ברוך דיין האמת, הגאון רבי שמחה קוק זצוק"ל, אב"ד רחובות

איש מזרע אהרן

משתמש ותיק
הגאון רבי שמחה הכהן קוק זצ"ל היה אחד מוותיקי הרבנים בארץ-ישראל. מאז פטירת אחיו הגדול הגאון רבי שלמה זצ"ל, הוא יושב על כסאו כרב העיר רחובות ואב בית הדין. שמו היה נישא בהערכה בפי יהודים בכל רחבי העולם. 
 נולד בי"ז אב תר"צ בבית מנדלבאום שהוקם על ידי סבו, הרב שמחה מנדלבאום זצ"ל והפך במרוצת השנים ל'שער מנדלבאום' המיתולוגי. אביו, הרב רפאל, בן אחיו של הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל ומן התלמידים המקורבים אליו ביותר, ואמו, הרבנית בילא רחל ע"ה, גידלו אותו בחרדת קודש.
 הבית שהיה ממוקם על הגבול של ירדן וישראל, נבנה בכוונה תחילה על הגבול, על מנת שישמש רצף טריטוריאלי בין העיר העתיקה לבין העיר המתחדשת. בבית החרושת לטקסטיל בבעלות המשפחה הועסקו רבים מתושבי העיר שנאלצו להתמודד מדי יום עם סכנת הירדנים מחוץ וחרפת הרעב מבית. מידי שבת אכלו על שולחן המשפחה עשרות אנשים שראו בבני המשפחה האצילה מושיעים מקומיים.
 כשהיה בן שבע בלבד, מונה אביו לכהן כרבה של טבריה. המשפחה עקרה לעיר טבריה ושמחה נשלח ללמוד בבית הספר המקומי. כשהיה בן שלוש עשרה בלבד, נשלח לירושלים ללמוד בישיבת חברון ששכנה באותם ימים בשכונת גאולה. ראש ישיבת חברון, הגר"י סרנא זצ"ל, קירב את הבחור אל ליבו.
 בהגיעו לפרקו, בגיל צעיר יחסית, נישא לרעייתו לבית קבלקין, מן המשפחות החשובות בירושלים. לאחר מספר שנים בהן השקיע עצמו באוהלה של תורה בישיבת כפר הרוא"ה, בישיבת חברון ובישיבת סלבודקה, נקרא לכהן בראשות ישיבת 'מרום מציון', לימים קריית נוער, בשכונת בית וגן בירושלים. לישיבה בה למדו נערים מבתים חלשים רוחנית, גייס הגר"ש צוות חרדי שעמל על חיזוק הבחורים ושליחתם לישיבות קדושות. רבים מהבחורים שלמדו בישיבה בתקופה בה כיהן כראש הישיבה, הפכו במרוצת השנים למרביצי תורה.
 משם, נקרא לישיבת 'בני עקיבא' בנתניה. בתקופתו בנתניה נוצרו קשרים הדוקים בינו לבין חסידות צאנז. הגר"ש הפך לבן בית במעונו של הרבי בעל ה'שפע חיים' מצאנז זצ"ל.
 כשהציבור הדתי נזקק לייצוג במסדרונות העירייה, לא היסס ראש הישיבה להתמודד ואף להיבחר למועצת העיר. במסגרת זו לחם את מלחמות הדת וכונן את צביונה התורני של העיר על תילה ללא חת וללא משוא פנים.
 בשנת תשל"א נפטר אביו, רבה של טבריה. היה זה אך טבעי שהרב שמחה יישב על כסאו. אך לא חלפו אלא חודשים ספורים ואסון נוסף ניחת על המשפחה ועל היהדות הדתית כולה. אחיו הגדול של הגר"ש, הגאון רבי שלמה הכהן קוק זצ"ל, שכיהן כרבה של העיר רחובות וכולם ניבאו לו גדולות ונצורות, נספה בתאונת דרכים מזעזעת, בה קיפדו את חייהם גם רעייתו ושניים מילדיהם. ר' שלמה הותיר אחריו חלל אדיר. העיר רחובות עמדה בפני משבר הנהגה. אל החזית נקרא האח רבי שמחה שהתמנה לרב וביסס את יסודות הרבנות והכשרות שנטע אחיו הגדול זמן קצר קודם לכן.
 מיד לאחר הכתרתו, הקים לזכר אחיו ישיבה בהמלצת מרן ראש הישיבה הגראמ"מ שך זצ"ל. עבור הישיבה, 'מאור התלמוד', שבה לומדים כיום יותר מ-500 בחורים, כמה פעמים בשנה היה נוסע הרב לארצות הגולה כדי לגייס את המשאבים להמשך קיום הישיבה. מבחינתו, המשימה החשובה ביותר בחייו היא החזקת הישיבה שהקים לזכר אחיו, 'מאור התלמוד'. כנשיא הישיבה, היה מכתת רגליו בבתי נדיבים בכל רחבי תבל – וגם היה רואה הצלחות.

 
כל מי שהחל להתקרב ליהדות – ואפילו מי שטרם זכה לכך – יודע כי דלתו של רב העיר פתוחה בפניו. גם ראשי העיר לדורותיהם, כולל נציגי מפלגות שמאל חילוניות, הם אורחים רצויים בסעודות השבת בביתו.
מאבקי השבת של רבי שמחה ברחובות, המלווים בסיעתא דשמיא מיוחדת, היו לשם דבר.
 במשך שנים רבות, בימי שישי, שעה קלה לפני כניסת השבת, נהג רב העיר להגיע למרכזי הקניות העירוניים ומבקש להזכיר לסוחרים כי כניסת השבת מתקרבת ועליהם להפסיק במסחר.
 אך בכך לא תמו מאבקיו. לא אחת, ארגן תפילת מוסף של שבת ברחובה של עיר, בסמוך לחנות כזו או אחרת שהחליטה לפתוח שעריה בשבת-קודש. "אנחנו לא מפגינים נגד", היה נוהג לומר למאות המתפללים. "אנחנו מפגינים בעד. בעד השבת. בעד התורה. בעד הקב"ה".
 התקופה הסוערת ביותר נרשמה בשנת תשנ"ג, כאשר הספורטאי יעקב סנדלר נבחר לראשות עיריית רחובות. בעוד קודמיו בתפקיד שמרו על יחסים תקינים עם הציבור הדתי, סנדלר ביקש להפר את הסטטוס-קוו. באחד מימות השבוע, כינס את מליאת מועצת העיר לישיבה שלא מן המניין במטרה לאשר את שינוי חוקי-העזר העירוניים ולאפשר פתיחת מוקדי בילוי בשבת-קודש.
 רבי שמחה קרא לתושבים החרדים לדבר ה' להתאסף בשעת הישיבה מחוץ לבניין העירייה לעצרת תפילה ומחאה. לאחר דקות אחדות, יצא אחד הנציגים לקהל, ועדכן: "ההצעה עברה – החנויות בעיר יוכלו לפתוח בשבת".
רבי שמחה לא חשב פעמיים. הוא נכנס לבניין, עלה לאולם המליאה, ניגש למקומו של ראש העירייה – וירה את ההצהרה הבאה אל תוך המיקרופון: "בשם מייסדי העיר רחובות, בשם זקני העיר ובשם כל תושבי העיר, אנו בזים להחלטה של ראש העיר לאפשר חילול שבת קודש בפרהסיה".
 רבי שמחה סיים את דבריו בשירת "עוצו עצה ותופר" תוך שהמאבטחים מנסים להשקיט את המהומה. ראש העיר חש מושפל והביע זעם על התנהגותו של רב העיר. בערב השבת שלאחר התקרית, הופתע ראש העיר למראה שליח שהידפק על דלת ביתו. השליח מסר לידיו גביע כסף, טלית מהודרת וברכת שבת שלום מרב העיר.
 חרף המתיחות, כעבור תקופה לא ארוכה, נוצרה ידידות בין השניים, וראש העיר אף התארח לסעודת שבת בבית הרב. "בתחילה ראש העיר כעס", אומר לנו עסקן ותיק ברחובות, "אבל מהר מאד הוא הבין שר' שמחה לא מנהל מלחמה אישית נגדו, אלא הוא פועל מתוך האמת הפנימית שבו. הנה, עובדה שהוא מזמין אותו לסעודת שבת, עובדה שהוא שולח לביתו מתנה מכובדת. ללא ספק, הידידות הזו – עם כל ראשי העירייה – מביאה במשך השנים הישגים לתושבי העיר שומרי התורה והמצוות".
 אהבתו לארץ ישראל היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה. לפני עשרות שנים עמד לימין גואל הקרקעות, הרב מתי דן, בהקמת עמותה שנועדה לגאול קרקעות מידי הערבים במזרח ירושלים. אך גם בנושאים אלו, היקרים מאוד ללבו, לא עושה הרב ולו צעד אחד ללא להיוועץ בגדולי ישראל, שרואים בו דמות היכולה לגשר בין כל החלקים בציבור החרדי ודתי. למרות מחשבתו העצמאית והמקורית, מכפיף הרב את מחשבותיו ומעשיו לקול גדולי ישראל. מעולם אינו מהרהר אחר ההוראות אותן הוא מקבל. אולי זהו סוד כוחו.
 בעת הוצאתה להפועל של תכנית ההינתקות, מלאו עיניו של הרב דמעות. עצם העקירה המופקרת כמו גם גירושם של יהודים מאדמתם, כאבה לו עד מאוד. פעמים רבות נסע ליישובי גוש קטיף ועודד את המתיישבים. קשה היה לדבר עמו באותם ימים. הקרע בעם והפינוי האכזר קרעו את לבו לגזרים.
 גדולי ישראל מינו אותו לעסוק בשאלת בתי הכנסת שנותרו באזור המפונה. ביום בו התנהל דיון בבית המשפט על עתיד בתי הכנסת בגוש קטיף, עמד הרב בפני השופטים ובקול מרוסק התחנן שלא יהרסו את בתי הכנסת. "איך אפשר להרוס בתי כנסת בארץ ישראל", זעק מדם לבו. אך הגזירה נגזרה והגר"ש עמד בפתח הגוש, ימים ספורים לפני הפינוי ומירר בבכי בלתי נשלט. הוא סבב בקהילות ועודד את המפונים. "חייבים להתחזק בלימוד התורה. אין ספק שהפינוי הוא עונש על ביטול התורה", אמר למפונים הדואבים.
 כשיצא מאחת הדרשות בפני קהל המפונים אמר לאחד ממקורביו: "את הדרשה הזו הייתי יכול לומר גם בישיבה חשובה. אין הבדל בין מה שאני מדבר כאן לבין מה שאני מדבר בישיבה". כאלה הם דרשותיו של הרב. מתאימות לצורב צעיר ולעובד אדמה פשוט. דברים היוצאים מן הלב.
 ההערכה העצומה לה זכה הגר"ש בבתי גדולי ישראל, הנותנים לא אחת ביטוי פומבי להערכה זו, הביאו את הגר"ש לשמש לא אחת מוציא ומביא בבתי גדולי ישראל ולעיתים גם במסדרונות השלטון.
 אהבתו לעם ישראל אינה ידעה גבול. ואולי זוהי התכונה שאפיינה אותו ביותר. "לא אשכח את הערב שנכנסתי אליו", סיפר תלמיד ל'בחדרי חרדים', "ראיתי אותו גועה בבכי מר. חשבתי שקרה אסון במשפחה, אבל בקול מרוסק הוא סיפר לי, שלפני כשעה הוא חזר מבית של חייל שנהרג על קידוש השם. 'בישרתי לאביו את הבשורה. זה נורא', הוא אמר בפנים שטופות דמעות".
 "במשך שנים הוא שימש בעל תפילה ב'ימים נוראים' בישיבת 'מאור התלמוד'. ניתן היה למלא את הכינרת בדמעות שהוא מזיל במהלך התפילה", מספר בוגר הישיבה.
 כל חייו ערג הרב קוק לירושלים. חלומו הבלתי נסתר היה לעבור לגור בסמיכות למקום המקדש. בסמיכות לכותל המערבי. אולי לכן מעולם לא קנה דירה בעיר רחובות, שם הוא מתגורר עד היום בבית של העירייה. לפני כ-25 שנה הגשים את חלומו ורכש דירה ברובע היהודי בירושלים, דירה ששימשה אותו בשבתות המעטות בהן יכול היה לממש את כיסופיו לעיר הקודש. אבל את חלומו הגדול הגשים רק כאשר נבנה מחדש בית הכנסת 'החורבה' כאשר הוכתר לרבו על ידי מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל.

 
במעמד ההכתרה בבית הכנסת 'החורבה', אמר בהתרגשות: "מאז חורבן בית המקדש, זו הבנייה החשובה ביותר בירושלים. אני נושא את עיניי למעלה, לגובה העצום, בהתרגשות רבה. רבה של ירושלים רבי צבי פסח פראנק אומר כי זו אותה החורבה שאליהו הנביא נגלה לרבי יוסי, כמופיע במסכת ברכות – ולכן היא קרויה ה-חורבה בה"א הידיעה".
 הרב שמחה סיפר כי הוא זוכר את החורבה בבניינה הקודם. "גרנו בבית מנדלבוים. בתור נערים צעירים היינו הולכים לשם. התפללנו בדרך-כלל שחרית וקריאת התורה בחורבה ומוסף בכותל. כי הכותל של אותם ימים היה כל-כך צר ולא ידעת לאיזה מניין אתה שייך. זה מתפלל שחרית, זה מוסף וזה מנחה – וב'חורבה' תמיד היו תפילות מיוחדות".
 במעמד חנוכת הבית להיכל ישיבת 'מאור התלמוד' המפואר ברחובות, ביטא הגר"ש את חלומו שהתגשם ואמר בדמעות: "לעתיד לבוא, בזמן גאולתנו עליה אנחנו מתפללים מדי יום, המשיח יגיע מצפון לדרום. הוא יראה את 'מכון ויצמן' ויגיד בהתלהבות: 'הו הא, איזו ישיבה יפה'... יגידו לו הפרופסורים: 'זאת לא ישיבה. זה מכון ויצמן, כאן לומדים מדע'. "המשיח יגיב: 'מכון מדע כל-כך יפה? בוודאי הישיבה כאן בעיר לא פחות יפה, כי הרי אין חשוב יותר מתורה'. המשיח יבקש: קחו אותי לישיבה. הוא יגיע לישיבה ויראה שאין אפילו בית מדרש מינימאלי. התלמידים לומדים במרתף. איך זה יכול להיות? הוא ישאל אותי. ואני אשיב לו בפנים כבושות: 'עליי אין טענה. לי אין את הכסף לבנות בניין יפה. הייתי בכל מיני קהילות יהודיות עשירות בעולם והם לא נתנו לי'. אני נוהג להגיד לתורמים: אם לא תתרמו, לא תהיה לי ברירה, אלא להגיד למשיח שאתם אשמים".
 "השבוע, כשנכנסנו לבית המדרש החדש, אמר לי אחד הרבנים: עכשיו כבר לא תצטרך להתבייש בפני המשיח..." אמר אז רבי שמחה זצ"ל.
 בחייו שיכל את חתנו הגאון רבי ישעיהו שיפמן זצ"ל, ראש כולל בשכונת רמת שלמה, שנפטר בגיל 57, לאחר שחלה במחלה קשה.
 בשנים האחרונות נחלש, אך המשיך לעשות למען הרבנות ברחובות, בני משפחתו שימשו וסעדו אותו והתלמידים מ'מאור התלמוד' היו עולים אליו תדיר.
 זכה והותיר אחריו דור ישרים מבורך, בניו: הגאון רבי חיים ראש ישיבת 'תורת רפאל', הגאון רבי אריה מראשי ישיבת מאור התלמוד, הרב בן ציון מנהל סמינר עלי באר, הרב אברהם יצחק מבית חלקיה, הרב דב מנהל ת"ת חמדת התורה בירושלים. חתניו: הגאון רבי יעקב ליזרוביץ ראש ישיבת 'חכמת שלמה' ברחובות,
 תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

https://www.kore.co.il/viewArticle/105957
 

יהי חסדך עלינו

משתמש ותיק
זכרוני פעם שהייתי בביתו לרגל אירוסי חברי עם נכדו
והוא לימד אתנו את השיר וראהו עין בעין בשוב ה' ציון של ר' זבולון גרז'
והיה כ"כ מתוק לשמוע אתו שר את השיר בהתלהבות ובגעגעוים
הוא אמר לנו שאת השיר הזה שרו בבית המקדש
כנראה הוא התכון שאת המנגינה שרו
 

יאיר1

משתמש ותיק
יהי חסדך עלינו אמר:
זכרוני פעם שההיתי בביתו לרגל אירוסי חברי עם נכדו
והוא לימד אתנו את השיר וראהו עין בעין בשוב ה' ציון של ר' זבולון גרז'
והיה כ"כ מתוק לשמוע אתו שר את השיר בהתלהבות ובגעגעוים
הוא אמר לנו שאת השיר הזה שרו בבית המקדש
כנראה הוא התכון שאת המנגינה שרו
היה נוהג לשיר שיר זה בשמחת חג בביתו בשביעי של פסח ובשמחת תורה.
וכמה נורא הוד היה לראות את ר' זבולון ור' שמחה מתמוגגים בשיר זה בערגה פילאית.
ומי שלא ראם לא ראה ערגה..
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
זכיתי פעם ביום העצמאות להסיעו לכו''כ שיעורי תורה, וכל הדרך לא הפסיק להודות על השינוי המבורך בארץ הקודש, ואמר שאם בן גוריון היה קם מקברו ורואה איך יום העצמאות הפך ליום שכולו תורה היה חוזר מהר מהר לקבר...
 

מחפש את עצמי

משתמש ותיק
אני נזכר בדרשות שונות שלו על ירושלים
איזו ערגה לבניין ירושלים והמקדש
אני נזכר לפני כעשרים שנה כשהשתתפתי בתהלוכת הכנסת ס"ת לחצר גליציה ברובע ראיתי אותו משתפך בבכי ארוך של התרגשות תוך כדי התהלוכה
 

איש מזרע אהרן

משתמש ותיק
פותח הנושא
שנהב ונריה אטיאס גדלו בבית חילוני ברחוב שמעוני 4 ברחובות. ההבדל בינם לבין שאר חבריהם לכיתה היה שבבנין מגוריהם מתגורר רב העיר רחובות, הגאון הרב שמחה קוק.

בשיחה ל'מוסף שבת קודש' מבית יתד נאמן', מספרים האחים, הלומדים כיום בישיבות מטעם ארגון 'אחינו', על הדרך המופלאה בה התקרבו ליהדות. "גדלתי כילד חילוני", מתחיל שנהב, הצעיר יותר, את השיחה. "לא ידעתי הרבה על רבנים. אמנם המראה של הרב דיבר בעד עצמו, הבנתי שהוא אדם מיוחד... לא יותר מכך. היום אני מבין שנפלה בחלקי זכות גדולה.

"על מנת להבין עד כמה גדולה הזכות, עלי לחסור לאחור, אל אותו יום שבו פגש אחי הגדול, שהיה אז בן 14, את שכננו הרב קוק במדרגות. הרב התעניין לשלומו, האיר לו פנים, ואתגר אותו בשאלה: 'אולי תרצה ללמוד איתי?'

למעשה, לא היה כל היגיון בשאלה הזאת. מה הסיכוי שנער הרחוק מיהדות יגלה עניין בלימוד משותף עם רב חרדי, שעשרות רבות של שנים מפרידות ביניהם. למרבה ההפתעה, אחי הביע את הסכמתו. 'מתי תהיה מעוניין להתחיל?' שאל אותו הרב, אחי אמר לו: 'עכשיו'.

הרב קוק כל כך התפעל מתשובתו, היה בטוח שיתחמק, והנה, אדרבה, הוא מגלה את רצונו לעשות זאת תיכף ומיד. הרב הזמין את הבחור להיכנס לביתו והם התיישבו ללמוד גמרא בצוותא. הפעם הזאת גררה אחריה פעם נוספת, שאחריה קבעו ללמוד יחד פעם בשבוע.

"מהר מאוד ניכרה השפעתו של הלימוד על אחי", ממשיך שנהב לספר. "הוא החל לצעוד ברחוב עם כובע מצחיה, ואפילו עם ציצית מתחת לחולצה".

שנהב משיב: "אמא דווקא קיבלה את זה בצורה חיובית. היא הגיעה מבית מסורתי. לאבא היה יותר קשה".

השיחה גולשת לחייו של שנהב עצמו, שהיה אז בכיתה ה'. "ההתקרבות של אחי החלה להשפיע גם עלי. התחלתי לשמור שבת בעקבותיו. התחלתי גם ללכת למדרשה, ובינתיים לא שיניתי את סגנון החיים שלי. החברים זיהו אצלי שינוי, ידעו שאני נוהג ללכת למדרשה, אבל כששמעו שאני שוקל ברצינות לשנות מסלול, ובסיום כיתה ז' ללכת לישיבה, לא ידעו איך לעכל את הדברים. הם היו בטוחים שמשהו השתבש אצלי.

"במקביל, החלו מופעלים עלי לחצים מצד בית הספר. ניסו 'לעזור' לי לקבל החלטה ולהתקדם במסלול המקובל. 'אני רוצה לעשות מה שהלב שלי מרגיש', פטרתי אותם", ממשיך שנהב לספר. "בשלב זה נכנס אחי לתמונה. הוא כבר הספיק להתקדם. בינתיים, נכנס ללמוד ב'נווה ארץ' והפך לבחור ישיבה לכל דבר וענין.

בדיוק אז התלבט הרב מונק, שהוא הר"מ שלי היום בקשר לפתיחת הישיבה. אחי הכיר אותו מ'נווה ארץ' ופנה להתייעץ עמו בהקשר אלי. 'הנה', אמר הרב מונק. "הוא יהיה הראשון. בזכותו תיפתח הישיבה'...

הישיבה נפתחה בקיץ שעבר (תשע"ו) עם שלושה בחורים, ומאז אני כאן", מספר שנהב. "בתחילה היא פעלה לצד 'נווה ארץ', מאוחר יותר בעקבות הביקוש הגובר עברה לבאר יעקב.

"מעבר לזכות הגדולה שנפלה בחלקי להפוך לתלמיד ישיבה, הרי שאני גם חש את עצמי כמייסד הישיבה", מספר שנהב את סיפורו המרגש.

"אתה רוצה לדבר עם אחי נריה, בזכותו בעצם אני כאן", שואל שנהב את המראיין במהלך השיחה. "כדאי לך להכיר אותו. הוא לומד ב'נווה ארץ'. אלך לבדוק אם אינו לומד, כי הוא לומד גם בהפסקת צהריים, ואקרא לו לכאן". שנהב יצא לחפש את אחיו, ותיכף שב כשאחיו הגדול לצדו. מראהו כשל בן ישיבה, ולולי ששיתף את המראיין בסיפורו, קרוב לוודאי שלא היה מזהה בו כל קשר לעברו כנער בבית ספר חילוני.

"כפי שאחי סיפר לך, היה זה זמן קצר לאחר שעברנו להתגורר בשכנות לרבה של רחובות", פותח נריה בסיפורו המרתק. "הייתי רואה את דמותו ההדורה כשהוא חולף מולי בחדר המדרגות, ומוריד את הראש מפני כבודו".

"חלפה תקופה. מבטינו נפגשו שוב, הוא מתעניין בשלומי, ולפתע ללא כל הכנה זורק לעברי: 'אולי נלמד מתישהו?' תיכף אמרתי: 'כן, בשמחה'. הוא חייך חיוך רחב, תיכף נכנסנו לביתו והתחלנו. פתח ספר והציע לי להכין יחד עמו את השיעור. הוקסמתי מאישיותו, מלבביותו בכלל, ומהצורה שבה הגיש את הדברים בפרט.

"הלימוד הסתיים. היתה זו עבורי חוויה מרוממת וראשונה מסוגה. הוא הציע לי להגיע פעם נוספת. חזרתי הביתה וסיפרתי לאמי על החוויה, היא התרגשה.

"חיכיתי בקוצר רוח לפעם הבאה, וכשהיא הגיעה הרב הציע לי ללמוד יחד 'מסילת ישרים'. נהניתי מאוד מן הלימוד. תוך כדי הלימוד התפתחה שיחה שבמהלכה שיתפתי אותי בחיי האישיים. סיפרתי לו על הקשיים שאני נתקל בהם מצד החברה, ועל הקושי שלי ליישם את הדברים שאליהם אני נחשף בלימוד המשותף.

"הלימוד הפך לקבוע ואף לפעמיים ושלוש מדי שבוע, והתמשך על פני כשנה וחצי. הרב השכיל לטעת בי את התחושה שאני בעולם אחר, וייצר אצלי את הכמיהה להתעלות רוחנית, תוך שהוא מסייע לי לרכוש השקפה טהורה", משתף נריה בקשר המיוחד שנוצר בינו לבין רבה של רחובות.

"הייתי כבן 14 בסך הכל, כשהפכתי למעין מלווה קבוע של הרב לשיחותיו במקומות שונים בעיר. נהגתי להצטרף אליו גם לשיחות שנשא בישיבת 'מאור התלמוד'. זה היה מחזה משובב לב, שבו אני מראה צועד לצדו בתוך היכל בית המדרש המלא מפה לפה. ישבתי והקשבתי לדברים. הרגשתי את עצמי כשווה בין שווים.

"בל נשכח כי באותה תקופה אני עדיין נראה כנער חילוני לכל דבר, למעט הכובע עמו נהגתי להופיע לכבודות. חלפה חצי שנה, והוא הוחלף בכיפה. החברים בבית הספר הרימו בתחילה גבה, הבינו שמשהו חולף עליי, אבל לא הטרידו אותי יותר מדי. סייעה לי באותם ימים התחושה שאותה הצליח רבי שמחה לטעת בי – תחושה של גבהות לב בדרכי השם.

"עם הזמן הלכו המפגשים ונעשו תכופים יותר. נפגשנו כנ\מעט מדי יום וצעדנו יחד למנחה וערבית. רבי שמחה זיהה את רצוני להתקדם, והציע לי כי יקע עבורי לימוד בחברותא עם בחור מ'מאור התלמוד', שעמו נהג ללמוד באופן קבוע.

"קבענו ללמוד יחד פרק ראשון במסכת ברכות, ולאחר תקופה זכיתי לסיים לראשונה בחיי פרק שלם בגמרא. סיימנו פרק ראשון, הלכנו לשאול אותו: קמה עכשיו?' הוא הציע שנתחיל פרק שישי. במקביל, אני משתתף באופן קבוע במדרשיה של הרב וגמר, שהשכיל להעניק לי, ולא רק לי, את התחושה שהוא נמצא כאן בשבילי.

"כך התנהל סדר יומי: בבוקר אני לומד בתיכון החילוני, בשעות אחר הצהריים והערב אני לומד תורה. באותה תקופה כבר חשתי עצמי בנוח בין החברים, חלקם אף הביעו בפניי תחושת הערכה. היה זה מחזה לא שגרתי לראות אותי צועד עם כיפה בתוך קבוצה של בני נוער, שמתייחסים אליי משל הייתי מעין רב שלהם. גם אם חוויתי רגעי משבר, והיו כאלו לא מעטים, חשתי תמיד את תמיכתו של רבי שמחה המלווה אותי ומחזק אותי בדרכי.

"מקרה מעניין התרחש כאשר באחד הימים אני צועד יחד עם חברים, ובאותה שעה רבי שמחה יוצא מאמירת השיעור בדף היומי הסמוך לתיכון. החברים ניגשים ומברכים אותו לשלום, והוא מצדו מחמיא לי בפני כולם.

"לא אשכח גם כיצד הוא הציג אותי בפני אחיו הגאון הרב אברהם יצחק קוק, באומרו: 'זה החברותא שלי'", חוזר בן הישיבה לאותם ימים שבהם עשה את צעדיו הראשונים בדרכו לעולם התורה.

"אם אני נמצא כאן כיום במצבי הנוכחי, הרי שהכל נזקף לאותה אמירת שלום לבבית של רבי שמחה, שכיום אני משכיל להעריך אותה עוד יותר מאשר הערכתי אותה אז. חשתי ואני חש גם היום כי הצלחתי חשובה לו, וכי הוא מוכן להקדיש לכך זמן בלתי מוגבל.

"בזכותו הגעתי הנה, לישיבת 'נווה ארץ'. כאן קיבל אותי במאור פנים ראש הישיבה הרבה אריה לוי, שמדריך אותי מן היום הראשון ומסייע לי להיבנות שלב אחרי שלב.

"לפני תקופה הגיע לכאן גם אחי שזוכה לגבול במקום המיוחד, והוא מתקדם בקצב מצוין תוך הדרכה קבועה מן הצוות של ישיבת 'אחינו', המקדיש את חייו להצלחת התלמידים", מסיים נריה את דבריו ממהר לשוב ללימודו.

https://www.hidabroot.org/article/220425
 

תפילין

משתמש רגיל
כמה דברים לזכר נשמתו הטהורה.
היה מומחה ממש להוציא יקר מזולל ולקח כמה בחורים צעירים מישיבות תיכוניות או גרוע מכך והכניס אותם לעולמה של תורה.
בין אלו שהגיעו ממשפחות שלא היו בני תורה כל כך, ובזכותו הפכו למרביצי תורה גדולים: הגר"ש ברויאר משגיח בית מתתיהו, הרב בקשי דורון, והרב אלון ר"י מיר-ברכפלד

מסר נפשו ממש על שמירת השבת בעיר רחובות וקיבל הרבה בזיונות ולא היה אכפת לו ובזכותו יש היום ברחובות קריה שלמה של תורה
 
לבי במערב אמר:
זוית ש[מן הסתם] אינה מוכרת לרוב החו"ר דהכא:
https://col.org.il/news/138662
https://col.org.il/news/138658
https://col.org.il/news/138657
https://col.org.il/news/138656
מעניין.
בכל מקרה אני מצרף תמונות לטובת מי שחסום לו.
628d3d251ad10_1653423397_news_main_gallery.jpg
 

קבצים מצורפים

  • 628d19c13862a_1653414337_news_images_gallery.jpg
    628d19c13862a_1653414337_news_images_gallery.jpg
    104.6 KB · צפיות: 281
  • 628d125a407ed_1653412442_news_main_gallery.jpeg
    628d125a407ed_1653412442_news_main_gallery.jpeg
    105.8 KB · צפיות: 282

פרלמן משה

משתמש ותיק
יהי חסדך עלינו אמר:
זכרוני פעם שההיתי בביתו לרגל אירוסי חברי עם נכדו
והוא לימד אתנו את השיר וראהו עין בעין בשוב ה' ציון של ר' זבולון גרז'
והיה כ"כ מתוק לשמוע אתו שר את השיר בהתלהבות ובגעגעוים
הוא אמר לנו שאת השיר הזה שרו בבית המקדש
כנראה הוא התכון שאת המנגינה שרו
יש הקלטה מהשיר ?...
 

משיב דבר

משתמש ותיק
יהי חסדך עלינו אמר:
הוא אמר לנו שאת השיר הזה שרו בבית המקדש
גם אם שרו בבית המקדש זה רק במניין של נוסח אשכנז הליטאי, ממש ב"חניכי הישיבות"....
זה שיר עם ניחוח ליטאי ישיבתי כבד מאוד. נראה לך שככה שרו בבית המקדש? 
הספרדים חושבים שוקא שרו שם פיוטים בשפראך מזרחי, והחסידים בכלל טוענים ששרו שם ניגונים מר' ישראל מרוזין...
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
משיב דבר אמר:
יהי חסדך עלינו אמר:
הוא אמר לנו שאת השיר הזה שרו בבית המקדש
גם אם שרו בבית המקדש זה רק במניין של נוסח אשכנז הליטאי, ממש ב"חניכי הישיבות"....
זה שיר עם ניחוח ליטאי ישיבתי כבד מאוד. נראה לך שככה שרו בבית המקדש? 
הספרדים חושבים שוקא שרו שם פיוטים בשפראך מזרחי, והחסידים בכלל טוענים ששרו שם ניגונים מר' ישראל מרוזין...

אני חוזר כעת מאשכול סמוך על הכתובת שנמצאה בהר עיבל..
תאר לעצמך שהמדע הי' מתערב בנושאים כאלו,
היינו מגלים שכל מדען והמקצב שלו...
 
חלק עליון תַחתִית