ברכות קריאת שמע למה לא תיקנו

שלמה מפשטיאן

משתמש חדש
תהיתי על זה שלא תקנו חז"ל ברכת המצוה על ק"ש כשאר מצוות ואין לומר דהוה מצוה שאן צבו מעשה שאין מברכין כמו" ברמב"ן שהרי כמה וכמה ממצוות שבדיבור כספירת העור ות"ת תקנו ברכה
 

אלימיר

משתמש ותיק
הרמב"ן ריש מס' ברכות כותב שאהבה רבה היא הברכת המצוות של ק"ש וזו סוגיה גדולה שם.
 

סיידוף

משתמש רגיל
שמעתי שיעור מהרה"ג יאיר ישראלי זצ"ל בעניין ברכות ק"ש, ואקווה שיהיה לך לתועלת.

תנן בברכות פרק א' משנה ד' "בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה". וצריך ביאור מה השייכות של ברכות אלו לקריאת שמע. דבשלמא הברכה שאחר ק"ש דמיירי מענין יציא"מ מובנת, משום שפרשה ג' שבק"ש ענינה יציא"מ. אבל ב' הברכות הראשונות שמדברות מענין הבריאה והתורה צריכות ביאור.
עוד יש להבין מה הפירוש במה שאנו אומרים באמירת הקרבנות [ספרד] "ומיחדים שמך בכל יום תמיד ואומרים פעמים באהבה שמע ישראל וכו'". וכן ב"והוא רחום" בשני וחמישי אומרים "וחון אם המיחדים שמך פעמים בכל יום תמיד באהבה ואומרים שמע ישראל וכו'". וכן בקדושה במוסף של שבת אומרים "ויחון עם המיחדים שמו ערב ובקר בכל יום תמיד פעמים באהבה שמע אומרים".
וצריך ביאור מה הפירוש באהבה.
והביאור בזה כך הוא דהנה בקריאת שמע ישנה מצוות אהבת ה' כדכתיב "ואהבת את ה'" וכתב הר"מ בהלכות יסודי התורה פרק ב' הל' א-ב' וז"ל "האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבו וליראה אותו שנאמר ואהבת את ה' אלהיך ונאמר את ה' אלהיך תירא: והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם כמו שאמרו חכמים בענין אהבה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם:" עכ"ל.
וברש"י דברים פרק ו' פסוק ו' עה"פ "והיו הדברים האלה על לבבך" כ' וז"ל "מהו האהבה, והיו הדברים האלה, שמתוך כך אתה מכיר בהקב"ה ומתדבק בדרכיו". עכ"ל
ובספר המצות להרמב"ם מצות עשה ג' כ' וז"ל " היא שצונו לאהבו יתעלה וזה שנתבונן ונשכיל מצותיו ופעולותיו עד שנשיגהו ונתענג בהשגתו תכלית התענוג וזאת היא האהבה המחוייבת ולשון ספרי לפי שנאמר ואהבת את ה' אלהיך איני יודע כיצד אוהב את המקום תלמוד לומר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם כבר בארו לך כי בהשתכלות תתאמת לך ההשגה ויגיע התענוג ותבא האהבה בהכרח וכו'". עכ"ל
הרי שנתבארו לנו ב' דרכים היאך הדרך להגיע לאהבת ה' שהם ע"י התבוננות בבריאה והתבוננות בתורה וזהו תוכן ב' הברכות בברכות ק"ש וכמו שיתבאר אי"ה להלן.
[אך יש להעיר מדוע בחר הר"מ ביד החזקה בדרך ההתבוננות שבבריאה ובסה"מ בהתבוננות בתורה וצ"ע.]
[במאמר המוסגר. המושג "אהבה" ענינו קרבת הדבר הנאהב. ולפי"ז אהבת ה' פירושה תשוקה לקרבת ה' ולהכרתו.]
 
חלק עליון תַחתִית