנתי את הקושיא. ברגעי עניית איש"ר מתחבבים ישראל לפי הקב"ה, וכביכול מתחרט על שהגלה אותם. לא הבנתי את הקושי.

מפשטות לשון הגמ' משמע שיש נקודה מסויימת באיש"ר שאז דייקא מתעורר לקינה זו.
ןשאלתי למה? מה יש דייקא באיש"ר שמעורר עניין צער הגלות?
למה לא כשעונים "ברכו"\ מודים\ברכת כהנים??

הרי הדברים לפניכם. קראו ותחי' נפשכם:איתא בגמרא ברכות (דף ג) פעם אחת נכנס רבי יוסי לחורבה להתפלל וכשיצא פגש באליהו שאמר לו בשעה שעונין יהא שמיה הגדול מבורך הקב"ה מנענע בראשו ואומר אשרי המלך שמקלסים אותו בביתו כך. מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם.עכ"ל הגמרא, והנה בתוד"ה ועונין הביא ממחזור ויטרי(סימו ט פרק ז) פרוש לאיהש"ר שהיות ואין השם שלפ וכ"ו אז מתפללין אנו שיהא שמיה היינו שם יה רבא היינו שיגיע משיח צדקינו ונמחה זרעו של עמלק ואז יהא השם שלם. וכתבו התוספות שאין נראה כפרושו משום שבגמרא כתוב יהא שמיה הגדול מבורך. אלא מפרש כפשוטו שיהא שמו הגדול של הקב"ה מבורך.ובטור וכן במשנ"ב הובאו 2 הפרושים. ולכאורה צ"ב דאם הפרוש רק כפשוטו אז בשלמא מובן מדוע אומר הקב"ה אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך.אבל מדוע אומר גם מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם וכ"ו?? לכן נראה לומר שבאמת 2 הפרושים נכונים. מה שאומר הקב"ה אשרי המלך וכ"ו זה לפי הפרוש הראשון כפשוטו שמתפאר בזה שאנו משבחים אותו. ומה שמוסיף ואומר מה לו לאב וכ"ו זה ע"פ הפרוש השני. היינו שהקב"ה מיצר על הגלות שלנו שכל עוד אנו בגלותינו זכרו של עמלק אינו מחוי. ושמו אינו שלם שה יה וה וה אינם יכולים להתחבר. ובגמרא עצמה יש לדייק כך שאומר הקב"ה מה לו לאב וכ"ו והנה סופי תבות של מה לו זה ו"ה שזה בדיוק הצער שאינם מחןברים עם ה י"ה. ובזה ייושב מה שלכאורה קשה על המחזור ויטרי דלכאורה צודקים התוספות שבגמרא לא נראה כפירושו כנ"ל. אבל לפי מה שחודש אז דוקא מדויק כן כדברי המחזור ויטרי ודו"קץ [רק יש להוסיף שלפי מה שכתב רש"י הקדוש בד"ה אשרי המלך וז"ל אשרי כל זמן שהיה קלוס זה בתוך בהמ"ק עכ"ל ולפי"ז לא רק שיש מקום גם לפרוש שהביאו במחזור ויטרי אלא נראה שרק זה הפרוש הנכון ודו"ק]
3

יהודידי אמר:

הקב"ה מנענע ראשו ואומר: אשרי המלך שמקלסים אותו בביתו כך!

לחץ כדי להרחיב...

פירוש: הקב"ה מנענע ראשו לאות הבעת צער, ומתאונן ואומר: אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך (אַשְׁרַי כָּל זְמַן שֶׁהָיָה קִלּוּס זֶה בְּתוֹךְ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ); אוי לו וכו'.

משה נפתלי אמר:

יהודידי אמר:

הקב"ה מנענע ראשו ואומר: אשרי המלך שמקלסים אותו בביתו כך!

לחץ כדי להרחיב...

פירוש: הקב"ה מנענע ראשו לאות הבעת צער, ומתאונן ואומר: אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך (אַשְׁרַי כָּל זְמַן שֶׁהָיָה קִלּוּס זֶה בְּתוֹךְ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ); אוי לו וכו'.

לחץ כדי להרחיב...

עיין שוב בהודעתי הנ"ל וראה שהבאתי זאת בשם רש"י
ואם זה ביארתי שמיישב מאוד שיטת המחזור ויטרי.
אומנם כתבתי בקיצור.

אמת ליעקב דברים פרק ו
הנה אם נעתיק יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא ללשון הקודש נמצא שהוא יהי שמו הגדול מבורך לעולם ועד, דהיינו כמו בשכמל"ו אלא שחסר כאן כבוד מלכותו, והשבח שהיו אומרין במקדש היה בשכמל"ו [כדאיתא בתענית דף ט"ז ע"ב], ונמצא שבשעה שישראל עונין יהש"ר אז מתעורר כביכול ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך, כלומר כשהיה כבוד מלכותו - דהיינו בביתו, דאז היו אומרין שבח זה וגם עם כבוד המלכות. ומובן בזה מדוע השמיטו את ה"אמן", כי כאן העיקר הוא להביא התרגום של בשכמל"ו. ומדוקדק היטב מש"כ רש"י שם בד"ה אשרי המלך כו' אשרי כל זמן שהיה קלוס זה בתוך בית המקדש עכ"ל. וכיון שכן [שיהש"ר הוא תרגום של בשכמל"ו] אתי שפיר מה שהביאו התוס' שחששו לומר איש"ר בלשון הקודש שלא יתקנאו בנו המלאכים, דהרי אנו גזלנו אותה מהם