דף ט פירוש המילה "ותיקין"

במבי

משתמש ותיק
רש"י בברכות מבאר: ותיקין – אנשים ענוים ומחבבין מצוה (ברכות ט:)


אך ברבינו יונה שם מפרשים: ופירוש ותיקין – רוצה לומר מפולפלים ומחודדים, מלשון "מפרק הרים" (מלכים א יט יא) דמתרגמינן "מוותק טוריא" (דרך אגב, בתרגום שלנו הגירסא שונה)


וניתן להוסיף עד דברי ר' יונה שהתרגום עה"פ כִּ֣י הִנֵּֽה־אָנֹכִי֩ מֵקִ֨ים רֹעֶ֜ה בָּאָ֗רֶץ הַנִּכְחָד֤וֹת לֹֽא־יִפְקֹד֙ הַנַּ֣עַר לֹֽא־יְבַקֵּ֔שׁ וְהַנִּשְׁבֶּ֖רֶת לֹ֣א יְרַפֵּ֑א הַנִּצָּבָה֙ לֹ֣א יְכַלְכֵּ֔ל וּבְשַׂ֤ר הַבְּרִיאָה֙ יֹאכַ֔ל וּפַרְסֵיהֶ֖ן יְפָרֵֽק (זכריה יא-טז)

ומתרגם שם יונתן - אֲרֵי הָא אֲנָא מֵקִים פַּרְנָסָא בְּאַרְעָא דְשָׁגָן לָא יִבְעֵי דְאִיטַלְטָלוּ לָא יִתְבַּע דִתְבִירִין לָא יַסֵי דְקַיְמִין לָא יִסוֹבַר וְנִכְסֵי עַתִירַיָא יִבּוֹז וּשְׁאָרְהוֹן יְגַמַר:

וא"כ לגמור היינו לפרק וא"כ ניתן להסביר את הגמ' וָתִיקִין הָיוּ גּוֹמְרִין אוֹתָהּ עִם הָנֵץ הַחַמָּה היינו שהותיקין המפולפלין מפרקי ההרים היו "גומרין" היינו מפרקין ולשון נופל על לשון.
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
ביאור נוסף על "גומרין"


במבי אמר:
המרדכי בפרק במה מדליקין כותב:

יש מפרשים "גומר" = "קורין" כמו ותיקין היו גומרין עם הנץ החמה
ופי' הראבי"ה דהמברך בר"ח לגמור לא משתבש דלגמור תרתי משמע ורבינו מאיר היה נוהג אפי' ביח' ימים שהיחיד גומר לברך לקרות ולא לגמור משום שמא ידלג אות אחת בקריאת ההלל עכ"ל (רפו')

והט"ז מביא זאת בשם הראש:

לקרוא את ההלל.  פי' ולא לגמור אפי' במקום שגומרין הלל דשמא יחסר תיבה א והוה ברכה לבטלה והרא"ש ס"ל דלגמור פי' כמו לקרות כמ"ש היו גומרין אות' כוותיקון פי' קורין ק"ש מ"ה בדיעבד יצא בלגמור: (תכ"ב)

וכן משמע בתוס' בסוכה מד:

כאן במקדש כאן בגבולין. במקדש הלכה למשה מסיני בגבולין פליגי דר' יוחנן אמר יסוד נביאים ור' יהושע בן לוי אמר מנהג נביאים ופי' בקונט' דנפקא מינה דאי תקנה היא בעיא ברכה ואי מנהגא לא בעיא דליכא למימר וצונו דמנהג בעלמא שהנהיגו העם ואפי' בכלל לא תסור ליתיה וכן אמרי' בסמוך חביט חביט ולא בריך קסבר מנהג נביאים הוא ויש מדקדקין מתוך כך דלא מברכינן אהלל דר"ח שאינו אלא מנהג בעלמא כדמוכח פ' בתרא דתענית (דף כח: ושם) רב איקלע לבבל חזי דקרו הלל בר"ח סבר לאפסוקינהו שמע דקא מדלגי ואזלי אמר ש"מ מנהג אבותיהם בידיהם והא דקאמר רבי יוחנן התם י"ח יום יחיד גומר את ההלל בהן ובגולה כ"א יום לא משום דליהוי אחריני תקנה שיהו קורין בדילוג אלא יחיד גומר היינו כמו יחיד קורא דאורחיה דהש"ס דמשתעי הכי כי ההיא דתניא פ"ק דברכות (דף ט: ושם) וותיקין היו גומרין אותו עם הנץ החמה ור"ת אומר דאין ראיה מערבה להלל דערבה אינה אלא טלטול וכיון דלאו תקנתא היא אלא מנהגא לא חשיבא למיקבע לה ברכה אבל קריאת ההלל לא גרע מקורא בתורה ודכוותיה אשכחן דמברכין אשני ימים טובים של גליות ואינו אלא מנהג בעלמא כדאיתא פ"ק דביצה (דף ד:) ומיהו אין מזה ראיה דהא טעמא דאין מברכין אערבה למ"ד מנהג נביאים משום דלא אפשר לומר וצונו וב' ימים טובים של גליות אין בהם וצונו אלא קידוש להזכרת היום בתפלה וברכת המזון ואי משום דמברכין אתקיעת שופר בי"ט שני של ר"ה הנהו תקנתא נינהו וחמירי מב' ימים טובים של גליות לענין ביצה קדושה אחת נינהו כדמוכח בפ"ק דביצה (דף ד:) הזהרו במנהג אבותיהם בידיכם ועוד מדקדק ר"ת ממסכת ברכות פרק היה קורא (ברכות דף יד.) דמייתי ראיה דאין מפסיקין בהלל מרב בר שבא דאיקלע לבי דרבינא בימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל ולא איפסיק ומשני שאני רב בר שבא דלא חשיב עליה דרבינא ואם אין מברכין עליו מה הפסקה שייך בו ועוד ראיה מההיא עובדא דתענית (דף כח: ושם) מעובדא דרב דאמר סבר לאפסוקינהו דמשמע דמברכי דאי לא מברכי היה לו לידע שהוא מנהג אבותיהם וסתמא לא באמצע הלל איקלע מדקאמר רב איקלע לבבל ולא קאמר איקלע לבי כנישתא וכי תימא אכתי מכיון דמברכי לקרות היה לו לידע דמדלגי ואמאי סבר לאפסוקינהו הא לאו מילתא היא שאפילו כשגומרים את ההלל יכול לברך לקרות את ההלל כמו שמברכין לקרות מגילה ומה שנוהגין עכשיו לברך אהלל לגמור כשגומרין ומברכין לקרות כשמדלגין לסימן בעלמא נוהגין כן ובין בזה ובין בזה יכולין לברך לקרות ולגמור וא"ת הא דנקט י"ח יום שיחיד גומר בהן את ההלל אמאי נקט יחיד דמשמע אבל צבור גומרין אותה אפי' בשאר ימות השנה והא עובדא דרב בצבור הוה ואפ"ה מדלגי ושמא לרבותא נקט יחיד דאפי' יחיד בפני עצמו גומרו ועוד י"ל דאפי' צבור שאין שם כל ישראל יחיד קרי להו משום דאמרינן בערבי פסחים (דף קיז.) נביאים אמרוהו ותיקנו להם לישראל שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק על כל צרה וצרה שלא תבא עליהן וכשנגאלין אומרין אותו על גאולתן ולכך נקט יחיד דכי ליכא כל ישראל אין גומרין אותו אלא באלו הימים אבל לגאולת כל ישראל אומרים אותו לעולם והא דתניא התם בתענית יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר כי ליכא כל ישראל קרי ליה יחיד אפי' צבור אם נגאלו מן הצרה והתחילו היו גומרין אותו ור"ח פי' לא יתחיל בברכה: [וע"ע תוס' ערכין יוד. ד"ה י"ח ימים ותוס' ברכות יד. ד"ה ימים ותוס' תענית כח: ד"ה אמר]:

 
 

שיתברר ויתאמת

משתמש רגיל
אגב,
לפי אותם דעות בראשונים שזה לא היה מנהג נכון מה שהם הקדימו לומר קודם הנץ, א''כ א''א לפרש 'ותיקין' כפרש''י,
 

נחמן הלוי

משתמש ותיק
השיטות הלל נסתרות מהתוספתה :"מצוותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך לה תפילה ונמצא מתפלל ביום"
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
השיטה מקובצת כותב בכתובות עז:

ותיקין חלשים ובנמוקי מורי כתיב ותיקין בעלי ראתן חלשים יותר מדאי ויש להם שרץ במוחן וכו'
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
השיטה מקובצת כותב בכתובות עז:

ותיקין חלשים ובנמוקי מורי כתיב ותיקין בעלי ראתן חלשים יותר מדאי ויש להם שרץ במוחן וכו'


צריך להדגיש שעל אף שזו מילה זהה (בחלק מהגירסאות) מביאן הערוך בתור ב' מילים שונות

ותק [בעריהמט זיין] (ברכות ט) ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה. (ר"ה לב) ותיקין היו משלימין בתורה פי' תלמיד ותיק (א"ב פי' אותיק בלשון יוני איש בעל מדות ומעלות טובות):

ותק [שווינר זיכטיג] (כתובות עד נדה ז) המקיז דם ושימש הווין לו בנים ותיקין (גיטין ע) אמר מר עוקבא האי דשתי טילא חיורא אוחזותו ותק פי' חלשות (א"ב פי' פתיקין בלשון יוני בעל חולי הריאה אשר בשרו ירזה ונשאר יבש כעץ לפני מותו וחולי זה בא מאבות לבנים והחולי עצמו נאמר בלשון יוני פתיקי):
 
חלק עליון תַחתִית