מתאהב על ידך אמר:
שיעור גובה המזונות הראוי - אוריאל אליהו.pdf
נ. ב. ת"ח אחד העיר שמלבד הנידון בחו"מ והתוצאות החמורות המוזכרות במאמר לגבי חייהם של הבעלים.
פעמים שיש בזה גם נפק"מ דרמטית לאשה!
כי כל לחץ מפני תוספת חיוב מזונות שלא כדין שמכוחו החליט הבעל לוותר ולתת גט בחפזה - הרי זה מעלה שאלות קשות על כשרות הגט.
עוד לפני שיש לדון במה שכתב יש להקדים כמה דברים.
א. חיוב מזונות לילדים עד גיל 6 הם על האב, בפשטות כופים את האב אף כשיש לאם, ואינה צריכה לתת משלה כלום. אמנם החוב הוא בפשטות רק כדי חייהם ותו לא, ואתרגם זאת בפשטות: ילדים אוהבים ממתקים, בית מרווח וכו' וכו', אך חוב האב לילדים הוא בית קטן וצפוף, באיכות נמוכה ביותר (בתנאי שראוי למגורים בדוחק), לחם מים ומעט ירקות (מאלה שקונים קילו ב0.5 שקל שעה לפני השקיעה בע"ש), טיפול רפואי מוכרח ותו לא.
אמנם אם יש לו יש חיוב מדין צדקה לתת לילדים צרכיהם, בהגבלות הבאות:
1. יש לו את צרכיו לעצמו, שהוא קודם לכל אדם.
2. עד חומש מנכסיו, ככל צדקה.
3. אין לאמא, שהרי היא קרובה כמותו, ולמה יהא חייב יותר ממנה.
4. וגם זה רק לצרכים סבירים שיש לקחתם מן הצדקה.
5. לא מצאנו שגם בזה כופין על הצדקה, שהרי יש להם צרכיהם, ואולי אם אמיד הרבה כופים ויל"ע טובא בזה.
יודגש: לעולם לא אמור להיות מצב שהאמא חיה מכספי בעלה לשעבר, אף לא בפרוטה שחוקה (והמצב כיום ידוע...).
ב. אחר גיל 6 אינו חייב לפרנסם, ואמנם תקנת אושא שמפרנסם עד גיל י"ג, אך זה בתנאים הבאים.
1. מצוה ולא כופים על זה, אלא במקרים מסויימים שיפורטו בהמשך (שו" אהע"ז ע"א א)
2. אין להם נכסים ממקום אחר (ביטוח לאומי לדוגמא, ב"ש שם)
3. החיוב הוא מדין צדקה ולכן בפשטות הוא קודם לבניו (יעו"ש בב"ש בשם רי"ו שזה מדין צדקה וקודם לשאר קרובין, - ואמנם גם בשו"ע נזכר צדקה, אך רק באמוד, ואין הכרח מדבריו שתמיד זה מדין צדקה, וא"כ בפשטות הוא קודם).
4. לא רצה לזון מפצירים בו, ומבזים אותו ומכריזין עליו, אבל אין יורדין לנכסיו.
5. אמוד שיש לו ממון הראוי לתת צדקה הנצרכת להם, יורדים לנכסיו מדין צדקה, ובזה בפשטות דווקא כשאין לאם, ועד חומש ורק לצרכים הבסיסיים ותו לא.
ג. אחר גיל י"ג אינו חייב לזונם, ועליהם לפרנס עצמם, אמנם אם הם עניים (כמו בדר"כ במציאות חיינו), והוא יש לו, כופין אותו על הצדקה כמו שכופים שאר קרובים. ובתנאים הבאים:
1. כשאין לאמא, שאם יש לה כופים אותה כמותו. (ויתכן שכופים האחים אם יש להם קודם האב).
2. רק לצרכים חיוניים
3. עד חומש.
ד. תקנת הרה"ר, לחייב מזונות עד גיל ט"ו, בהמשך הורחב עד י"ח אך לא מוסכם על כל בתי הדין שלהם. ומי שחושב שבכוחם לתקן תקנה, ולחייב בה את כולם, שיערב לו.
ה. אין ספק שהמציאות המוכרת, שאדם יכול לפרנס אשה ובנים כשהוא נשוי, אך אינו יכול לעמוד בתשלומי מזונות, זה ראיה מוחלטת שדנים דינא דגזלנותא. אם כי חובה לומר, שמשפחה חיה גם ממשכורת האם, כשחיוב מזונות קטנים על האב בלבד.
ו. אם אדם נותן גט כדי להוריד ממנו חיוב מזונות, כיוון שלא פירש כן, ואין כפיה ברורה לפנינו, בפשטות אינו גט מעושה. אך במקרים רבים מסרב אדם לתת גט, כי מסרב לתנאי גזל אלו, ואז מכריחים אותו בדיניהם לתת גט, וזה בפשטות גט מעושה, והיא א"א על כל המשתמע מכך.
ז. בעיות אלו קיימות לא רק בבתי דינים של הרבנות, אלא גם בבתי דין חרדיים, ופלא על השתיקה בנושא, שבמקרה ה"טוב" זה גזל גמור, ועיוות הדין, ובמקרה הרע א"א וריבוי ממזרים בישראל רח"ל.