מתעסק ומצוות צריכות כוונה בהרגשת טעם רע

תפארת התורה

משתמש ותיק
 

תפארת התורה

משתמש ותיק
מה שהביא מליקוטי רעק"א (שבת ומועדים) דרעק"א לשיטתו, זה אינו,
דרעק"א במרור הסתפק בזה, ואילו במערכה ה' כתב דבריו בפשיטות.
ואדרבא יש להקשות סתירה מרעק"א במערכה ה', למש"כ בהג' על השו"ע לעניין מרור.
וצ"ע.
 

תפארת התורה

משתמש ותיק
כתב רעק"א בהגהותיו לשו"ע סי' תע"ה וז"ל, במשבצות זהב בפתיחה כוללת ח"ג אות ה' מסתפק אם אנסוהו לאכול מרור י"ל דלא יצא כיון דהוא מר ומזיק עיין שם. ועי' בפמ"ג שם כתב וז"ל, ואני מסופק אם אנסוהו לאכול מרור מר ומזיק לגרונו אם יצא ידי מרור או לאו, דמצה נהנה כמתעסק בחלבים דחייב שכן נהנה, משא"כ במרור כהאי גוונא, עכ"ל.

ולכאורה אפשר לבאר את ספקו של הפמ"ג בכמה אנפי. חדא האם אמרינן דדוקא הנאה היא זו דמשוי למעשיו שם ככונה, אך הרגשה שאינה הנאה כגון הכא במרור לא נחשבת ככונה, א"ד אפילו אם לא נהנה, עצם ההרגשה של הדבר העובר בגרונו מיחשב ככונה, וממילא במרור אע"ג דאינו נהנה מאכילתו, בכל זאת נימא דתחשב אכילתו ככונה.

שו"ר דבסברא זו פליגי אשלי רברבי, דהפנ"י בסוגייא דר"ה כתב דרק הנאה חשיבא ככונה, אך הרגשה בעלמא כמרור לא חשיב ככונה. [ובהא כתב ליישב קושיית הטו"א מר"ל לר"ל, דבפסחים ס"ל לר"ל גבי מרור דמצ"כ, ואילו בנזיר ס"ל גבי פסח דמצוות אצ"כ, דבפסח י"ל דנהנה וממילא מוציאו משם מתעסק, משא"כ במרור דאי"ז הנאה כ"א הרגשה בעלמא, דבהא הצריך ר"ל כוונה].

ואילו יעויין במאירי בר"ה שם דכתב להדיא דאף במרור שייכא האי סברא דנהנה, וכ"ה בתוס' פסחים קט"ו ע"א (ד"ה מתקיף). ועי' בחת"ס חי' סוגיות לר"ה (מכון ירושלים עמ' פ"ט) דג"כ כתב להוכיח מתוס' הנ"ל דאין לחלק בין היכא דנהנה להיכא דלא נהנה, דכל שמרגיש הדבר סגי בזה בכדי להוציאו משם מתעסק ולהחשיבו דככונה.

ולדברי הקה"י, דהנאה מוציאתו מידי מתעסק משום דבעינן השתתפות הנפש במעשה הגוף, א"כ בפשוטו אף הרגשה הוי השתתפות הנפש במעשה הגוף. אכן יש לדון בהרגשה בעלמא גרידא אי"ז השתתפות הנפש המספקת במעשה הגוף, ויל"ע.

עוד אפ"ל, דפשיטא ליה כצד קמא דדוקא הנאה משוי למעשיו שם ככונה, אלא דהכא יש להסתפק באכילת מרור דמצד אחד אינו נהנה מטעם המרור כיון דהוא מר ומזיק, אך מאידך נהנה בכך שמקיים את המצוה דאכילת מרור. ומעתה הסתפק הפמ"ג האם אף הנאה כזו חשיבא ככונה, א"ד לאו (וע"ע בס' גן המלך סי' צ"ז).

[ואין לומר דמסתפק הפמ"ג האם מתעסק חשיב ככונה למסקנת הגמרא או לאו וכפשנ"ת לעיל דפליגי בזה האחרונים, דאי נימא הכי לא הו"ל לימר ספיקו במרור דייקא, אלא בכל המצוות כולם, ועוד דהא כתב להדיא ספיקו במרור כזה שהוא מר ומזיק, ופשוט].​
 
חלק עליון תַחתִית