ביום א' כ''ו סיון נפטר בירושלים הגאון הצדיק ר' שמואל סירוטה,
ר' שמואל היה דמות מופת,
התייתם מאביו בגיל 5 ונכנס בשעתו לבית היתומים 'דיסקין' לאחר כשנתיים פנה אחד הרמי''ם לאמו האלמנה ואמר לה שאם היא רוצה שבנה יגדל ירא שמים שתחזיר אותו לביתה, ואכן כך עשתה על אף העניות הגדולה בה היתה שרויה, ועליו ניתן לומר מה שאמרו חז''ל הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה,
ר' שמואל גדל בתורה ויראת שמים באופן מופלא, כיהן כר''מ בישיבת עץ חיים מאה שערים באר אברהם - אטיק תולדות אהרן, ולאחר מכן מסר שיעורים מדי יום בביהכ''נ 'הר צבי'
היה ענוותן ושפל ברך כפשוטו, תפילתו היתה לשם דבר, עוד בילדותי כשראיתי אותו מתפלל פסוקי דזמרה בנחת ובנעימה או הבכיות והדמעות באהבה רבה נחטטו בלבי ובמוחי,
אקוה כי יש כאן מתושבי ירושלים שהכירו אותו ויעלו בזה מהנהגותיו,
אך אני אעלה 2 דברים שתפסו אותי ביותר,
הארת פנים הנפלאה לכל אחד ואחד אני זוכר כל פעם שפגש אותי גם כשהייתי ילד או בחור כשבירך אותי לשלום בחיוך השובה לב כאילו אני ידידו רבות בשנים,
המסירות נפש לתפילה בציבור, בערך מזה 15 שנים שהוא סבל ברגליו, ואעפ''כ התעקש לילך כל תפילה לביהכ''נ 'הר צבי' במסירות נפש, כאשר מביתו ברחוב עמוס עד להר צבי לקח לו כמחצית השעה, והלך כך פסיעה אחר פסיעה עם ספר תהלים בידו, כדי להתפלל במנין בביהכ''נ,
עוד זכור לי מה שסיפר לי כי בצעירותו היה מעשן כבד, אך פעם כשלמד בביהמ''ד ונגמר לו הסיגריות וחיפש סיגריה לעישון ולא מצא, והלך לחוץ לחפש מי שיוכל ליתן לו סיגריה, וכבר היה בלילה שנינויות היו סגורות, לאחר כרבע שעה תפס את עצמו, שזה כבר רבע שעה שמבזבז זמן על סיגריות, ואז החליט בעצמו שאם העישון יכול להביאו לידי ביטול תורה, שוב אסור לו לעשן, ומאז לא הכניס יותר סיגריה לפיו,
ר' שמואל היה דמות מופת,
התייתם מאביו בגיל 5 ונכנס בשעתו לבית היתומים 'דיסקין' לאחר כשנתיים פנה אחד הרמי''ם לאמו האלמנה ואמר לה שאם היא רוצה שבנה יגדל ירא שמים שתחזיר אותו לביתה, ואכן כך עשתה על אף העניות הגדולה בה היתה שרויה, ועליו ניתן לומר מה שאמרו חז''ל הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה,
ר' שמואל גדל בתורה ויראת שמים באופן מופלא, כיהן כר''מ בישיבת עץ חיים מאה שערים באר אברהם - אטיק תולדות אהרן, ולאחר מכן מסר שיעורים מדי יום בביהכ''נ 'הר צבי'
היה ענוותן ושפל ברך כפשוטו, תפילתו היתה לשם דבר, עוד בילדותי כשראיתי אותו מתפלל פסוקי דזמרה בנחת ובנעימה או הבכיות והדמעות באהבה רבה נחטטו בלבי ובמוחי,
אקוה כי יש כאן מתושבי ירושלים שהכירו אותו ויעלו בזה מהנהגותיו,
אך אני אעלה 2 דברים שתפסו אותי ביותר,
הארת פנים הנפלאה לכל אחד ואחד אני זוכר כל פעם שפגש אותי גם כשהייתי ילד או בחור כשבירך אותי לשלום בחיוך השובה לב כאילו אני ידידו רבות בשנים,
המסירות נפש לתפילה בציבור, בערך מזה 15 שנים שהוא סבל ברגליו, ואעפ''כ התעקש לילך כל תפילה לביהכ''נ 'הר צבי' במסירות נפש, כאשר מביתו ברחוב עמוס עד להר צבי לקח לו כמחצית השעה, והלך כך פסיעה אחר פסיעה עם ספר תהלים בידו, כדי להתפלל במנין בביהכ''נ,
עוד זכור לי מה שסיפר לי כי בצעירותו היה מעשן כבד, אך פעם כשלמד בביהמ''ד ונגמר לו הסיגריות וחיפש סיגריה לעישון ולא מצא, והלך לחוץ לחפש מי שיוכל ליתן לו סיגריה, וכבר היה בלילה שנינויות היו סגורות, לאחר כרבע שעה תפס את עצמו, שזה כבר רבע שעה שמבזבז זמן על סיגריות, ואז החליט בעצמו שאם העישון יכול להביאו לידי ביטול תורה, שוב אסור לו לעשן, ומאז לא הכניס יותר סיגריה לפיו,