הגמ' בב''ב עוסקת בעניין פי שניים לבכור בירושת מתנות כהונה ושואלת הגמ' במאי עסקינן אי דאתי לידי אבוהון פשיטא ואי דלא אתי לידי אבוהון ראוי הוא, ועומדים רבותינו בהא דפריך ראוי הוא והרי אי לא אתי לידי אבוהון מ''ט איכא בהא ירושה בכלל, ועי' בריטב''א שכ' פי' אחד דהגמ' ידע כבר דמיירי במכירי כהונה, והנה לנו דבן המכיר זכאי במתו''כ שהיו ראויין לבוא לידי האב אלא דזה ראוי ולא מוחזק, ועי' שם עוד פירושים בריטב''א ובשאר ראשונים, ובזה מתבררת הנקודה הנ''ל.
ובמתני' גיטין ל' תנן דמלווה מעות את הכהן והלוי להיות מפריש עליהן מחלקן וכו' דהיינו שהם חייבים לו מעות והוא גובה מהמתנו''כ שעתידים לבוא אליהם ופריך בגמ' ואע''ג דלא מטו לידי' [בתמי'] ותי' א' הוא דמיירי במכירי כהונה ושם בסוף המשנה מתו צריך ליטול רשות מן היורשין, ועי' שם במפרשים.