הבל הבלים אמר קהלת וגו'

HaimL

משתמש ותיק
במיוחס לרש"י,

הבל" - הבל נקוד חטף פתח לפי שהוא דבוק כלומר הבל שבהבלים שבעת הבלים כנגד מעשה שבעת ימי בראשית
---
ממתי שבת קדש הוא הבל?
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
אלשיך קהלת פרק א
והנה אמרו רבותינו ז"ל (קהלת רבה א ב) כי שבעת הבלים הם כנגד מעשה שבעת ימי בראשית. והנה לכאורה יקשה כי ביום השביעי לא נעשה דבר. אך הנה רבותינו ז"ל (עיין בראשית רבה י י) הקשו קראי אהדדי, כתוב אחד אומר (שמות כ יא) כי ששת ימים עשה ה', וכתוב אחד אומר (בראשית ב ב) ויכל אלהים ביום השביעי כו', אלא ששת ימים עשה ה' והיה העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה. הנה שגם ביום השביעי היה חידוש בעולם. ואפשר שעל בחינה זו נכלל מעשה השבת עם שאר מעשים שבכל יום ויום. אך עדיין קשה איך קורא למנוחה מעשה והיא שב ואל תעשה. אמנם הנה קושיא זו גם במאמר ההוא היא, כי איך מתרץ קושיית הכתוב שאומר ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה דמשמע שהוא דבר קנייני והלא אינו אלא שביתה ממעשה ולא מעשה ומלאכה:
אך לבא אל הענין, נשית לב אל אומרו היה העולם חסר מנוחה, אם המנוחה היא שביתה ממלאכה כמשמעו מה חסרון היה בעולם שיאמר היה העולם חסר מנוחה. וגם להשכיל באמיתת הדבר נשית לב גם כן אל מאמר הכתוב באומרו (שמות לא יז) שבת וינפש, כי אין למלת וינפש הבנה, כי אם הוא ענין שביתה הרי אמר שבת. אך הוא, כי הנה כתבנו בהקדמה כי זה דרך כל דבר גשמי כי אם אין איכות דבר רוחני בקרבו אינו מתקיים, ועד ממהר אדם כי ימות שבהעדר נשמתו ממנו נפסד וכלה, וההיקש בעולם כי גשמי הוא ואם אין שפע רוחני נשפע בו יפסד ויאבד. והן אלה דברי חכמים באומרם היה העולם חסר מנוחה. והוא, כי למה שהעולם גשמי הלא יפסד ויתקלקל והוא העדר המנוחה בלי ספק כי לא ינוחו הארבעה יסודות זה עם זה כי יתפרדו ויפסידו וישתברו, והיה צריך יערה עליו רוח שפע ממרום כנפש אל הגוף לתוך מנוחת התערבותם לקיימם. אך בימי החול אין בהם הכנה להריק השפע ההוא בעולם עד שבא שבת הגדול והקדוש ובאה אותה המנוחה ונתקיים בה העולם. וזהו שבת וינפש, כי שבת ממלאכה וישפיע רוח נפשיי אל העולם. נמצא כי אין מעשה גדול מזה, כי על ידו נתקיים העולם, ואצלו יתברך הפליג והריק שפע נקראת מלא כה ופעולה כמה דאת אמרת (תהלים לא כ) מה רב טובך וכו' פעלת לחוסים בך. הרי באנו עד תכונת המאמר ההוא, כי גם בשבת נעשתה מלאכה והיא הנקראת מנוחה כמדובר. אך אצל המאמר שאנו בו גדלה הקושיא עד מאד בדרך אחרת, והוא כי היעלה על לב יקרא שלמה בחכמתו אל שפע קדוש, שנשפע בשבת כנפש אל העולם לקיימו, הבל שיאמר כי הנעשה בשבעת ימי בראשית הם שבעה הבלים:
אמנם לבא אל הביאור, נשית לב אל מאמרם ז"ל (תנחומא כי תבא ג) האומרים שאם אין תורה אין עולם, שהיא כנפש אל הגוף. והוא אחד מהפירושים הנאמרים על ברכת התורה באומרו וחיי עולם נטע בתוכנו, שהיא התורה המחיה את העולם. והנה אחר אשר הוכחנו כי הקנה יתברך רוח שפע כנפש לגוף מה צורך אל התורה. אך הנה הוא, כי בלי התורה אין אותו השפע מתקיים בעולם כי איך יתקשר עם אדמת עפר, אך התורה היא המקיימו בה כמדובר:
ונבא אל הענין. והוא, כי הנה אמרו רבותינו ז"ל בבראשית רבה (א ד) והובא בשוחר טוב (צג) כי ששה דברים קדמו לעולם, והם תורה וכסא הכבוד ותשובה וגן עדן וגיהנם ושמו של משיח שנאמר (תהלים עב יז) לפני שמש ינון שמו. והנה בביאורנו לבראשית רבה ביארנוהו ביאור רחב כי שם מקום כבודו. אך הנה כלל הדברים הוא, כי בלעדי אותם הששה דברים, או שבעה למדרש שמוסיף גם האבות, לא היה העולם מתקיים, על כן הקדימה תחילה. והענין דרך קצרה, כי הנה בלתי שפע עליון אין העולם מתקיים, ולעכירות איכות העולם הזה היה בלתי אפשר לקבל השפע מאתו יתברך כי אם על ידי התאצל כסא הכבוד להשתלשל השפע על ידי הולך ומתעבה. ולהיותם ראויים לקבלו, צריך זכות תורה ומצותיה כנודע. כי תחלה עולה מלמטה איכות אור קדושת עסק תורה ומצות וממשיכין אור שפע עליון. על כן הכריחו ז"ל שם שהתורה נברא תחלה ואחר כך כסא הכבוד, כי עולים תחלה אורות תורה ומצות ואחר כך יורדים דרך התהפכות בהשתלשלות כסא הכבוד אורות שפע עליון לתקן עולם. ולמה שיצר לב האדם רע ומונע השפע, ברא תשובה וזכות אבות ומקדש לכפר ושכר ועונש שהם גן עדן וגיהנם למען הביאם אל התשובה. ולמען יראו כי גם החומר יקנה גם הוא אושר ולא יהרהרו לאמר איה שכר הגוף העוסק גם הוא בתורה ומצות כי הגן עדן הוא לנפש לבדה, על כן נברא שמו של משיח שהוא ינון, כי נקרא כך כמו שאמרו רבותינו ז"ל בשוחר טוב (תהלים צג) שנקרא כך על שעתיד ליינן ישיני עפר שהוא תחיית המתים, ומעתה ברא יתברך שמו זה למען יהיה זכרון לבני ישראל על אושר הגוף גם הוא שיהיה אז. כלל הדברים כי על ידי שבעה אלה יש קיום למעשה בראשית, ובלעדם הכל הבל:
וגם המנוחה הנבראת בשבת, אם נצייר מנוחתו בלי תורה הנבראת קודם לעולם, אין בה אושר וטובה כי אם אין התורה להבל דמתה כי לא תתקיים כמדובר. וגם אם אין יתר השבעה דברים שנבראו קודם ואין העולם מתקיים אין ממש במנוחת שבת. נמצא כי כל הנברא בשבעת ימי בראשית בלעדי השבעה דברים שנבראו מקודם הכל הבל: 
ובזה יצדק מאמרם ז"ל (קהלת רבה א ב) כי כל הנברא בשבעת ימי בראשית הבל, כלומר בלי מה שנברא קודם לשבעת הימים שהם השבעה דברים שנבראו קודם לעולם. ובזה ימשך פסוק שאחריו כמבאר הדבר. ואומר מה שאמרתי שכל הנברא בשבעת ימי בראשית הבל שהוא בלעדי השבעה דברים שקדמו לעולם, הלא הוא כי מה יתרון לאדם שיעמול במה שהוא תחת השמש שהוא תחת הגלגל יומי ולא יעמול במה שלמעלה ממנו שהוא בתורה ומצותיה, שהוא שיעמול במה שלמעלה בעולמות הרוחניים כי שם פועל העוסק בם שהם הדברים שקדמו לעולם: 
 

במבי

משתמש ותיק
ומדוע אדם הראשון קרא לבנו הבל ?

הסיבה לשם בנו מוזכרת בפירוש רק לגבי קין "קניתי איש את ה'
 

דברי יושר

משתמש ותיק
"הבל" פירושו דבר שאין בו ממש,
כמו ההבל היוצא מן הפה.

ולגבי העוה"ז, הכוונה היא שהוא מציג את עצמו כממשי ויציב, ובאמת אין הוא כזה, אלא הוא כלום.
אבל יתכן שיש דברים שבהם אין זה דווקא לגנאי, כמו הבל פיהם של תשב"ר,
והכוונה היא, שבעולם הזה השבת איננה משהו ממשי, הניתן לתפיסה בעיני בשר, אלא היא דבר רוחני מופשט, כמו הבל.
 

HaimL

משתמש ותיק
פותח הנושא
דברי יושר אמר:
"הבל" פירושו דבר שאין בו ממש,
כמו ההבל היוצא מן הפה.

ולגבי העוה"ז, הכוונה היא שהוא מציג את עצמו כממשי ויציב, ובאמת אין הוא כזה, אלא הוא כלום.
אבל יתכן שיש דברים שבהם אין זה דווקא לגנאי, כמו הבל פיהם של תשב"ר,
והכוונה היא, שבעולם הזה השבת איננה משהו ממשי, הניתן לתפיסה בעיני בשר, אלא היא דבר רוחני מופשט, כמו הבל.
נאה - אבל קצת סותר את עצמו. כי, אם אנחנו מפרשים מלשון רוחניות, אז זה לא שייך על ששת ימ"ב, ועוד דמה חידש קהלת פשיטא ששבת הוא רוחניות. ואם מפרשים, בפשיטות, שהעוה"ז אינו כלום, כהבל פה, מה עניין שבת אצל העוה"ז.
 
 

דברי יושר

משתמש ותיק
כוונתי הייתה לומר שההגדרה דבר שהוא הבל פה ואין בו ממש, היא גנאי לדבר המתיימר להיות ממשי, ומצד שני היא עצמה שבח למי שקיומו אינו מצד הממשיות שבו, אלא מצד הדיבור והתוכן היצוק בו.
מה בא המדרש לחדש לגבי השבת לפ"ז, באמת איני יודע, ואדרבה אשמח לשמוע רעיונות.
 

גופא דעובדא

משתמש ותיק
עיין מדרש תהילים (מזמור צב)... מזמור שיר ליום השבת. זהו שאמר הכתוב הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל (קהלת א ב), ר' יהודה בר' סימון פתח הבל הבלים, שבעה הבלים אמר קהלת, הבל אחד, הבלים שנים, הרי שלשה, הבל אחד, הבלים שנים, הרי ששה, הכל הבל הרי שבעה, ולמה, כנגד שבעה ימי בראשית, אמר שלמה מה נברא ביום ראשון, שמים וארץ, ומה סופם, שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה (ישעיה נא ו), אמר הבל. מה נברא ביום שני רקיע, ומה סופו, ונגולו כספר השמים (שם לד ד), אמר הבל. ומה נברא ביום שלישי, יקוו המים (בראשית א ט), ומה סופם, והחרים ה' את לשון ים מצרים (ישעיה יא טו), אמר הבל. ומה נברא ביום הרביעי מאורות, שנאמר ויתן אותם אלהים ברקיע השמים (בראשית א יז), ומה סופם, וחפרה הלבנה ובושה החמה (ישעיה כד כג), ואמר הבל. ומה נברא בחמישי, ישרצו המים (בראשית א כ), ומה סופן, אסף אסף כל מעל פני האדמה (צפניה א ב), ואמר הבל. ומה נברא בששי אדם, שנאמר וייצר ה' אלהים את האדם (בראשית ב ז), ומה סופו, כי עפר אתה ואל עפר תשוב (שם יט), ואמר הבל. ומה נברא בשביעי, שבת, חוזר ומסתכל לכאן ולכאן ליתן פגם ולא היה מוצא, אלא כולה קדושה ואורה ומנוחה, אמר ר' יצחק ואף על פי כן חזר וראה שאדם חוטא בה ומתחייב בנפשו, אמר גם זה הבל, לכך אמר הבל הבלים הכל הבל, הרי שבעה.
 
ועיין באלשיך שציינו למעלה וכעין זה מצאתי בחת"ס בספרו תורת משה שכתב בקיצור דברים
 
הכל הבל, אמחז"ל ז' הבלים נאמרו כאן נגד ז' ימי בראשית שכל מה שנברא בהם הבל, ולכאורה קשה הא השביעי הוא שבת קודש. וי"ל כי פירש"י בשבת נברא מנוחה והוא הבל שהרי גוי ששבת חייב מיתה שאין ראוי לנוח כי יום ולילה לא ישבותו ורק ישראל להם ניתן שבת והוא למעלה מן השמש ושלמה המלך ע"ה לא דבר אלא תחת השמש ותחת השמש גם מעשה מנוחת שבת הבל:
 
אלא שדברי המדרש שהובא למעלה לכאורה לא משמע כ"כ כדבריהם, דלפי דבריהם מה שהוכתרה השבת כהבל היינו לולי התורה, ומדברי המדרש משמע דסיבת הבליותה של השבת היא מחמת שמתחייבים בה באיסורים. וצריך עיון.
 
במבי אמר:
ומדוע אדם הראשון קרא לבנו הבל ?

הסיבה לשם בנו מוזכרת בפירוש רק לגבי קין "קניתי איש את ה'
ה' אינה לידי היום "ספר הישר" וראיתי שמבאר גם את הטעם לקריאת השם "הבל" ואינו תחת ידי כעת. 
 
 
חלק עליון תַחתִית