מאז החל בית המדרש להתפתח ולהתרחב גם בתחומים צדדיים יחסית, זכינו לביקורת ספרים, נושא נהדר המרחיב את אפקי הלומד, ותורם המון המון לבית המדרש בכללותו.
כותבי הביקורות וההערכות (אז – "רצנזיות"), היו בדרך כלל חוקרים תורניים, ולעתים רבות גם גדולי תורה של ממש כשהבולט שבהם הוא הגאון הרב שלמה יוסף זוין שפרסם סדרה בת שלושה כרכים בשם "סופרים וספרים", הכוללת מאמרי ביקורת והערכה מאלפים וגאוניים על הספרות התורנית בכל מקצועותיה. אך הוא לא היה לבד, בכל קובץ תורני שמכבד את עצמו היה מדור ובו ביקורת ספרים. מאמרי הערכה והערות שנשלחו על ידי תלמידי חכמים ויודעי ספר.
עם הזמן התחום הלך והצטמצם ל"ספרים שנתקבלו במערכת", עד שכיום הוא פשוט נמוג ונותר רק ככתבות שיווק המפרסם כל מחבר ומו"ל על ספרו בגליונות העיתונים בימי שישי וכדו'.
ניתן להצביע על כמה סיבות לתופעה זו, בראש ובראשונה שבהן היא הרדידות הפושה בציבור הרחב, וכן הסחר-מכר שהפך את התחום לשיווקי לחלוטין בדיוק כמו ענף הרהיטים או חנויות המזון (כמו שניתן לראות גם בתחום מכירת הספרים).
לעתים רחוקות מתפרסמת ביקורת על ספר אך היא בדרך כלל ביקורת אמוציונאלית שמאחוריה מסתתר ריב מו"לים וכדומה, ומהווה במה להתכתשויות ספרותיות כביכול.
אני מציע להחיות את התחום המוכר והאהוב כאן בפורום זה, ביקורות הוגנות וענייניות על ספרים חדשים וישנים, הערות והארות במובן האמיתי שלהן. כמובן הכל בכבוד הדדי, ובדרך התורה דרכם של תלמידי חכמים מאז ומעולם.
כותבי הביקורות וההערכות (אז – "רצנזיות"), היו בדרך כלל חוקרים תורניים, ולעתים רבות גם גדולי תורה של ממש כשהבולט שבהם הוא הגאון הרב שלמה יוסף זוין שפרסם סדרה בת שלושה כרכים בשם "סופרים וספרים", הכוללת מאמרי ביקורת והערכה מאלפים וגאוניים על הספרות התורנית בכל מקצועותיה. אך הוא לא היה לבד, בכל קובץ תורני שמכבד את עצמו היה מדור ובו ביקורת ספרים. מאמרי הערכה והערות שנשלחו על ידי תלמידי חכמים ויודעי ספר.
עם הזמן התחום הלך והצטמצם ל"ספרים שנתקבלו במערכת", עד שכיום הוא פשוט נמוג ונותר רק ככתבות שיווק המפרסם כל מחבר ומו"ל על ספרו בגליונות העיתונים בימי שישי וכדו'.
ניתן להצביע על כמה סיבות לתופעה זו, בראש ובראשונה שבהן היא הרדידות הפושה בציבור הרחב, וכן הסחר-מכר שהפך את התחום לשיווקי לחלוטין בדיוק כמו ענף הרהיטים או חנויות המזון (כמו שניתן לראות גם בתחום מכירת הספרים).
לעתים רחוקות מתפרסמת ביקורת על ספר אך היא בדרך כלל ביקורת אמוציונאלית שמאחוריה מסתתר ריב מו"לים וכדומה, ומהווה במה להתכתשויות ספרותיות כביכול.
אני מציע להחיות את התחום המוכר והאהוב כאן בפורום זה, ביקורות הוגנות וענייניות על ספרים חדשים וישנים, הערות והארות במובן האמיתי שלהן. כמובן הכל בכבוד הדדי, ובדרך התורה דרכם של תלמידי חכמים מאז ומעולם.