לדעתי "בעלות" הוא שם והגדרה לכח שניתן לאדם על ממונו והוא מתחלק לשני דברים האחד איך נעשים לבעלים והשני הוא מה מביא איתו המושג בעלים אילו כוחות יש למי שהוא בעלים ושני הדברים אללו הם כפופים לתורה באפשרות להיות בעלים התורה נתנה כמה קנינים מאוד מסוימים איך עושים אותם [שהרי בקנין סודר יש נידון של מי הסודר צריך להיות וכן כמה שווה הכסף שזה אומר שיש כללים לקניין] יש מדאורייתא ויש מדרבנן [לא ניכנס למח' שבדבר] ויש את קניין חז"ל שהוא קנין סיטומתא שהוא בעצם נותן לנו הסתכלות על המושג קנין שהרי בסיטומתא נאמר שהקניין המקובל כהסכמה להחלפת החפצים בין המוכר לקונה יהיה בו כח להחליף את הבעלות בחפץ {שזה מבאר לנו שהקניין הוא גילוי דעת והסכמה להחלפת המוצרים בין המוכר לקונה וכשיש הסכמה אז החפץ נהיה של הקונה או מחמת זכייה מהפקר [שאחר שהמוכר הסכים להקנות את החפץ הוא מסתלק מן החפץ וקונה אותו הקונה נאריך בזה בעז"ה במקום אחר] או מההבערת הבעלות של המוכר ואין כאן המקום}
והבעלות שנוצרה מחמת הקנין היא מחילה דינים והגבלות על אחרים כרצון הבעלים ואין ייחס בין הבעלים לממון חוץ מהדינים שיש לו על הממון "והבעלות" היא כמו כל דין שחל על האדם בייחס למשהו כגון קדושת ספר תורה שיש דינים המחייבים את האדם בהתייחסות לס"ת כך אנו מחוייבים להתייחס לממון של השני לפי הדינים שנאמרו בפרשת ממונות שהם לא לגזול או להשתמש או להזיק וזה בייחס האחרים על הממון אך הייחס של הבעלים הוא קבלת זכויות כגון אל תזיקני ולקדש בזה אשה וליתן לאחרים להשתמש על פי דרישותיו אך עצם השימוש שהוא משתמש היא מחמת שאין לו הגבלה בחפץ זה כי אין מי שיגביל אותו וכיון שיש דינים מסוימים שעל ידי שישתמש בחפץ יעבור עליהם הרי שכלפי שימושים כאלה הוגבלה השתמשותו כי כח התורה יכול להגביל מחמת האיסור שבו והחלת הדין על החפץ שיהיה אסור בהשתמשות וכמו ספר תורה
נכתב בקצרה בעז"ה נאריך בהמשך
והבעלות שנוצרה מחמת הקנין היא מחילה דינים והגבלות על אחרים כרצון הבעלים ואין ייחס בין הבעלים לממון חוץ מהדינים שיש לו על הממון "והבעלות" היא כמו כל דין שחל על האדם בייחס למשהו כגון קדושת ספר תורה שיש דינים המחייבים את האדם בהתייחסות לס"ת כך אנו מחוייבים להתייחס לממון של השני לפי הדינים שנאמרו בפרשת ממונות שהם לא לגזול או להשתמש או להזיק וזה בייחס האחרים על הממון אך הייחס של הבעלים הוא קבלת זכויות כגון אל תזיקני ולקדש בזה אשה וליתן לאחרים להשתמש על פי דרישותיו אך עצם השימוש שהוא משתמש היא מחמת שאין לו הגבלה בחפץ זה כי אין מי שיגביל אותו וכיון שיש דינים מסוימים שעל ידי שישתמש בחפץ יעבור עליהם הרי שכלפי שימושים כאלה הוגבלה השתמשותו כי כח התורה יכול להגביל מחמת האיסור שבו והחלת הדין על החפץ שיהיה אסור בהשתמשות וכמו ספר תורה
נכתב בקצרה בעז"ה נאריך בהמשך