מלתא דבדיחותא -במשנתם של גדולי ישראל

אוריאל

משתמש ותיק
גדולי ישראל בחריפותם, השמיעו מעת לעת דברי חידודים, דברי צחות, ושאר פרפראות המביאות את האדם לידי מלתא דבדיחותא, ופותחים לבו לתורה ולחכמה.
באשכול זה יקובצו אמרות שפר מגדולי ישראל שבמהלך הדורות, ככל אשר תשיג ידינו.


ראיתי פעם בספר שיצא עוד בזמנו של האור שמח, שמספר בו המחבר שהגיע פעם לרבה של דווינסק, והיה מונח שם ספר שהביא אותו יהודי שביקש לו הסכמה. הצביע האור שמח על הספר ואמר לו: ראה, הנה ספר שכתב יהודי, ובא לבקש הסכמה. איני יכול לתת הסכמה על ספר שכזה, כי יאמרו אם רבה של דווינסק נתן לו הסכמה, אות וסימן הוא שהוא מסכים לפסקי הלכה שבו, ורבים מהם אינם עולים אליבא דהלכתא.
הצביע היהודי הנ"ל, ושאל: אבל הנה מצורף לספר הסכמה שכתב רב פלוני, ומדוע איפה יהיה שונה הרב דדווינסק מהרב הנזכר?
חייך האור שמח והשיב: היודע אתה מה ההבדל ביני לבינו? שאנו מסכימים לדברי תורה, והם מסכימים לדברים בטלים...



[הסיפור הוא מזכרוני,וכמדומני שהפרטים בו קרובים למה שכתוב שם]
 

שומע כעונה

משתמש רגיל
מזכרוני: א' בא לרבי אייזל חריף לבקש ממנו הסכמה לספר בענייני קבלה, תוך כדי הדברים הגיע זמן תפילה וביקשו ר' אייזל לגשת לפני העמוד כשלאחמ"כ יתן לו הסכמה, אותו איש גמגם כדבעי בתפילתו, אחר התפילה בא לבקש את ההסכמה אך ר' אייזל ניסה להשתמט ממנו, משהתעקש הלה לקבל הסבר על סירובו של ר' אייזל, אמר לו "אם שגורה תפילתו בפיו יודע אני שהוא מקובל כו'", מתפלתך ראיתי שמקובל אינך...
 

כרם

משתמש ותיק
רבי נתן אדלר מלונדון, מחבר ספר "נתינה לגר" על התרגום, הדפיס את ספרו באותיות רש"י, כספר המיועד ללומדים. והמכירות היו בהתאם.
אמר לו אחד מהסוחרים: אילו היה מדפיסו באותיות מרובעות, היו מתעניינים בו גם הגוים הבלשנים החוקרים את השפות השמיות, והשוק היה גדול יותר.
נענה ואמר: קראתיו נתינה לגר ולא מכירה לנכרי.
 

סבא

משתמש ותיק
כרם אמר:
רבי נתן אדלר מלונדון, מחבר ספר "נתינה לגר" על התרגום, הדפיס את ספרו באותיות רש"י, כספר המיועד ללומדים. והמכירות היו בהתאם.
אמר לו אחד מהסוחרים: אילו היה מדפיסו באותיות מרובעות, היו מתעניינים בו גם הגוים הבלשנים החוקרים את השפות השמיות, והשוק היה גדול יותר.
נענה ואמר: קראתיו נתינה לגר ולא מכירה לנכרי.
קדוש ישראל הגרנ"א השקיע במקום הנכון, אולי לא קנו את ספרו הגויים והבלשנים, אבל חיבורו מעטר היום את החומש הנפלא "מאור התורה", ומי לא מעיין מפעם לפעם בפירושו ודבריו הנפלאים. [לא עשיתי סקר, אבל אני משער שכשם שאני מעולם לא למדתי ספר זה, אבל עכשיו שהוא מודפס בחומש בהידור גדול, אי אפשר להימנע מלעיין בו לעיתים בין גברא לגברא, מסתמא כן עושים שאר אנשים].
 

סבא

משתמש ותיק
אברך כולל אמר:
הרה"ק מראפשיץ זצוק"ל כשהלך בר"ה
לאמירת תשליך פגע בהרבי מלובלין זצוק"ל שחזר מתשליך, ושאלו הרבי אנא אתה הולך, והשיב שהולך להגביה מה
שהשליך הרבי,
שם משמואל, שמיני דף קס
לא נראה שאמר זאת בבדיחותא, אלא שבמשנת החסידות יש גם למנהג מציאות ממש, ואם עפ"י המנהג משליכים את החטאים [כמו שמנערים קצוות הבגדים וכדו'], א"כ שייך גם להרים אותם, והחוזה סבר שהעבירות של הרבי לפי דרגתו הם באמת מצוות.
אגב, ידוע שהמגיד מדובנא אמא פעם לגר"א שהיה רוצה את היצה"ר שלו [וזה למעשה אותו רעיון של החוזה עם הרופשיצער], ואמר לו הגר"א רחמנא יצילך מיצה"ר שלי!
 

ש.ש.

משתמש חדש
סבא אמר:
אברך כולל אמר:
הרה"ק מראפשיץ זצוק"ל כשהלך בר"ה
לאמירת תשליך פגע בהרבי מלובלין זצוק"ל שחזר מתשליך, ושאלו הרבי אנא אתה הולך, והשיב שהולך להגביה מה
שהשליך הרבי,
שם משמואל, שמיני דף קס
לא נראה שאמר זאת בבדיחותא, אלא שבמשנת החסידות יש גם למנהג מציאות ממש, ואם עפ"י המנהג משליכים את החטאים [כמו שמנערים קצוות הבגדים וכדו'], א"כ שייך גם להרים אותם, והחוזה סבר שהעבירות של הרבי לפי דרגתו הם באמת מצוות.
אגב, ידוע שהמגיד מדובנא אמא פעם לגר"א שהיה רוצה את היצה"ר שלו [וזה למעשה אותו רעיון של החוזה עם הרופשיצער], ואמר לו הגר"א רחמנא יצילך מיצה"ר שלי!
יש שאומרים בבדיחותא שפעם היה לחץ גדול ודחיפות בתשליך אצל הרבה מהחסידים. נענה השמש "לא לדחוף יש מספיק לכולם".
 

אברך כולל

משתמש רגיל
פעם היה קורס אפי'ה בבי"ס לבנות של סטמר בוויליאמסבורג. הבנות אפו עוגות והמנהלים החליטו שצריך להצניע את העוגות לאיזה הזדמנות. ולא לאכלם לאלתר. כך עשו הניחו אותם במקרר ונעלו את החדר. אח"כ כמה בנות פרצו לחדר ואכלו מהעוגות. כשנודע הדבר למנהל החליט שהוא צריך להמלך עם הרבי הרה"ק מסטמר זצ"ל איזה עונש ליתן להן.
הסדר היה שבכל שבוע היה המנהל נכנס לרבי ומתייעץ אתו בכל עניני ביה"ס. אז החליט שבפעם הבא הוא גם את זה. וכך הוה כשנכנס להרבי וגמר להתייעץ ורצה לשאול את השאלה אבל כיון שראה שהרבי עסוק מאוד חשב שהוא לא יטריד את הרבי בכאלו זוטות והוא כבר יחליט לבד על העונש. ורצה לעמוד. אבל הרבי הבחין שרצה לשאו למשהו. אז אמר לו מה עוד רצית. ענה. שזה לא חשוב וחבח על הזמןשל הרבי. אבל הרבי התעקש אז הוכרח לספר לו. בת שחוט עלתה על פני הרבי כששמע את השאלה. והמנהל אמר ידעתי שרבי ישחק מהשאלה. אמר לו הרבי לא ממנך אני צוחק. אלא אתמול היה פה המשגיח של הישיבה וסיפר לי שהבחורים פרצו איזה חדר בישיבה. ודאגתי מאוד איך ימצאו בחורים אלו שידוכים אבל עכשיו שאתה מספר לי שיש גם אצל הבנות כאלו אז זה שימח אותי.
שמעתי מזקיני ששמע מהמנהל עצמו
 

מבין ענין

משתמש ותיק
פרלמן משה אמר:
אשתו של האור שמח היתה שמה חי'ה, לאחר נישואיו נשאל מנין יתפרנס, השיב: "מאן דיהיב חי'ה יהיב מזוני"...

על החפץ מספרים שלאחר נישואיו הגם שכבר הוציא לאור את ספרו 'חפץ חיים' ושמיה"ל, והוכר בציבור, היה לומד תורה בעיר אחרת ואוכל 'ימים' אצל בע"ב דשם. אמרו לו "זה לא מתאים לכת"ר וכו'" א"ל הח"ח - מדוע לא? והרי פסוק מפורש הוא - "מי האיש החפץ חיים? אוהב 'ימים'!!"
 

מבין ענין

משתמש ותיק
אחד פנה לרוגוטשובר ואמר לו שיש לו תירוץ על איזה קושיה של הרב, והרב שמע את התירוץ שהיה דחוק מאד, והשיבו - תירוצך נסתר משו"ע מפורש!
שו"ע מפורש - תמה הלה, היכן כתוב דין זה בשו"ע? התשובה הדהימה עוד יותר - הרב שלח אותו לעיין בשו"ע במקום שלא קשור כלל - הלכות הנהגת אדם בבקר סימן ג סעיף ט.
מיהר הלה לפתוח ואז הבין מה רמז לו הרב, וז"ל השו"ע שם:
לא ישב במהרה ובחוזק ולא יאנוס לדחוק עצמו יותר מדאי, שלא ינתק שיני הכרכשתא...
 

יצחק

משתמש ותיק
אני רוצה לבאר כאן מילתא דבדיחותא שאמר התנא הקדוש רשב"ג
בגמ' ריש פרק הישן אמר רשב"ג ראיתם טבי עבדי שהוא תלמיד חכמים ויודע שעבדים פטורים מן הסוכה (וברש"י: שיחת חולין בעלמא שהיה משתבח בעבדו ל[highlight=yellow]בדיחותא בעלמא[/highlight])
עיי"ש בתוס' שהביאו מהירושלמי שבלא"ה תמוה וכי בגלל שעבדים פטורים הוא צריך להכנס תחת המטה?! וכי אסור לאשה להיות בסוכה?! הירושלמי מתרץ שהיה המקום דחוק לתלמידים וטבי לא רצה לתפוס מקום לאחרים לכן נכנס מתחת המטה כי גם הוא רצה לשמוע דברי תורה מרשב"ג
לפ"ז נראה שמה שאמר רשב"ג ראיתם טבי עבדי וכו' הכוונה שלו היתה לומר בדיחה "בריסקאית" - אתם יודעים למה טבי נכנס תחת המיטה? משום שהוא פטור מן הסוכה! ודו"ק כי זה נכון.
 

מבין ענין

משתמש ותיק
עוד הברקה מהרוגוטשובר -
פעם הגיע אליו א' עם עוד יהודי וביקש שהרב יתן לו ברכה. הרב סירב בטענה "אני לא אדמו"ר"... חשב הלה שהרב מתחמק מענווה, ואמר לו נו, כתוב "אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך"! ומיד תפס שהוא בעצם מכנה לרב 'הדיוט' - והוא מיהר לחזור בו ולתקן - וקל וחומר הרב שהוא ת"ח עצום וצדיק!
ענה לו הרב בבת שחוק - במקום שאני אברך אותו עם קל וחומר, תברך אותו אתה בלי קל וחומר...
 

נדיב לב

משתמש ותיק
יצחק אמר:
אני רוצה לבאר כאן מילתא דבדיחותא שאמר התנא הקדוש רשב"ג
בגמ' ריש פרק הישן אמר רשב"ג ראיתם טבי עבדי שהוא תלמיד חכמים ויודע שעבדים פטורים מן הסוכה (וברש"י: שיחת חולין בעלמא שהיה משתבח בעבדו ל[highlight=yellow]בדיחותא בעלמא[/highlight])
עיי"ש בתוס' שהביאו מהירושלמי שבלא"ה תמוה וכי בגלל שעבדים פטורים הוא צריך להכנס תחת המטה?! וכי אסור לאשה להיות בסוכה?! הירושלמי מתרץ שהיה המקום דחוק לתלמידים וטבי לא רצה לתפוס מקום לאחרים לכן נכנס מתחת המטה כי גם הוא רצה לשמוע דברי תורה מרשב"ג
לפ"ז נראה שמה שאמר רשב"ג ראיתם טבי עבדי וכו' הכוונה שלו היתה לומר בדיחה "בריסקאית" - אתם יודעים למה טבי נכנס תחת המיטה? משום שהוא פטור מן הסוכה! ודו"ק כי זה נכון.
מענין העונג יום טוב כמדומני תשובה מט אורח חיים [בשלהי שות או"ח] כותב תשובה ארוכה בנוגע לאישה בסוכה. ומה שיוצא מדבריו שאין היתר לאישה רווקה וכיוצא בזה לשהות בסוכה מפני קדושתה הנלמדת מעצי סוכה דף ט שם [כדאי לראות שם יותר ברור]
 

נדיב לב

משתמש ותיק
מלתא דבדיחותא בהקשר לפרשת השבוע

מסופר על אחד האחרונים שבעיר כהונתו כרב היו כמה אנשים קלי דעת אוכלי טריפות ומחוצפים שהציקו לו. אמר עליהם, ידוע שלכלבים ניתנו אכילת הנבילות בשכר על שלא חרצו את לשונם עת צאת ישראל ממצרים, אבל ראו איזה פלא, הבעלי בתים שלי חורצים בלשונם, כי הם עזי פנים, אם כן מדוע אוכלים הם טריפות...?
 

כרם

משתמש ותיק
ובהקשר להקשר
הגרי"ח זוננפלד זצ"ל ביקש מאחד הרבנים לעזור לו במאבקיו על קדושת ירושלים, והפציר בו להטות כתף למשימה זו.
אותו רב ענה לו: די לי שאיני מפריע לך ולמה זה אטה כתף?
ענה לו הגריח"ז בשנינות: בשר בשדה טרפה לכלב תשליכון אותו, משום שכתוב ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. החמור זכה מכל הבהמות הטמאות במצות פדיון פט"ח משום שביציאת מצרים הטעינו את ביזת מצרים על החמורים. הא לך - סיכם הגריח"ז - בשביל הטיית כתף מקבלים מצוה, בשביל לשתוק מקבלים נבילה.
 

יוספזון

משתמש ותיק
ראיתי פעם באיזה מקום (יתכן שהדברים אינם מדוייקים) שפעם יהודי מסויים שריננו אחריו שמתייחד עם נשים הוציא ספר להוכיח כביכול צדקת דרכו של הנוב"י זי"ע בענין אמירת 'לשם יחוד' ורצה להוכיח שגם על פי תורת הנסתר אין לומר 'לשם יחוד'. וזלזל שם באופן מחפיר בגדולי ישראל שסברו כן לומר 'לשם יחוד'. שלח את ספרו להגר"ש קלוגר לבקש הסכמה. השיב לו הגר"ש בזה"ל (לא מדוייק) "אין צורך שהספר יהיה 'נדפס' כי המחבר כבר 'נתפס'. ובזה שדן אם על פי 'נסתר' צריך לומר 'לשם יחוד' גם אין צורך, כי המחבר 'נסתר' לשם יחוד... ודפח"ח
 

תחכמוני

משתמש רשום
מלמד להועיל אמר:
שאלו לרבי אייזל חריף: 'ילמדנו רבנו, מה טעם סידר רבי במשנה "חרשׁ, שוטה וקטן", ולא סידר את השוטה בתחילה או בסוף?' השיב רבי אייזל: 'ללמדנו, שכל מקום שמצויים שניים, נכנס השוטה באמצע'...

למביני אידיש
השאלה היא חזקה יותר הרי קטן ר"ת קליינער טויבער נער, אם כן למה נאמר כפל לשון, וע"כ מגיע התירוץ הנפלא שהשוטה חייב להיות באמצע ולפי הר"ת הזה הוא ישב בצד והרי אינו מסוגל
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
סבא אמר:
קדוש ישראל הגרנ"א השקיע במקום הנכון, אולי לא קנו את ספרו הגויים והבלשנים, אבל חיבורו מעטר היום את החומש הנפלא "מאור התורה", ומי לא מעיין מפעם לפעם בפירושו ודבריו הנפלאים.
מחבר הפירוש 'נתינה לגר' הוא לא הג"ר נתן אדלר זצוק"ל, מורו ורבו של החתם סופר זי"ע, אלא הרב נתן מרקוס אדלר, יהודי מודרני, ד"ר לפילוסופיה, ששימש כרבה הראשי של בריטניה במחצית השניה של המאה התשע-עשרה.
 

ניסוך המים

משתמש רגיל
מעשה בשני יהודים שהגיעו לדין תורה אצל הרוגצ'ובי. באותה שעה היה הגאון שקוע בסוגיה חמורה בירושלמי, ושילחם מעל פניו בקוצר רוח. הלכו השניים משם, ובאו אל ר' מאיר שמחה, וסיפרו לו את הדברים כהווייתם.
אמר להם ר' מאיר שמחה בבדיחות הדעת "גמרא מפורשת היא במסכת בבא קמא דף ו: הגמ שואלת מדוע נאמר במשנה חב המזיק ולא חייב מתרצת הגמ משום דהאי תנא ירושלמי הוא דתנא לישנא קלילא הרי השליך מתיבת חייב שני יודין גם הרוגצ'ובי ירושלמי הוא (הירושלמי שגור כולו על פיו) לא יפלא שגם הוא שילח מעל פניו שני יודין (יהודים ביידיש)
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
אחת מהנזיפות השנונות של הגר"א קוטלר נ"ע לקריאת ביניים של תלמיד שלא היתה כענין:
דוּ רֶעדְסְט וִוי אַ שִׁיקֶערֶער טֶערְק!
ההסבר שניתן:
שיכור – אני יודע מה הוא שח, אך הוא עצמו איננו יודע מה הוא שח;
טורקי – אני אינני יודע מה הוא שח, אך הוא עצמו יודע גם יודע;
אתה – נִיט דוּ וֵוייסְט וָואס דוּ רֶעדְסְט, אוּן נִיט אִיךְ וֵוייס וָואס דוּ רֶעדְסְט...
 
חלק עליון תַחתִית