בס"ד. יום ב' דחנוכה, תשס"ד
ביום ראשון פ' וישב, יט כסלו, בשעה 10 בבוקר לערך, טילפן אלי ר' בנימין ליפשיץ היו"ר של הועד החדש של הכפר, והזמין אותי לההתועדות, והדגיש, שזוהי התוועדות מיוחדת, התוועדות של אחדות מכל החוגים של אנ"ש [כולל גם את ראשי המשיחיסטים]. ועניתי לו דברים ברורים. אשר היות שכמה חצופים (המכנים את עצמם בשם אוצר ספרי ליובאוויטש) הגישו לבית המשפט ניירות רשמיות שתוכנם הוא דברי חירוף וגידוף [שכ"ק רבינו נשיאינו לא נבחר אף פעם להיות הנשיא של המל"ח, ושלאחרי הסתלקותו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ זי"ע המל"ח אינו מוסד חוקי], וקלא דלא פסיק אשר ראשי המשיחיסטים הם הם התומכים והמעודדים את החצופים הנ"ל לכתוב החירופים הנ"ל [והם, ראשי המשיחיסטים, תמכו ועודדו גם את החצופים שהגישו ניירות רשמיות של חירופים וגידופים מטעם "מרכז הישיבות דליובאוויטש"], לכן, כל זמן שאינם מתנערים בפומבי מהלכלוך הלזה ע"י שיפרסמו מחאה נמרצה נגד החירופים הנ"ל, אין שייך להתאחד עמהם.
ובנוגע להטענה של "גדול השלום" ושחסידות דורשת "אהבת ישראל" וכו' – הרי לפי "סברא" זו צריך להזמין לההתועדות גם את העורכים של "יתד", ואעפ"כ לא שמעתי אף פעם שלחגיגת יט כסלו יזמינו את אביגדור כי גדול השלום.
ואלה שטוענים עבורם, אשר מכיון שהם מכנים עצמם בשם "משיחיסטן", ומכריזים "שליט"א" ו"יחי", הרי זה חלק מליובאוויטש – אגלה להם "סוד", אשר גם עורכי ה"יתד" מכנים עצמם בשם "דגל התורה". אבל כל מי שיש לו מוח בקדקדו מבין בפשטות, דזה שהם מכנים עצמם בשם "דגל התורה" אינו הופך את דברי הכפירה (המתפרסמים בהעלון שלהם) לדברי תורה. ואדרבה, ע"י שאומרים את דברי הכפירה שלהם בשם "(דגל) התורה" כביכול, החילול השם הוא גדול עוד יותר. ואותו הדבר ממש הוא בנדון דידן. העובדא אשר החירופים והגידופים נכתבו באופן רשמי מאנשים כאלה המכנים עצמם בשם ליובאוויטש ("מרכז הישיבות דליובאוויטש" או "אוצר ספרי ליובאוויטש"), בעידודם של אלה המכנים עצמם בשם "מקושרים" (המכריזים "שליט"א" ו"יחי"), אינו ממעט את החה"ש ואדרבה מגדיל אותו.
והעובדא אשר הועד החדש של הכפר מוצא לנחוץ להזמין אותם (לפני שהתנערו מהלכלוך של החירופים) ולכבד אותם לנאום בחגיגת יט כסלו, זה מגדיל את החה"ש עוד יותר, כי עי"ז מתפרש עוד יותר אצל ההמון אשר גם החירופים והגידופים הם חלק מליובאוויטש. ובסיום דבריי אמרתי לו בפירוש, אשר באם עד הערב יביא מחאה נמרצה (בנוסח שאינו משתמע לתרי אפי) בחתימת ידם של ראשי המשיחיסטים שהוזמנו לההתועדות, הנני מוכן להשתתף. [מאמר המוסגר: אליבא דאמת, גם באם ראשי המשיחיסטים לא היו תומכים בהחירופים והגידופים של הני כלבין דחציפין, גם אז הי' צריך עיון גדול אם מותר להזמינם ולכבדם לנאום. כי מכיון שע"י ההכרזות שלהם (ההכרזה "שהוא חי בגוף בגשמיות ממש" וכיו"ב) הם משמיצים את שמו הק' – עלינו להודיע בפומבי את האמת שהכרזות כאלה הם מאיזה ארחי פרחי שאין להתחשב עמהם כלל. וכאשר אינם מודיעים את הנ"ל, ומכש"כ כאשר מכבדים אותם בחגיגה מרכזית של חב"ד (כי כפר חב"ד הוא המקום המרכזי של חב"ד באה"ק ת"ו), הרי זה הצהרה בפומבי שההכרזות הנ"ל שמשמיצים כו' הם מאנשים חשובים של חב"ד, ועי"ז מגדילים את החה"ש.
אמנם, מכיון שראשי המשיחיסטים, בהערמומית שלהם, רוצים לעשות את הרושם, אשר אדרבה, ההכרזה "שהוא חי בגשמיות ממש" וכיו"ב הו"ע של "התקשרות" (וע"י הערמומית שלהם הם צדו ברשתם כו"כ אנשים "תמימים"), לכן, כשדברתי עם היו"ר החדש של ועד הכפר, לא הזכרתי מאומה אודות ההכרזות שלהם, ודברתי רק בנוגע לזה שהם מעודדים את החירופים והגידופים של הני כלבין דחציפין (ניירות רשמיות של חירופים וגידופים שהוגשו לבית המשפט באופן רשמי בשם "מרכז הישיבות דליובאוויטש" או "אוצר ספרי ליובאוויטש") ואמרתי בפירוש אשר באם עד הערב יחתמו ראשי המשיחיסטים על מחאה נמרצה נגד החירופים הנ"ל, הנני מוכן לבוא לההתועדות]. בערב, בשעה 7 בערך, טילפנו אלי כמה "רודפי שלום" וביקשו אותי ש"למען השלום" אשתתף בההתועדות של "אחדות". ועניתי להם, אשר באם במשך תשעה שעות (משעה 10 בבוקר עד 7 בערב) לא יכלו לפעול אצל ראשי המשיחיסטים שיתנערו בפומבי מהחירופים והגידופים, אינני רוצה בשום אופן להיות ח"ו חלק מה"אחדות" הלזו. ואמרתי להם בתור עצה טובה אשר גם הם אין צריכים להיות חלק מ"אחדות" כזו.
ומסיימים בטוב, אשר יהי רצון, אשר בקרוב ממש יבוא כ"ק רבינו נשיאנו ויגאלנו מהגלות – הן מהגלות הרוחני שנמצאים בבוץ עמוק כזה אשר גם כשמדובר אודות ניירות רשמיים של חירופים וגידופים על עט"ר גם אז אין לנו האומץ לומר מה שצריך לומר, והן מהגלות כפשוטו – ויהי רצון, שזה יהי' בקרוב ממש ובעגלא דידן.
נ.ב. להעיר, שאליבא דאמת, שני הענינים של ראשי המשיחיסטין – ההכרזות המשונות שלהם שמנסים להלביש במסוה של "חסידות", והתמיכה שלהם בהחירופים והגידופים שהוגשו לבית המשפט (חירופים וגידופים גלויים בתכלית שאין שייך כלל להלביש באצטלא של קדושה) - נובעים מאותה הנקודה. כלומר. באם הי' למישהו ספק מהו התוכן הפנימי של ההכרזות שלהם – אם זה ענין של "חסידות" ושל "משיח" (כפי שהם מסבירים לאנשים "תמימים"), או שזה ענין של בגידה בכל הקדוש בישראל בשביל אינטירסים פרטים – הרי כאשר רואים את העידוד שלהם בהחירופים והגידופים שאין בהם מסוה של "חסידות", מבינים היטב גם מהו התוכן הפנימי של ההכרזות. ועיין בשיחת ש"פ תרומה תשד"מ (נדפסה בלקו"ש חכ"ו ע' 378 ואילך) בנוגע לחוג מסויים שלחמו נגד הפצת המעינות והלבישו זה באצטלא של קנאות דקדושה (כמו שעושים ראשי המשיחיסטים שמרחקים מאות יהודים מהמעינות ומלבישים זה באצטלא של חסידות) ומריבוי הקנאות שלהם הדפיסו גם דברי כפירה (בנדו"ד: עידוד בחירופים וגידופים הנ"ל), דלכאורה תמוה: היאך שייך שיהודים הדוגלים בשם קנאות ידפיסו דברים כאלה? ומבאר בהשיחה (סעיף ז, ע' 382) שאחד הסימנים לפני ביאת משיח צדקנו הוא "יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים" (דניאל יב, י), היינו אשר כל אחד יהי' ברור מהו, "תוכו כברו", עיי"ש. ומסיימים בטוב, אשר לאחרי שישנם כבר כל הסימנים שלפני ביאת משיח צדקנו – כולל גם הסימן ד"בעקבתא דמשיחא חוצפה יסגי" [אשר מעולם לא הי' חציפות כזו, לחרף ולגדף רחמנא ליצלן בשם מוסדות של ליובאוויטש], והסימן ד"יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים" – הרי זה מחזק את הבטחון שבמהרה בימינו תהי' ביאת משיח צדקנו בקרוב ממש ובעגלא דידן.
הרב יואל כהן