רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ו
(י) בית דין שרצו להוסיף על ירושלים או להוסיף על העזרה מוסיפין ויש להם למשוך העזרה עד המקום שירצו מהר הבית, ולמשוך חומת ירושלים עד מקום שירצו:
משמע דקדושת עזרה אפשר להוסיף רק בהר הבית בלבד, משא''כ קדושת ירושלים מוסיפין עד היכן שירצו, ומ''ש, וביאר הגרי'''ד דמקום הר הבית 'נבחר' לקדושת המקדש ולא רק נתקדש, ובבחירה על מקום הר הבית חל הדין שאין יכולים להוסיף יותר ממקום שנבחר, משא'''כ ירושלים לא נבחרה מקומה ויכול להוסיף על הקדושה עד היכן שירצו,
וכעין מש''כ הגרי''ז לגבי מקום המזבח שלא משתנה כיון דנבחר
וז"ל הגרי"ז ]במכתב עמוד פ"א[ אולם בעיקר הדבר הלא אין כאן מקום ספק כלל דמקום מזבח הפנימי קדוש בקדושת מזבח כמו שהביא בעצמו מהא דמזבח שנעקר מקטירין קטורת במקומו כו' ומה שכתב הרמב"ם הדין דאין משנין אותו ממקומו רק במזבח החיצון הנה כפי הנראה מדברי הרמב"ם דינא נקט
בזה דמקום מזבח החיצון בבית עולמים מלבד מה שנתקדש בקדושת מזבח עוד גם נבחר עפ"י נביא כמו המקדש עצמו, ובסוד הדין של בחירת בית עולמים שנבחר למנוחה עדי עד נכלל גם בחירת מקום המזבח, כדכתיב בקרא זהו בית ה' וגו' וזה מזבח לעלה לישראל, דבקרא זה נאמר דין בחירת מקום המקדש שנבחר לבית למים כמבואר ברמב"ם פ"א מבה"ב ה"ג, ובקרא זה עצמו נאמר גם בחירת מקום המזבח, והן הן דברי הרמב"ם שאין משנין אותו ממקומו לעולם משום שנאמר זה מזבח לעולה לישראל, היינו דדינא נקט הכא שגם הוא בכלל בחירת בית עולמים ונכלל בהדין של וזאת מנוחתי עדי עד שלא ישתנה ממקומו לעולם, ופסוק זה עצמו קמייתי לי' הרמב"ם לעיל בפ"א ה"ג לענין בחירת מקום המקדש ודין בית עולמים שלו, והכא קמייתי לי' לענין מקום המזבח, ונראה מדברי הרמב"ם דזהו יסוד הדין האמור בהאי קרא דויאמר דוד וגו' דאז באותה שעה נבחרה בית הבחירה ויצאו כל המקומות לבנות בהן מקדש ולהקריב בהם קרבן כו' ובפסוק זה עצמו נאמר גם בחירת מקום המזבח כו', עכ"ל
ואף דגם ירושלים נבחרה כמ''ש ברמב"ם הלכות בית הבחירה פרק א
(ג) כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית ליי' ולהקריב בהן קרבן ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד ובהר המוריה שבה נאמר ויאמר דויד זה הוא בית יי' האלהים וזה מזבח לעולה לישראל ואומר זאת מנוחתי עדי עד:
רמב"ם פירוש המשניות - מסכת זבחים פרק יד משנה ח
באו לירושלים נאסרו הבמות ולא היה להם עוד היתר כו' - נקרא ירושלים נחלה להיות קדושתה ועמידתה לעולם ועליה אמר הנביא ונחלתו לא יעזוב לפי שאמר בתחילת דבריו שהשם בחר בירושלים לשכינתו ובחר בישראל לסגולתו אח"כ אמר שהקב"ה ישמור העם הזה אשר בחר בו במקום ההוא אשר בחר בו ג"כ שנאמר כי בחר ה' בציון וגו' כי יעקב בחר לו יה וגו' כי לא יטוש ה' את עמו וגו' וביאר גודל מעלתה ואמר זאת מנוחתי עדי עד וגו'. וענין לפנים מן הקלעים לפנים מכותלי העזרה כמו שביארתי פעמים רבות:
וא''כ איך מוסיף על ירושלים עד שירצה, צ''ל דלא נבחר ''מקום'' לירושלים בדוקא, אלא נבחר 'העיר' ירושלים, ואת העיר ירושלים אפשר להרחיב ולקדש, שאת 'מקום' קדושת ירושלים לא נבחר ע''י דוד אלא נתקדש בלבד ע''י שלמה,
וצ''ע למאי נוגע ההלכה בבנין המקדש שאין בונין אותו אלא בירושלים, הרי מקום המקדש שנבחר הוא בעזרה ובהר הבית דוקא ואין מקום אחר, וא''כ מאי נפק''מ בדין ירושלים וקדושתו לבנין הבית? דכך משמע קצת מל' הר'מ ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד ובהר המוריה שבה,
ואיה הנפק''מ והמקום שאין דין ירושלים אבל מקום המקדש זה כן?
ושמא נוגע בנפלו מחיצות ירושלים דמבואר בר''מ לקמן שבטל אז מקדושת ירושלים ולא אוכלים קק''ל ומעש''ש, ולא רק מטעמא דבעינן אכילה לפנים מן החומה אלא דליכא עתה קדושת ירושלים,
רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ו
כל מקום שלא נעשה בכל אלו וכסדר הזה אין קדוש גמור וזה שעשה עזרא שתי תודות זכרון הוא שעשה לא במעשיו נתקדש המקום שלא היה שם לא מלך ולא אורים ותומים ובמה נתקדשה בקדושה ראשונה שקדשה שלמה שהוא קידש העזרה וירושלים לשעתן וקידשן לעתיד לבא. [השגת הראב"ד - בקדושה ראשונה שקדשה שלמה א"א סברת עצמו היא זו ולא ידעתי מאין לו ובכמה מקומות במשנה אם אין מקדש ירקב ובגמ' אמרו דנפול מחיצות אלמא למ"ד קדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא לא חלק בין מקדש לירושלים לשאר א"י ולא עוד אלא שאני אומר שאפילו לרבי יוסי דאמר קדושה שנייה קדשה לעתיד לבא לא אמר אלא לשאר א"י אבל לירושלים ולמקדש לא אמר לפי שהיה יודע עזרא שהמקדש וירושלים עתידים להשתנות ולהתקדש קידוש אחר עולמי בכבוד י"י לעולם כך נגלה לי מסוד ה' ליראיו לפיכך הנכנס עתה שם אין בו כרת]:
רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ו
(טו) לפיכך מקריבין הקרבנות כולן אע"פ שאין שם בית בנוי ואוכלין קדשי קדשים בכל העזרה אע"פ שהיא חריבה ואינה מוקפת במחיצה ואוכלין קדשים קלים ומעשר שני בכל ירושלים אף על פי שאין שם חומות שהקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא:
הרי דכ''ז דין בקדושה ראשונה קידשה לעתיד לבא, ואי''ז דין באכילה לפנים מן החומה דוקא,
וא''כ אפשר לומר דבעצם מצד הבחירה שנעשית ע''י דוד בנבואה הי' דין שצריך להיות הבהמ''ק בירושלים דוקא דהיינו שלא תיבטל קדושתה כגוון בנפלו מחיצות,
אלא שלמעשה דין זה אינו נוגע, כי שלמה המלך קידשה גם לעתיד לבא ויוצא שלא שייך לבטל את קדושת ירושלים ולנו למעשה לא נוגע דין דבהמ''ק שיהא דוקא בירושלים !!
וצ''ע רב בל' הר''מ,
ושמא גם אפ''ל דלאו דוקא כ' לענין ביהמ''ק אלא לדין קק''ל ומעש''ש גרידא, ונראה לי שמבואר היכן שהו ששייך דין קדושת ירושלים דהיינו מחנה ישראל בלי מחנה שכינה וצ''ע
(י) בית דין שרצו להוסיף על ירושלים או להוסיף על העזרה מוסיפין ויש להם למשוך העזרה עד המקום שירצו מהר הבית, ולמשוך חומת ירושלים עד מקום שירצו:
משמע דקדושת עזרה אפשר להוסיף רק בהר הבית בלבד, משא''כ קדושת ירושלים מוסיפין עד היכן שירצו, ומ''ש, וביאר הגרי'''ד דמקום הר הבית 'נבחר' לקדושת המקדש ולא רק נתקדש, ובבחירה על מקום הר הבית חל הדין שאין יכולים להוסיף יותר ממקום שנבחר, משא'''כ ירושלים לא נבחרה מקומה ויכול להוסיף על הקדושה עד היכן שירצו,
וכעין מש''כ הגרי''ז לגבי מקום המזבח שלא משתנה כיון דנבחר
וז"ל הגרי"ז ]במכתב עמוד פ"א[ אולם בעיקר הדבר הלא אין כאן מקום ספק כלל דמקום מזבח הפנימי קדוש בקדושת מזבח כמו שהביא בעצמו מהא דמזבח שנעקר מקטירין קטורת במקומו כו' ומה שכתב הרמב"ם הדין דאין משנין אותו ממקומו רק במזבח החיצון הנה כפי הנראה מדברי הרמב"ם דינא נקט
בזה דמקום מזבח החיצון בבית עולמים מלבד מה שנתקדש בקדושת מזבח עוד גם נבחר עפ"י נביא כמו המקדש עצמו, ובסוד הדין של בחירת בית עולמים שנבחר למנוחה עדי עד נכלל גם בחירת מקום המזבח, כדכתיב בקרא זהו בית ה' וגו' וזה מזבח לעלה לישראל, דבקרא זה נאמר דין בחירת מקום המקדש שנבחר לבית למים כמבואר ברמב"ם פ"א מבה"ב ה"ג, ובקרא זה עצמו נאמר גם בחירת מקום המזבח, והן הן דברי הרמב"ם שאין משנין אותו ממקומו לעולם משום שנאמר זה מזבח לעולה לישראל, היינו דדינא נקט הכא שגם הוא בכלל בחירת בית עולמים ונכלל בהדין של וזאת מנוחתי עדי עד שלא ישתנה ממקומו לעולם, ופסוק זה עצמו קמייתי לי' הרמב"ם לעיל בפ"א ה"ג לענין בחירת מקום המקדש ודין בית עולמים שלו, והכא קמייתי לי' לענין מקום המזבח, ונראה מדברי הרמב"ם דזהו יסוד הדין האמור בהאי קרא דויאמר דוד וגו' דאז באותה שעה נבחרה בית הבחירה ויצאו כל המקומות לבנות בהן מקדש ולהקריב בהם קרבן כו' ובפסוק זה עצמו נאמר גם בחירת מקום המזבח כו', עכ"ל
ואף דגם ירושלים נבחרה כמ''ש ברמב"ם הלכות בית הבחירה פרק א
(ג) כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית ליי' ולהקריב בהן קרבן ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד ובהר המוריה שבה נאמר ויאמר דויד זה הוא בית יי' האלהים וזה מזבח לעולה לישראל ואומר זאת מנוחתי עדי עד:
רמב"ם פירוש המשניות - מסכת זבחים פרק יד משנה ח
באו לירושלים נאסרו הבמות ולא היה להם עוד היתר כו' - נקרא ירושלים נחלה להיות קדושתה ועמידתה לעולם ועליה אמר הנביא ונחלתו לא יעזוב לפי שאמר בתחילת דבריו שהשם בחר בירושלים לשכינתו ובחר בישראל לסגולתו אח"כ אמר שהקב"ה ישמור העם הזה אשר בחר בו במקום ההוא אשר בחר בו ג"כ שנאמר כי בחר ה' בציון וגו' כי יעקב בחר לו יה וגו' כי לא יטוש ה' את עמו וגו' וביאר גודל מעלתה ואמר זאת מנוחתי עדי עד וגו'. וענין לפנים מן הקלעים לפנים מכותלי העזרה כמו שביארתי פעמים רבות:
וא''כ איך מוסיף על ירושלים עד שירצה, צ''ל דלא נבחר ''מקום'' לירושלים בדוקא, אלא נבחר 'העיר' ירושלים, ואת העיר ירושלים אפשר להרחיב ולקדש, שאת 'מקום' קדושת ירושלים לא נבחר ע''י דוד אלא נתקדש בלבד ע''י שלמה,
וצ''ע למאי נוגע ההלכה בבנין המקדש שאין בונין אותו אלא בירושלים, הרי מקום המקדש שנבחר הוא בעזרה ובהר הבית דוקא ואין מקום אחר, וא''כ מאי נפק''מ בדין ירושלים וקדושתו לבנין הבית? דכך משמע קצת מל' הר'מ ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד ובהר המוריה שבה,
ואיה הנפק''מ והמקום שאין דין ירושלים אבל מקום המקדש זה כן?
ושמא נוגע בנפלו מחיצות ירושלים דמבואר בר''מ לקמן שבטל אז מקדושת ירושלים ולא אוכלים קק''ל ומעש''ש, ולא רק מטעמא דבעינן אכילה לפנים מן החומה אלא דליכא עתה קדושת ירושלים,
רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ו
כל מקום שלא נעשה בכל אלו וכסדר הזה אין קדוש גמור וזה שעשה עזרא שתי תודות זכרון הוא שעשה לא במעשיו נתקדש המקום שלא היה שם לא מלך ולא אורים ותומים ובמה נתקדשה בקדושה ראשונה שקדשה שלמה שהוא קידש העזרה וירושלים לשעתן וקידשן לעתיד לבא. [השגת הראב"ד - בקדושה ראשונה שקדשה שלמה א"א סברת עצמו היא זו ולא ידעתי מאין לו ובכמה מקומות במשנה אם אין מקדש ירקב ובגמ' אמרו דנפול מחיצות אלמא למ"ד קדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא לא חלק בין מקדש לירושלים לשאר א"י ולא עוד אלא שאני אומר שאפילו לרבי יוסי דאמר קדושה שנייה קדשה לעתיד לבא לא אמר אלא לשאר א"י אבל לירושלים ולמקדש לא אמר לפי שהיה יודע עזרא שהמקדש וירושלים עתידים להשתנות ולהתקדש קידוש אחר עולמי בכבוד י"י לעולם כך נגלה לי מסוד ה' ליראיו לפיכך הנכנס עתה שם אין בו כרת]:
רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ו
(טו) לפיכך מקריבין הקרבנות כולן אע"פ שאין שם בית בנוי ואוכלין קדשי קדשים בכל העזרה אע"פ שהיא חריבה ואינה מוקפת במחיצה ואוכלין קדשים קלים ומעשר שני בכל ירושלים אף על פי שאין שם חומות שהקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא:
הרי דכ''ז דין בקדושה ראשונה קידשה לעתיד לבא, ואי''ז דין באכילה לפנים מן החומה דוקא,
וא''כ אפשר לומר דבעצם מצד הבחירה שנעשית ע''י דוד בנבואה הי' דין שצריך להיות הבהמ''ק בירושלים דוקא דהיינו שלא תיבטל קדושתה כגוון בנפלו מחיצות,
אלא שלמעשה דין זה אינו נוגע, כי שלמה המלך קידשה גם לעתיד לבא ויוצא שלא שייך לבטל את קדושת ירושלים ולנו למעשה לא נוגע דין דבהמ''ק שיהא דוקא בירושלים !!
וצ''ע רב בל' הר''מ,
ושמא גם אפ''ל דלאו דוקא כ' לענין ביהמ''ק אלא לדין קק''ל ומעש''ש גרידא, ונראה לי שמבואר היכן שהו ששייך דין קדושת ירושלים דהיינו מחנה ישראל בלי מחנה שכינה וצ''ע