אבי אמו היה משפחת חסידי צאנז (בן דודו היה המהר"ש ענגיל), וגם לר"י היה נטייה לחסידות.
היה עילוי מופלא, וחיבר ספרים רבים. התגורר בבנדין עד תרס"ה אז מונה לראב"ד (ולא רב אב"ד!) בקראקא. במלחה"ע הראשונה ברח לווינה ושם נפטר בא' חשון תר"פ.
נהג לבקר אצל האבני נזר לעתים קרובות ושניהם העריכו זא"ז מאוד.
ר"י מצטיין בכח הסברה נפלא, ספריו כתובים ביד אמן של ממש.
דרך לימודו היא דומה מעט לרוגצ'ובר, בנויה על פי הגיון, ומורכבת מכל רבדי התורה, גם בקבלה שלח ידו. בקיאותו היא מדהימה, וכח חידושו גם הוא חד בדרא.
ספריו הבולטים:
אתוון דאורייתא ולקח טוב, כללים.
בית האוצר כללים - קצרים יותר בדרך הספרים האנציקלופדיים.
שו"ת בן פורת, כולל תשובות (שהם יותר חידושים מאשר תשובות הלכתיות) ארוכות למדי.
מאמר דוד, מאמר בדרך הדרוש והקבלה.
שבעים פנים לתורה, גבורות שמונים.
ועוד כמה ספרי דרשות.