על שלשה דברים העולם עומד

אוריאל

משתמש ותיק
על התורה, על העבודה, ועל גמילות חסדים (אבות א, ב).
בירושלמי (מגילה פ"ג) למדו שלשת דברים אלו מן הפסוק "ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתך לנטוע שמים וליסוד ארץ (ישעיה נא), 'ואשים דברי בפיך' זו ת"ת, 'ובצל ידי כסתיך' זו גמילות חסדים, 'לנטוע שמים וליסוד ארץ' אלו הקרבנות.
הנה בדברי הפסוק ודרשת הירושלמי, הגמילות חסדים נמצאת קודם הקרבנות. ובאמת הגר"א בביאורו שם באבות מביא דרשת רבותינו על הפסוק 'חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלהים מעולות', ששני הדברים האלו, גמילות חסד 'ודעת אלהים', היינו התורה, חביבים יותר מן הקרבנות. בזה נוכל להבין הטעם שהקרבנות מסודרות בסוף.
אך מה שיש להעיר, דהלא התנא במשנתנו שנה העבודה קודם גמילות חסד, ולהאמור בדברי הירושלמי ובדברי רבותינו, גמילות חסדים עדיפה מן הקרבנות, ומדוע קדמה העבודה את הגמילות חסדים.

ואולי יבואר על פי מה שאמרו חז"ל (ברכות לב:) 'גדולה תפילה יותר מן הקרבנות' כו'. וכפי זה נוכל להבין שהפסוק דיבר על קרבן, כאמור 'בחסד חפצתי ולא זבח', ואכן גמילות חסדים עדיפה יותר מן הקרבנות, ועל זה דיבר הכתוב בישעיה כדרשת הירושלמי. אך התנא כאן באבות כשאמר 'העבודה' לא כיון על קרבנות אלא [גם] על "עבודת הלב זו התפילה", וכמו שהביא רבינו יונה, ויתכן שתפילה - העדיפה מן הקרבנות - עדיפה גם על גמילות חסדים ומסודרת לפניה. 
ושמא מה שאמרו רבותינו שגמ"ח עדיף מקרבנות הוא מפני שגמילות חסדים הוא גם בגוף וגם במחשבה, מפני ששורש המעשה בא במחשבה זכה לעשות חסד. כגון, לשמח חתנים וכיו"ב, משא"כ קרבנות שעיקר ענינם הוא במעשה. ולזה תפילה עדיפה מקרבנות או עכ"פ שווה להם, לפי שאף היא "עבודה שבלב", ויש בה מענין כוונת הלב וזכות המחשבה.
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
נפלא ביותר.
רק ראוי לחדד שגם לרמב"ן שמבאר את תכלית הקרבן במחשבת החוטא שידמה וכו', מ"מ אינו דומה לעשיית חסד וכמו שכתבת.
 
חלק עליון תַחתִית