הגר"ש פישר אמר לכמה מתלמידיו שכמעט כל מה שהוא חידש זה עד גיל 40 שנה, משם ואילך לא חידש אלא מעט מזעיר. ולכן היה מעודד את הצעירים להרבות בחידושי תורה בעמל כיון שעיקר חידושי התורה שיש לאדם זה בגילאים המוקדמים.
וז"ל הגר"ש פישר בעצמו "הנה באמת קיימת ההבחנה האמורה בין שור של תורה חמור של תורה לא רק בשני תלמידי חכמים אלא אפילו באותו תלמיד חכם עצמו בשלבי התפתחותו בימי נעוריו הוא זמן החרישה והזריעה ואילו אח"כ בימי זקנתו הוא בבחינת חמור האוסף יבול יגיעו שבימי חרפו" (דרשות בית ישי דף רלג).
מראית העין [להגאון חיד"א] מסכת קינים פ"ג) זקני תורה כל זמן שמזקינים דעתם מתישבת עליהם שנאמר בישישים חכמה ואורך ימים תבונה. לפי הפשט הכונה כי הת"ח כשהוא בחור הוא חריף ולפום חורפא מצדד אצדודי יותר מדי ומראה פנים לכל צד. ואולם זמנין דמשכחת אגב חורפא נטה מקו האמת. ברם בזקנותו הגם דאינו חריף כל כך מ"מ זקני תורה דעתם מתישבת עליהם מתישבת דייקא וכל אמת אמת תפסיה:
וז"ל רבו מהר"ח בן עטר בספר אור החיים פרשת ויחי וז"ל, "מה שאנו רואים כי כשיזקין האדם תתמעט הבנתו ואפילו איש חכם לא יוכל לצאת ולבא במלחמתה של תורה ויתמעטו הרגשותיו הגם שאמרו ז"ל (סוף קנים) זקני תורה דעתם מתיישבת עליהם, דקדקו לומר מתישבת לשלול דעתם של זקני עם הארץ שמתטרפת, ולעולם כח השכליי והתבוניי יאפס ועע"ש
ובס' נתיבות חיים ח"ו סי' נ"ד שכתב קצת בזה, והביא דברי הגאון רבי שלמה פוליאצ'יק זצ"ל, העילוי ממייצ'יט זצ"ל כל יסודי מחשבות האדם נקבעים נגמרים ונחלטים אצלו בנערותו, ובשאר ימי חלדו הללו רק מתרחבים ומתפשטים על גבי היסודות שלפנים" וע"ש שהוסיף והעיד על עצמו: "שהוא צר את צורות רעיונותיו ורובי תורתו משנת הארבע עשרה עד שנת השמונה עשרה לחייו, ומשם והלאה רק ישב וזיוג זיווגי מחשבות קדומות, והוסיף בארכן ורוחבן, אבל בעצמותן ומרכזן כמעט שלא נתחדשו ולא נשתנו סדרי בראשית". ע"ש. [ירחון "תלפיות" (שנה ו ניסן תשי"ג, עמוד יא) ע"ש].
וכן כתב הגאון מהר"א עזריאל זצ"ל ב"מוסר אב" בראש ספרו אזן אהרן (אות יב), וז"ל, תדע נאמנה שכל השלימות אשר חנן אלהים את עבדו, לא סיגלתיו אלא עד היותי בן ח"י שנה, שהיה דעתי זך וצלול מבלי שום מחשבה מטרדת, היא מחשבת הפרנסה. ע"כ. וע"ש עוד
וסיפר תלמיד חכם גדול מהדור הקודם שכידוע ראש ישיבת פורת יוסף הרב בן ציון אבא שאול בעל האור לציון היה ידוע כחדשן גדול שזה היה יחודיותו (שאגב אמר לי פעם אחד מגדולי תלמידיו הכי מקורבים אליו שאמר לו הרב פעם שבצעירותו אם היה רגיל בכתיבה יכול היה להחזיק עט ודף ולכתוב כל רגע חידושים כל רגע ורגע והדברים) שכשהיו מביאים להרב בן ציון יסודות ופילפולים שהיה אומר בצעירותו היה מתפעל מאוד מאוד ויש על זה סחפור מעניין שפעם עסק בקושיא זמן מה ואחר כך אמר שעל קושיא זו לא מצא תשובה אמר לו אחד מתלמידיו הרב לפני שנים תירץ קושיא זו בדיוק וכשאמר לו התירוץ התפעל הרב ואף שאת הספר ההלכתי שלו כתב רק בסוף ימיו
Lest the reader be surprised that my father related the study of Torah to ancillary and profane subjects, this author will share a story about the Hazon-Ish which demonstrates the same approach. R' Zvi-Hirsh Appelbaum, a Torah scholar and dry goods merchant from Brisk, was exiled to Stoibtz during World War I, as was the Hazon-Ish. R' Zvi-Hirsh helped the Hazon-Ish's rebbitzen, Batya, in purchasing goods for her store, and even received permission from the Hazon-Ish to open a competing dry goods business. He became the Hazon-Ish's talmid-havver [pupil-peer]. One summer night, the Hazon-Ish invited R' Zvi-Hirsh to join him the following morning in a 4:00 A.M. swim in the Neman River. When they were in the water, the Hazon-Ish started to splash his companion playfully, and R' Zvi-Hirsh asked him, "Rebbi, what is going on?" The master replied, "
אויב מען קען שטיפען קען מען מחדש זיין [If you can frolic, you can create novellae (in Torah)]."
וכמ"ש בזוהר (מדרש הנעלם פרשת תולדות דף קלח עמוד א): רבי יצחק בר' יוסי הוה אתי מקפוטקיא ללוד פגע ביה רבי יהודה א"ל רבי יצחק תאמר דחבירנא חכימי מתניתא אתערו להאי עניינא דיצר הרע יתנשי מן עלמא בר ההיא שעתא לזיווגא א"ל חייך הכי אצטריך יצר הרע לעולם כמטרא לעולם דאלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי וכו'