'סוכות ממש עשו להם'

אופטימי

משתמש ותיק
'למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים'
לר"ע (או ר"א לגי' התו"כ) ש'סוכות ממש עשו להם', מלבד שה'הושבתי' דחוק,
צ"ע טובא מה העניין ש'ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי'? והלא ודאי שאי"ז פינוק כ"כ גדול להיות באהל ארעי,
ואמנם כך התרחשה היציאה, ואפשר לעשות לזה זכר כמו במצה, אבל מה העניין ש'ידעו דורותיכם' על עניין זה,
(וכמו שבמצה אילו היה כתוב 'למען ידעו דורותיכם כי מצות האכלתי את בני ישראל בהוציאי...' נשמע מוזר, לא?)
 

נדיב לב

משתמש ותיק
לא מוזר בכלל. ולא זכיתי להבין את הערתו.
בכל מקרה יש להעיר על הפסוק שהוזכר, מדוע כתיב למען תדעו ולא כתיב למען תזכרו כמו בכל המצוות בסיפור יציאת מצרים.

וראיתי ליישב שהנה זה ידוע .. כי 'ידיעה' הוי חיבור כמו שכתיב וידע אדם את חווה אשתו. ולפי זה יש לפרש המכוון בפסוק, שע"י הסוכה מתחברים לענני הכבוד ולה' וזה הוי ענין של חיבור.
 

אופטימי

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
לא מוזר בכלל. ולא זכיתי להבין את הערתו.
בכל מקרה יש להעיר על הפסוק שהוזכר, מדוע כתיב למען תדעו ולא כתיב למען תזכרו כמו בכל המצוות בסיפור יציאת מצרים.

וראיתי ליישב שהנה זה ידוע .. כי 'ידיעה' הוי חיבור כמו שכתיב וידע אדם את חווה אשתו. ולפי זה יש לפרש המכוון בפסוק, שע"י הסוכה מתחברים לענני הכבוד ולה' וזה הוי ענין של חיבור.
ההערה שלך רק מדגישה את הקושי שכתבתי, עצם זה שכתוב 'למען ידעו' ולא זכירה, משמע שיש כאן איזה משהו חשוב לדעת בעצם זה שהיציאה היתה בצורה של 'סוכות' ולא רק שיזכרו את היציאה, ואם זה  סוכות ממש עשו להם' אז ביג דיל, מה העסק?
ומה שכתבת לבאר כמובן זה על דרך הדרש או הסוד... , ולי יותר מציק פשוטו של מקרא.
 
 

אור החכמה

משתמש ותיק
אופטימי אמר:
'למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים'
לר"ע (או ר"א לגי' התו"כ) ש'סוכות ממש עשו להם', מלבד שה'הושבתי' דחוק,
צ"ע טובא מה העניין ש'ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי'? והלא ודאי שאי"ז פינוק כ"כ גדול להיות באהל ארעי,
ואמנם כך התרחשה היציאה, ואפשר לעשות לזה זכר כמו במצה, אבל מה העניין ש'ידעו דורותיכם' על עניין זה,
(וכמו שבמצה אילו היה כתוב 'למען ידעו דורותיכם כי מצות האכלתי את בני ישראל בהוציאי...' נשמע מוזר, לא?)
רש"ר הירש ויקרא פרק כג
אולם הקדוש ברוך הוא ביקש לברוא לו עם, המכיר רק דאגה אחת בלבד: הדאגה למילוי החובה. משום כך הוליך את ישראל למדבר; ובנסיון לאומי של ארבעים שנה יירפא לתמיד מן הדאגה היתירה לקיום. "וזכרת את - כל - הדרך אשר הוליכך ה' אלהיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענתך לנסתך לדעת את - אשר בלבבך התשמור מצותו אם - לא" (שם). כי זה הניסיון שיהודי חייב לעמוד בו: אפילו הוא בעוני ובחוסר כל, מעורטל מכל סיוע הטבע והחברה, ואפילו הוא שרוי במדבר שממה עם אשתו וילדיו - לעולם אין הוא מגיע לכלל ייאוש; ביליל ישימון יבטח בה' ויחיה רק למען מילוי חובתו; הנה זה הניסיון של נאמנות יהודית לחובה, וזה תנאי ראשון לייעוד היהודי. "ויענך וירעבך ויאכלך את - המן אשר לא - ידעת ולא ידעון אבתיך למען הודיעך כי לא על - הלחם לבדו יחיה האדם כי על - כל - מוצא פי - ה' יחיה האדם. שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה וגו'". וראה פי' שם.
נמצאת אומר: נסיוננו במדבר נועד לשחרר אותנו מן ההערכה היתירה של כוחנו; לבל נגיע לידי האלהת כשרון האדם, המוציא לחם מן הארץ. והסוכה תספר לכל דורות ישראל על המדבר, שהוא מלא השגחת ה'; כי השגחת ה' הפכה את המדבר למקום שהוא ראוי לישיבת אדם; ויכול אדם לשמוח במדבר בשבתו שם בצל קורתו, אותן "הַסכות", שסוכותינו רומזות להן, היו ענני כבוד או סוכות ממש; וחכמים נחלקו בדבר זה (סוכה יא ע"ב); בין כך ובין כך הרי סוכותינו מזכירות את הישיבה במדבר - על כל האמת הנלמדת ממנה. שהרי זה כל עצמו של מושג ה"מדבר": אין בו כל הגנה על הקיום, הניתנה בדרך כלל על - ידי הטבע ועל - ידי כשרון האדם; שעה שאדם נכנס למדבר, הרי הוא עוזב את שמירת הטבע וכוח האדם, ואין לו קיום אלא בעזרת ה'. ודבר זה רמוז גם באופי ההלכתי של הסכך, המהווה את עיקר סוכתנו. 
 
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
רשב"ם ויקרא פרק כג פסוק מג
(מג) למען ידעו דורותיכם [וגו'] - פשוטו כדברי האומרים במסכת סוכה סוכה ממש. וזה טעמו של דבר. חג הסוכות תעשה לך באוספך מגרנך ומיקבך באוספך את תבואת הארץ ובתיכם מלאים כל טוב דגן ותירוש ויצהר, למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא יישוב ובלא נחלה, ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתיכם מלאים כל טוב, ואל תאמרו בלבבכם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וכסדר הזה נמצא בפרשת עקב תשמעון וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך י"י אלהיך זה ארבעים שנה וגו' ויאכילך את המן וגו'. ולמה אני מצוה לך לעשות זאת? כי י"י אלהיך מביאך אל ארץ טובה [וגו'] ואכלת ושבעת [וגו'] ורם לבבך ושכחת את י"י וגו' ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה וזכרת את י"י אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ולכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אסיפה ויושבין בסוכות לזכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת. ומפני הטעם הזה קבע הק' את חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב, לבלתי רום לבבם על בתיהם מלאים כל טוב פן יאמרו ידינו עשו לנו את החיל הזה:
 

אופטימי

משתמש ותיק
פותח הנושא
קדמא ואזלא אמר:
רשב"ם ויקרא פרק כג פסוק מג
(מג) למען ידעו דורותיכם [וגו'] - פשוטו כדברי האומרים במסכת סוכה סוכה ממש. וזה טעמו של דבר. חג הסוכות תעשה לך באוספך מגרנך ומיקבך באוספך את תבואת הארץ ובתיכם מלאים כל טוב דגן ותירוש ויצהר, למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא יישוב ובלא נחלה, ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתיכם מלאים כל טוב, ואל תאמרו בלבבכם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וכסדר הזה נמצא בפרשת עקב תשמעון וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך י"י אלהיך זה ארבעים שנה וגו' ויאכילך את המן וגו'. ולמה אני מצוה לך לעשות זאת? כי י"י אלהיך מביאך אל ארץ טובה [וגו'] ואכלת ושבעת [וגו'] ורם לבבך ושכחת את י"י וגו' ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה וזכרת את י"י אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ולכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אסיפה ויושבין בסוכות לזכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת. ומפני הטעם הזה קבע הק' את חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב, לבלתי רום לבבם על בתיהם מלאים כל טוב פן יאמרו ידינו עשו לנו את החיל הזה:
ייש"כ, מעניין מאד,
ועכ"פ הוא חידוש גדול שלמד שעיקר החג הוא 'חג האסיף', והזכר ליצי"מ זה רק בתור חיזוק להודאה על האסיף (הפשטות היא שהם ב' עניינים)
 
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
אופטימי אמר:
קדמא ואזלא אמר:
רשב"ם ויקרא פרק כג פסוק מג
(מג) למען ידעו דורותיכם [וגו'] - פשוטו כדברי האומרים במסכת סוכה סוכה ממש. וזה טעמו של דבר. חג הסוכות תעשה לך באוספך מגרנך ומיקבך באוספך את תבואת הארץ ובתיכם מלאים כל טוב דגן ותירוש ויצהר, למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא יישוב ובלא נחלה, ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתיכם מלאים כל טוב, ואל תאמרו בלבבכם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וכסדר הזה נמצא בפרשת עקב תשמעון וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך י"י אלהיך זה ארבעים שנה וגו' ויאכילך את המן וגו'. ולמה אני מצוה לך לעשות זאת? כי י"י אלהיך מביאך אל ארץ טובה [וגו'] ואכלת ושבעת [וגו'] ורם לבבך ושכחת את י"י וגו' ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה וזכרת את י"י אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ולכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אסיפה ויושבין בסוכות לזכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת. ומפני הטעם הזה קבע הק' את חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב, לבלתי רום לבבם על בתיהם מלאים כל טוב פן יאמרו ידינו עשו לנו את החיל הזה:
ייש"כ, מעניין מאד,
ועכ"פ הוא חידוש גדול שלמד שעיקר החג הוא 'חג האסיף', והזכר ליצי"מ זה רק בתור חיזוק להודאה על האסיף (הפשטות היא שהם ב' עניינים)
נמצא להרשב''ם פליגי בזה ר''א ור''ע אם הם ב' עניינים או ענין אחד כפי שכתבת..
 
 

שראלטשיק

משתמש ותיק
עי כאן
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=28&t=23790

ואותו תמוה אני מתמיה גם על שאלות פותח האשכול
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
בהעמק דבר פ' האזינו נראה שפי' להצד שסוכות ממש, שפי' 'הושבתי' הוא שהקב''ה הוא שעשה להם סוכות. 

העמק דבר דברים פרק לב
יסובבנהו. הקדוש ברוך הוא עשה להם סוכות לכל אחד בפני עצמו, והוא דבר גדול ונפלא: 
 

אופטימי

משתמש ותיק
פותח הנושא
קדמא ואזלא אמר:
בהעמק דבר פ' האזינו נראה שפי' להצד שסוכות ממש, שפי' 'הושבתי' הוא שהקב''ה הוא שעשה להם סוכות. 

העמק דבר דברים פרק לב
יסובבנהו. הקדוש ברוך הוא עשה להם סוכות לכל אחד בפני עצמו, והוא דבר גדול ונפלא: 
צ"ע דלהדיא כתיב 'סוכות ממש עשו להם'
 
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
אופטימי אמר:
קדמא ואזלא אמר:
בהעמק דבר פ' האזינו נראה שפי' להצד שסוכות ממש, שפי' 'הושבתי' הוא שהקב''ה הוא שעשה להם סוכות. 

העמק דבר דברים פרק לב
יסובבנהו. הקדוש ברוך הוא עשה להם סוכות לכל אחד בפני עצמו, והוא דבר גדול ונפלא: 
צ"ע דלהדיא כתיב 'סוכות ממש עשו להם'
גם המשך דבריו שם תמוה, 

יבוננהו. הבינהו דעת דרך ארץ יותר מכל חכמי עולם, וכת"א אלפינון פתגמי אורייתא, ואין חכמת העולם נעלם מהם: 

הוא מפרש יבוננהו על חכמת העולם ודעת דרך ארץ, ותומך דבריו בתר' אונקלוס שמפ' 'פתגמי אורייתא' שזה חכמת התורה. לא הצלחתי להבין.
 
 
חלק עליון תַחתִית