תהלים ל"ט י"ב
בְּתוֹכָחוֹת עַל עָוֹן יִסַּרְתָּ אִישׁ וַתֶּמֶס כָּעָשׁ חֲמוּדוֹ אַךְ הֶבֶל כָּל אָדָם סֶלָה:
בְּתוֹכָחוֹת עַל עָוֹן יִסַּרְתָּ אִישׁ וַתֶּמֶס כָּעָשׁ חֲמוּדוֹ אַךְ הֶבֶל כָּל אָדָם סֶלָה:
ופרש"י: בתוכחות. הכתובות בתורה על עונינו שהעוינו לפניך ויסרתנו בהם: ותמס כעש חמודו. הרקבת בשרינו כבגד שאכלו עש: חמודו. בשרו שהוא חמדתו:
צ"ב מהו 'בשרו שהוא חמדתו'? האם כוונתו שהחמדה מקורה בבשר? אך הלשון משמע שהבשר עצמו הוא חמדתו של האדם, וצ"ב. ולכא' המכוון, שקיום בשרו הוא חמדתו, דהיינו שכל חמדתו היא לצורך בשרו שיתקיים וישתבח. וצ"ע.
וציינוני לרש"י באיוב כ' כ': כי לא ידע. את בטנו מעולם שליו, בטנו אומר לו תמיד גזול והבא למלאני. ועל כן בחמודו. בבשר יופי חמדתו: לא ימלט. כי יהא פוחת והולך ודומה לו ותמס כעש חמודו (תהלי' לט):
ואולי יש לשמוע מדבריו כנ"ל, שחמדתו היא לצורך ייפוי בשרו.