גניזה, כתב ברייל, עיוורים

אם משום סברה, מסברה זה כמו דיסק עם דברי תורה.
כלומר שכנראה מותר להשליכו ארצה, אבל הגר"נ אמר להשליכו בדרך כבוד (הוא אמר על קלטת שמוקלטים בה ד"ת)
 

דיין

משתמש ותיק
מסברא נראה לי פשוט שזה כתב גמור לכל ענין, מה זה שונה מסינית

פינחס רוזנצוויג אמר:
אם משום סברה, מסברה זה כמו דיסק עם דברי תורה.

בדיסק אין כתב הנראה לעין, צריך מכשירים מיוחדים שיודעים לקרוא את האותות הכתובים על הדיסק, אבל כתב ברייל זה שפת סימנים מוסכמת שכל אדם יכול ללמוד ולקרוא
 

דברי יושר

משתמש ותיק
דיין אמר:
מסברא נראה לי פשוט שזה כתב גמור לכל ענין, מה זה שונה מסינית
פינחס רוזנצוויג אמר:
אם משום סברה, מסברה זה כמו דיסק עם דברי תורה.
בדיסק אין כתב הנראה לעין, צריך מכשירים מיוחדים שיודעים לקרוא את האותות הכתובים על הדיסק, אבל כתב ברייל זה שפת סימנים מוסכמת שכל אדם יכול ללמוד ולקרוא
דבריך מסתברים,
אמנם יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר שכתב הוא דווקא דבר הנקרא בעיניים, שרואה את כל הכתוב כאחת, אבל כתב הטעון מישוש של כל אות ואות בפני עצמה וחיבור של כולם לאחד רק ע"י המוח אינו נחשב ככתוב, אלא כרמז בעלמא כמו דיסק וקלטת (איני יודע במציאות האם ניתן לקרוא כתב ברייל בעיניים, אבל בודאי שהוא לא עומד לכך).

אך הסברא הפשוטה כמש"כ, שכל עוד שקולט את הכתוב ע"י החוש בלא מכשיר, הרי"ז כתב (ואז יש לדון היפך, בכתב שרואהו כרגיל, אבל הוא קטן מאוד שצריך מכשיר כדי לראותו).
 

בשלמא

משתמש ותיק
גנזי הקודש:
דנתי לפני הגרי"ש אלישיב כמה פעמים בדבר, והרבה הסתפק מה דין כתב זה, כי מי שלא עיור לא מבין כלל מה כתוב שם, ומצד שני, קבוצה שלימה של אנשים זהו כתבם, ולבסוף הכריע שטעון גניזה.
 

דברי יושר

משתמש ותיק
בשלמא אמר:
גנזי הקודש:
דנתי לפני הגרי"ש אלישיב כמה פעמים בדבר, והרבה הסתפק מה דין כתב זה, כי מי שלא עיור לא מבין כלל מה כתוב שם, ומצד שני, קבועה שלימה של אנשים זהו כתבם, ולבסוף הכריע שטעון גניזה.
צדדי השאלה כפי שהם מוצגים לא מובנים,
מה נפק"מ שמי שלא עיוור לא מבין מה כתוב? הרי הוא יכול ללמוד ולהבין, בדיוק כמו שרוב העולם לא מבין ספרדית והם יכולים ללמוד.

(אמנם ידוע שמי שהוא לא עיור, פחות מפותח אצלו חוש המישוש, ויותר יקשה עליו ללמוד קריאת כתב ברייל, אבל זה לא נראה הבדל מספיק)
 
אני יודע שאנשים שעובדים עם עורים מצליחים לקרוא את כתב ברייל.
אבל מסברא היה נראה שאין זה כתב אלא רמז לטקסט הניתן לפיענוח.
ברור שגם אם הגרי"ש הסתפק והכריע לחומרא היינו מספק ולא בתורת ודאי, ונראה שחש שאין זה כתב אלא רמז.
 

דברי יושר

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
אני יודע שאנשים שעובדים עם עורים מצליחים לקרוא את כתב ברייל.
אבל מסברא היה נראה שאין זה כתב אלא רמז לטקסט הניתן לפיענוח.
ברור שגם אם הגרי"ש הסתפק והכריע לחומרא היינו מספק ולא בתורת ודאי, ונראה שחש שאין זה כתב אלא רמז.
אשמח אם תכתוב מה לדעתך מגדיר את זה כרמז ולא ככתב,
גם אם זה היה נקרא בעיניים ולא במישוש היית טוען כך?
 

אברהם זינגר

משתמש ותיק
דברי יושר אמר:
גם אם זה היה נקרא בעיניים ולא במישוש היית טוען כך?
נראה לי שלא. זו בדיוק הנקודה, שאין כאן כתב. (מלבד העובדה שהכותב מילות התורה באותיות עם זר איני יודע אם יש בהם קדושה)
 

דברי יושר

משתמש ותיק
אם כך, הטענה היא בעצם הסברא שאני העליתי לעיל, שכתב הוא דווקא מה שנקרא בעיניים בסקירה אחת, ולא במישוש, שאז כל אות נקראת לבדה.
שאם לא כן, מה ההבדל בינו לכל כתב? וכי יש גזיה"כ שאותיות צריכות להיות מורכבות דווקא מקווים ולא מנקודות?

(אגב, יש היום שיטה ללמד עיוורים לראות ממש דרך חוש המישוש. וזה נעשה ע"י מצלמה שמצלמת את העומד לפניהם, ואת התמונה מעבירה ללוח חשמלי קטן שמוצמד להם בגב (מקום ששם יש הכי הרבה שטח ישר פנוי ורגיש), הלוח מורכב מהרבה נקודות שיכולות לתת זרם חשמלי קטן, וכך הלוח מתרגם את התמונה לנקודות שנותנות זרם, ונקודות שאינם נותנות. והעובדה המעניינת היא שתוך זמן לא רב העיוורים מסוגלים עי"ז לראות תמונה ממש כפי שאנחנו רואים אותה כעומדת מולנו. וזאת ע"י שהמוח בעצם מחליף את החיבורים, ומרגיל את החלק האחראי על הראיה לעבוד ע"פ המידע שמגיע מהגב)
 

אברהם זינגר

משתמש ותיק
דברי יושר אמר:
אם כך, הטענה היא בעצם הסברא שאני העליתי לעיל, שכתב הוא דווקא מה שנקרא בעיניים בסקירה אחת, ולא במישוש, שאז כל אות נקראת לבדה.
שאם לא כן, מה ההבדל בינו לכל כתב? וכי יש גזיה"כ שאותיות צריכות להיות מורכבות דווקא מקווים ולא מנקודות?
למה? זו טענה פשוטה יותר, כתב זה דבר שנקרא, לא דבר שנרמז. כמו שאם יש דף שיש בו כפתור ואתה לוחץ עליו ושומע הקלטה אי"ז כתב, ה"ה כשאתה מעביר את האצבע ומבין שיש כאן רמז לכתיבה.
 
דברי יושר אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
אני יודע שאנשים שעובדים עם עורים מצליחים לקרוא את כתב ברייל.
אבל מסברא היה נראה שאין זה כתב אלא רמז לטקסט הניתן לפיענוח.
ברור שגם אם הגרי"ש הסתפק והכריע לחומרא היינו מספק ולא בתורת ודאי, ונראה שחש שאין זה כתב אלא רמז.
אשמח אם תכתוב מה לדעתך מגדיר את זה כרמז ולא ככתב,
גם אם זה היה נקרא בעיניים ולא במישוש היית טוען כך?
כבר כתבתי שיש אנשים שיכולים לקרוא כתב ברייל בעיניים.
כתב ברייל משמש לכל השפות, מה שמסמן בכתב ברייל את האות א מסמן בכתב לטיני את האות A וכו'.
מכאן, שאין הכתב מלמד על משמעות אלא שהוא מרמז על אות מסויימת, אם אינך מכיר את האות הספציפית, הכתב לא ירמז לך כלום, אם הנך קורא לטינית, הכתב ירמז לך משהו אחר לגמרי.
כלומר, כתב ברייל אינו עוד סוג של פונט, אלא הוא אמצעי לרמז לאיזה אות התכוון הכותב.
לכן אני מבין שזה לא כתב אלא מערכת רמזים. ושלא ברור שבמערכת כזו חייבים חטאת.
 

איש מזרע אהרן

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
אם אינך מכיר את האות הספציפית, הכתב לא ירמז לך כלום, אם הנך קורא לטינית, הכתב ירמז לך משהו אחר לגמרי.
גם באותיות לטיניות עצמן, האות לא מורה על משמעות.
אות שנהגית באנגלית בצורה מסוימת, יתכן שהיא נהגית בהולנדית באופן אחר, ובספרדית באופן שלישי
כמו כן צרוף אותיות שמורה בשפה אחת לעצם כלשהו, יתכן שבשפה אחרת הוא מורה על משהו אחר לגמרי.
 
איש מזרע אהרן אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
אם אינך מכיר את האות הספציפית, הכתב לא ירמז לך כלום, אם הנך קורא לטינית, הכתב ירמז לך משהו אחר לגמרי.
גם באותיות לטיניות עצמן, האות לא מורה על משמעות.
אות שנהגית באנגלית בצורה מסוימת, יתכן שהיא נהגית בהולנדית באופן אחר, ובספרדית באופן שלישי
כמו כן צרוף אותיות שמורה בשפה אחת לעצם כלשהו, יתכן שבשפה אחרת הוא מורה על משהו אחר לגמרי.
כתב ברייל לכשעצמו אינו מורה על מילה כלל,
הוא מורה על אות, והאות מורה על המילה.
האותיות בכל השפות מורות על מילים. וכאן החילוק.
 

דברי יושר

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
דברי יושר אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
אני יודע שאנשים שעובדים עם עורים מצליחים לקרוא את כתב ברייל.
אבל מסברא היה נראה שאין זה כתב אלא רמז לטקסט הניתן לפיענוח.
ברור שגם אם הגרי"ש הסתפק והכריע לחומרא היינו מספק ולא בתורת ודאי, ונראה שחש שאין זה כתב אלא רמז.
אשמח אם תכתוב מה לדעתך מגדיר את זה כרמז ולא ככתב,
גם אם זה היה נקרא בעיניים ולא במישוש היית טוען כך?
כבר כתבתי שיש אנשים שיכולים לקרוא כתב ברייל בעיניים.
כתבת שהם מצליחים לקרוא, אבל לא פירשת שהכוונה לקרוא בעיניים.
פינחס רוזנצוויג אמר:
כתב ברייל משמש לכל השפות, מה שמסמן בכתב ברייל את האות א מסמן בכתב לטיני את האות A וכו'.
מכאן, שאין הכתב מלמד על משמעות אלא שהוא מרמז על אות מסויימת, אם אינך מכיר את האות הספציפית, הכתב לא ירמז לך כלום, אם הנך קורא לטינית, הכתב ירמז לך משהו אחר לגמרי.
כלומר, כתב ברייל אינו עוד סוג של פונט, אלא הוא אמצעי לרמז לאיזה אות התכוון הכותב.
לכן אני מבין שזה לא כתב אלא מערכת רמזים. ושלא ברור שבמערכת כזו חייבים חטאת.
אני עדיין לא רואה בדבריך שום הגדרה ברורה.
אותו עיוור שקורא כתב ברייל, ייתכן שהוא עיוור מלידה ומעולם הוא לא מכיר את האותיות A B C, או כל אותיות אחרות. מבחינתו הנקודות של כתב הבריל הם השפה עצמה, מהי הנקודה שבגללה אתה מגדיר שכתב הברייל לא יכול להוות אות בפני עצמה, והוא מוכרח להיות רק סימן לאותיות אחרות?
טול את אותם האותיות האחרות, תבטל מהיום את כל השפות האחרות, ועדיין העיוורים ימשיכו לקרוא כתב ברייל בלי שום בעיה.
מבחינתם הנקודות לא מסמנות סימן אחר, אלא הם האות עצמה.
 
דברי יושר אמר:
אותו עיוור שקורא כתב ברייל, ייתכן שהוא עיוור מלידה ומעולם הוא לא מכיר את האותיות A B C, או כל אותיות אחרות. מבחינתו הנקודות של כתב הבריל הם השפה עצמה, מהי הנקודה שבגללה אתה מגדיר שכתב הברייל לא יכול להוות אות בפני עצמה, והוא מוכרח להיות רק סימן לאותיות אחרות?
תאורטית, אני יכול ליצור מערכת כתב ציבעונית, שלכל אות יהיה צבע (או שתים) שיגדיר אותה, ממילא זה יהפך לכתב. לכאורה מספיק שרק עוד אדם אחד יודע את סימני. כן?
 

דברי יושר

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
דברי יושר אמר:
אותו עיוור שקורא כתב ברייל, ייתכן שהוא עיוור מלידה ומעולם הוא לא מכיר את האותיות A B C, או כל אותיות אחרות. מבחינתו הנקודות של כתב הבריל הם השפה עצמה, מהי הנקודה שבגללה אתה מגדיר שכתב הברייל לא יכול להוות אות בפני עצמה, והוא מוכרח להיות רק סימן לאותיות אחרות?
תאורטית, אני יכול ליצור מערכת כתב ציבעונית, שלכל אות יהיה צבע (או שתים) שיגדיר אותה, ממילא זה יהפך לכתב. לכאורה מספיק שרק עוד אדם אחד יודע את סימני. כן?
אין שום בעיה לעשות כתב שבנוי מצבעים, אבל לא מספיק שני אנשים שמשתמשים בכתב זה כדי להגדיר שפה,
צריך אומה שלמה, או לכה"פ קבוצה גדולה של אנשים שמשתמשים בכתב זה (אספרנטו גם נחשב לכאורה כתב גמור).
 
דברי יושר אמר:
אספרנטו גם נחשב לכאורה כתב גמור
אתה מתכוון, שפה גמורה, כי הכתב הוא לטיני רגיל.

אני מבין שיש חילוק בין סימנים המורים על מילים, לבין סימנים שמטרתם לא להורות על מילים אלא על סימנים אחרים שהם מורים על מילים.
כמובן שאחרי אימון רב (והעיוורים אכן צריכים אימון רב להצליח לקריא 'ברייל' ורוב העיוורים לא מצליחים), המוח יצליח להפוך את הרמזים לאותיות באופן ישיר, אבל זה לא משנה את העובדה, שהסימנים לא רומזים ישירות על מילים, אלא על אותיות שהם רומזות על מילים.
 

דברי יושר

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
דברי יושר אמר:
אספרנטו גם נחשב לכאורה כתב גמור
אתה מתכוון, שפה גמורה, כי הכתב הוא לטיני רגיל.

אני מבין שיש חילוק בין סימנים המורים על מילים, לבין סימנים שמטרתם לא להורות על מילים אלא על סימנים אחרים שהם מורים על מילים.
כמובן שאחרי אימון רב (והעיוורים אכן צריכים אימון רב להצליח לקריא 'ברייל' ורוב העיוורים לא מצליחים), המוח יצליח להפוך את הרמזים לאותיות באופן ישיר, אבל זה לא משנה את העובדה, שהסימנים לא רומזים ישירות על מילים, אלא על אותיות שהם רומזות על מילים.
אני לא יודע איך מלמדים עיוור מלידה לקרוא כתב ברייל, אבל אולי אתה יודע,
האם כשעיוור מלידה לומד לקרוא, מביאים לו אות בכתב ברייל ואומרים לו זו A והאות אַי נקראת כך וכך, וזו B והאות B נקראת כך וכך וכו',  או שאומרים לו מייד את ההגייה, זו אַ וזו אוֹ וכו'?
 

איש מזרע אהרן

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
(והעיוורים אכן צריכים אימון רב להצליח לקריא 'ברייל' ורוב העיוורים לא מצליחים)
מרבית העיוורים אינם קוראים ברייל אולם ההערכה היא שהסיבה העיקרית לכך אינה הקושי בלמידה (הגדל עקב השימוש בטכניקות לחיסכון במקום וזמן) אלא משום שהרבה מהעיוורים לא למדו ברייל בילדותם. במקרים רבים משום שלא היו עיוורים בילדותם.
 

פרג' אזרק

משתמש רגיל
פותח הנושא
איש מזרע אהרן אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
(והעיוורים אכן צריכים אימון רב להצליח לקריא 'ברייל' ורוב העיוורים לא מצליחים)
מרבית העיוורים אינם קוראים ברייל אולם ההערכה היא שהסיבה העיקרית לכך אינה הקושי בלמידה (הגדל עקב השימוש בטכניקות לחיסכון במקום וזמן) אלא משום שהרבה מהעיוורים לא למדו ברייל בילדותם. במקרים רבים משום שלא היו עיוורים בילדותם.

אכן, אתמול קראתי בקונטרס של סגי נהור אחד שהוציא לאור, שכתב שם שנכון לשנת התשע"ה רק 20% מהעוורים יודעים לקרוא כתב ברייל.
 
עוד נראה לי שכתיבה היא רק מידע המועבר באופן חזותי, ובכתב ברייל המידע מעובר על ידי מישוש, ואין זה כתב ובודאי אינו דומיא דמלאכת המשכן, והרי מי שמקליט חומר אין מי שיסבור שעובר משום 'כותב' כיון שהמידע מועבר על ידי חוש השמע, אבל זה לא מוחלט, כי הרי יש מורים לברייל שיכולים לקרוא את הכתב באופן חזותי, אמנ עיקר כוונת הכתב הוא כדי שהמידע יעבור בחוש המישוש.
 

המצפה לישועת ה'

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
כנראה מותר להשליכו ארצה, אבל הגר"נ אמר להשליכו בדרך כבוד
זה מזכיר לי את הסברא הזאת :

"רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר דּוֹחֶה הָיָה אַבָּא אֶת בַּעֲלֵי מוּמִין מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ" (משנה זבחים ט' ג').

וברע"ב שם "דוחה היה אבא את בעלי מומין. שאם עלו דוחה היה אותן כלאחר יד ולא היה מורידן דרך בזיון בפרהסיא". ע"ש היטב.
 

אור זרוע

משתמש ותיק
איש מזרע אהרן אמר:
מה דין גט בכתב ברייל?

חשוקי חמד גיטין כ, א:
גט שנכתב בכתב ברייל האם הוא כשר
שאלה. גט שנכתב [לשמה וככל הלכותיו] בכתב ברייל, שהוא נייר ובו חורים וישנם סימנים מוסכמים בכל העולם, המשמשים את העוורים, והם משמשים באצבעותיהם בנייר, ועל ידי כך הם יודעים לקרא כל דבר, והנה יש שני אפשריות לכותבו, או שכותבו במכונת כתיבה, ויעוין לעיל מה שכתבנו בזה, אם אפשר לכתוב גט במכונת כתיבה, ויש אפשרות לכתוב הגט, בצורה ידנית על ידי מחט שתנקב את הגט, כסדר האותיות, וזה הכתיבה, ויש להסתפק האם גט שנכתב בשפה זו כשר?

תשובה. נאמר במסכת סנהדרין (דף כא ע"ב) בתחילה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש, מאי כתב עברית, אמר רב חסדא כתב ליבונאה. וכתבו התוס' יש מפרשים שהאות נעשית מן הלבן שממלאין החלק דיו והכתב נעשית מאליו מנייר חלק, ולא נהירא דאין זה כתב, דהוי חק תוכות... יעו"ש. משמע דבלי הפסול של חק תוכות הרי זה כתב. אף על פי שהוא אויר, ואולי גם החורים יכולים להיקרא כתב, והוי בכלל וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה.

עוד יש להוכיח שכתב ע"י תיבות אויר נחשב לכתב, מהלוחות שכתוב עליהם והמכתב מכתב אלוקים, וז"ל הגהות הסמ"ג (הובא בב"י סימן לב שבא להסביר למה יש בתפילין של ראש, ב' סוגי שין) בשם הנקדן האומן: הטעם ששמעתי על שני שינין, מתלת רישי, ומארבעה רישי, שהוא נגד שתי כתיבות שיש לנו א. כתב הלוחות ב. כתב הספר תורה [מזוזות ותפילין] שכנגד זה יש בתפילין ג' ראשין. וכתב הלוחות שהיתה כתיבה שוקעת, שנאמר חרות על הלוחות הרי שכל האותיות היו מן האויר, נמצא שיש לשין ארבע דפנות לשלוש אוירות, היא שי"ן לארבע ראשים של קמטים וכו' עכ"ל. הרי שכתב האויר שמיה כתב ואולי כך גם כתב ברייל.

ושאלתי את מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, ואמר לי שיתכן שאם רבים יכולים לקרות כתב ברייל הגט כשר, אך כתב שרק בודדים יכולים לקרותו, אינו נחשב לכתב, ולכן כתב ברייל שרבבות משתמשים בו כשר.
 

אור זרוע

משתמש ותיק
עוד מחשוקי חמד סנהדרין כא, ב:
ספר שנכתב בכתב ברייל האם חייב גניזה

שאלה. גמרא שנכתבה בכתב ברייל, האם חייבת גניזה, או שמא כיון שהוא רק סימנים, ואדם רגיל אינו מבין מה כתוב שם, אינה צריכה גניזה?

תשובה. נאמר במסכת סנהדרין דף כא ע"ב בתחילה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש, מאי כתב עברית, אמר רב חסדא כתב ליבונאה. וכתבו התוס' יש מפרשים שהאות נעשית מן הלבן שממלאין החלק דיו והכתב נעשית מאליו מנייר חלק, ולא נהירא דאין זה כתב, דהוי חק תוכות... יעו"ש. משמע דבלי הפסול של חק תוכות הרי זה כתב. אף על פי שהוא אויר, ואולי גם החורים יכולים להיקרא כתב, וצריך לגונזה. ואפשר לדחות ראיה זו, דשאני התם שהלבן קיבל צורת אות, משא"כ כתב ברייל שהוא רק נקודות.

עוד יש להוכיח שכתב ע"י תיבות אויר נחשב לכתב, מהלוחות שכתוב עליהם והמכתב מכתב אלוקים, וז"ל הגהות הסמ"ג (הובא בב"י סימן לב) בשם הנקדן האומן: הטעם שיש בתפילין של ראש שני סוגי שי"ן, אחד משלושה ראשים, ואחד מארבעה ראשים, שהוא נגד שתי כתיבות שיש לנו א. כתב הלוחות ב. כתב הספר תורה [מזוזות ותפילין] שכנגד זה יש בתפילין ג' ראשין. וכתב הלוחות שהיתה כתיבה שוקעת, שנאמר חרות על הלוחות הרי שכל האותיות היו מן האויר, נמצא שיש לשי"ן ארבע דפנות לשלוש אוירות, היא שי"ן לארבע ראשים של קמטים וכו' עכ"ד. הרי שכתב האויר שמיה כתב ואולי כך גם כתב ברייל.

והנה לגבי גט שאלתי את מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, ואמר לי שיתכן שאם רבים יכולים לקרות כתב ברייל הגט כשר, אך כתב שרק בודדים יכולים לקרותו, אינו נחשב לכתב. וא"כ אם לגבי הגט דעת מו"ח שליט"א שיתכן שהוא כשר, כ"ש לגבי גניזה שצריך לגנוז ספר זה.
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
מאיר גוטמן אמר:
טוב ששואלים כאלו שאלות על גניזה
אבל בואו ונטכס עצה לגניזה של ממש
להצילה מלהבה ומכל השפלה
הן בעיתונים כי רבו והן בכתבי קודש ממש
הבו עצה למען כבוד שמים
והלא על מעין זה קבעו יום טוב
ראש השנה יח:
בתלתא בתשרי בטילת אדכרתא מן שטרייא שגזרה מלכות יון גזרה שלא להזכיר שם שמים על פיהם וכשגברה מלכות חשמונאי ונצחום התקינו שיהו מזכירין שם שמים אפילו בשטרות וכך היו כותבים בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לאל עליון וכששמעו חכמים בדבר אמרו למחר זה פורע את חובו ונמצא שטר מוטל באשפה וביטלום ואותו היום עשאוהו יו"ט
 
 
חלק עליון תַחתִית