ביאור בנוגע למעשה ברוריה ור' יוסי הגלילי

בגמ' עירובין (נג ע"ב) איתא רבי יוסי הגלילי הוה אזיל קא באורחא, אשכחה לברוריה, אמר לה: באיזו דרך נלך ללוד. אמרה ליה: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים: אל תרבה שיחה עם האשה? היה לך לומר באיזו ללוד?,עכ"ל. 

ונראה לבאר ע"פ מה שהגמ' שם כותבת קודם לכן שאנשי גליל לא היו מדייקים בלשונם (והיתה שם אשה שאמרה משפט שהיה אפשר להבינו ב4 אפשרויות)  ור' יוסי הגלילי רצה לנהוג לאפוקי מאנשי מקומו ולכן אמר בפרוטרוט "באיזו דרך נלך ללוד" 

שמעתי לבאר בדברי הגמ' הנ"ל,
שהרי מקור מה שאמרו חכמים 'אל תרבה שיחה עם האשה' הוא במס' אבות (פ"א מ"ה), ושם אמרו: 'אל תרבה שיחה עם האשה, באשתו אמרו קל וחומר באשת חברו, מכאן אמרו חכמים כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו וכו' וסופו יורש גיהנום'. ומבואר שם במפרשים ש'וסופו יורש גיהנום' היינו אם הוא נכשל באשת איש, והיינו שהמשמעות של שיחה יתירה עם אשת חברו היא הקרבה זה לזה, עד שחלילה סופו נכשל בה.
לפי זה כשאמרו בעירובין אל תרבה שיחה עם האשה אין זה רק מצד אריכות הלשון 'באיזה דרך נלך ללוד' גרידא, אלא יש כאן משמעות עמוקה יותר, שהמילים 'דרך' ו'נלך' שיש להם משמעות כפולה, ש'דרך' הוא כינוי גם כן לתה"מ, וכן 'נלך' הוא כינוי לחיבור, שנלך יחדיו. והיינו שריה"ג האריך בדבריו עם ברוריה באופן שיכול להתפרש כהתקרבות זה לזה, ועל כך היא אמרה לו מה שאמרו חכמים במשנה באבות 'אל תרבה שיחה עם האשה'.
לפי זה מה היה סברתו של ריה"ג שאמר בפרוטרוט 'באיזה דרך נלך ללוד'?
ואולי לא נכון כל הפירוש הזה בגמ'?