לשון התוספתא
... סימן גדול לאורחין כל זמן שהאורחין רואין את הפרוסות יודעין שדבר אחר בא [אחריהם ככר שלם] יודעין שאין דבר אחר [בא להם] בסעודה אחריהם (תוספתא ברכות ד-י)
כלומר ברגע כשיש לפני האורחים פרוסות הם יודעים שעדיין תגיע המנה הבאה, אך כמביאים ככר שלם יודעים שכבר לא יקבלו כלום.
והגאון גורס במקום "ככר שלם" דג וקטנית ומסבירים מפרשי המקום שא"ל מכיוון שהגמ' בסנהדרין צב כותבת שאסור להביא ככר שלם בסוף הסעודה וכו'
(וכנראה גרס כך עקב התחלת הדיבור המתחיל בתוספתא הבאה ד-יא "דגן וקטניות")
אך ניתן לתרץ את הנוסח הקיים ע"פ רש"י בברכות מג. שכותב שאורחים היינו העניים שמגיעים לאכול קודם הסעודה, וא"כ הדבר מובן עד מאד, כי ברגע שכבר מכינים את המנות למוזמנים לסעודה אז האורחים העניים מבינים שכבר לא יקבלו כלום.....
... סימן גדול לאורחין כל זמן שהאורחין רואין את הפרוסות יודעין שדבר אחר בא [אחריהם ככר שלם] יודעין שאין דבר אחר [בא להם] בסעודה אחריהם (תוספתא ברכות ד-י)
כלומר ברגע כשיש לפני האורחים פרוסות הם יודעים שעדיין תגיע המנה הבאה, אך כמביאים ככר שלם יודעים שכבר לא יקבלו כלום.
והגאון גורס במקום "ככר שלם" דג וקטנית ומסבירים מפרשי המקום שא"ל מכיוון שהגמ' בסנהדרין צב כותבת שאסור להביא ככר שלם בסוף הסעודה וכו'
(וכנראה גרס כך עקב התחלת הדיבור המתחיל בתוספתא הבאה ד-יא "דגן וקטניות")
אך ניתן לתרץ את הנוסח הקיים ע"פ רש"י בברכות מג. שכותב שאורחים היינו העניים שמגיעים לאכול קודם הסעודה, וא"כ הדבר מובן עד מאד, כי ברגע שכבר מכינים את המנות למוזמנים לסעודה אז האורחים העניים מבינים שכבר לא יקבלו כלום.....
במבי אמר:הגמ' כותבת
עוד מנהג גדול היה בירושלים מפה פרוסה על גבי הפתח כל זמן שמפה פרוסה אורחין נכנסין נסתלקה המפה אין האורחין נכנסין (ב"ב צג:)
ונשאלת שאלה פשוטה, אחד המוזמנים איחר קצת, וכי לכן ישאר בחוץ ?! ואינו מובן כלל לכאורה !
אלא ע"פ רש"י בברכות אתי שפיר שכותב:
שאני אורחין דדעתייהו למיעקר – סופן למיעקר ולעלות ולהסב במקום אחר שאין זה מקום המסיבה אלא כאן ישבו עד שיתכנסו כל הקרואים ודרך בעלי בתים עשירים היה לזמן לסעודתם אורחים עניים להכי קרי להו אורחים והא דאמר רב יין לא בעי הסבה אלא ישיבה בעלמא שלא בשעת סעודה קאמר או בשעת סעודה ובמקום סעודה (מג.)
וממילא המילה אורחין אין הכוונה למוזמנים (קרואים) !