הטור (או"ח סי' רח) פסק שהכוסס דגן מברך בפה"א, וכ' עלה הב"י שמשמע מדבריו שאין חילוק בין כוסס חיטה לכוסס שעורה, דאתרוייהו מברך בפה"א ואפי' כוסס שעורה, מדלא חילק בין מיני הדגן. והביא הב"י בשם הכל בו דהר"י פליג וס"ל שמברך שהכל דאין הדרך לכסוס שעורה, ועוד הביא הב"י שיטה שלישית בשם אבודרהם דאינו מברך ע"ז כלל מפני שהוא מאכל בהמה, והק' עליו דסו"ס כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי לברוכי.
ובס' אבן העוזר הביא מקור לשי' האבודרהם שהכוסס שעורה אינו מברך, מהא דאי' ביומא (פא.) זר שכסס שעורה של תרומה פטור מחומש, דכתיב איש כי יאכל וילפי' פרט למזיק, ומבו' דהכוסס את השעורה לא נחשב כמעשה אכילה, וא"כ ה"ה לענין ברכה לא חשיב אכילה.
ויש להבין דעת החולקים, דבין להטור שהכוסס את השעורה מברך בפה"א ובין להר"י שמברך שהכל, לא יובן מאי ס"ל, והרי ודאי לא שנייא ברכה מתרומה, שהרי בגמ' (לה:) מדמי' ברכה לתרומה לענין שמן, דמדשותה שמן של תרומה פטור מחומש ע"כ פטור מברכה, וא"כ מדוע הכוסס את השעורה מברך ואילו לענין תרומה אינו משלם את החומש.