אקדים את המציאות כיצד היא פועלת [עד כמה שידוע לי]: המוכר מפרסם באתר שלהם את החפץ שהוא רוצה למכור, והקונה מזמין דרך האתר שלהם את החפץ ומשלם להם, ופעם בשבועיים הם מעבירים את הכסף למוכר. ויש שני אופנים: א. שהסחורה מגיעה למחסנים שלהם, והם מטפלים בשליחת החפץ לקונה. ב. שהסחורה נמצאת אצל המוכר, והוא שולח את החפץ לקונה, אבל מכל מקום מלבד זה הכל נעשה דרכם [דהיינו ההזמנה והתשלום].
לענין פתיחת אתר מכירות בשבת, דעת גדולי הפוסקים לאסור בזה [ראה שו"ת שבט הלוי חלק י סימן נז, וכמדומני שכן מביאים בשם הגרי"ש אלישיב ולהבחל"ח הגר"ח קנייבסקי שליט"א].
אמנם כאן לכאורה זה שונה, כי האתר אינו של היהודי, וכן המכירות נעשות על ידי הגויים שהם שלוחים של היהודי למכור, ואף במקרה שהסחורה נמצאת במחסנים שלהם, והם מתעסקים בזה בשבת, מכל מקום הם שלוחים של היהודי למכור, והרי זה כאילו יהודי נותן לגוי למכור בחנותו חפצים שלו ועל זה דיבר הרמ"א כדלהלן:
מותר לתת לאינו יהודי מעות מערב שבת לקנות לו, ובלבד שלא יאמר לו: קנה בשבת. הגה: וכן מותר ליתן לו בגדים למכור, ובלבד שלא יאמר לו למכרן בשבת (או"ח שז, ד).
וכתב במשנה ברורה: ואם יום השוק שם בשבת ובאותו מקום אינו מצוי לקנות כ"א ביומא דשוקא כמו שרגיל בעיירות קטנות הו"ל כמזכיר לו יום השבת בפירוש, בין שמבקשו לקנות עבורו או שנותן לו למכור, ואפילו בתחלת השבוע אסור, ובמקום שמצוי קצת גם בשאר ימים אין איסור אלא אם כן מזכיר בפירוש יום השבת.
ומשמע שאפילו שברוב פעמים יום השוק בשבת, וברור שימכור לו בשבת, אין איסור אם לא מזכיר בשבת.
ולענין שיתכן שהם יעבירו את הכסף בשבת לחשבון של היהודי, על זה כתב הרמ"א (שם, כב): אינם יהודים המביאים תבואה בשבת לישראל שחייבים להם, והישראל נותן לו מפתחו לאוצרו והאינו יהודי נותנו לשם ומודדים ומונים, יש מי שמתיר משום דאינו יהודי במלאכת עצמו עוסק ואינו של ישראל עד אחר המדידה, ושיחשוב עמו אח"כ [וביאר במשנה ברורה: ר"ל קודם המדידה והחשבון אינם שלו]. ולכאורה בנידון דידן הרי זה דומה למקרה הנ"ל, שהאינו יהודי חייב כסף ליהודי, והוא מעביר מחשבונו לחשבון של היהודי.
ועדיין יש לדון מצד שיתכן שיהודים יקנו שם ר"ל.
אמנם על זה כתב בשמירת שבת כהלכתה (כט, כט הערה עה) בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל לענין מכונה לממכר משקאות הפועלת בשבת במקום שרובם נכרים, "דאף דאסור ליתן מכשול ברחוב, אף שרובם נכרים, וגם אסור למכור לנכרי בגד שאבד בו שעטנז משום חששא שמא יחזור ויתננו ליהודי, ואסור אף בעיר שרובה הם נכרים, מכל מקום שאני התם שהבגד עצמו הוא גוף האיסור, מה שאין כן בנידון דידן הרי זה דומה לפרה חורשת בשביעית דקיי"ל כב"ה שביעית פ"ה מ"ח שמותר למכור ליהודי חשוד משום טעמא דאיכא למיתלי ע"ש, ולפ"ז נראה דבני"ד מעיקר הדין מותר גם אם המשתמשים במיתקן הם יהודים, כי יש לתלות שלא ישתמשו במיתקנים אלה בש"ק אלא רק לפני ואחרי שבת קודש, ומסתבר דמותר אף שהמיתקן הוא שלו וגם אין לאסור משום שכר שבת שהרי הדמים הם עבור המצרכים עכ"ד".
[ולאחרונה יש אמזון ישראל, ושם לכאורה יהיה בעיה מצד שרובם ישראל].
ואשמח לשמוע מהתלמידי חכמים כאן דעתם.