החזון איש אכל ושתה בלי לברך כשהיה חולה?

מלמד להועיל

משתמש ותיק
שמעתי שמועה שהחזון איש כשהיה חולה אכל ושתה בלי לברך ברכה ראשונה, כי אמר שהוא לא מסוגל לכוון בברכה
יש אמת בסיפור הזה?
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
עיין בספר "מעשה החזון איש" שיצא לאחרונה
על ידי בני הרב פייבל שטיינברג מנאמניו של החזון איש
שמספרים סיפור זה על דיוקו בשם אביהם שהוא מקור הסיפור
[הם כותבים שם שאביהם לא רצה לפרסם הסיפור אבל כיון שכבר נתפרסם הרי הם מספרים שם המעשה על דיוקו]
ומסופר שם שהחזון איש קרא לאביהם ואמר לו תראה שאני אוכל ללא ברכה
 

מלמד להועיל

משתמש ותיק
פותח הנושא
תודה רבה
ומה הביאור בזה? באמת כך הדין שאם לא מכוונים בברכה אז פטורים ממנה? והאם זה יכול להיות הוראה גם לכל יחיד ויחיד?
[הספר הנזכר אינו בהישג ידי כלל]
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
זה לא מחודש למי שידע שהחזו"א הוציא כל מילה בעיון רב ('ק"ש ארך '7-8 רגעים על השעה' כמסופר בפנקס של א"ז זצ"ל).
ובלי זה לדעתו זה לא ברכה ואסור לברך. אבל לאכול כנראה היה מוכרח לרגל חולשתו.
והמעשה מפורסם מאוד. ולא מן הנמנע שזה קרה יותר מפעם אחת.
 

יהודי

משתמש ותיק
מה שמחודש כאן שאחז שאין ענין לומר את הברכה ללא כוונה, וזה לא משנה לנקודה זו כיצד היו אצלו פני הדברים.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
לא אין ענין - אסור!
אלא שכ"א לפי מידתו (ושמא ב'חשבון', כ"א עלול ליתן את הדין על כך. והרי רבינו יונה מונה את זה מעבירות חמורות שבנ"א מזלזלין בהם).
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
לגבי תפילה מקור הדין ידוע שבגמ' משמע שמי שלא יכול לכוון כי יש לו דברים שמונעים אותו שלא יתפלל
אלא שכתבו הגאונים שכיון שבלאו הכי איננו מכוונים יש להתפלל גם כשאינו יכול לכוון
[ויש דוגמא נוספת כזו לגבי קריאת שמע לגבי חתן שבזמן הגמ' היה פטור מק"ש ובזמנינו חייב משום שבלא"ה איננו מכוונים ואמאי בזמן הגמ' לא יקראו קריאת שמע עם הכוונה הפשוטה שלנו אלא ע"כ שכשמכוונים אז פטורים כשאי אפשר לכוון משא"כ בזמנינו]
והחזון איש סבר שאיהו מכוון תמיד ועל כן ללא הכוונה הראויה אין לו לברך
וסבר שזה לגבי כל הברכות. זהו לכאורה שורש הדברים
 

יהודי

משתמש ותיק
פרט לכך שמסתמא כוונה פשוטה היה יכול לכוין גם כשהיה חלש מאוד, ובכ"ז אחז שאין ענין/ אסור לברך שלא בכוונה בה היה רגיל.
 

נהירו דאנפין

משתמש רגיל
אני שמעתי מא' מבני הגר"י שפירא זללה"ה, שהוא ז"ל סיפר העובדא באופ"א, דהיינו שמרן ז"ל לא היה בכוחו לעצור רגש קודש שבקרבו בשעת הברכה למלך א-ל חי וקיים, וממילא אם היה מברך, הרי שבוודאי היה בא לידי סכנה, ע"כ.

ודו"ק בדבר דלפי"ז אין בעובדא זו חידוש בהל' ברכות כלל.

אבל יש כאן חידוש לדור עני דידן, לעיין ולהתבונן בעוצם רגשי אש קודש שלהבתי-ה שהיה למרן ז"ל, ובמיעוט הלבבות שיש לנו לעומתו ז"ל.

אשרי הלמד ומבין כי ענינים הדתיים אינם בבחינת מעשה קוף בעלמא, אלא צריכים לעורר ההתרגשות, ושבח המון גליהם. 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
הנהגה מחודשת, ולענ"ד אין לה מקור הלכתי. שכן גם למ"ד שכוונת האדם מעכבת אף בדיעבד ובמצות דרבנן, אבל כ"ז בכוונה לצאת בה ולא בכוונת הלב למצוה וכמו שכתב המ"ב סימן ס ס"ק ז וז"ל: יש אומרים - דע דלפי המתבאר מן הפוסקים שני כונות יש למצוה א' כונת הלב למצוה עצמה וב' כונה לצאת בה דהיינו שיכוין לקיים בזה כאשר צוה ד' כמו שכתב הב"ח בסי' ח' וכונת המצוה שנזכר בזה הסעיף אין תלוי כלל בכונת הלב למצוה עצמה שיכוין בלבו למה שהוא מוציא מפיו ואל יהרהר בלבו לד"א כגון בק"ש ותפילה ובהמ"ז וקידוש וכדומה דזה לכו"ע לכתחילה מצוה שיכוין בלבו ובדיעבד אם לא כיון יצא לבד מפסוק ראשון של ק"ש וברכת אבות של תפילה כמו שמבואר לקמן רק שמחולקים בענין אם חייב לכוין קודם שמתחיל המצוה לצאת בעשיית אותה המצוה. ולמצוה מן המובחר כו"ע מודים דצריך כונה כדאיתא בנדרים ראב"צ אומר עשה דברים לשם פועלם ונאמר ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה וכמו שכתב הגר"א על הא דאיתא בסימן ח' עי"ש עכ"ל. כך שמסתבר יותר שטעם הנהגת החזו"א הוא כמו שנימק @נהירו דאנפין אם כי מתאים יותר למרנא הבעש"ט ותלמידיו.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
ציטוט
הנהגה מחודשת, ולענ"ד אין לה מקור הלכתי

כבר כתבתי למעלה דברי הגמ' בעירובין סה
שמי שאין לו דעה צלולה אינו מתפלל
והבא מן הדרך אינו מתפלל שלושה ימים 
[אלא שבזמן הזה כתבו הגאונים שאין נוהגים כן משום שבמיילא אין מכוונים]
וחידושו של החזון איש שכן הוא בכל הברכות
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
נדיב לב אמר:
ציטוט
הנהגה מחודשת, ולענ"ד אין לה מקור הלכתי

כבר כתבתי למעלה דברי הגמ' בעירובין סה
שמי שאין לו דעה צלולה אינו מתפלל
והבא מן הדרך אינו מתפלל שלושה ימים 
[אלא שבזמן הזה כתבו הגאונים שאין נוהגים כן משום שבמיילא אין מכוונים]
וחידושו של החזון איש שכן הוא בכל הברכות

אתה כותב כך ממקור בחזו"א, או מכח הסיפור?

על פניו תמוה מאוד לחבר בין ברכות לתפילה שזה עומד לפני המלך

וכי יש דין עומד לפני המלך בברכות, אם יש לך מקור אשמח לשמוע
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
HaimL אמר:
קשה לי להאמין שהגאון בעל חזו"א זצ"ל לא החזיק שהוא יכול לכוון לכהפ"ח כמו קטן היודע למי מברכים. שמא אם אינו עניין לכוונה, תנהו עניין לנקיות
לפי דברי רפ"ב 
החזון איש הסביר את עצמו לפניו שאינו יכול לכוון [כמובן שסיפורים זה תמיד בערבון מוגבל אבל בכל זאת כאן יש עדות מסודרת על כך] 
ובקשר לשאלה ששאלת וכי לא יכל לכוון כקטן היודע למי מברכים עי' מש"כ למעלה 
 
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
איך ששמעתי בילדותי, הוא אכל רק 'נגיסה' אחת, ואח"כ בירך.
והסברתי לעצמי, שאף שברכת הנהנין היא 'לפניה', יתכן שסבר, במקרה כזה שאפסו כוחותיו, שעדיפה ברכה בכוונה, ואולי סבר שזה יכול להתייחס גם למה שאכל כבר.

ומזה מובן למה לא בירך לכה"פ בכוונת 'קטן שיודע' כי אז היה מפסיד את הברכה שבירך אח"כ [וסבר שמועיל בכה"ג].

האם במקור כתוב שהוא לא בירך כלל?
 

נדיב לב

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
נדיב לב אמר:
ציטוט
הנהגה מחודשת, ולענ"ד אין לה מקור הלכתי

כבר כתבתי למעלה דברי הגמ' בעירובין סה
שמי שאין לו דעה צלולה אינו מתפלל
והבא מן הדרך אינו מתפלל שלושה ימים 
[אלא שבזמן הזה כתבו הגאונים שאין נוהגים כן משום שבמיילא אין מכוונים]
וחידושו של החזון איש שכן הוא בכל הברכות
דין בתפילה בלבד. וזה חידוש שלך ותו לא.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
סתם דוגמא שתמחיש עד כמה החזו"א לא ראה בחוסר כוונה מעכב בדיעבד. הוא מה שהשיג על חידושו של הגר"ח הלוי [פ"ד מהלכות תפילה] שכתב בדין העומד בתפילה לפני ה' שאינו מדין כוונה גרידא אלא הוא מעצם מעשה התפילה ואם אינו רואה עצמו כך הרי הוא בכלל מתעסק ודבר זה מעכב בכל התפילה, וע"ז השיגו החזו"א [שם בגליונות] שכל אדם העומד להתפלל לעולם אינו בגדר מתעסק שהרי יש בו ידיעה כהה שהוא עומד בתפילה לפני ה' אלא שאין ליבו ער לזה כל כך, ובדיעבד די בידיעה קלושה. הבאתי זאת רק כדוגמה ולא ללמוד הימנה לסיפור הנזכר באשכול לגבי ברכות.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
זה לא מחודש למי שידע שהחזו"א הוציא כל מילה בעיון רב ('ק"ש ארך '7-8 רגעים על השעה' כמסופר בפנקס של א"ז זצ"ל).
ובלי זה לדעתו זה לא ברכה ואסור לברך. אבל לאכול כנראה היה מוכרח לרגל חולשתו.
והמעשה מפורסם מאוד. ולא מן הנמנע שזה קרה יותר מפעם אחת.

היכן נזכרה דעתו זו שבלא עיון רב בכל מילה לא יד"ח, בניגוד לכל הפוסקים?
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
לכתוב על מעשה זה שזה 'בניגוד לכל הפוסקים' זה מטבע עמראצי!
'לדעתו' - לפי מה שהכיר את עצמו איך הוא מברך.
הוא לא כתב הוראה כזו, הוא עשה כך, וגם הראה מעשה רב למקורבו רבי פייבל שטיינברג זצ"ל.
במקום לעמוד נרעש מגדלותו ומהשגותיו בעבודת ה', מתחילים לשאול מי התיר לו... רבותי, בשופטני עסקינן?
החידוש הוא שהוא אחז שיחידים שמברכים רק בכוונה, גם בזמן הזה, אסור להם בחולשתם לברך כלל. שללא הכוונה, אצלם א"ז מברך - אלא מוציא ש"ש מפיו לבטלה, וכדינא דגמרא.
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
לגבי תפילה מקור הדין ידוע שבגמ' משמע שמי שלא יכול לכוון כי יש לו דברים שמונעים אותו שלא יתפלל
אלא שכתבו הגאונים שכיון שבלאו הכי איננו מכוונים יש להתפלל גם כשאינו יכול לכוון
[ויש דוגמא נוספת כזו לגבי קריאת שמע לגבי חתן שבזמן הגמ' היה פטור מק"ש ובזמנינו חייב משום שבלא"ה איננו מכוונים ואמאי בזמן הגמ' לא יקראו קריאת שמע עם הכוונה הפשוטה שלנו אלא ע"כ שכשמכוונים אז פטורים כשאי אפשר לכוון משא"כ בזמנינו]
והחזון איש סבר שאיהו מכוון תמיד ועל כן ללא הכוונה הראויה אין לו לברך
וסבר שזה לגבי כל הברכות. זהו לכאורה שורש הדברים
כעין זה סיפר הגראי"ל ששאל את החזו"א הלמאי פטור החתן מק"ש, הרי הוא כן יכול לכוין לפחות את הכונה הפשוטה שאנו מכוונים תמיד? 
והחזו"א חייך חיוך רחב (והיה נראה שהתשובה בהירה ופשוטה אצלו), ומיד התחילו ערבית ולא הספיק לענות. 
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
לכתוב על מעשה זה שזה 'בניגוד לכל הפוסקים' זה מטבע עמראצי!
'לדעתו' - לפי מה שהכיר את עצמו איך הוא מברך.
הוא לא כתב הוראה כזו, הוא עשה כך, וגם הראה מעשה רב למקורבו רבי פייבל שטיינברג זצ"ל.
במקום לעמוד נרעש מגדלותו ומהשגותיו בעבודת ה', מתחילים לשאול מי התיר לו... רבותי, בשופטני עסקינן?
החידוש הוא שהוא אחז שיחידים שמברכים רק בכוונה, גם בזמן הזה, אסור להם בחולשתם לברך כלל. שללא הכוונה, אצלם א"ז מברך - אלא מוציא ש"ש מפיו לבטלה.


דעתי שעמי ערציות היא לאחוז בקרנות השמועה, כזו שסותרת דברים מפורשים בשו"ע. והחידוש שהוא אחז וכו' זה הסבר מעורער שלך ותו לא, במחילה. ובכבוד רב אם יואיל למצוא אחרון או פוסק שס"ל כך.
תגיד לי ממתי נהיית חסיד?
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
שאר לעמו אמר:
זה לא מחודש למי שידע שהחזו"א הוציא כל מילה בעיון רב ('ק"ש ארך '7-8 רגעים על השעה' כמסופר בפנקס של א"ז זצ"ל).
ובלי זה לדעתו זה לא ברכה ואסור לברך. אבל לאכול כנראה היה מוכרח לרגל חולשתו.
והמעשה מפורסם מאוד. ולא מן הנמנע שזה קרה יותר מפעם אחת.

היכן נזכרה דעתו זו שבלא עיון רב בכל מילה לא יד"ח, בניגוד לכל הפוסקים?
אף אחד לא אומר שלא יצא יד"ח 
אלא שאינו יכול לברך [כעין מה שהבאתי על תפילה שוודאי יצא יד"ח גם ללא כוונה ואעפ"כ אינו מתפלל] 
אני מבין שאינך מאמין למעשה 
ואני מקבל את הגישה הזו 
משום שאין להאמין למעשה לקבל חידוש מופלג שכזה 
עם כל זאת אין מעשיה זו כמעשית המגידים משום שיש על זה עדות מסודרת ויש לזה משקל 


 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
נדיב לב אמר:
שאר לעמו אמר:
זה לא מחודש למי שידע שהחזו"א הוציא כל מילה בעיון רב ('ק"ש ארך '7-8 רגעים על השעה' כמסופר בפנקס של א"ז זצ"ל).
ובלי זה לדעתו זה לא ברכה ואסור לברך. אבל לאכול כנראה היה מוכרח לרגל חולשתו.
והמעשה מפורסם מאוד. ולא מן הנמנע שזה קרה יותר מפעם אחת.

היכן נזכרה דעתו זו שבלא עיון רב בכל מילה לא יד"ח, בניגוד לכל הפוסקים?
אף אחד לא אומר שלא יצא יד"ח 
אלא שאינו יכול לברך
[כעין מה שהבאתי על תפילה שוודאי יצא יד"ח גם ללא כוונה ואעפ"כ אינו מתפלל] 
אני מבין שאינך מאמין למעשה 
ואני מקבל את הגישה הזו 
משום שאין להאמין למעשה לקבל חידוש מופלג שכזה 
עם כל זאת אין מעשיה זו כמעשית המגידים משום שיש על זה עדות מסודרת ויש לזה משקל 


 

כנראה שלא הבנת ידידי. אם אינו יכול לברך גם אינו יכול לאכול!
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
כנראה שלא הבנת ידידי. אם אינו יכול לברך גם אינו יכול לאכול!

הבנתי. אז בזה יש מקום לדברי הרב שאר לעמו
החזון איש כידוע היה חולה מסוכן כל ימיו כאשר כתב במכתבו
והיה לו סכרת ומחלות לב
ומובן שהיה מצבים שהיה מוכרח לאכול [למשל בזמן נפילת סוכר] 
 

רצוא ושוב

משתמש רגיל
נדיב לב אמר:
איש ווילנא אמר:
נדיב לב אמר:
היכן נזכרה דעתו זו שבלא עיון רב בכל מילה לא יד"ח, בניגוד לכל הפוסקים?
אף אחד לא אומר שלא יצא יד"ח 
אלא שאינו יכול לברך
[כעין מה שהבאתי על תפילה שוודאי יצא יד"ח גם ללא כוונה ואעפ"כ אינו מתפלל] 
אני מבין שאינך מאמין למעשה 
ואני מקבל את הגישה הזו 
משום שאין להאמין למעשה לקבל חידוש מופלג שכזה 
עם כל זאת אין מעשיה זו כמעשית המגידים משום שיש על זה עדות מסודרת ויש לזה משקל 


 

כנראה שלא הבנת ידידי. אם אינו יכול לברך גם אינו יכול לאכול!

אם היה אנוס על הברכה לכאורה דינו מבואר בביא"ל סימן סב ד"ה שלא שאינו אוכל (ולא מתירים לו לאכול בלא ברכה כמו אונן. בע"ק, או פועל
וע"כ אנו מוכרחים לומר שהיה אנוס על האכילה (ועל הברכה)
 

רצוא ושוב

משתמש רגיל
נדיב לב אמר:
איש ווילנא אמר:
נדיב לב אמר:
היכן נזכרה דעתו זו שבלא עיון רב בכל מילה לא יד"ח, בניגוד לכל הפוסקים?
אף אחד לא אומר שלא יצא יד"ח 
אלא שאינו יכול לברך
[כעין מה שהבאתי על תפילה שוודאי יצא יד"ח גם ללא כוונה ואעפ"כ אינו מתפלל] 
אני מבין שאינך מאמין למעשה 
ואני מקבל את הגישה הזו 
משום שאין להאמין למעשה לקבל חידוש מופלג שכזה 
עם כל זאת אין מעשיה זו כמעשית המגידים משום שיש על זה עדות מסודרת ויש לזה משקל 


 

כנראה שלא הבנת ידידי. אם אינו יכול לברך גם אינו יכול לאכול!

אם היה אנוס על הברכה לכאורה דינו מבואר בביא"ל סימן סב ד"ה שלא שאינו אוכל (ולא מתירים לו לאכול בלא ברכה כמו אונן. בע"ק, או פועל
וע"כ אנו מוכרחים לומר שהיה אנוס על האכילה (ועל הברכה)
 
חלק עליון תַחתִית