היות וידוע לנו שספק דאורייתא לחומרא, יש להסתפק מה יהיה הדין במקרה שהאדם מסופק האם הוא יהודי אם לאו, האם נימא דספיקא דאורייתא לחומרא ויהיה חייב בכל המצוות ( שזה אגב דבר שיוביל לפרדוקס- שכן מה יעשה בשבת, שמחד מחוייב לשומרה מספק, אך חייב גם לחללה מספק ), או דילמא דלא.
הספק תלוי בהבנתנו את המושג ספיקא דאורייתא לחומרא האם הוא סברא או דין, כלומר האם האיסור נובע מהתפיסה שאל לך לעשות דבר ששמא הוא אסור עליך, או דילמא שהך דינא דאסור לחלל שבת מדבר גם על מקרה של ספק ( או אפילו מחמת דין אחר שאומר שאסור לפעול בספק- נפקא מינה על איזה איסור עבר).
דאי נימא כצד הראשון אף העכו''ם מחוייב לתפיסה הנ''ל, אך אי נימא כצד השני יש ספק על זה גופא האם מחוייב לדינים אלו ולכאורה יהיה פטור.
והנה יש מקום לומר שגם לפי הצד השני יהיה מותר בפעולה זאת ,מכיון שהתפיסה שעליה מבוסס האיסור נובעת מדיני הכרעת הספיקות שאולי נוהגים רק במחוייבי המצוות, והדרך בה זה מבוסס היא כזו: ידועה לכולנו החזקה המכונה חזקה דמעיקרא שעניינה הוא שגם כאשר הצדדים שקולים, לא נשנה את הסטטוס של החפץ מספק, וא''כ הכא נמי- אנו תופסים שעקרונית הכל אסור-לה' הארץ ומלואה, אך כל מה שלא אסר בתורה התיר לנו והיינו שהתורה משנה את הסטטוס של פעולות וחפצים רבים מאסור למותר, ולכך כל כמה שלא ברור שהתורה התירה- מה שנקרא ספיקא דאורייתא , הדין הוא שאסור- מחמת דיני הכרעת הספיקות.
למישהו יש מקורות בנושא?
הספק תלוי בהבנתנו את המושג ספיקא דאורייתא לחומרא האם הוא סברא או דין, כלומר האם האיסור נובע מהתפיסה שאל לך לעשות דבר ששמא הוא אסור עליך, או דילמא שהך דינא דאסור לחלל שבת מדבר גם על מקרה של ספק ( או אפילו מחמת דין אחר שאומר שאסור לפעול בספק- נפקא מינה על איזה איסור עבר).
דאי נימא כצד הראשון אף העכו''ם מחוייב לתפיסה הנ''ל, אך אי נימא כצד השני יש ספק על זה גופא האם מחוייב לדינים אלו ולכאורה יהיה פטור.
והנה יש מקום לומר שגם לפי הצד השני יהיה מותר בפעולה זאת ,מכיון שהתפיסה שעליה מבוסס האיסור נובעת מדיני הכרעת הספיקות שאולי נוהגים רק במחוייבי המצוות, והדרך בה זה מבוסס היא כזו: ידועה לכולנו החזקה המכונה חזקה דמעיקרא שעניינה הוא שגם כאשר הצדדים שקולים, לא נשנה את הסטטוס של החפץ מספק, וא''כ הכא נמי- אנו תופסים שעקרונית הכל אסור-לה' הארץ ומלואה, אך כל מה שלא אסר בתורה התיר לנו והיינו שהתורה משנה את הסטטוס של פעולות וחפצים רבים מאסור למותר, ולכך כל כמה שלא ברור שהתורה התירה- מה שנקרא ספיקא דאורייתא , הדין הוא שאסור- מחמת דיני הכרעת הספיקות.
למישהו יש מקורות בנושא?