סיפורים נשגבים על בני החסידות

נדיב לב

משתמש ותיק
על בני תורה המסלאים כבר נפתח אשכול, כמו גם על אנשים פשוטים ולא פשוטים.. ומה עם אחינו החסידים? אפליה?!...:)

ומהרהור למעשה 'של איש בין אנשים' פתחתי אשכול ייעודי לסיפורים נפלאים שמייחדים את אחינו החסידים, בפרט בזמננו המורכב [קורונה וכיו"ב] שעמדו לא פעם בביקורת צולבת מבית ומחוץ, נגד מנהגיהם ואורח חייהם הרוחני, וכאן המקום להראות את המציאות נכוחה, עד כמה תורת החסידות, מעשי הפרישות, הדבקות וההתלהבות הגדולה בעבודת השם, האחדות והאחווה, או מנהגיהם בקודש והמסתעף, כמו גם מלבושם וחזותם היהודית, מרוממת ומגביהתם טפח מעל פני האדמה.
ומכאן גם תבוא הבשורה הנפלאה בפורמנו הנהדר, שאת האשכול - בני תורה המסולאים - פתח חסיד שבחסידים, ואילו את האשכול שעוסק בתשבחות החסידים פתח יהודי שמעבר למתרס.. כמו"כ אי"ז סתירה בין בני תורה לבני החסידות, אבל יש הדגשים מיוחדים שיש בזה ואין בזה וד"ב.

מוזמנים לשפוך מאוצר דילכם ומה שבאמתחתכם על יהודים חסידים ופרישותם הרחק מן השורה, בחן בחסד וברחמים בעיני בשר ודם ובעיני אלוקיו. בכוונה תייגתי כמה ערכים כדי לכוון קצת את הדרך בו יצעד האשכול. בשם ה' נעשה ונצליח, ושלא תצא תקל מתח"י אכי"ר.

 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
סיפור על אחד האדמו"רים בתחילת כהונתו, כאשר נפל עליו עול מוסדות מסועפים שלא הסכין לו.

לאחד מחסידיו, אדם שגר וסוחר באירופה, נולד בן למז''ט.
החסיד חפץ מאד שהרבי החדש יהיה נוכח בברית, אבל להביא את הרך הנולד מאירופה לארץ הקודש לא בא בחשבון.
בא החסיד בדברים עם הגבאים, על האפשרות שהרבי יגיע במיוחד לאירופה לרגל הברית מילה.

נמנו וגמרו, שעבור תרומה הגונה למוסדות בסך כרבע מליון דולר הרבי יטרח להגיע במיוחד.

כך היה, והחסיד עלז ושש על הכבוד שנפל בחלקו, ועמד בדיבורו מיד אחר הברית.

עוד בדרכו של האדמו"ר חזרה לארץ ישראל, קיבל הגבאי טלפון מיהודי בארה"ב, אשר בא בטענה.

הייתכן שהרבי מקבל תרומה כזו מבעל השמחה, בעוד הוא חייב לו עצמו סכום דומה, ומתמהמה מלפורעו זה עידן ועידנים?

הגבאי שיתף את הרבי בתוכן השיחה,
והרבי, ללא היסוס, ביקש לדאוג להעביר תיכף ומיד את הסכום בשלמותו ליהודי בארה"ב!
מקור הסיפור מהאיש שביצע את ההעברה בפועל, ואני מכיר את הנפשות הפועלות כולן.

דרך אגב, רבי כזה זוכה שיש לו גבאי כזה...
גבאים רבים היו מסננים את תוכן השיחה וחסל...
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
מי היה זה שעלה להשלים עשירי למנין?

בשבת היה היארצייט של יהודי בשם ר' זעליג וינברג ז"ל חסיד סלאנים.

בניו החליטו לאכול ביחד סעודת שבת וללמוד משניות לעי"נ.

אך דא עקא, כשהיגעו לומר קדיש, ראו שחסר להם עשירי למנין.

ירד אחד הבנים לרחוב, וראה שני חסידי גור עוברים לידו.

שאל אותם: "האם אתם יכולים לעלות לדקה, חסר עשירי לקדיש ?

המבוגר מבין שני האברכים ענה: "כמה חסר לכם ?

ענה וינברג: 1.

אומר המבוגר מבין שני החסידים לצעיר: "אני עולה, אתה תמשיך". "אין להם ממילא צורך בשניים".

כשוינברג והמבוגר עלו לדירה לקדיש, התברר לו, את מי הוא זכה להביא לעשירי.

כמובן, שראש הישיבה סיפר שהכיר את ר' זעליג, הבנים התנצלו על שהטריחו את מע"כ, אך רה"י הגר"ש אלתר, לא הבין כלל על מה התנצלותם.
 

שייגניסט

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
על בני תורה המסלאים כבר נפתח אשכול, כמו גם על אנשים פשוטים ולא פשוטים.. ומה עם אחינו החסידים? אפליה?!...:)

ומהרהור למעשה 'של איש בין אנשים' פתחתי אשכול ייעודי לסיפורים נפלאים שמייחדים את אחינו החסידים, בפרט בזמננו המורכב [קורונה וכיו"ב] שעמדו לא פעם בביקורת צולבת מבית ומחוץ, נגד מנהגיהם ואורך חייהם הרוחני, וכאן המקום להראות את המציאות נכוחה, עד כמה תורת החסידות, מעשי הפרישות, הדבקות וההתלהבות הגדולה בעבודת השם, האחדות והאחווה, או מנהגיהם בקודש והמסתעף, כמו גם מלבושם וחזותם היהודית, מרוממת ומגביהתם טפח מעל פני האדמה.
ומכאן גם תבוא הבשורה הנפלאה בפורמנו הנהדר, שאת האשכול - בני תורה המסולאים - פתח חסיד שבחסידים, ואילו את האשכול שעוסק בתשבחות החסידים פתח יהודי שמעבר למתרס.. כמו"כ אי"ז סתירה בין בני תורה לבני החסידות, אבל יש הדגשים מיוחדים שיש בזה ואין בזה וד"ב.

מוזמנים לשפוך מאוצר דילכם ומה שבאמתחתכם על יהודים חסידים ופרישותם הרחק מן השורה, בחן בחסד וברחמים בעיני בשר ודם ובעיני אלוקיו. בכוונה תייגתי כמה ערכים כדי לכוון קצת את הדרך בו יצעד האשכול. בשם ה' נעשה ונצליח, ושלא תצא תקל מתח"י אכי"ר.
לא הבנתי (סליחה על בורותי בעניינים אלו) וכי החסידים הם לא יכולים להכלל כבני תורה הרי תורה שייכא לכו”ע כל הרוצה ליטול וכו’?
 
 
ברשות פותח האשכול שליט”א.

עמדתי ליד אוטובוס 402, באחת התחנות האחרונות, כאשר עלו כמה נשים לאוטובוס. אחריהן עמד יהודי חסידי מבוגר, אשר הנהגתו הפעימתני ממש. הוא סובב את פניו הצידה, והתרחק כחצי מטר מהקודמת לו בתור, וכיון שלא נדחק, עבר האוטובוס ממנו ופנה ונסע... מדובר היה בחוה''מ שקשה מאוד למצוא אוטובוס פנוי, במיוחד בתחנה המדוברת!

כיו''ב ראיתי יהודי חסידי אשר נטל את כל מטלטליו וילדיו, ובא זורח כולו אל התחנה, לצאת הימה. אחר שעלה, עדכן אותו אחד היושבים כי האוטובוס נוסע ל'שרתון', ולא ל'הרצלייה' כאשר היה מקובל עד אותה שנה. ללא אומר ודברים, נטל הנ''ל את כל הכבודה, וירד מן האוטובוס, בלא למצמץ!.
 

ובכן

משתמש ותיק
במבי אמר:
ועל אף שאינני חסיד (רק באתי מבית עם שורשים חסידיים) התפעלתי מהפשטות האמיתית שמסופר על ר' פנחס מקוריץ
לאו בהרה"ק רבי פנחס איירי, אלא בתלמידו הקדוש, ר' רפאל מבערשד.
 

במבי

משתמש ותיק
ובכן אמר:
במבי אמר:
ועל אף שאינני חסיד (רק באתי מבית עם שורשים חסידיים) התפעלתי מהפשטות האמיתית שמסופר על ר' פנחס מקוריץ
לאו בהרה"ק רבי פנחס איירי, אלא בתלמידו הקדוש, ר' רפאל מבערשד.

כל הספק נראה לי על  ר' פנחס מקוריץ ומהיכן כבר יודע רז זה?
 
 
באירוע שהתקיים במודז’יץ, בנוכחות הבעל מנגן רבי בן־ציון שנקר ז”ל, נעמד אחד הנוכחים ואמר: "דעו לכם, שר’ בן־ציון, אין תוכו כברו!"

וַיִּתְמְה֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים אִ֥ישׁ אֶל־רֵעֵֽהוּ.

ומיד ביאר האיש את דבריו: רבי בן ציון, לבוש כליטאי, זה ה’כברו’, אבל אין תוכו כברו, כיון שהוא חסיד נאמן בלב ובנפש לרבוה”ק ממודז’יץ זיע”א.

רב''צ שינקר.jpg
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
שייגניסט אמר:
נדיב לב אמר:
על בני תורה המסלאים כבר נפתח אשכול, כמו גם על אנשים פשוטים ולא פשוטים.. ומה עם אחינו החסידים? אפליה?!...:)

ומהרהור למעשה 'של איש בין אנשים' פתחתי אשכול ייעודי לסיפורים נפלאים שמייחדים את אחינו החסידים, בפרט בזמננו המורכב [קורונה וכיו"ב] שעמדו לא פעם בביקורת צולבת מבית ומחוץ, נגד מנהגיהם ואורך חייהם הרוחני, וכאן המקום להראות את המציאות נכוחה, עד כמה תורת החסידות, מעשי הפרישות, הדבקות וההתלהבות הגדולה בעבודת השם, האחדות והאחווה, או מנהגיהם בקודש והמסתעף, כמו גם מלבושם וחזותם היהודית, מרוממת ומגביהתם טפח מעל פני האדמה.
ומכאן גם תבוא הבשורה הנפלאה בפורמנו הנהדר, שאת האשכול - בני תורה המסולאים - פתח חסיד שבחסידים, ואילו את האשכול שעוסק בתשבחות החסידים פתח יהודי שמעבר למתרס.. כמו"כ אי"ז סתירה בין בני תורה לבני החסידות, אבל יש הדגשים מיוחדים שיש בזה ואין בזה וד"ב.

מוזמנים לשפוך מאוצר דילכם ומה שבאמתחתכם על יהודים חסידים ופרישותם הרחק מן השורה, בחן בחסד וברחמים בעיני בשר ודם ובעיני אלוקיו. בכוונה תייגתי כמה ערכים כדי לכוון קצת את הדרך בו יצעד האשכול. בשם ה' נעשה ונצליח, ושלא תצא תקל מתח"י אכי"ר.
לא הבנתי (סליחה על בורותי בעניינים אלו) וכי החסידים הם לא יכולים להכלל כבני תורה הרי תורה שייכא לכו”ע כל הרוצה ליטול וכו’?
 

הבהרתי במפורש: "כמו"כ אי"ז סתירה בין בני תורה לבני החסידות, אבל יש הדגשים מיוחדים שיש בזה ואין בזה וד"ב". וכפי שציינתי כמה ערכים ששיכים בבני החסידות. חבל שלא קוראים נכוחה, ומייחסים מניע זר למי שמחפש להרבות אהבה ואחווה ולא לקנטר. אבל ניחא.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
הגרי"ש אלישיב והרה"צ רבי שמואל שפירא מברסלב היו שכנים קרובים כשקיר מפריד בין דירותיהם, וכל אחד היה מתפעל ממעלותיו של השני. אינני זוכר פרטים מדוייקים, אבל כמדומה שהגרש"ש הפליא את דייקנותו והתמדתו של הגרי"ש, והגרי"ש הפליא את יראת השמים ותפילותיו של הגרש"ש.

בשבת עשיתי סיבוב בשכונתי והמנין היחיד ששמר על הכללים במאה אחוז היו חסידי גור לא מצאתי אפילו אחד מהם בלי מסיכה ובשאר המנינים היו פה ושם שזלזלו.

הציבור החסידי מתאפיין להבנתי בשתי מעלות גדולות:
1. החמימות לכל דבר שבקדושה - ההתלהבות מתפילה ומקיום מצוות, שבאה לידי ביטוי בהבעת רגשות ניכרת לעין, וכמובן היא השורש למוזיקה החסידית לתפילה חסידית לטישים ולשמחות חסידיות. אצל הליטאים ישנה יותר קרירות שכלתנית, שמונעת הבעת רגשות, והדבר ניכר באינספור דברים.
2. קהילתיות - המבנה של החסידויות מסביב לאדמו"ר ולבית מדרש המרכזי, מחזק את הקשר בין כל החסידים, הבא לידי ביטוי בתמיכה הדדית ברוחניות ובגשמיות, בזמני שמחה וצער ובחיים היומיום. אצל הליטאים ישנה כמדומני פחות קהילתיות, היא בדרך כלל תלוית מקום מגורים ובית כנסת משותף, והקשרים בין המשפחות אינם כ"כ חזקים.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
זמר חסידי שהקריב את מחייתו תמורת נפשו מדהים!
העתקתי מאתר 'דרשו', וכבר קדם לי אחד החברים באחד האשכולות.
דף הבית על דא ועל הא
file.php

"בתוך יומיים כבר לא היה לו אולפן", מתאר חברו של ר' שרגא ז"ל. "הוא התפטר מהציוד במהירות לפני שיתחרט. הוא גם קיבל על עצמו שלא להחזיק יותר מיקרופון ביד ולא לעלות על במה"
קולו זימר עריצים: הסיפור האמיתי שמאחורי "הזמר החסידי" שנהרג באסון מירון

לאחר האסון במירון, בין שאר הסיפורים הסקירות והכתבות שהובאו בהרחבה בכלי התקשורת לדמותם של הרוגי האסון ז"ל, סופר גם סיפורו של "הזמר החסידי", הרה"ח ר' שרגא גשטטנר ז"ל. סיפרו על האלבומים שהקליט, השירים ששר, קולו הערב והרגש המתחנן שנשמע בשירתו. כל התיאורים הללו החטיאו לחלוטין את דמותו האמיתית של ר' שרגא ז"ל.

בגיליון המיוחד של 'המבשר' לרגל מלאת השבעה, מביא הרב יעקב לוסטיגמן את הסיפור האמיתי והמיוחד במינו המסתתר מאחורי דמותו של "הזמר החסידי". סיפור שהכותרת ההולמת ביותר עבורו היא – "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף", ואין מתאים ממנו לימים אלו, ימי ההכנה לקבלת התורה.

הרה"ח ר' שרגא גשטטנר נולד לפני כ-35 שנים לאביו הרה"ח ר' חיים יבלחט"א, במונטריאול שבקנדה. אמו תחי', הגיעה לשם מבני ברק. היא נכדתו של הרב שרגא סיני שהיה מייסדו ומנהלו של תלמוד התורה המיתולוגי 'יסודי התורה' בתל אביב.

משפחת גשטטנר היא משפחה סקוויראית קלאסית. החינוך היה חסידי מובהק, האווירה אווירה של 'ווארמקייט' לכל דבר שבקדושה, ובכל עת מצוא היתה המשפחה אורזת את המטלטלים ומרחיקה נדוד עד לעיירה ניו סקווירא שבמדינת ניו יורק, כדי לחלות את פני הקודש ולהסתופף בצלו של הרבי שליט"א.

בחממה הזאת גדל ר' שרגא, ובבחרותו אף למד בישיבת סקווירא, יחד עם חברו הרב יחזקאל טומבר, שעמו שוחחנו השבוע. הרב טומבר יבלחט"א, מתגורר כיום במונסי, שם התגורר גם הרב שרגא גשטטנר לאחר נישואיו. מעבר לעבודה ששניהם למדו באותה ישיבה, וששנים היו חסידי סקווירא המתגוררים במונסי, היתה להם השקה גם במקום העבודה.

"שנינו עבדנו אצל אותו בוס", מספר לנו ר' יחזקאל, "כל אחד בחברה אחרת ובתחום אחר, אבל לשתי החברות יש בעלים אחד, ולכן יצא לי לפגוש אותו רבות גם בעבודה וגם בקהילה".

ר' שרגא, כך מתברר, כלל לא ראה בעצמו זמר. לא בשנים האחרונות. בצעירותו הוא אכן כיוון לשם, לקריירה של זמר מוצלח ובעל שם עולמי, ולאחר נישואיו אכן החל לחתור לכיוון ונחל הצלחה מסחררת. עתיד מזהיר הובטח לו והדרך היתה סלולה בפניו להצלחה. הוא כבר החזיק באולפן הקלטות משלו והיה מבוקש מאוד בחתונות ובשמחות בכל רחבי ארה"ב, לצד הפופולאריות הגדולה שנחלו האלבומים שהקליט ופרסם.

אבל בשלב מסוים הבין ר' שרגא כי הקריירה כמוזיקאי מצליח, באה על חשבון דברים אחרים. חינוך הילדים למשל, העלייה האישית שלו ברוחניות. חוסר היכולת לקבוע עיתים לתורה בצורה מסודרת ועוד.

התובנה הזאת הכתה בו, וגרמה לו לתהות מחדש על הכיוון שאליו צעד עד כה. כפי שהתחנך בבית הוריו, הוא החליט לפנות לדעת תורה, ופנה לדיין דקהילת סקווירא במונטריאול, הגאון רבי יוחנן וואזנר שליט"א, עמו היה לו קשר קרוב, וביקש להתייעץ עמו בעניין.

לאחר התייעצות ממושכת, ולאחר שדן עם הדיין בנושא מכל הזוויות השונות שלו. החליט ר' שרגא לעשות הסבת מקצוע, לוותר באופן מיידי על הקריירה כזמר, ולקבוע מדי יום לפחות שלוש שעות ללימוד התורה.

"בתוך יום יומיים כבר לא היה לו אולפן", מתאר חברו ר' יחזקאל טומבר בשיחה עם 'המבשר'. "הוא פשוט התפטר מהציוד במהירות, לפני שייתחרט על ההחלטה הטובה שהחליט. לא זו בלבד, אלא שהוא גם קיבל על עצמו שלא יחזיק יותר מיקרופון ביד וישיר על במה.

"ר' שרגא ידע שהרצון הזה לשיר לא יעזוב אותו בגלל החלטה של רגע. הוא פחד שהתאווה הזאת תשתלט עליו בהמשך הדרך ולכן גדר את עצמו וגזר על עצמו שלא לעמוד ולשיר בפני קהל, לא בתשלום ולא בחינם, לא באופן מתוכנן ולא באופן ספונטני".

וכך, בלי שום הכנסה או מקצוע אחר ביד, החל ר' שרגא לחפש לעצמו מקום עבודה. במקביל החל להקפיד על לימוד של שלוש שעות ברצף כל יום.

הוא מצא עבודה ועשה חיל בעבודתו. התברר לו, אולי לראשונה, שהוא אומנם מאוד מוכשר במוזיקה, אבל יש לו כישרונות רבים אחרים. במקביל ישב ללמוד כל יום שלוש שעות כפי שקיבל על עצמו, אבל דווקא כאן הוא נתקל בקושי גדול בתחילת הדרך.

"אדם שעובד לפרנסתו ולא רגיל לשבת שעות ללמוד כל יום, זה לא קל פתאום לשבת ככה ליד הגמרא שלוש שעות ביום. אבל שרגי לא נכנע, הוא החליט שהוא לומד דברים קלים, מה שבא לו בקלות, העיקר ללמוד. הוא פתח קיצור שולחן ערוך והתחיל ללמוד, אבל כמה אפשר ללמוד קיצור שולחן ערוך? שעה ביום זה גם הרבה. שלוש שעות ביום כל יום? זה היה לו מאוד קשה.

"והנה הגיעו הימים טובים, ר' שרגא כמו כל בית ישראל התכונן בחיל וברעדה לימים הנוראים ולחג הסוכות. כשהגיעה שמחת תורה ונסענו כולם לרבי, בניו סקווירא, נסע גם שרגי גשטטנר, הוא רקד בהקפות ושמח מאוד עם התורה, אבל באמצע הוא נשבר.

'מה אני שמח עם התורה כשאפילו לשבת ללמוד שלוש שעות ביום קשה לי?' הוא חשב לעצמו, 'הרי זו בושה! בושה וחרפה!'… כך ייסר את עצמו עד שהחליט שהוא חייב למצוא חברותא ראוי שעמו יוכל ללמוד כמו שצריך בחשק ובהתלהבות, שלוש שעות כל יום.

"אבל מאיפה ימצא חברותא כזה? הוא הרי אינו אברך כולל, מי שלומד כל כך הרבה שעות זה רק תלמידי החכמים החובשים את ספסלי בית המדרש יומם ולילה, ולמה שאחד מהם ירצה ללמוד עם בעל הבית פשוט?

"ר' שרגא פשוט התחיל להתפלל", מתאר חברו ר' יחזקאל את ששמע מפיו, "הוא בכה בדמעות, והתחנן לבורא העולם שיזכה אותו למצוא חברותא ראוי שיאפשר לו להצליח בלימוד.

"כשסיים את תפילתו, יצא מבית המדרש שבו התקיימו ההקפות והריקודים, ופנה ל'היכל התורה' הסמוך, שם יושבים ולומדים באין הפרעה בכל זמן ועת. והנה הוא ראה אברך מתושבי עירנו מונסי, יושב ולומד.

"ר' שרגא לא היסס, הוא ניגש לאברך הזה ושאל אותו אם הוא רוצה ללמוד איתו משהו, כי חשקה נפשו בתורה. האברך היה נבוך, מצד אחד הוא ראה אברך שממש משתוקק ללמוד, אברך שמגיע עם 'ברען' גדול ורוצה פשוט ללמוד. מצד שני, אותו אברך חיכה שם לאחיו שעמו סיכם עוד קודם לכן ללמוד בשעה הזאת.

"הוא אמר לר' שרגא שהוא ממתין לאחיו, אבל עד שאחיו יבוא, אין בעיה, הוא ישמח ללמוד עמו", מספר ר' יחזקאל יבלחט"א. "אני לא יודע מה קרה עם האח של אותו אברך, אם הוא הגיע או לא, אבל מאותו רגע, ר' שרגא והאברך ההוא הפכו לחברותא קבועה, והם למדו יחד כל יום במשך שנים, עד השבוע שעבר…".

הרב טומבר מוסיף כי בכך לא נגמר הסיפור: "ככל שעברו החודשים והשנים, ר' שרגא שקע יותר ויותר בלימוד, הוא ממש אהב ללמוד ומצא את כל החיות שלו מהלימוד. לאט לאט הוא הוסיף עוד סדרים קבועים על השלוש שעות, ובתקופה האחרונה הוא הגיע לקביעות של שש שעות לימוד לפחות כל יום, למרות שהוא היה עובד לפרנסתו! שלוש שעות הוא היה לומד בבוקר, כל יום מהשעה 6:00 עד השעה 9:00 בבוקר. חוץ מזה הוא היה לומד במהלך יום העבודה, היתה לו קביעות, ולאחר מכן בערב, אחרי העבודה היתה לו קביעות נוספת, ובסך הכל היו אלו שש שעות לימוד בימים שבהם עבד. אני לא מדבר על שבתות ויומי דפגרא שבהם לא עבד והיה לומד עוד יותר.

"לכן כשהוא נפטר וכולם דיברו על הזמר שנפטר, זה מאוד צרם לי", אומר החבר. "כי ר' שרגי לא היה זמר. הוא היה אברך תלמיד חכם!".

בעניין זה הוא מוסיף עוד אנקדוטה מעניינת, ששופכת אור על אישיותו המיוחדת של ר' שרגא גשטטנר.

"היה זה בתקופה הקורונה, אצלנו היא עוד לא נגמרה עד היום, אבל בתקופה היותר קשה, כשהכל היה סגור. הבעל הבית שלנו בעבודה חיתן ילד, כמובן שאנחנו העובדים הוזמנו לשמחה, שהתקיימה באופן מצומצם יחסית.

"והנה התברר שאין זמר בחתונה, אולי הזמר נדבק בקורונה אולי הוא פחד לבוא או שמנעו ממנו. כך או כך, לא היה זמר בחתונה, וזה היה מצב מאוד לא נחמד. ניגש אחד החברים לר' שרגא ואמר לו "נו… אתה הרי יודע לשיר… בוא תעמוד על הבמה ותתחיל לשמח את החתן והכלה".

ר' שרגא דחה את ההצעה על הסף: "מה פתאום", הוא אמר, "הרי קיבלתי על עצמי שאני לא שר יותר על במות. עד שהצלחתי להיחלץ מהעולם ההוא אני לא חוזר לזה פעם נוספת…".

אבל אותו אברך לא עשה לו הנחות: "תחשוב שוב", הוא אמר לר' שרגא. "תחשוב מה הקב"ה רוצה ממך עכשיו! יש כאן חתן וכלה שמתחתנים הערב, יש מצווה לשמח אותם. הזמינו זמר והוא לא הגיע, יש עגמת נפש למחותנים ולכל הנוגעים בדבר ולך יש את הכישרון והיכולת לשמח אותם. אתה רוצה להישאר עם הקבלה שלך שלא לשיר בפני הציבור, אבל תחשוב, הייטב בעיני ה'?".

"ר' שרגא אמר שהוא צריך לחשוב על זה קצת. הוא יצא החוצה, הרהר בנושא בינו לבין עצמו, ולאחר מחשבה חזר ואמר לאותו אברך, "אכן צדקו דבריך… אני חושב שרצון ה' זה שעכשיו כן אעמוד על הבמה ואשמח את החתן והכלה".

"הוא עלה על הבמה, החזיק במיקרופון וחזר לימים הקודמים שלו כהרף עין. שר ורקד, שמח ושימח והיתה חתונה מאוד שמחה.

"ברגע שבו הסתיימו הריקודים, הוא ירד מהבמה. החברים ניגשו להחמיא לו ולהודות לו, אבל הוא פנה אלינו עם דמעות בעיניים והתחנן: "בבקשה אל תחמיאו לי, אל תשבחו אותי. גם ככה אני צריך כוחות נפש גדולים כדי לא ליפול לשם בחזרה. בבקשה מכם, אל תקשו עלי עוד יותר. בואו נשכח מהערב הזה, כאילו הוא לא היה ולא נברא…".

בשבוע שעבר הגיע ר' שרגא לארץ הקודש, כדי לחונן את עפרה ולעלות למירון בל"ג בעומר. אליו התלוו שני אחיו שבאו יחד עמו. לאחר שהשתתף במעמד ההדלקה של כ"ק מרן אדמו"ר מתולדות אהרן, הוליכוהו רגליו למעבר הדמים, וכעבור דקות אחדות הוא כבר לא היה בין החיים.

למגינת לב, נקבר ר' שרגא בהר המנוחות כשמכל משפחתו וחבריו, ליוו אותו רק שני אחיו שהגיעו עמו לארץ. וכך צעדו אחריו מאות אנשים שלא ידעו מי הוא ומה הוא היה, הם שמעו על כך שהוא היה זמר מאוד מוכשר, ורק חבריו שנותרו בארה"ב ידעו שבין רגבי אדמתה של ירושלים עיר הקודש, בהר המנוחות, נטמן יהודי יוצא דופן, שהקריב את כל הרצונות שלו לקדוש ברוך הוא, ומסר את נפשו על לימוד התורה.

ולוואי ונזכה להתחזק ולקחת ממנו מעט צידה לדרך, לוותר על הדברים שנראים לנו חשובים, אבל באמת הם רק מפריעים לנו להגיע אל המטרה שלשמה נולדנו, להיות עבדי ה' באמת ובתמים. ויהיה החיזוק הזה לעילוי נשמתו הטהורה של הרב החסיד הזובח את יצרו רבי שרגא בן רבי חיים גשטטנר, זכותו תגן עלינו.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
אחר מחו"ר סיפר: פעם ראיתי אדם חסידי, קדוש ופרוש. עומד באוטובוס ושומר את עיניו חזק. פנים למטה וכו'.
ואני מעריך זאת מאוד.
אך ראיתי שהיה מאוד מזועזע ונסער, כאשר נעמדו שתי בנות משני צדדיו. והאוטובוס היה עמוס, וראיתי שהוא ממש לא רגוע, עזרתי לו והתקרבתי אליו, בצורה אגבית, ובצורה שפתרה לו את הבעיה.

אך רציתי לערוך לו ניסוי, וכשהוא ירד, ירדתי ג"כ, ושאלתי אותו, מדוע הוא היה לחוץ כ"כ באוטובוס (כביכול סתם נעמדתי לידו), והוא הסביר לי שהיו שתי נשים משני צדדיו. עד כאן הועתק מהודעה שם לעניננו.

לדעתי יראת החטא הזו היא מדהימה ורק ראוי לקנאות בה.

בכוונה לא העתקתי קישור וכן צנזרתי את סוף הודעת הנ"ל, יען ודעתי נוטה כחסיד, ולא כמו שהעיר עליו, ומלבד שאשכול זה נועד לסיפורים נשגבים ולא לתמיהות.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
סיפור שהועתק ממקום אחר, ויש מקום לארחו שוב באכסנייה החסידית.

בעקבות דיון שהתפתח באשכול אחר, נסיתי להמחיש נקודה באמצעות סיפור על אחד מידידי הקרובים חסיד סטריקוב, ת"ח פקח גדול שרבים מתיעצים איתו בדיני תורה מורכבים ובבעיות שונות, כלבויניק לעצות ופתרונות.
וכדרך החסידים ולמעלה מכך הוא מתנהג בפרישות יתירה, בשמירת עיניים קפדנית, שהוצאת משקפיו היא הבסיסית ביותר וכיו"ב. ושמתי לב בכל זמן הכרותי הארוך, שנמנע להתקשר לבתים אחרים כי אם לפלאפון האישי. אחרי שהפצרתי שיסביר לי מדוע, אודה בפיו שחושש שתענה לו הגברת. רק אז הבנתי, כמה סף הרגישות יכול להימתח מחמת פרישות וקדושה טהורה. ולו יהי חלקי.
 

שניאור

משתמש ותיק
אבקש את רשות פותח האשכול הלא הוא מכובדנו המכ(ח)בד את הבריות ר' @נדיב לב לספר סיפור תורני על אברך חסידי שהיית עד לו היום.
ובכן: סיכמתי היום עם אחד מחבריי להיפגש על איזה נושא בשעה 1:45 בצהריים, וביודעי שחברי הנ"ל הוא דייקן בזמנים נלחצתי ורצתי במהירות כדי להיות שם בזמן, והנה מגיע הזמן הנקוב ועובר עוד עשר דקות ועוד חצי שעה והלז איננו בנמצא, לבסוף כעבור שעה (!) הוא הגיע והתנצל בפניי בבושת פנים שהיות ואין עכשיו כוללים אז הוא ביקש מהגבאי בבית כנסת מפתח של חדר צדיי, ושם הוא ישב ולמד משעה 8:00 עד עכשיו, והוא פשוט לא שם לב שהזמן עובר, כי לא היה שעון בחדר ההוא.

הדבר הפליא אותי פעמיים, אחד על עצם הדבר שאדם יכול להיות שקוע 6 שעות רצוף, שתים על הפשטות שהוא התנצל ככה בבושה ע"ז.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
שניאור אמר:
אבקש את רשות פותח האשכול הלא הוא מכובדנו המכ(ח)בד את הבריות ר' @נדיב לב לספר סיפור תורני על אברך חסידי שהיית עד לו היום.

אדרבא האשכול נפתח בשביל לשמוע את סיפורכם הנהדרים. ואכן סיפור מדהים יותר מאשר נהדר גרידא.

נשלח לי סיפור בפרטי [הוא כתב לי כך: אם אתה רוצה תפרסם... אני לא פרסמתי כי אולי אתה לא רוצה שהאשכול יהיה רק סיפורי שמירת עיניים וגם לא כ''כ נעים לי, אם אתה רוצה תפרסם אבל בלי לציין את שמי עד כאן לשונו.
תגובתי: שמירת העיינים אדוקה היא חלק נכבד מצורת החיים החסידית, ואדרבה אשמח שיעלו באשכול גם סיפורים מסוג זה, ויתירה מכך יש סיפורים שיתקבלו באשכול זה בברכה משא"כ באשכול בני תורה, וזה עוד סיבה למה נפתח אשכול ייעודי ונהדר זה.]
וכך מספר הנ"ל: הייתי באוטובוס והיה אותו דבר. נעמדו שתי נערות שאינן צנועות באופן מחריד משני צידיו של יהודי חסידי, שלא היה לו גם אפשרות לברוח כי האוטובוס היה עמוס. לא היסס החסיד ועצם את עיניו למרות הקושי המופלג לעשות זאת באוטובוס עמוס, והנהג היה מאלו ש'דופקים ברקסים' בלי חשבון.
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
אחר מחו"ר סיפר: פעם ראיתי אדם חסידי, קדוש ופרוש. עומד באוטובוס ושומר את עיניו חזק. פנים למטה וכו'.
ואני מעריך זאת מאוד.
אך ראיתי שהיה מאוד מזועזע ונסער, כאשר נעמדו שתי בנות משני צדדיו. והאוטובוס היה עמוס, וראיתי שהוא ממש לא רגוע, עזרתי לו והתקרבתי אליו, בצורה אגבית, ובצורה שפתרה לו את הבעיה.

אך רציתי לערוך לו ניסוי, וכשהוא ירד, ירדתי ג"כ, ושאלתי אותו, מדוע הוא היה לחוץ כ"כ באוטובוס (כביכול סתם נעמדתי לידו), והוא הסביר לי שהיו שתי נשים משני צדדיו. עד כאן הועתק מהודעה שם לעניננו.

לדעתי יראת החטא הזו היא מדהימה ורק ראוי לקנאות בה.

בכוונה לא העתקתי קישור וכן צנזרתי את סוף הודעת הנ"ל, יען ודעתי נוטה כחסיד, ולא כמו שהעיר עליו, ומלבד שאשכול זה נועד לסיפורים נשגבים ולא לתמיהות.
זו אכן היתה יראת חטא.
אך בטעות, כי העניין שלא לעבור בין שתי נשים, הוא עניין של רוח טומאה. (ומזה אותו חסיד היה בשוק והלם, וזה לא פרשנות או המצאה שלי, שאין בכך עניין של צניעות.)
ואם כבר, יש להראות מאירוע זה את הקפדת החסידים על טהרה. ולכן תורתם מתוך טהרה גדולה.

זה שהחסידים לא תמיד מודעים לכך שזה לא עניין של צניעות אלא של רוח טומאה, לא גורע מעצם המעשה והקפדתו של אותו חסיד.
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
שניאור אמר:
אבקש את רשות פותח האשכול הלא הוא מכובדנו המכ(ח)בד את הבריות ר' @נדיב לב לספר סיפור תורני על אברך חסידי שהיית עד לו היום.

אדרבא האשכול נפתח בשביל לשמוע את סיפורכם הנהדרים. ואכן סיפור מדהים יותר מאשר נהדר גרידא.

נשלח לי סיפור בפרטי [הוא כתב לי כך: אם אתה רוצה תפרסם... אני לא פרסמתי כי אולי אתה לא רוצה שהאשכול יהיה רק סיפורי שמירת עיניים וגם לא כ''כ נעים לי, אם אתה רוצה תפרסם אבל בלי לציין את שמי עד כאן לשונו.
תגובתי: שמירת העיינים אדוקה היא חלק נכבד מצורת החיים החסידית, ואדרבה אשמח שיעלו באשכול גם סיפורים מסוג זה, ויתירה מכך יש סיפורים שיתקבלו באשכול זה בברכה משא"כ באשכול בני תורה, וזה עוד סיבה למה נפתח אשכול ייעודי ונהדר זה.]
וכך מספר הנ"ל: הייתי באוטובוס והיה אותו דבר. נעמדו שתי נערות שאינן צנועות באופן מחריד משני צידיו של יהודי חסידי, שלא היה לו גם אפשרות לברוח כי האוטובוס היה עמוס. לא היסס החסיד ועצם את עיניו למרות הקושי המופלג לעשות זאת באוטובוס עמוס, והנהג היה מאלו ש'דופקים ברקסים' בלי חשבון.
בשונה מהסיפור שלי, זהו אכן עניין של צניעות, ושמירת עיניים.
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
אשכול זה קצת צורם לי.
כי הסיפורים מזכירים לי סיפורים על בני תורה שאינם חסידים.
וכי מכיוון שאיננו רגילים בסיפורי גבורות ונפלאות, הרי שאצלינו זה לא קיים?
הרי באותו אשכול, בהודעה אחר המעשה עם החסיד, הבאתי מעשה על בני תורה מהצד הליטאי
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?p=341503#p341503
ולא ראיתי בזה יחודיות למגזר זה או אחר.

ומה שצורם לי באשכול זה, הוא הפסוק "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם".
מה שיכול לטעת בלבבות את החשש שחלק מהקיום והעשיה של הדת, היא רק כדי להוכיח לאחרים את המעלות שיש בנו, ולא עבודת ה' טהורה.
חס וחלילה לטעון כך, אך פתיחת אשכול כזו, מראה על צורך אחר, מאשר קיום דבר ה' כפשוטו, בלי ויכוחים ובלי התנצחויות.

עריכה:
וכבר כתבתי בהמשך הפורום שאני חוזר בי מן הנכתב והנאמר כאן.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
מוחל וסולח אמר:
אשכול זה קצת צורם לי.
כי הסיפורים מזכירים לי סיפורים על בני תורה שאינם חסידים.
וכי מכיוון שאיננו רגילים בסיפורי גבורות ונפלאות, הרי שאצלינו זה לא קיים?
הרי באשכול אחר הבאתי מעשה על בני תורה מהצד הליטאי
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?p=341503#p341503
ולא ראיתי בזה יחודיות למגזר זה או אחר.

ומה שצורם לי באשכול זה, הוא הפסוק "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם". וד"ל.
מה שיכול לטעת בלבבות את החשש שחלק מהקיום והעשיה של הדת, היא רק כדי להוכיח לאחרים את המעלות שיש בנו, ולא עבודת ה' טהורה.
חס וחלילה לטעון כך, אך פתיחת אשכול כזו, מראה על צורך אחר, מאשר קיום דבר ה' כפשוטו, בלי ויכוחים ובלי התנצחויות.

מחילה וסליחה, אבל שמתי לב שבזמן האחרון, הרבה הודעות כמו אשכולות או סתם ניקים - צורמים למר. ועל כן לא העתיק פעם נוספת את ההבדל שכתבתי בין האשכולות. שבין כך לא יועילו כרגע. כשמר ירגע ארחיב לו. בתקווה להבנה, בלי לכעוס ובלי לקחת ללב.
 

שניאור

משתמש ותיק
היות ובדקתי וראיתי שאשכולות אלו כוללים גם סיפורים על גדולי ישראל, אביא לכאן סיפור נחמד שבעיני ראיתיו, אחד עשה ברית והזמין את האדמו"ר ממחנובקה שליט"א להיות סנדק, אחרי הברית האדמו"ר התיישב ללחיים, ובאמצע הלחיים חילק האדמו"ר חתיכת מזונות לכל אחד שהיה שם, הגבאים כמובן הביאו כל הזמן צלחות של עוגות מהשולחן והוא חילק בלי להסתכל בצלחת מה הוא לוקח, לפתע הגיע תור של ילד ואז ראיתי דבר מפליא, האדמו"ר לקח עוגיה, הסתכל עליה, ואז החזיר אותה לצלחת וחיפש בצלחת עוגיה עם קרם שוקולד ונתן לילד.
כמה רגישות לנפש הילד ממה הוא יהנה יותר!
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
מוחל וסולח אמר:
אשכול זה קצת צורם לי.
כי הסיפורים מזכירים לי סיפורים על בני תורה שאינם חסידים.
וכי מכיוון שאיננו רגילים בסיפורי גבורות ונפלאות, הרי שאצלינו זה לא קיים?
הרי באשכול אחר הבאתי מעשה על בני תורה מהצד הליטאי
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?p=341503#p341503
ולא ראיתי בזה יחודיות למגזר זה או אחר.

ומה שצורם לי באשכול זה, הוא הפסוק "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם". וד"ל.
מה שיכול לטעת בלבבות את החשש שחלק מהקיום והעשיה של הדת, היא רק כדי להוכיח לאחרים את המעלות שיש בנו, ולא עבודת ה' טהורה.
חס וחלילה לטעון כך, אך פתיחת אשכול כזו, מראה על צורך אחר, מאשר קיום דבר ה' כפשוטו, בלי ויכוחים ובלי התנצחויות.

מחילה וסליחה, אבל שמתי לב שבזמן האחרון, הרבה הודעות כמו אשכולות או סתם ניקים - צורמים למר. ועל כן לא העתיק פעם נוספת את ההבדל שכתבתי בין האשכולות. שמר ירגע ארחיב לו. בתקווה להבנה, בלי לכעוס ובלי לקחת ללב.


לשיטתך אני כועס, לוקח ללב, ואני צריך להרגע. ומקפיד על אשכולות ועל ניקים "בזמן האחרון". (זמן האחרון - שעות? או אולי ימים? אולי חודשים?). עשית אותי למפלצת.
אני מנסה להבין, אתה מנסה לפגוע בי בצורה מתוחכמת?
אז לידיעתך, זה לא יעבוד.
אני רק כתבתי שזה צורם לי, כי אשכול זה מזכיר לי את הפסוק "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם".

תתמודד עם זה לבד. בהצלחה.

אגב, שתי המעשיות הם באותו אשכול בזה אחר זה. ולא כפי שצוטט מתגובתי (כך אכן אני כתבתי) שהיה זה באשכול אחר.
חבל לאדם שצריך להנדס תודעה כדי למצוא חיזוקים לדרכו והנהגתו.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
מוחל וסולח אמר:
נדיב לב אמר:
מוחל וסולח אמר:
אשכול זה קצת צורם לי.
כי הסיפורים מזכירים לי סיפורים על בני תורה שאינם חסידים.
וכי מכיוון שאיננו רגילים בסיפורי גבורות ונפלאות, הרי שאצלינו זה לא קיים?
הרי באשכול אחר הבאתי מעשה על בני תורה מהצד הליטאי
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?p=341503#p341503
ולא ראיתי בזה יחודיות למגזר זה או אחר.

ומה שצורם לי באשכול זה, הוא הפסוק "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם". וד"ל.
מה שיכול לטעת בלבבות את החשש שחלק מהקיום והעשיה של הדת, היא רק כדי להוכיח לאחרים את המעלות שיש בנו, ולא עבודת ה' טהורה.
חס וחלילה לטעון כך, אך פתיחת אשכול כזו, מראה על צורך אחר, מאשר קיום דבר ה' כפשוטו, בלי ויכוחים ובלי התנצחויות.

מחילה וסליחה, אבל שמתי לב שבזמן האחרון, הרבה הודעות כמו אשכולות או סתם ניקים - צורמים למר. ועל כן לא העתיק פעם נוספת את ההבדל שכתבתי בין האשכולות. שמר ירגע ארחיב לו. בתקווה להבנה, בלי לכעוס ובלי לקחת ללב.


לשיטתך אני כועס, לוקח ללב, ואני צריך להרגע. ומקפיד על אשכולות ועל ניקים "בזמן האחרון". (זמן האחרון - שעות? או אולי ימים? אולי חודשים?). עשית אותי למפלצת.
אני מנסה להבין, אתה מנסה לפגוע בי בצורה מתוחכמת?
אז לידיעתך, זה לא יעבוד.
אני רק כתבתי שזה צורם לי, כי אשכול זה מזכיר לי את הפסוק "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם".

תתמודד עם זה לבד. בהצלחה.

ישר כח.
שכבודו ירגע, אני יסביר לו בלנ"ד מדוע אין בדבריו ממש, כרגע אין בזה תועלת. וחבל שמכנים את אחינו החסידים בפרט באשכול הזה - "בעיניהם", וד"ב.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
נשלח לי סיפור בפרטי [הוא כתב לי כך: אם אתה רוצה תפרסם... אני לא פרסמתי כי אולי אתה לא רוצה שהאשכול יהיה רק סיפורי שמירת עיניים וגם לא כ''כ נעים לי, אם אתה רוצה תפרסם אבל בלי לציין את שמי עד כאן לשונו.
תגובתי: שמירת העיינים אדוקה היא חלק נכבד מצורת החיים החסידית, ואדרבה אשמח שיעלו באשכול גם סיפורים מסוג זה, ויתירה מכך יש סיפורים שיתקבלו באשכול זה בברכה משא"כ באשכול בני תורה, וזה עוד סיבה למה נפתח אשכול ייעודי ונהדר זה.]
וכך מספר הנ"ל: הייתי באוטובוס והיה אותו דבר. נעמדו שתי נערות שאינן צנועות באופן מחריד משני צידיו של יהודי חסידי, שלא היה לו גם אפשרות לברוח כי האוטובוס היה עמוס. לא היסס החסיד ועצם את עיניו למרות הקושי המופלג לעשות זאת באוטובוס עמוס, והנהג היה מאלו ש'דופקים ברקסים' בלי חשבון.

יש בנותן טעם להוסיף מה ששלח לי לאחמ"כ הנ"ל.
"אגב הייתי באוטובוס עם אשתי, ואחרי שירדנו היא אמרה 'שאפילו לבנות היה קשה לא להסתכל'... היינו גם לחרדים (זה היה בפ''ת). והוא נעמד ליד המעקה שלצד הנהג, המקום אולי הכי קשה לעמוד באוטובוס".
 
חלק עליון תַחתִית