דף ט פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא - מגילה ט: ואילך

מעיין בסוגיות

משתמש רגיל
מה הרעיון בכל הדרשות האלה?
מה מוסיף זה שמסבירים שפסוק בספר אחר מתייחס למגילה?
וגם אם מוסיף למה זו הפתיחה לדרשות המגילה?
 

אמונה

משתמש ותיק
עי' באור חדש למהר"ל (א, א) ששם מבואר שכל אחד מהתנאים הללו טען מה לדעתו הוא עיקר הלימוד הכללי שיש ללמוד ממגילת אסתר.
 

מבשן אשיב

משתמש ותיק
בדרוש של 'תחת הנעצוץ' וכו'
אני דמיינתי שאמר דרשה בין מנחה למעריב בתענית אסתר [אולי חיכו לזמן ר''ת] ואמר הנה כעת קראנו בהפטרה תחת וגו'
 

מבשן אשיב

משתמש ותיק
ולגוף השאלה ישנם פתיחתות המבארים את נקודת הענין שבמגילת אסתר
כגון 'ראו כל אפסי ארץ' שביאר בקדו''ל שזה מה שמתחדש בפורים שגם בתוקף הטבע מתגלה הנהגת השי''ת
 

טביומי

משתמש רגיל
מדוע בכל הפיתחא שמבואר, אין אף מקום שאחשוורוש מוזכר, חוץ מפעם אחת שמדברים על מלכות פרס.
כל הפיתחות עוסקות בנבוכדנאצר(=וושתי) והמן.
והרי מבואר בגמרא, המעשה עם תל ובקעה, ועוד, שאחשוורוש אינו פחות רשע?
 

אגלי טל

משתמש רשום
כנראה אחשורוש ומלכות פרס הם פחות משמעותיים לעיקר הסיפור ביחס לכל האחרים. כך נראה למשל לפי הפתיחה הראשונה, ההתמקדות היא על תחילת סיפור מעשה המגילה, נקמת הקב"ה במלכות בבל שהחריבה את ביתו והגלתה את ישראל, על ידי שנגזר על המלכה ושתי נכדתו של נבוכדנצר להישחט בביזיון. ויתכן ששאר הפתיחות הסכימו עם העיקרון הזה אלא שפירשוהו באופנים נוספים.
רבי יונתן פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא, 'וקמתי עליהם נאום ה' והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאום ה' (ישעיה יד כב), שם זה הכתב, שאר זה לשון, נין זה מלכות, ונכד זה ושתי. כלומר מגילת אסתר באה ללמדינו ולהורות את מעשה ה' בנקמה שנקם במלכות בבל שהחריבה את ביהמ"ק הראשון והגלתה את ישראל לראשונה מאז יציאת מצרים. בשלב אחר שלב נכרתה בבל וירדה מגדולתה, תחילה נלקח מהם "הכתב והלשון" ואח"כ "מלכות", ובדור האחרון נכדתו של נבוכדנצר הרשע "ושתי" (שמלכות פרס הוציאוה להריגה בביזיון). לגישה זו "המן" נדחף כאן "על הדרך" כמנהג סבו הרשע עמלק שבכל הזדמנות בא להתגרות בישראל, כביציאת מצרים עד היום (לכאורה "חמאס" יושב בכרך ארץ עמלק..). אחשורוש הוא כנראה פחות משמעותי ביחס לכל האחרים.
 
נערך לאחרונה:

טביומי

משתמש רגיל
כנראה אחשורוש ומלכות פרס הם פחות משמעותיים לעיקר הסיפור ביחס לכל האחרים. כך נראה למשל לפי הפתיחה הראשונה, ההתמקדות היא על תחילת סיפור מעשה המגילה, נקמת הקב"ה במלכות בבל שהחריבה את ביתו והגלתה את ישראל, על ידי שנגזר על המלכה ושתי נכדתו של נבוכדנצר להישחט בביזיון. ויתכן ששאר הפתיחות הסכימו עם העיקרון הזה אלא שפירשוהו באופנים נוספים.
רבי יונתן פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא, 'וקמתי עליהם נאום ה' והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאום ה' (ישעיה יד כב), שם זה הכתב, שאר זה לשון, נין זה מלכות, ונכד זה ושתי. כלומר מגילת אסתר באה ללמדינו ולהורות את מעשה ה' בנקמה שנקם במלכות בבל שהחריבה את ביהמ"ק הראשון והגלתה את ישראל לראשונה מאז יציאת מצרים. בשלב אחר שלב נכרתה בבל וירדה מגדולתה, תחילה נלקח מהם "הכתב והלשון" ואח"כ "מלכות", ובדור האחרון נכדתו של נבוכדנצר הרשע "ושתי" (שמלכות פרס הוציאוה להריגה בביזיון). לגישה זו "המן" נדחף כאן "על הדרך" כמנהג סבו הרשע עמלק שבכל הזדמנות בא להתגרות בישראל, כביציאת מצרים עד היום (לכאורה "חמאס" יושב בכרך ארץ עמלק..). אחשורוש הוא כנראה פחות משמעותי ביחס לכל האחרים.
א. שמו של אחשוורוש לפי כלל האמוראים בא לבטאות את הצרה שהצר לישראל.
ב. חז"ל מביאים משל על תל ובקעה.
ג. ועיין בביאור מגילת סתרים כיצד מפרש עומק שנאתו וגודל חסדיו של מקום ואינו סתם באגב בסיפור.
 
חלק עליון תַחתִית