האם יש ענין לישראל לא להטמא למת

דוד חיים

משתמש ותיק
הנה בתורה נאמר לכהנים שלא יטמאו למתים, ובפשוטו נראה שיש חסרון בזה, וא"כ יש מקום לומר שישנה מעלה להמנע מזה גם לישראל, וכהנים לרוב מעלתם נאסרו בזה, משא"כ ישראלים.
וכמדו' שראיתי על האבני נזר שנהג בזה.
וענין זה שייך לעוד דברים מסוג זה כגון גרושה ואלמנה, ומצאנו בישראלים שנהגו לאכול חולין על טהרת הקדש, ולכאו' מטעם זה.
 

אברהם העברי

משתמש ותיק
עי' רש"י ויקרא יא ח
"ובנבלתם לא תגעו" - יכול יהו ישראל מוזהרים על מגע נבלה תלמוד לומר אמור אל הכהנים וגו' (ויקרא כא) כהנים מוזהרין ואין ישראל מוזהרין קל וחומר מעתה ומה טומאת המת חמורה לא הזהיר בה אלא כהנים טומאת נבלה קלה לא כ"ש ומה ת"ל לא תגעו ברגל (ר"ה יז) זהו שאמרו חייב אדם לטהר עצמו ברגל
נ"ב - אכילת חולין בטהרה הוא דין גמור מדרבנן שאסור לטמאות חולין בא"י
 

דוד חיים

משתמש ותיק
פותח הנושא
rk1234 אמר:
ועין ברמב"ן שם שחלק
יישר כחו, וראה רמב"ן קדושים יט, ב וכן יפריש עצמו מן הטומאה אע"פ שלא הוזהרנו ממנה בתורה כמו שהזכירו (חגיגה יח) בגדי עם הארץ מדרס לפרושים. ויל"ע עוד בכל דבריו שם.
 

רימון

משתמש ותיק
דמאי פ"ב מ"ג מבואר שכדי להיות חבר לדעת ר' יהודה צריך לקבל שלא לטמאות למתים.
פרק ב - משנה ג

הַמְקַבֵּל עָלָיו לִהְיוֹת חָבֵר {ה}, אֵינוֹ מוֹכֵר לְעַם הָאָרֶץ לַח וְיָבֵשׁ, וְאֵינוֹ לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ לַח, וְאֵינוֹ מִתְאָרֵח אֵצֶל עַם הָאָרֶץ, וְלֹא מְאָרְחוֹ אֶצְלוֹ בִּכְסוּתוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף לֹא יְגַדֵּל בְּהֵמָה דַקָּה, וְלֹא יְהֵא פָרוּץ בִּנְדָרִים וּבִשְׂחוֹק, וְלֹא יְהֵא מִטַּמֵּא לְמֵתִים, וּמְשַׁמֵּשׁ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. אָמְרוּ לוֹ, לֹא בָאוּ אֵלּוּ לַכְּלָל:
 

דוד חיים

משתמש ותיק
פותח הנושא
רש"י חולין ב, ב כתב: שנעשו על טהרת קדש - דקבל עליה לאכול בטהרת קדש שרוצה להרגיל עצמו בטהרת קדשים שאם יאכל שלמים או תודה יהא בקי בשמירתן:
וראה בתוס' שם ד"ה טמא: טמא בחולין מאי למימרא. ואע"ג דאסור לגרום טומאה לחולין שבא"י היינו דוקא בפירות דשייכא בהו תרומה אבל בשר לא ואפילו יהא אסור לטמאות גופו באוכלין טמאין כדדרשינן והתקדשתם והייתם קדושים אזהרה לבני ישראל שיאכלו חוליהן בטהרה מכל מקום יכול לטמאותן ולאוכלן בימי טומאתו:
 

דוד חיים

משתמש ותיק
פותח הנושא
ראה מגן אברהם קכח, א: ועי"ל דמצינו פ"י דעירובין דר"י סבר אף על גב דכתיב דבר אל בני ישראל וסמך ולא בנות ישראל מ"מ רשות לנשים לסמוך, א"כ ס"ל ג"כ אף על גב דכתיב דבר אל אהרן וכו' מ"מ רשות לזר לישא כפיו...
ונראה מדבריו דזר שנושא כפיו, הוי כמו נשים סומכות רשות שמקיימים מצוה בזה.
 

דוד חיים

משתמש ותיק
פותח הנושא
ראיתי כעת בספר המצוות לרמב"ם עשה לז שכתב: מאחר שמנעם הכתוב מלהתטמא למת בלבד, כדי לכבדם,
ומבואר דטעם איסור הטומאה למת לכהנים הוא לכבדם, ולא מפני טעם הטומאה שיש בזה ולרוב קדושתם, ולכאו' א"כ אין מקום לישראל לנהוג כן, וצ"ע.
 

דוד חיים

משתמש ותיק
פותח הנושא
רימון אמר:
דמאי פ"ב מ"ג מבואר שכדי להיות חבר לדעת ר' יהודה צריך לקבל שלא לטמאות למתים.
פרק ב - משנה ג
ראיתי במשנה ראשונה שם שהעיר בזה שלא מצאנו שלחבר ייאסר להטמא למתים, וכתב דקאי רק על ע"ה המקבל דברי חברות שאינו בקי בהלכות חציצה וטבילה, ולכן החמירו עליו. [ואף ששאר הדינים נאמרו גם על חברים ת"ח]. והוסיף שנקטו טומאת מת לרבותא אף שיש מצוה לקוברן, ויעו"ש. אכן להאמור כאן אולי יש מקום לפרש כפשוטו.
 

דוד חיים

משתמש ותיק
פותח הנושא
דוד חיים אמר:
וכמדו' שראיתי על האבני נזר שנהג בזה.
מש"כ משם האבני נזר כעת ראיתי בשם משמואל תרעב שהביא מנהגו בזה, וראה אביר הרועים (תולדות חיי האבני נזר) ח"א סי' קלג ואילך. ואולי יש עוד צדיקים שנהגו כן.
 

דוד חיים

משתמש ותיק
פותח הנושא
הנה בנזיר יש לו מעלה שלא יטמא למת. הרי ששייך בכל אחד ענין זה. [אכן אולי הענין שגם לקרוביו אינו מטמא, דאינו שייך להם כקרוב, ראה חינוך מצוה שעו].
 

אהרן פישר

משתמש ותיק
דוד חיים אמר:
ראה מגן אברהם קכח, א: ועי"ל דמצינו פ"י דעירובין דר"י סבר אף על גב דכתיב דבר אל בני ישראל וסמך ולא בנות ישראל מ"מ רשות לנשים לסמוך, א"כ ס"ל ג"כ אף על גב דכתיב דבר אל אהרן וכו' מ"מ רשות לזר לישא כפיו...
ונראה מדבריו דזר שנושא כפיו, הוי כמו נשים סומכות רשות שמקיימים מצוה בזה.

לכאורה יש חילוק בין עשה ללא תעשה.

לגוף הנידון, ייש"כ לכל החברים על התגובות מלאות תוכן.

לענין ה"ענינים" שבו לכאורה מצינו איזהו בן עולם הבא, א' מהדברים אוכל בטהרה, הלא כן?

ועוד מ"ש החיד"א (כמדומני) שודאי האר"י התטהר באפר פרה ע'י אליהו
 

אהרן פישר

משתמש ותיק
דוד חיים אמר:
אהרן פישר אמר:
לכאורה יש חילוק בין עשה ללא תעשה.
ייש"כ.
לא בהכרח, דגם ל"ת יש חסרון בזה לכולם, ובעשה תועלת.

מצינו מעלה של אינו מצווה ועושה בלאוים, שאשה לא תקיף את הראש, בטומאה לכאורה עצם הטומאה באמת שייך גם לישראלים, הם מתטאמים ואסורים להיכנס למקדש וכו', ? יש לי בראש שיש חילוק ביניהם, אולי ע"פ המהר"ל
 

דוד חיים

משתמש ותיק
פותח הנושא
דוד חיים אמר:
הנה בנזיר יש לו מעלה שלא יטמא למת. הרי ששייך בכל אחד ענין זה.
ולכאו' לרמב"ם הנ"ל דמדין הכבוד יל"ע. ויותר נראה דהענין הוא מטעם טומאה. [ויל"ד באופן שטמא, אכן גם כהן טמא אסור להטמאות למת, מלבד דעת הראב"ד כמדו', ויל"ע].
אכן באמת בקראי נראה דאיסור הטומאה לנזיר הוא לא הנזירות שבו, אלא כיון שנעשה קדוש נאסר להטמא למת, וצ"ע.
 

הכהן

משתמש ותיק
לכאו' אין קשר לאכילת חולין בטהרה, כי גם לכהן אין שום איסור להיטמא לשרץ.
 

דוד חיים

משתמש ותיק
פותח הנושא
הכהן אמר:
לכאו' אין קשר לאכילת חולין בטהרה, כי גם לכהן אין שום איסור להיטמא לשרץ.
צודק.
אכן הכוונה שיתרחק מן הטומאה, וכמו שהובא מהרמב"ן ר"פ קדושים ראה לעיל.
וכן י"ל ממה שהזהירה התורה לענין תרומה לאכול בטהרה, יש מעלה שאכילתו תהיה בטהרה.
 

דוד חיים

משתמש ותיק
פותח הנושא
הכהן אמר:
כי גם לכהן אין שום איסור להיטמא לשרץ.
ביחזקאל מד, לא אמרו כל נבילה וטריפה לא יאכלו הכהנים וברד"ק שם כתב:
כל נבלה וטרפה. כמו שאמר בתורה נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה אע"פ שישראל גם כן מוזהרין עליה הכהנים מוזהרין יותר מפני הטומאה לפי שהם תמיד במקדש לכך הם מוזהרין יותר על הטומאה מישראל ולפיכך אמר לא יאכלו הכהנים ואמר לא יאכלו ולא אמר ולא יגעו כי יש נבלה שאינה מטמאה אלא בבית הבליעה והיא נבלת עוף טהור ורז"ל אמרו לפי שהותרה להם מליקת חטאת העוף שהיא נבלה וטרפה יכול יהא מותרין גם כן בשאר נבלות וטריפות לפיכך הוזהרו עליהם:
וא"כ יש אזהרה מיוחדת להטמא לכהנים, ואולי גם בשרץ, אף שאינו איסור, וצ"ע.
וראה עוד יחזקאל ה, יד וברד"ק שם.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
דוד חיים אמר:
הנה בתורה נאמר לכהנים שלא יטמאו למתים, ובפשוטו נראה שיש חסרון בזה, וא"כ יש מקום לומר שישנה מעלה להמנע מזה גם לישראל, וכהנים לרוב מעלתם נאסרו בזה, משא"כ ישראלים.
וכמדו' שראיתי על האבני נזר שנהג בזה.
וענין זה שייך לעוד דברים מסוג זה כגון גרושה ואלמנה, ומצאנו בישראלים שנהגו לאכול חולין על טהרת הקדש, ולכאו' מטעם זה.
לפי הפשט אין שום ענין, והוי כבונה מעקה בפחות מי' טפחים.
 
 

אבוקה כנגדו

משתמש ותיק
האחרונים עמדו דאי נימא לכאו' כמו הפשטות שאין שום איסור להיטמאות, א"כ מה שייך מ"ד טבילה בזמנה מצוה, מאחר שמיד אחר הטבילה יכול שוב לטמאות א"ע ומה שייך מקום מצוה בזה?
 

דניאלי

משתמש ותיק
אברהם העברי אמר:
עי' רש"י ויקרא יא ח
"ובנבלתם לא תגעו" - יכול יהו ישראל מוזהרים על מגע נבלה תלמוד לומר אמור אל הכהנים וגו' (ויקרא כא) כהנים מוזהרין ואין ישראל מוזהרין קל וחומר מעתה ומה טומאת המת חמורה לא הזהיר בה אלא כהנים טומאת נבלה קלה לא כ"ש ומה ת"ל לא תגעו ברגל (ר"ה יז) זהו שאמרו חייב אדם לטהר עצמו ברגל
נ"ב - אכילת חולין על טהרת קודש הוא דין גמור מדרבנן שאסור לטמאות חולין בא"י
מהכ"ת
 

אברהם העברי

משתמש ותיק
זה רש"י בגיטין בסוגיא של אשת חבר ואשת ע"ה
אינני זוכר בדיוק כעת
נ"ב - תיקון טעות לא על טהרת קודש אלא בטהרה, היינו טהרת חולין.
לאכול על טהרת מע"ש, תרומה, קודש זה הידורי מצווה ומעלות בטהרה.
 

rk1234

משתמש ותיק
כן יפריש עצמו מן הטומאה, אף על פי שלא הוזהרנו ממנה בתורה,
כענין שהזכירו (חגיגה יח ב) בגדי עם הארץ מדרס לפרושים, וכמו שנקרא הנזיר קדוש (במדבר ו ח) בשמרו מטומאת המת גם כן.
רמב"ן בענין קדושים תהיו נבל ברשות התורה
 

הכותל המערבי

משתמש רשום
ידוע בשם הגר"א שלא לעלות על הקברים
אך איני יודע אם זה מטעם טומאת המת או מצד טומאת בתי הקברות שהם מקומות ששורים בהם הקליפות
 
חלק עליון תַחתִית