מתוך המכלול
https://www.hamichlol.org.il/%D7%9C%D7%A9%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%93%D7%A9
לשון הקודש באגדה
לשון שבה דיבר ה'
הראשונים הציעו נימוקים שונים לכך שדווקא לשוננו היא "לשון הקודש". הרמב"ן הציע נימוק המבוסס על השימוש שנעשה בשפה זו:
"וכן הטעם אצלי במה שרבותינו קוראין לשון התורה "לשון הקודש", שהוא מפני שדברי התורה והנבואות וכל דברי קדושה כולם בלשון ההוא נאמרו. והנה הוא הלשון שהקב"ה יתעלה שמו מדבר בו עם נביאיו ועם עדתו, "אנכי" ו"לא יהיה לך" ושאר דברות התורה והנבואה, ובו נקרא בשמותיו הקדושים א-ל, אלקים, צבאות, ושד-="י, ויו"ד ה"א, והשם הגדול המיוחד, ובו ברא עולמו, וקרא שמות שמים וארץ וכל אשר בם, ומלאכיו וכל צבאיו לכולם בשם יקרא מיכאל וגבריאל בלשון ההוא, ובו קרא שמות לקדושים אשר בארץ: אברהם יצחק ויעקב ושלמה וזולתם.
— פירוש הרמב"ן לספר שמות, ל, יג
השל"ה הקדוש (בהקדמת תולדות אדם בבית המקדש) כתב שלא הבין דבריו של הרמב"ן, שהוא לא תירץ רק למה אינו קורין לשונינו לשון הקודש, אבל עדיין קשה למה באמת בחר ה' יתברך בלשון זה וקידש אותו. וכתב על זה רבי צדוק (אור זרוע לצדיק - מאמר על מהות לשון הקודש) ואני אומר זה אינו קושיא כלל כי אילו בחר בלשון אחר, היה כמו כן שואל למה בלשון זה? ובהכרח צריך שיבחר באיזה לשון! וכיוצא תמצא במורה נבוכים (חלק ג' פרק כ"ו) עיין שם. והשאלה היא רק למה נקרא אנחנו לשונינו קדוש, והיתה התשובה של הרמב"ן מפני שבו דיבר ה' ולכן נתקדש, כעניין בית המקדש מפני שבו ה', ואילו היה דבר ה' בלשון אחר היה באמת אותו הלשון קדוש. אבל כך הוא! שבלשון זו דיבר ה' ! ולכן נתקדש לשון ההוא בקדושתו.[10]
לשון נקייה
הרמב"ם נימק את העדפת בתכונות פנימיות המאפיינות את שפה זו, שאין בשפה מילים בלתי צנועות (בספרו מורה נבוכים שנכתב בערבית יהודית):
יש לי גם הנמקה מדוע נקראת לשוננו זאת בשם לשון הקודש. ואל נא יחשבו שאלה דברים בטלים מצדנו או טעות. אלא זאת אמת, כי בלשון המקודשת הזאת לא נקבע כלל שם לשתן ולצואה. לכל הדברים האלה לא נקבעו כלל בשׂפה העברית מלים המציינות אותם במשמעותן הראשונה, אלא מביעים אותם בשמות מושאלים וברמזים. הכוונה בזאת הייתה שלא ראוי להזכיר דברים אלה. לכן לא נקבעו להם שמות. אלה דברים שיפה להם השתיקה. כאשר יש הכרח להזכירם מתחבלים לכנותם בכינויים מביטויים אחרים, כמו שכאשר ההכרח מביא לעשות דברים אלה עושׂים כל מאמץ לעשׂותם בסתר.
— מורה נבוכים, חלק שלישי, פרק ח', תרגם מיכאל שורץ, אוניברסיטת תל אביב
המהר"ל חולק עליו (נתיב הצניעות, פרק ג') ואומר שהרמב"ם הפך את היוצרות, מכיון שהשפה היא קדושה, ובה נברא העולם, לכן אין בה מילים בלתי צנועות ולא להפך.
לשון עם ישראל
רבי יצחק בן משה הלוי מנמק שלשון עברי נקרא לשון הקודש על שם עם ישראל או על שם ארץ ישראל:
הנה מפני זה אני חושב שאמנם נקרא הלשון העברי לשון הקדש לפי שהוא לשון העם הנקרא קדש, אמר קדש ישראל לה' (ספר ירמיה, פרק ב', פסוק ג'), ונקרא גם כן זרע קדש. והוא אשר ידבר בה בארץ הנקראת קדש כי בהר קדשי (ספר יחזקאל, פרק כ', פסוק מ'), להר צבי קדש (ספר דניאל, פרק י"א, פסוק מ"ה), ערי קדשך (ספר ישעיה, פרק ס"ד, פסוק ט'). ולזה נקראת הלשון הזה לשון הקדש... ונכון הוא לקראו "לשון ישראל" או "לשון ארץ ישראל", ולפי שמלת קדש כוללת שניהם לזה נקרא סתם לשון הקדש.