מה נקרא הלואה?

חיים ושלום

משתמש ותיק
אם קניתי לחברי דבר מה בבוקר,
ובצהרים שילם לי על מה שקניתי והוסיף לי קצת
האם נחשב להלוואה.
מצד אחד יש מקום לומר שנחשב להלואה כיון שמעונין שאני ישלם עבורו.
אך יש לדון שאין כאן שכר המתנת מעות שהרי יכול ומעונין להחזיר לי מיד. 
 

פרי הארץ

משתמש ותיק
השאלה היא אם נקטתם לשון מכירה שאתה מוכר לחברך שאז מותר לקונה להוסיף על המחיר או שאיירי בלשון הלוואה וכגון שלא היה לשני כסף שאז כפי שאמר "לעצמו נברא" אין כל משמעות ליכולת ההחזרה המיידית אא"כ נאמר שזה מגלה שזו מכירה ולא הלוואה שאין לזה כ"כ סברא.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
חיים ושלום אמר:
אם קניתי לחברי דבר מה בבוקר,
ובצהרים שילם לי על מה שקניתי והוסיף לי קצת
האם נחשב להלוואה.
מצד אחד יש מקום לומר שנחשב להלואה כיון שמעונין שאני ישלם עבורו.
אך יש לדון שאין כאן שכר המתנת מעות שהרי יכול ומעונין להחזיר לי מיד. 
אם אין כאן שכר המתנת המעות, זה לא אומר שזה לא הלואה אלא זה אומר אולי שאין כאן ריבית אבל הלואה ודאי יש כאן, ונותר רק לדון לשם מה הוא נת את הכסף הנותר כדי לידע אם הוא רבית.
אגב רבותי לימדוני שאדם המחזיר יותר מהחוב שלא לשם רבית אלא מחמת הנוחות כגון שהלוה כוס חד פעמית והחזיר לו אחרת יותר גדולה קצת, או שאינו יכול לפרוט כסף ולתת בדיוק לפי האגורות, דזה לא הוי רבית ושרי.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
גב רבותי לימדוני שאדם המחזיר יותר מהחוב שלא לשם רבית אלא מחמת הנוחות כגון שהלוה כוס חד פעמית והחזיר לו אחרת יותר גדולה קצת, או שאינו יכול לפרוט כסף ולתת בדיוק לפי האגורות, דזה לא הוי רבית ושרי.
הסיבה במקרה הראשון לאו דוקא קשור לנושא הנוחות, שקובע שזה שלא לשם ריבית. אלא הטעם הוא שאם זה כמעט אותו גודל אז זה נחשב בעיני הבריות כמו שהחזיר אותו דבר שלקח, ןלדןגמא אם לוה מחבירו 3 תפוחים ומחזיר לו 3 תפוחים אינו צריך למדוד ולשקול שהתפוחים שהוא מחזיר הם בדיוק באותו גודל ומשקל כמו אלו שלקח, כיון שזה נחשב שהוא החזיר אותו דבר.
אמנם אם למשל אם מישהו לוה מחבירו חבילה של טיטולים מחברה זולה ופשוטה, כאשר הוא לא היה בביתו, וכשחוזר לביתו הוא רוצה להחזיר לו חבילה מחברה יותר יקרה ואיכותית, שיש לו בביתו, והוא עושה כן בגלל שהוא לא רוצה לטרוח ללכת לחנות לקנות חבילה יותר זולה כדי להחזיר לחברו מהסוג שלקח, יש בZה איסור רבית, למרות שהוא עושה כן בגלל "נוחות". (ורק אם לוה הרק כמה טיטולים מהחברה הזולה, אז הוא לא צריך ללכת לחנות לקנות חבילה שלימה של הטיטולים הזולים כדי להחזיר כמה טיטולים זולים לחברו, כיון ששם הוא ענין של הפסד ממון), ןההבדל בין המקרה הזה למקרה של הכוסות ח"פ שהבאת הוא בגלל שבכוס חד פעמי אחד, כשמחזיר לו כוס קצת יותר גדולה זה נחשב שהחזיר אותו דבר, משא"כ כשמחזיר חבילה של טיטולים מחברה יקרה יותר זה לא נחשב שהחזיר אותו דבר אלא יותר ממה שלוה, ולא מהני בזה טעם של "נוחות".

ולגבי המקרה השני שאינו יכול לפרוט כסף ולתת בדיוק לפי האגורות, (כמובן שלא מדובר בהפרש של פחות מ10 אגורות כיון שאין אפשרות לשלם סכום מדוייק), יש בזה מחלוקת הפוסקים, המנחת יצחק אסר בכה"ג, וכן יש עוד הרבה פוסקים שאוסרים בכה"ג כיון שיש עצה לזה, שהשני יחזיר לו את העודף, ואם לא עכשיו יחזיר לו בפעם אחרת. (ובהפרש של כמה אגורת, אפשר לסכם שבפעם הבא שייתן השני צדקה בסכום של העודף שמגיע לו זה יהיה לזכותו, והוה כהחזיר לו עודף), ואם מדובר בחוב של הלואה ולא בגלל מכר, שזה יותר חמור כיון שיש בזה חשש דאורייתא, יש להחמיר כדעת המחמירים, ואו שייתן לו במדוייק או שיתן לו חברו עודף.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
ולגבי המקרה השני שאינו יכול לפרוט כסף ולתת בדיוק לפי האגורות, (כמובן שלא מדובר בהפרש של פחות מ10 אגורות כיון שאין אפשרות לשלם סכום מדוייק), יש בזה מחלוקת הפוסקים, המנחת יצחק התיר בכה"ג, אבל יש עוד הרבה פוסקים שאוסרים גם בכה"ג כיון שיש עצה לזה, שהשני יחזיר לו את העודף, ואם לא עכשיו יחזיר לו בפעם אחרת. (ובהפרש של כמה אגורת, אפשר לסכם שבפעם הבא שייתן השני צדקה בסכום של העודף שמגיע לו זה יהיה לזכותו, והוה כהחזיר לו עודף), ואם מדובר בחוב של הלואה ולא בגלל מכר, שזה יותר חמור כיון שיש בזה חשש דאורייתא, יש להחמיר כדעת המחמירים, ואו שייתן לו במדוייק או שיתן לו חברו עודף.
מה התכוונת חוב הלואה הוי דאורייתא הלא אינו רבית קצוצה.
בקשר לשאר הדברים שכתבת, על כן כתבתי רבותי, כי מסתמא יהיה מי שיחלוק, ומ''מ מסתמא אף רבותי לא אמרו אלא בגוונא שדרך העולם לוותר על כגון זה מחמת הנוחות.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
הקפת חנות אינה הלוואה - שביעית י א
זה מפורש בהלכות רבית שרק הלואת כסף או הלואת פירות [מוצרים] נקרא הלואה מן התורה לענין רבית, וחז"ל אסרו ריבית גם בחוב מחמת מקח (הקפת חנות).
ולא צריך להביא ראיה משביעית.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
מה התכוונת חוב הלואה הוי דאורייתא הלא אינו רבית קצוצה.
ההבדל הוא שבחוב מחמת מקח, אין כאן הלואה מן התורה כלל, משא"כ בהלוואת מעות או מוצרים בעצם ההלואה יש כאן הלואה מן התורה, רק שהתורה לא אסרה רבית אא"כ היא קצוצה, ולכן הלואת ממון שאינה קצוצה, יש לו צד חומרא שאין בחוב מחמת מקח.
כך למדוני רבותי, [או יותר נכון מורי ורבי המובהק לענייני רבית (הגר"פ וינד שליט"א)], ויתכן שיש חולקים.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
השפל באמת אמר:
השאלה היא אם נקטתם לשון מכירה שאתה מוכר לחברך שאז מותר לקונה להוסיף על המחיר או שאיירי בלשון הלוואה וכגון שלא היה לשני כסף שאז כפי שאמר "לעצמו נברא" אין כל משמעות ליכולת ההחזרה המיידית אא"כ נאמר שזה מגלה שזו מכירה ולא הלוואה שאין לזה כ"כ סברא.
גם באופן שלא היה לשני כסף יש כאן שני אפשרויות, א' שהוא קונה הדבר עבור חברו, דהיינו מיד בשעת הקנייה החפץ נעשה של חברו, ואז זה נחשב הלואת מעות, גם אם לא הזכיר לשון הלואה], כיון שהוא שילם מכספו על מה שקנה חברו, ואז אין את ההיתר של הרמ"א (קס, סעיף ד) שבחוב מחמת מקח מותר להוסיף כשלא פירש שמוסיף מחמת המתנת זמן, שהרי ההיתר הוא רק אם חייב לו המעות משום מעשה מקח, וכאן הוא לא מכר לו כלום, אלא שילם עבורו כסף למוכר עבור משהו שהחבר קנה). ויש אפשרות שכיון שלחברו לא היה כסף לקנות, אז הוא קנה את זה, ועד שהוא מוסר את זה לחבירו החפץ הוא עדיין שלו ובאחריותו, וא"כ אין כאן שום הלואת ממון, ויש כאן חוב מחמת מקח [דהיינו לא מחמת המקח של קניית החפץ בחנות, אלא מחמת מעשה המכירה שמכר לחבירו את החפץ כשהוא נתן לו אותו בבוקר] מזמן שנתן לו את החפץ בבוקר, עד הזמן ששילם לו, וזה כבר כן שייך לדין של הרמ"א שבחוב מחמת מקח מותר להוסיף. אמנם יש בזה מחלוקת האחרונים, שלדעת הש"ך ההיתר הוא גם אם נתן לו קודם את החפץ ואחר כך הקונה נותן את התשלום, שמותר לו להוסיף לו על המחיר אם לא פירש שמוסיף עבור המתנת מעות, אבל רעק"א סובר שההיתר של הרמ"א להוסיף בחוב מחמת מקח אינו אלא בשילם מראש עבור מה שהמוכר עתיד למכור לו, (באופן המותר שלא יהיה איסור של 'פסיקה'), ולא קיבל את החפץ בזמן התשלום, והמוכר חייב להביא לו את המוצר בזמן מאוחר יותר, רק בחוב מחמת מקח כהאי גוונא אמרינן שכשהמוכר נותן לו את המוצר שהוא חייב לו מותר להוסיף לו יותר ממה שסיכמו מקודם, ואין בזה משום רבית, כל שלא פירש שמוסיף מחמת ההמתנה, אבל במקרה דידן שנתן לו בתחילה את החפץ, ואח"כ הקונה משלם על זה, בכה"ג סובר רעק"א שלא נאמר ההיתר של חוב מחמת מקח להוסיף אח"כ כשמשלם לו כסף.
 

סתם איש

משתמש ותיק
חיים ושלום אמר:
אם קניתי לחברי דבר מה בבוקר,
ובצהרים שילם לי על מה שקניתי והוסיף לי קצת
האם נחשב להלוואה.
לכאורה זה תלוי על מי היה אחריות אונסין עד שהבאת לו, אם עליו היינו שקנית עבורו והלוות לו את המעות, ואם עליך היינו שקנית ומכרת ולא הלוות לו כלום.
ונ"מ גם האם היית חייב לתת לו או היית יכול לדרוש ממנו מחיר יותר גבוה.
 
 

חיים ושלום

משתמש ותיק
פותח הנושא
סתם איש אמר:
חיים ושלום אמר:
אם קניתי לחברי דבר מה בבוקר,
ובצהרים שילם לי על מה שקניתי והוסיף לי קצת
האם נחשב להלוואה.
לכאורה זה תלוי על מי היית האחריות אונסין עד שהבאת לו, אם עליו היינו שקנית עבורו והלוות לו את המעות, ואם עליך היינו שקנית ומכרת ולא הלוות לו כלום.
ונ"מ גם האם היית חייב לתת לו או היית יכול לדרוש ממנו מחיר יותר גבוה.
מיכון שחברי הוסיף לי רק חצי שקל כי היה נוח לו לתת סכום עגול
האם יש לדון זאת כמתנה מועטת שמבואר בב"מ עג. שאם לא התנה מראש מותר
 
 
חלק עליון תַחתִית