מלמד להועיל
משתמש ותיק
שמעתי שמועה שהחזון איש כשהיה חולה אכל ושתה בלי לברך ברכה ראשונה, כי אמר שהוא לא מסוגל לכוון בברכה
יש אמת בסיפור הזה?
יש אמת בסיפור הזה?
נדיב לב אמר:ציטוט
הנהגה מחודשת, ולענ"ד אין לה מקור הלכתי
איש ווילנא אמר:נדיב לב אמר:ציטוט
הנהגה מחודשת, ולענ"ד אין לה מקור הלכתי
כבר כתבתי למעלה דברי הגמ' בעירובין סה
שמי שאין לו דעה צלולה אינו מתפלל
והבא מן הדרך אינו מתפלל שלושה ימים
[אלא שבזמן הזה כתבו הגאונים שאין נוהגים כן משום שבמיילא אין מכוונים]
וחידושו של החזון איש שכן הוא בכל הברכות
ספר וסופר אמר:אתה כותב כך ממקור בחזו"א, או מכח הסיפור?
על פניו תמוה מאוד לחבר בין ברכות לתפילה שזה עומד לפני המלך
לפי דברי רפ"בHaimL אמר:קשה לי להאמין שהגאון בעל חזו"א זצ"ל לא החזיק שהוא יכול לכוון לכהפ"ח כמו קטן היודע למי מברכים. שמא אם אינו עניין לכוונה, תנהו עניין לנקיות
דין בתפילה בלבד. וזה חידוש שלך ותו לא.איש ווילנא אמר:נדיב לב אמר:ציטוט
הנהגה מחודשת, ולענ"ד אין לה מקור הלכתי
כבר כתבתי למעלה דברי הגמ' בעירובין סה
שמי שאין לו דעה צלולה אינו מתפלל
והבא מן הדרך אינו מתפלל שלושה ימים
[אלא שבזמן הזה כתבו הגאונים שאין נוהגים כן משום שבמיילא אין מכוונים]
וחידושו של החזון איש שכן הוא בכל הברכות
שאר לעמו אמר:זה לא מחודש למי שידע שהחזו"א הוציא כל מילה בעיון רב ('ק"ש ארך '7-8 רגעים על השעה' כמסופר בפנקס של א"ז זצ"ל).
ובלי זה לדעתו זה לא ברכה ואסור לברך. אבל לאכול כנראה היה מוכרח לרגל חולשתו.
והמעשה מפורסם מאוד. ולא מן הנמנע שזה קרה יותר מפעם אחת.
כעין זה סיפר הגראי"ל ששאל את החזו"א הלמאי פטור החתן מק"ש, הרי הוא כן יכול לכוין לפחות את הכונה הפשוטה שאנו מכוונים תמיד?איש ווילנא אמר:לגבי תפילה מקור הדין ידוע שבגמ' משמע שמי שלא יכול לכוון כי יש לו דברים שמונעים אותו שלא יתפלל
אלא שכתבו הגאונים שכיון שבלאו הכי איננו מכוונים יש להתפלל גם כשאינו יכול לכוון
[ויש דוגמא נוספת כזו לגבי קריאת שמע לגבי חתן שבזמן הגמ' היה פטור מק"ש ובזמנינו חייב משום שבלא"ה איננו מכוונים ואמאי בזמן הגמ' לא יקראו קריאת שמע עם הכוונה הפשוטה שלנו אלא ע"כ שכשמכוונים אז פטורים כשאי אפשר לכוון משא"כ בזמנינו]
והחזון איש סבר שאיהו מכוון תמיד ועל כן ללא הכוונה הראויה אין לו לברך
וסבר שזה לגבי כל הברכות. זהו לכאורה שורש הדברים
שאר לעמו אמר:לכתוב על מעשה זה שזה 'בניגוד לכל הפוסקים' זה מטבע עמראצי!
'לדעתו' - לפי מה שהכיר את עצמו איך הוא מברך.
הוא לא כתב הוראה כזו, הוא עשה כך, וגם הראה מעשה רב למקורבו רבי פייבל שטיינברג זצ"ל.
במקום לעמוד נרעש מגדלותו ומהשגותיו בעבודת ה', מתחילים לשאול מי התיר לו... רבותי, בשופטני עסקינן?
החידוש הוא שהוא אחז שיחידים שמברכים רק בכוונה, גם בזמן הזה, אסור להם בחולשתם לברך כלל. שללא הכוונה, אצלם א"ז מברך - אלא מוציא ש"ש מפיו לבטלה.
אף אחד לא אומר שלא יצא יד"חנדיב לב אמר:שאר לעמו אמר:זה לא מחודש למי שידע שהחזו"א הוציא כל מילה בעיון רב ('ק"ש ארך '7-8 רגעים על השעה' כמסופר בפנקס של א"ז זצ"ל).
ובלי זה לדעתו זה לא ברכה ואסור לברך. אבל לאכול כנראה היה מוכרח לרגל חולשתו.
והמעשה מפורסם מאוד. ולא מן הנמנע שזה קרה יותר מפעם אחת.
היכן נזכרה דעתו זו שבלא עיון רב בכל מילה לא יד"ח, בניגוד לכל הפוסקים?
איש ווילנא אמר:אף אחד לא אומר שלא יצא יד"חנדיב לב אמר:שאר לעמו אמר:זה לא מחודש למי שידע שהחזו"א הוציא כל מילה בעיון רב ('ק"ש ארך '7-8 רגעים על השעה' כמסופר בפנקס של א"ז זצ"ל).
ובלי זה לדעתו זה לא ברכה ואסור לברך. אבל לאכול כנראה היה מוכרח לרגל חולשתו.
והמעשה מפורסם מאוד. ולא מן הנמנע שזה קרה יותר מפעם אחת.
היכן נזכרה דעתו זו שבלא עיון רב בכל מילה לא יד"ח, בניגוד לכל הפוסקים?
אלא שאינו יכול לברך [כעין מה שהבאתי על תפילה שוודאי יצא יד"ח גם ללא כוונה ואעפ"כ אינו מתפלל]
אני מבין שאינך מאמין למעשה
ואני מקבל את הגישה הזו
משום שאין להאמין למעשה לקבל חידוש מופלג שכזה
עם כל זאת אין מעשיה זו כמעשית המגידים משום שיש על זה עדות מסודרת ויש לזה משקל
נדיב לב אמר:כנראה שלא הבנת ידידי. אם אינו יכול לברך גם אינו יכול לאכול!
נדיב לב אמר:איש ווילנא אמר:אף אחד לא אומר שלא יצא יד"חנדיב לב אמר:היכן נזכרה דעתו זו שבלא עיון רב בכל מילה לא יד"ח, בניגוד לכל הפוסקים?
אלא שאינו יכול לברך [כעין מה שהבאתי על תפילה שוודאי יצא יד"ח גם ללא כוונה ואעפ"כ אינו מתפלל]
אני מבין שאינך מאמין למעשה
ואני מקבל את הגישה הזו
משום שאין להאמין למעשה לקבל חידוש מופלג שכזה
עם כל זאת אין מעשיה זו כמעשית המגידים משום שיש על זה עדות מסודרת ויש לזה משקל
כנראה שלא הבנת ידידי. אם אינו יכול לברך גם אינו יכול לאכול!
נדיב לב אמר:איש ווילנא אמר:אף אחד לא אומר שלא יצא יד"חנדיב לב אמר:היכן נזכרה דעתו זו שבלא עיון רב בכל מילה לא יד"ח, בניגוד לכל הפוסקים?
אלא שאינו יכול לברך [כעין מה שהבאתי על תפילה שוודאי יצא יד"ח גם ללא כוונה ואעפ"כ אינו מתפלל]
אני מבין שאינך מאמין למעשה
ואני מקבל את הגישה הזו
משום שאין להאמין למעשה לקבל חידוש מופלג שכזה
עם כל זאת אין מעשיה זו כמעשית המגידים משום שיש על זה עדות מסודרת ויש לזה משקל
כנראה שלא הבנת ידידי. אם אינו יכול לברך גם אינו יכול לאכול!