אשה בהנהגת הדור?....

יונה בן יעקב

משתמש ותיק
שלו' וברכה לחברי הפורום.
אני עוסק כרגע בספר שופטים בפרקים בהם דבורה הנביאה שופטה את ישראל בעת ההיא...
רציתי לברר ענין זה שבמשך הדורות נמסר כמה פעמים הנהגת הדור בידי אשה, מה פשרו של ענין.
הלא השופטים היו מוסרי התורה מדור לדור ואשה כלל אינה מצווה בלימוד תורה, ומה עם שאר עניני ההנהגה ביחס אל כל כבודה בת מלך פנימה.
אשמח לדעת על כך יותר בעזרתכם.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
ר' יונה הע' יפה ראיתי בזה דברים בעבר וכעת לא עולה בזכרוני. וב"ה אשתדל לבדוק את הדברים.
אבל מה שיש להעיר -קודם שאנו מתיחסים להנהגה, מה בדבר נבואה לאישה?
ומסתבר שגם זה בכלל שאלתך.
 

אברך

משתמש ותיק
יונה בן יעקב אמר:
הלא השופטים היו מוסרי התורה מדור לדור ואשה כלל אינה מצווה בלימוד תורה

מנין לכת"ר שהשופטים היו מוסרי התורה?
עכ"פ לגבי יפתח מבואר במדרש שהיה עם הארץ (ויקרא רבה בחקותי פרשה לז אות ד, קהלת רבה פרשה י אות [ט"ו]), ובמשנת רבי אליעזר (פרשה י עמוד 195) קשה היא גסות הרוח, שלא נתחייב יפתח אלא מפני גסות רוחו, שלא רצה לילך אחר פנחס.
 

אור זרוע

משתמש ותיק
הרמב"ם (מלכים א, ה) כותב: אין מעמידין אשה במלכות שנאמר עליך מלך ולא מלכה, וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש.
האגרות משה (יו"ד ב, מד) כותב שלא מצא מקור לדבריו. וראה שם בסימן מה בד"ה ועתה נעיין לדיון על דבורה הנביאה בדברי הראשונים, ואעתיק קטע שלם (למרות חוסר הנוחות), אולי יהיה בזה תועלת:
ועתה נעיין בהענין ממש מה שהביא כתר"ה מרמב"ן ורשב"א ריש שבועת העדות דג"כ סברי כהרמב"ם שלכל משימות פסולות נשים לא נזכר זה בדבריהן אלא דהוקשה להו על דבורה שהיתה מתנהגת כדין מלכה שכל השופטים היה להם דין מלך והקושיא ואף על גב דאמרינן בספרי לא קאי על מה שהיתה דנה דלישב בדין לא הוי כלל באיסור דמינוי אלא כשנתמנה להיות משופטי העיר אך הוא מדין אחר שאשה פסולה לדון כשם שפסולה להעיד וע"ז תירץ הרמב"ן דלא דנה כלל ושפטה את ישראל פירושו שהנהיגה את ישראל שעל פיה ובעצתה היו נוהגין זע"ז כדין מלכה, והקשה ע"ז קושיא אחרת דא"כ פסולה מהא דספרי מלך ולא מלכה ותירץ שלא מינוה למלכה אלא ששמעו לדבריה כמו למלכה. ואח"כ תירץ על הקושיא דפסולה לדון א"נ מקבלין היו דבריה ברצונם היינו שלא בכפיה והפסול לדון אינו עצם הפס"ד אלא הכפיה. וא"כ איתא ברמב"ן הדרשא דספרי רק על מלך ולא מלכה ולא נזכר שאר משימות. וממש כן הוא ברשב"א, אך בתירוץ שני יש חלוק שהוא תירץ שהיו מקבלין אותה כדרך שאדם מקבל אחד מן הקרובים שהוא אף לכפיה. ומזה ראיה קצת שלשאר משימות כשרה אשה דהא משמע שלא בכל פעם היו צריכים לקבלה להרשב"א אלא כוונתו כמו שכתבו התוס' בשבועות דף כ"ט ובגיטין דף פ"ח ובב"ק דף ט"ו שקבלו אותה עליהם משום שכינה והוסיף הרשב"א באור דאף שהיתה נביאה מ"מ לא נתכשרה בזה אלא בשביל זה קבלוה וההכשר הוא כמו שיכולין לקבל פסולין, וא"כ יקשה דנהי שמתורץ הא דפסולה לדון מ"מ הא כיון שקבלוה עליהם לקביעות יש לאסור מאיסור פסול אשה לכל משימות וע"ז מתורץ דקבלוה עליהם דכל מינוי הוא בקבלה ורצון שאסור אלא צריך לומר דסובר הרשב"א דאשה כשרה לכל מינויין ורק למלכות פסולה. ואף אם נדחוק לפרש ברשב"א דבכל פעם קבלו בע"ד אותה עליהם לדין זה שאין בזה ענין מינוי וליכא ראיה מרשב"א מ"מ מתוס' הוא ראיה ברורה מג' מקומות אלו שסברי דאשה כשרה לכל משימות לבד ממלכות ומסתבר שגם הרשב"א סובר כן. ועיין ברא"ש ר"פ שבועת העדות שכתב נמי בתירוץ ב' דמשום הנבואה קבלוה עליהם כתוס' בג' המקומות וא"כ סובר ג"כ דכשרה לכל משימות לבד ממלכות. והר"ן שבועות /דף כ"ט/ הוא ממש כדברי הרשב"א וא"כ מסתבר שגם הוא סובר כן אך שליכא ראיה ברורה מהר"ן כמו שכתבתי להרשב"א אבל להיפוך שפסולה לשאר משימות ודאי ליכא ראיה מהר"ן ורשב"א.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
אברך אמר:
יונה בן יעקב אמר:
הלא השופטים היו מוסרי התורה מדור לדור ואשה כלל אינה מצווה בלימוד תורה

מנין לכת"ר שהשופטים היו מוסרי התורה?
עכ"פ לגבי יפתח מבואר במדרש שהיה עם הארץ (ויקרא רבה בחקותי פרשה לז אות ד, קהלת רבה פרשה י אות [ט"ו]), ובמשנת רבי אליעזר (פרשה י עמוד 195) קשה היא גסות הרוח, שלא נתחייב יפתח אלא מפני גסות רוחו, שלא רצה לילך אחר פנחס.

הערה יפה.
אלא"כ נאמר שחלוק יפתח בדינו, שלא מצינו שהיה נביא ואילו דבורה היתה נביאה, וממילא על נביא מסתבר לומר שהוא בין מוסרי התורה.
(ותחל רוח ה' לפעם בו" -לא מכתיר בשם נביא כשם שאביו של שמשון לא היה נביא)
 

שואל ומשיב

משתמש ותיק
אברך אמר:
יונה בן יעקב אמר:
הלא השופטים היו מוסרי התורה מדור לדור ואשה כלל אינה מצווה בלימוד תורה

מנין לכת"ר שהשופטים היו מוסרי התורה? .
הנביאים היו מוסרי התורה כמבואר בתחילת מסכת אבות.
וע''ע תוס' גיטין פח: ד''ה ''ולא לפני'' שתי' ב' תי'.
 

אברך

משתמש ותיק
שואל ומשיב אמר:
אברך אמר:
יונה בן יעקב אמר:
הלא השופטים היו מוסרי התורה מדור לדור ואשה כלל אינה מצווה בלימוד תורה

מנין לכת"ר שהשופטים היו מוסרי התורה? .
הנביאים היו מוסרי התורה כמבואר בתחילת מסכת אבות.
לא בהכרח שכל הנביאים היו מוסרי התורה.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
אברך אמר:
לא בהכרח שכל הנביאים היו מוסרי התורה.

רמב"ם בהקדמה לספר יד החזקה כתב בזה"ל-
רבנו הקדוש חיבר המשנה. ומימות משה רבנו ועד רבנו הקדוש, לא חיברו חיבור שמלמדין אותו ברבים, בתורה שבעל פה. אלא, בכל דור ודור, ראש בית דין, או נביא, שהיה באותו הדור, כותב לעצמו זכרון השמועות ששמע מרבותיו, והוא מלמד על פה לרבים.

ובנוגע לשאלה איך שייך נבואה אצל אישה עיין מש"כ הרמב"ם בתואר שם נביא. והשאלה לענ"ד קצת מתחזקת.
רמב"ם יד החזקה - הלכות יסודי התורה פרק ז
ולא כל העושה אות ומופת מאמינים לו שהוא נביא אלא אדם שהיינו יודעים בו מתחלתו שהוא ראוי לנבואה בחכמתו ובמעשיו שנתעלה בהן על כל בני גילו והיה מהלך בדרכי הנבואה בקדושתה ובפרישותה ואח"כ בא ועשה אות ומופת ואמר שהאל שלחו מצוה לשמוע ממנו ע"כ.
 

איש מפי איש

משתמש ותיק
יש תשובה של האגרות משה שמדבר בעניין בבהירות כדרכו זיע"א.
מחלק בין ראש ישיבה למשגיח לדיין וכו' עיי"ש לא זכור לי המיקום המדוייק אבל תחפש באגרות משה.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
@ אור זרוע העתיק כאן תשובת (אגרות משה יו"ד ב, מד) אולם בכל הנוגע למסירת התורה ר' משה פיינשטיין לא דן בזה במישרין, אך משום דין מלכות, ולענין אישה בדין.
 

ברית מלח

משתמש רגיל
אחרי התירוץ של התוס' בב"ק טו ובשבועות כט, מבואר (ע"פ תי' זה) שלא הייתה שופטת בגלל תורתה אלא בגלל נביאותה.
 

ברית מלח

משתמש רגיל
בב"ק: ומדכתיב (שופטים ד) והיא שפטה את ישראל בדבורה אין להביא ראיה דאשה כשירה לדון דשמא היו מקבלין אותה עליהם משום שכינה
שבועות: והיא שפטה את ישראל איכא למימר שהיתה מלמדת להם הדינים א"נ לפי שהיתה נביאה היו מקבלים אותה עליהם
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
מה שהזכרת אלו ד' האגרו"מ שציינו כבר למעלה שם דן בענין אם אישה כשרה לדון ומצטט ד' תוס ועומד עליהם.
השאלה שלא נפתרת בד' האגו"מ הנ"ל בכל הנוגע -ללימוד ומסירת תורה מפי האישה.
(זאת לפ"ד הרמב"ם שצויין לעיל שכל נביא העביר את התורה לבני דורו)
 

שואל ומשיב

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
.
אבל מה שיש להעיר -קודם שאנו מתיחסים להנהגה, מה בדבר נבואה לאישה?
ומסתבר שגם זה בכלל שאלתך.
אם הבנתי נכון את השאלה,
הגמ' במגילה יד. מביאה שבע נשים שהיו נביאות.


החומת אנך כותב שמה ששפטה את ישראל היתה הוראת שעה, ומדויק ג''כ במילים ''בעת ההיא'',
מסתבר ג''כ שאם נצרכו להוראת שעה ז''א שלא היה גבר שישוה לה,
סביר להניח מטעם זה שהיא היתה מוסרת התורה בדור הזה.
 

י.א.ל

משתמש ותיק
שלום לחברי הפורום,
אולי יש כאן ב' ענינים
מצינו נביאות הרי האמהות היו נביאות ולא עוד אלא שהיתה נבואתן לעיתים גדולה מן האבות[שרה ]וכן רבקה כאשר נאמר לה דברי עשיו לאביו יצחק,ואולי גם אסתר היתה נביאה
אבל הנהגת הדור אולי זה ענין אחר ושם לא שיך הנהגה של אישה.
ברוריה אשתו של רבי מאיר היתה חכמה,ומוסרת שיעורים,וכן בנות צלפחד ע' רשי שחכמות היו
 

ישי בן ישראל

משתמש ותיק
ידוע על נשים שהיו מלמדות תורה ברבים, והדוגמא הידועה, המובא בתשובת מהרש"ל (נד' בהגה לסכ"ט) המספר על זקנתו "...הרבנית מרת מרים בת הגאון מהור"ר שלמה שפירא..." ש"תפסה ישיבה כמה ימים ושנים וישבה באוהל וילון לפניה ואמרה הלכה לפני בחורים מופלגים..."

מה שכתב יא"ל שברוריה לימדה תורה, נא לציין המקור, כי בגמרא פסחים מסופר רק שלמדה.

עוד יצויין אגב הדיון במנהיגותה הנדירה של דבורה, דברי הזוה"ק פ' ויקרא: "...כך דבורה היא שופטה את ישראל בעת ההיא ווי לדרא דלא אשתכח בהו מאן דדאין לעמא אלא חד נוקבא...", מבואר שהיה בזה הכרח מחמת שפלות הדור, ובמקו"א בדבחז"ל (כמדומה ילקו"ש) מבואר שלא היו בדור תלמידי חכמים.
 

יונה בן יעקב

משתמש ותיק
פותח הנושא
אם הבנתי נכון שלשה ענינים לפנינו: נבואה לאשה, הנהגה ע"י אשה, ומסירת התורה ולימוד מפי אשה.
בענין הנבואה הובאו דברי הגמ' במגילה שבע נביאות וכו'.
בענין ההנהגה מבואר בתשו' האגר"מ מן הראשונים שרק שמעו לדבריה כמו מלכה, ולהתוס' בשבועות כ"ט. הוא משום שכינה ומסתמא משום שהיתה נביאה.
בענין מסירת התורה, לתי' קמא בתוס' בשבועות מבואר שהיתה מלמדת להם הדינים ונשמע שהיתה ממוסרי התורה, וזה קשה שאשה שאינה מצווה בזה תהיה בשלשלת מוסרי התורה, מה פשר הענין.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
י.א.ל אמר:
שלום לחברי הפורום,
אולי יש כאן ב' ענינים
מצינו נביאות הרי האמהות היו נביאות ולא עוד אלא שהיתה נבואתן לעיתים גדולה מן האבות[שרה ]וכן רבקה כאשר נאמר לה דברי עשיו לאביו יצחק,ואולי גם אסתר היתה נביאה
אבל הנהגת הדור אולי זה ענין אחר ושם לא שיך הנהגה של אישה.
ברוריה אשתו של רבי מאיר היתה חכמה,ומוסרת שיעורים,וכן בנות צלפחד ע' רשי שחכמות היו

ר' י.א.ל ראיתי מה שכתבת לחלק. אבל בפרקי התנ"ך עולה תמונה ברורה, שדבורה מלבד מה שהיתה נביאה הייתה גם מנהיגה של כלל ישראל, בשונה משאר ו' הנביאות שאך התנבאו אבל לא הנהיגו.
ומש"כ ברוריה וכו', נכון מאד, (עיין מש"כ הרמ"ע מפאנו - ספר גלגולי נשמות - אות ב שהיתה מלמדת ומש"כ השל"ה הק'- תורה שבעל פה - (כב) כללי יחוסי החכמים (ט) שהיתה גדולה כאחד התנאים וחולקת עמהם כד' השל"ה שם) ועם זאת יש חילוק בין ברוריה לנביא האחראי להעביר ולמסור את התורה לדור שלם. כמש"כ הרמב"ם בהקדמה לספר יד החזקה כתב בזה"ל- רבנו הקדוש חיבר המשנה. ומימות משה רבנו ועד רבנו הקדוש, לא חיברו חיבור שמלמדין אותו ברבים, בתורה שבעל פה. אלא, בכל דור ודור, ראש בית דין, או נביא, שהיה באותו הדור, כותב לעצמו זכרון השמועות ששמע מרבותיו, והוא מלמד על פה לרבים.

מש"כ בענין האמהות ראה מש"כ המהרש"ל הובא בשפת"ח -בראשית פרק כט פסוק לד בזה"ל-
(ט) וא"ת והא בפרק קמא דמגילה (יד.) לא חשיב אלא שבע נביאות שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, וחולדה, ואסתר. וי"ל דהתם חשבו מה שהקרא מעיד עליהן, ושרה הקרא מעיד עליה דכתיב (לעיל כא, יב) כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, מלמד שאברהם היה טפל לשרה בנביאות וכן כולם, אבל גבי אמהות לא מצינו שהיו מתנבאות, כי אפשר לפרש הקרא דהכא כפשוטו. ומהרש"ל פירש שהאמהות לא היו מתנבאות כי אם על עצמן שהיו יודעות מה שיבוא עליהן, אבל מה שיבוא לעתיד על האחרים לא היו יודעות, משום הכי לא חשב אותם בכלל שאר נביאות:
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
ישי בן ישראל אמר:
ידוע על נשים שהיו מלמדות תורה ברבים, והדוגמא הידועה, המובא בתשובת מהרש"ל (נד' בהגה לסכ"ט) המספר על זקנתו "...הרבנית מרת מרים בת הגאון מהור"ר שלמה שפירא..." ש"תפסה ישיבה כמה ימים ושנים וישבה באוהל וילון לפניה ואמרה הלכה לפני בחורים מופלגים..."

מה שכתב יא"ל שברוריה לימדה תורה, נא לציין המקור, כי בגמרא פסחים מסופר רק שלמדה.

עוד יצויין אגב הדיון במנהיגותה הנדירה של דבורה, דברי הזוה"ק פ' ויקרא: "...כך דבורה היא שופטה את ישראל בעת ההיא ווי לדרא דלא אשתכח בהו מאן דדאין לעמא אלא חד נוקבא...", מבואר שהיה בזה הכרח מחמת שפלות הדור, ובמקו"א בדבחז"ל (כמדומה ילקו"ש) מבואר שלא היו בדור תלמידי חכמים.
נקודת השאלה כאן אינה אם לימדה או למדה. אלא האם מסירת התורה נעשתה על פיה, ובזה מצינו דברים ברורים במש"כ השל"ה הק'- תורה שבעל פה - (כב) כללי יחוסי החכמים (ט) שהיתה ברוריה גדולה כאחד התנאים וחולקת עמהם עיי"ש. ואחר שמצינו שנחלקת עם התנאים ועפ"ז מוכרעים דיני תורה, בזה שאלת ר' יונה הנ"ל קמה ונצבת לענ"ד.
ומסתמא כוונתך להעמיד דברים על דיוקם. ובזה באמת לא מצינו להדיא בש"ס שהיתה מלמדת (אלא"כ נחשיב את הגמ' ברכות יתמו חטאים או מה שהעירה לר"י וכו') והצדק עימך. אמנם עיין מש"כ הרמ"ע מפאנו - ספר גלגולי נשמות - אות ב שהיתה מלמדת את שלמה עיי"ש. ויש"כ ע"ד הזוהר שציינת.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
יונה בן יעקב אמר:
אם הבנתי נכון שלשה ענינים לפנינו: נבואה לאשה, הנהגה ע"י אשה, ומסירת התורה ולימוד מפי אשה.
בענין הנבואה הובאו דברי הגמ' במגילה שבע נביאות וכו'.
בענין ההנהגה מבואר בתשו' האגר"מ מן הראשונים שרק שמעו לדבריה כמו מלכה, ולהתוס' בשבועות כ"ט. הוא משום שכינה ומסתמא משום שהיתה נביאה.
בענין מסירת התורה, לתי' קמא בתוס' בשבועות מבואר שהיתה מלמדת להם הדינים ונשמע שהיתה ממוסרי התורה, וזה קשה שאשה שאינה מצווה בזה תהיה בשלשלת מוסרי התורה, מה פשר הענין.
ר' יונה יישר כח על סיכום הדברים מכל העולה בצורה מתומצתת וברורה.
ובענין מה שהערת על הענין של מסירת התורה ובלשונך "וזה קשה שאשה שאינה מצווה בזה תהיה בשלשלת מוסרי התורה מה פשר הענין" בזה היה אפשר ליישב מש"כ @שואל ומשיב בשם החיד"א שהיתה הוראת שעה לענין מה ששפטה והסיק (שו"מ) שכך גם לענין מסירת התורה
שואל ומשיב אמר:
החומת אנך כותב שמה ששפטה את ישראל היתה הוראת שעה, ומדויק ג''כ במילים ''בעת ההיא'',
מסתבר ג''כ שאם נצרכו להוראת שעה ז''א שלא היה גבר שישוה לה,
סביר להניח מטעם זה שהיא היתה מוסרת התורה בדור הזה.

אמנם לדידי ראוי להוסיף ולחזק את הקו' הנ"ל לפי ד' הרמב"ם בהק' ליד החזקה שהוזכר לעיל. שם כתב בזה"ל-
רבנו הקדוש חיבר המשנה. ומימות משה רבנו ועד רבנו הקדוש, לא חיברו חיבור שמלמדין אותו ברבים, בתורה שבעל פה. אלא, בכל דור ודור, ראש בית דין, או נביא, שהיה באותו הדור, כותב לעצמו זכרון השמועות ששמע מרבותיו, והוא מלמד על פה לרבים.
והניחא לענין הנהגה ונבואה שקיבלה דבורה מהטעמים שהוזכרו, אולם בדבר מסירת התורה, שמתחילה ונגמרית בקבלה מפי הרב, א"כ דבורה ממי ומתי קבלה זכרון שמועות התורה. וצ"ב.
 

יודי 148

משתמש רגיל
תנא דבי אליהו רבה פרק ט' עונה על שאלה זו
ודבורה אשה נביאה אשת לפידות היא שופטה את ישראל בעת ההיא (שופטים ד) וכי מה טיבה של דבורה שהיא היתה שופטת את ישראל בעת ההיא ומתנבאה עליהם והלא פנחס בן אלעזר היה בימים ההם, מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ בין ישראל בין עכו"ם בין איש בין אשה בין עבד ובין שפחה הכל לפי המעשה שהוא עושה כך רוח הקודש שורה עליו.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
בפשטות י"ל שהוא מדין 'הוראת שעה' (ראה רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ט ה"ג ואילך).

שו"ר שכבר נז' לעיל. עכ"פ אוסיף דבר פשוט: ברור שלמדה תורה מאלו שלפני', ולו מפני תנאי הנבואה שבהל' יסוה"ת רפ"ז.
ההיתר בזה י"ל ג"כ שהוא בהוראת שעה, או עכ"פ מצד 'עת לעשות'.
 
חלק עליון תַחתִית