לצאת ממונית באמצע הנסיעה עקב פקק תנועה

ישראל גליס

משתמש ותיק
ראובן עלה למונית שתיקחנו ליעד מסויים. הנהג הפעיל מונה כנדרש. במהלך הנסיעה הם נקלעו ל"פקק" תנועה ארוך ומתמשך, והיות שלא נראה שהפקק הולך להסתיים בהקדם, ביקש ראובן מהנהג שיואיל בטובו לאפשר לו לרדת. אך הנהג סירב בתוקף, באומרו שאם ירד – יגרם לו הפסד כספי, כיון שאין מי שיעלה במקומו. עם מי הצדק?!

הרב ברוך שרגא פסק:
אם למרות הפקק אפשר עדיין להמשיך בנסיעה, אפילו בנסיעה איטית – אין הנוסע רשאי לרדת מהמונית באמצע הנסיעה. אך אם אין שום אפשרות להמשיך בנסיעה, כגון שהכביש נסגר לתנועה – מותר לנוסע לרדת, וישלם לנהג כפי שקבע המונה נכון לזמן ירידתו מהמונית.

ונימק

כתב מרן השלחן ערוך (חושן משפט סי' שלד ס"א): אדם ששכר פועל לשאוב מים מהנהר להשקות את שדהו, ובאמצע היום יבש הנהר והפועל לא יכל לעשות את מלאכתו, אם היה ידוע לשניהם שהנהר עלול להתייבש באמצע היום – בעל הבית פטור מלשלם, כיון שהפועל ידע שהנהר עשוי להתייבש, היה צריך להתנות עם בעל הבית מראש שישלם לו גם במקרה שהנהר יתייבש, וכיון שלא התנה עימו – בעל הבית פטור. וכן במקרה ששניהם לא ידעו שהנהר עלול להתייבש – בעל הבית נחשב אנוס, שלא היה אמור לדעת שהנהר יתייבש, והוא פטור מלשלם לפועל.

אך אם רק בעל הבית ידע שהנהר עלול להתייבש, והפועל לא ידע – חייב לשלם לפועל את כל שכרו, כיון שהיה מוטל עליו ליידע את הפועל שישנה היתכנות שהנהר יתייבש, ולהתנות עימו מראש כיצד ינהגו במקרה שכזה. וכיוון שלא נהג כך – חייב לשלם לפועל את כל שכרו.

אולם, יש להדגיש שכל האמור לעיל מתייחס למקרים שאי אפשר כלל להתקדם בנסיעה, כגון שהכביש נסגר לחלוטין, ואזי אין הנוסע חייב להישאר במונית עד שהכביש יפתח לתנועה, ממש כמו מקרה הנהר שהתייבש, שאין הפועל יכול לבצע כלל את מלאכת ההשקייה שנשכר עבורה, אך אם למרות הפקק התנועה זורמת, גם אם באיטיות, טיפין טיפין, אין הנוסע, שוכר המונית, רשאי לבטל את השכירות באמצע.

כמו כן, אם יש נוסעים אחרים שמעוניינים לעלות למונית במקומו של הנוסע, הוא רשאי לרדת ממנה אף אם התנועה זורמת באיטיות, כיון שאינו גורם לנהג נזק (אמנם זה תלוי לכאורה, שכן אם הוא אמור היה לנסוע למרחק רב יותר והללו נוסעים למקום קרוב – נמצא שהנהג מפסיד את ההפרש, אר"ז ס"ט). אלא שאין הענין מציאותי כל כך שנוסעים יעצרו מונית באמצע פקק תנועה, ולכן במידה והמונית יכולה להתקדם אט אט, והוא מתעקש לרדת, צריך הנוסע לשלם את דמי הנסיעה כולה. כמו שמבואר בשלחן ערוך (סימן שי"א סעיף ו') אודות מי ששכר ספינה להעביר סחורה למקום מסויים, והתמזל מזלו ומכר את הסחורה בהיותו בדרך, וכבר אינו צריך את הספינה. ופסק מרן שאם אין אדם אחר שישכור את הספינה – חייב לשלם על כל הנסיעה המתוכננת. וכן יש לומר כאן, שאם אין נוסעים שישכרו את המונית באמצע הפקק, והנוסע מתעקש לרדת, חייב לשלם על כל הנסיעה.

מקורות נוספים לעיון: שו"ת שמע שלמה (ח"ז חו"מ סי' ד' אות ב'), וראה עוד בשו"ת ברוך אומר (חו"מ סי' ק"ד), ובפתחי חושן (ח"ד פ"ב הערה נ"ד), ובקובץ קול התורה (חוברת נ"ב עמ' קצ"ו), ובקובץ הישר והטוב (ח"א עמ' קצ"ו), ובספר משפטי החושן (סי' של"ד, אור אפרים אות ו').
 

נדיב לב

משתמש ותיק
ישראל גליס אמר:
ראובן עלה למונית שתיקחנו ליעד מסויים. הנהג הפעיל מונה כנדרש. במהלך הנסיעה הם נקלעו ל"פקק" תנועה ארוך ומתמשך, והיות שלא נראה שהפקק הולך להסתיים בהקדם, ביקש ראובן מהנהג שיואיל בטובו לאפשר לו לרדת. אך הנהג סירב בתוקף, באומרו שאם ירד – יגרם לו הפסד כספי, כיון שאין מי שיעלה במקומו. עם מי הצדק?!

הרב ברוך שרגא פסק:
אם למרות הפקק אפשר עדיין להמשיך בנסיעה, אפילו בנסיעה איטית – אין הנוסע רשאי לרדת מהמונית באמצע הנסיעה. אך אם אין שום אפשרות להמשיך בנסיעה, כגון שהכביש נסגר לתנועה – מותר לנוסע לרדת, וישלם לנהג כפי שקבע המונה נכון לזמן ירידתו מהמונית.

ונימק

כתב מרן השלחן ערוך (חושן משפט סי' שלד ס"א): אדם ששכר פועל לשאוב מים מהנהר להשקות את שדהו, ובאמצע היום יבש הנהר והפועל לא יכל לעשות את מלאכתו, אם היה ידוע לשניהם שהנהר עלול להתייבש באמצע היום – בעל הבית פטור מלשלם, כיון שהפועל ידע שהנהר עשוי להתייבש, היה צריך להתנות עם בעל הבית מראש שישלם לו גם במקרה שהנהר יתייבש, וכיון שלא התנה עימו – בעל הבית פטור. וכן במקרה ששניהם לא ידעו שהנהר עלול להתייבש – בעל הבית נחשב אנוס, שלא היה אמור לדעת שהנהר יתייבש, והוא פטור מלשלם לפועל.

אך אם רק בעל הבית ידע שהנהר עלול להתייבש, והפועל לא ידע – חייב לשלם לפועל את כל שכרו, כיון שהיה מוטל עליו ליידע את הפועל שישנה היתכנות שהנהר יתייבש, ולהתנות עימו מראש כיצד ינהגו במקרה שכזה. וכיוון שלא נהג כך – חייב לשלם לפועל את כל שכרו.

אולם, יש להדגיש שכל האמור לעיל מתייחס למקרים שאי אפשר כלל להתקדם בנסיעה, כגון שהכביש נסגר לחלוטין, ואזי אין הנוסע חייב להישאר במונית עד שהכביש יפתח לתנועה, ממש כמו מקרה הנהר שהתייבש, שאין הפועל יכול לבצע כלל את מלאכת ההשקייה שנשכר עבורה, אך אם למרות הפקק התנועה זורמת, גם אם באיטיות, טיפין טיפין, אין הנוסע, שוכר המונית, רשאי לבטל את השכירות באמצע.


על פניו הנידון במונית דומה יותר לנהר שהתייבש לזמן מוגבל באותו היום שלאחריו שוב יזרמו המים ויוכל לבצע את מלאכת ההשקיה. ולא לנהר שהתייבש לגמרי או לכל אותו היום. שאין לפועל אפשרות לבצע את מלאכת ההשקיה אלא לארוז חפציו וללכת, אבל במונית שבעוד זמן מה יפתח הכביש, וכמו"כ הנוסע עדיין נצרך לעצם הנסיעה ושירות זה יכול לקבל מנהג המונית בעוד זמן, אולי יש חילוק בדין.
 

הצדיקים מבקשים

משתמש רגיל
איני חכם כמוכם, אך לדעתי דיון בנושא אינו מגיע למעשה ללא איזכור כללי תקנון משרד התחבורה. לא בהכרח שמקבלים כל בכתתוב שם ולא בהכרח שהם נכנסו לענין, אך זה עיקר חשוב.
 
חלק עליון תַחתִית