קנין חצר של קטנים

משה נפתלי

משתמש ותיק
הלכה רווחת בישראל (שו"ע חו"מ סימן רמג סעיף כג):​
קְטַנָּה זָכְתָה לָּהּ חֲצֵרָהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלָּהּ, אֲבָל הַקָּטָן אֵינוֹ זוֹכֶה עַד שֶׁתַּגִּיעַ מַתָּנָה לְיָדוֹ אוֹ עַד שֶׁיִּזְכֶּה לוֹ אַחֵר.​
בקשתי את שאהבה נפשי – הגיון משפטי להפליה בין בת לבן, בקשתיו ולא מצאתיו.​
אנא!
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
אביא את מקור הדין ולאחר מכן אנסה להסביר את הגיונו [שאינני יודע אם יספק את מר]

ב"מ דף י ב, הגמ' מביאה מחלוקת האם קטנה זוכה בחצר במציאה הנמצאת בחצרה, ויסוד הנידון אם חצר משום יד וקטנה יש לה יד או חצר מטעם שליחות וקטנה אין לה שליחות. והגמ' מביאה מקור מפורש לכך שחצר איתרבה לענין גירושין משום יד ומתרצת הגמ' גבי גט כולי עלמא לא פליגי דחצר משום ידה איתרבאי כי פליגי לענין מציאה מר סבר ילפינן מציאה מגט ומר סבר לא ילפינן מציאה מגט ואיבעית אימא בקטנה כולי עלמא לא פליגי דילפינן מציאה מגט והכא בקטן קא מיפלגי מר סבר ילפינן קטן מקטנה ומר סבר לא ילפינן קטן מקטנה ואיבעית אימא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי:

כמדומה שאין כאן הגיון משפטי לחלק בין קטן לקטנה, אלא שקטנה כיון שכך ראוי שיהא ביד הבעל לגרשה בעל כרחה [וגם על ידי חצרה] חידשה לה תורה שחצרה תשמש כידה לענין גט, ומתוך שנתחדש שחצרה משמשת כידה לענין גט שוב משמשת כיד גם לענין מציאה ומתנה, מאידך קטן לא נכנס לכל החידוש הזה.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
הצעת הסבר:
האשה, מטבעהּ, נקשרת בקשר אמיץ אל רשות היחיד שלה, וכחצרה כסינרה - כמו אדוקה ודבוקה בה, עד שנתפשׂת כיד ארוכה שלה.​
לעומתה האיש, רשותו משמשת לו למילוי צרכיו גרידא, וכמוה כאחד ממלאכיו (קרי: שלוחיו) עושי דברו.
 
חלק עליון תַחתִית