דחוף!!! מי יודע מה המקור???

נוריאל עזרא

משתמש ותיק
עדין אמר:
אולי ר' אליהו לופיאן
בחיפוש בה"ב ראיתי מציינים לספרו 'לב אליהו' חלק א עמ' נו(אינו מצוי אצלי)
https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=58443#p=279&fitMode=fitwidth&hlts=&ocr=%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%9D%20%D7%94%D7%93%D7%9C
בעניין זה ששבט לוי לא היו משועבדים זה נזכר במדרש שמות רבה(פרשה ה) ותנחומא שמות: "אמר ר' יהושע בן לוי שבטו של לוי פנוי היה מעבודת פרך".
 

אור החכמה

משתמש ותיק
פותח הנושא
תודה לכל המגיבים.
אבל שאלתי הייתה: היכן מופיע במדרש שעם ישראל נתן מלחמו לשבט לוי [שלא היה להם מה לאכול]?
או אולי יש למישהו מקור אחר על רעיון זה שישראל האכילו במצרים את שבט לוי.
 

נוריאל עזרא

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
תודה לכל המגיבים.
אבל שאלתי הייתה: היכן מופיע במדרש שעם ישראל נתן מלחמו לשבט לוי [שלא היה להם מה לאכול]?
או אולי יש למישהו מקור אחר על רעיון זה שישראל האכילו במצרים את שבט לוי.
אמנם לא מצאתי עדיין מדרש אבל כמה ספרים כתבו כן בשם הלב אליהו לופיאן הנ"ל  מה שכתבתי מהמדרשים על הפטור מהעבודת פרך כתבתי בדרך אגב ולא שזה מה שכתוב בלב אליהו.
 

אור החכמה

משתמש ותיק
פותח הנושא
אברך מירושלים אמר:
בספר "ביאורים להנהגות" החדש להגר"מ שטרנבוך.

פשיט"ל כן מסברא.

האם תוכלו להעלות כאן את צילום העמוד ששם זה כתוב בספר הנ"ל? או לפחות לצטט את לשונו?
תודה רבה
 

עדין

משתמש ותיק
נוריאל עזרא אמר:
אור החכמה אמר:
תודה לכל המגיבים.
אבל שאלתי הייתה: היכן מופיע במדרש שעם ישראל נתן מלחמו לשבט לוי [שלא היה להם מה לאכול]?
או אולי יש למישהו מקור אחר על רעיון זה שישראל האכילו במצרים את שבט לוי.
אמנם לא מצאתי עדיין מדרש אבל כמה ספרים כתבו כן בשם הלב אליהו לופיאן הנ"ל  מה שכתבתי מהמדרשים על הפטור מהעבודת פרך כתבתי בדרך אגב ולא שזה מה שכתוב בלב אליהו.
ה'מדרש' מופיע בכמה ספרים אולם בלי מקור מדוייק לכן נראה בדרך אפשר שהראשון להביא 'מדרש' זה הוא הלב אליהו וממנו נלקח לכל הספרים.
 
 

גוטנשטיין

משתמש חדש
בראשית [מז,כב] רק אדמת הכהנים לא קנה כי חק לכהנים מאת פרעה ואכלו את חקם אשר נתן להם פרעה.וז''ל הרמב"ן [שם] ומנהג בכל עם להיות להם חכמים מורי תורתם, ולכן הניח להם פרעה שבט לוי שהיו חכמיהם וזקניהם, והכל סיבה מאת ה', עכ''ל. וז''ל אברבנל [שם], שממה שראו ישראל את המצרים מקבלים על עצמם עול החמשית ממה שיוציאו מאדמתם, ושהיה חוק הכוהנים שמור והם חפשים מעול מלכות ואוכלים מנת המלך דבר יום ביומו, לא ירע בעיניהם כשיצוה ה' לתת המעשר ללויים ומעשר שני לעניים והיות כוהני ה' אוכלים את מתנות הכהונה. וע''ע בשמות רבה [ה], אמר ריב''ל שבט לוי פנוי היה מעבודת פרך, וכתבו המפרשים, ויודעים היו המצרים שהם חלק ה' [בר''ר ע']. וע''ע בתורת חיים [חולין צב ע''א] שזה היה מחכמת יוסף להתקין במצרים שיוכלו שבט לוי לשבת על התורה ועל העבודה במנוחה ולהתרפנס מפרעה, כי ראה ברוח קדשו את קושי השעבוד. הרי לנו כי מי שפירנס את שבט לוי במצרים זה היה פרעה בעצמו. ושמעתי כי כ''כ בעל הערוך השלחן בספר תוספת ברכה [בפ' ויגש] להדיא [ואין הספר תח''י כעת].
ובאשר לאותו 'מדרש', כפי הנראה באותה מידה שפשיטא ליה כן להגר''מ שטרנבוך מסברא [כפי שציין הרב 'אברך מירושלים'] כן י''ל שהיה פשיטא ליה להגר''א לופיאן זצוק''ל. וי''ל שסמך על מש''כ בתנא דבי אליהו [כג'] אף דוד היה משבח את יוצאי מצרים כי אפילו המצוה האחת שהיתה בידם נוח לפני הקב"ה הרבה יותר מן כמה מצות שלנו ומהו המצוה האחת שהיתה בידם שנתקבצו כולם באגודה אחת וכרתו ברית שיעשו גמילות חסדים זה עם זה וכו'. ע''ש כל הענין. אבל לעצם הנידון מי האכיל את שבט הכהנים, הרי נראה ברור מכל הנ''ל שמצרים האכילו אותם.
 

נכד האדמור זצל

משתמש רשום
האם מישהו יודע מה המקור (אם יש?) שמה שכתוב בגמ' אבן טובה היתה תלוי' בצווארו של אברהם אבינו ע"ה הכוונה שהיתה תלויה לו בצווארו אות ה'
וכן מה המקור שבאות ה' יש כל הסגולות
 

עדין

משתמש ותיק
נכד האדמור זצל אמר:
האם מישהו יודע מה המקור (אם יש?) שמה שכתוב בגמ' אבן טובה היתה תלוי' בצווארו של אברהם אבינו ע"ה הכוונה שהיתה תלויה לו בצווארו אות ה'
וכן מה המקור שבאות ה' יש כל הסגולות
בנפש חיים פלאג'י מערכת ה"א אות א, מביא קצת סגולות.
 
 

יודי 148

משתמש רגיל
נכד האדמור זצל אמר:
שבאות ה' יש כל הסגולות
ספר ליקוטי מוהר"ן - מהדורא קמא סימן נג
עִקַּר הוֹלָדָה תָּלוּי בְּהֵ"א, בִּבְחִינַת (בְּרֵאשִׁית מ"ז): "הֵא לָכֶם זֶרַע". וְאַבְרָהָם וְשָֹרָה לֹא הוֹלִידוּ, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לַהֵ"א הַזֹּאת. כִּי עִקַּר הוֹלָדָה עַל יְדֵי הַדַּעַת, בִּבְחִינַת (שָׁם ד): "וַיֵּדַע אָדָם" וְכוּ', 'וְקָטָן אֵינוֹ מוֹלִיד' (סַנְהֶדְרִין ס"ח:). וְעִקַּר הַדַּעַת, הַיְנוּ שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּדַעְתּוֹ, הַיְנוּ שֶׁיּוֹצִיא אֶת שִֹכְלוֹ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. כִּי גַּם לְקָטָן יֵשׁ דַּעַת, אֲבָל אֵצֶל הַקָּטָן עֲדַיִן הַדַּעַת בְּכֹחַ וְלֹא בְּפֹעַל, כִּי לֹא הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדַעְתּוֹ, וְלֹא הוֹצִיא אוֹתוֹ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וּמִי שֶׁהוּא שָׁלֵם בְּדַעְתּוֹ, שֶׁהוֹצִיא אוֹתוֹ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, וְהִשִֹּיג בְּדַעְתּוֹ מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְדַעַת הָאָדָם לְהַשִֹּיג בְּדַעְתּוֹ. אֲזַי הוּא קָרוֹב לְדַעַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵין חִלּוּק בֵּין דַּעַת הָאָדָם לְדַעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֶלָּא חֲמִשָּׁה דְּבָרִים כַּמּוּבָא. וְאָז דַּעְתּוֹ יוֹנֵק מִדַּעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהִיא בְּחִינַת הֵ"א, וְאָז מוֹלִיד:‏
 
חלק עליון תַחתִית