מעניין שהנושא הוקפץ.
א. יש כמה מקומות בהן רש״י חידש מפירושו ממש. עד כדי כך שהאוה״ק (לא זוכר כרגע ציונ) כתב שרוח נביאות נפלה בפיו, שכתב כדברי המדרש ממש. ולא היה כותב האוה״ק כזאת אילולא היה מבין שרש״י לא פרש על פי מקורות.
ב. המעניין הוא, שהרבה פעמים רש״י מצטט גמרא, אך משנה בלשון. ראו רש״י בפרשת ואתחנן על ״ושננתם״ שציטט כמעט מילה במילה מקידושין ל ע״ב, אך שינה בלשון הגמרא. והרבה פעמים תמצאו במפרשים שמוציאים מרש״י שהכניס הבנה אחרת בפסוק מהגמרא.
ג. וכן יש פעמים, בהם רש״י כן מביא גמרא כלשונה, אך תופס שיטה אחת, אף שייתכן שלא פסקו כמותה, מכיוון שכך הסתבר לו בפשט הפסוק יותר.
ואם נוסיף עוד נופך על פרש״י עה״ת, הוא שרש״י הלך כעין שיטת הרמב״ם במשנה תורה, שגם שם לא ציין מקורות, כביאור בהקדמתו שבא להציג את ההלכה הפסוקה בלי הפלפולים היתרים. כך רש״י בא לפרש את התורה כפשוטה, ולא כ״פירוש נוסף״. דבר זה הרבה פעמים גורם לחשוב, למה רש״י לפעמים כן מביא מקור לפירוש.